ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 40: זאת תורת העלה היא העלה - סוד קרבן העלה עלית כנסת ישראל והקמת סכת דוד הנופלת › פיסקה 11 (רלט ע"א)

אין רצונות אין אורות ואין מאורות באין סוף אלא רצון עליון נסתר כל הנסתרים אין

פקודי · זאת תורת העלה היא העלה - סוד קרבן העלה עלית כנסת ישראל והקמת סכת דוד הנופלת · מאמר 40 · פיסקה 11 · דף רלט ע"א

לשון הזוהר

לָאו רְעוּתִין, לָאו נְהוֹרִין, לָאו בּוּצִינִין, בְּהַהוּא אֵין סוֹף, כָּל אִלֵּין בּוּצִינִין וּנְהוֹרִין, תַּלְיָין לְאִתְקַיְּימָא בְּהוּ, וְלָא קַיְימָא לְאִתְדַּבְּקָא מַאן דְּיָדַע וְלָא יָדַע, לָאו אִיהוּ אֶלָּא רְעוּ עִלָּאָה, סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, אָיִן. (צו כ"ו ע"ב) וְכַד נְקוּדָה עִלָּאָה, וְעָלְמָא דְּאָתֵי, אִסְתְּלָקוּ, לָא יַדְעֵי בַּר רֵיחָא, כְּמַאן דְּאָרַח בְּרֵיחָא וְאִתְבָּסָם. וְלָאו דָּא נַיְיחָא נִחוֹחַ, דְּהָא כְּתִיב ׳וְלֹא אָרִיחַ בָּרִיחַ נִיחֹחֲכֶם׳ (ויקרא כו, לא), דְּהָא רֵיחַ נִיחֹחַ, רֵיחָא דִּרְעוּתָא דְּכָל הָנֵי רְעוּתָא דִּצְלוֹתָא, וּרְעוּתָא דְּשִׁירָתָא, וּרְעוּתָא דְּכַהֲנָא, דְּכֻלְּהוּ רָזָא דְּאָדָם. כְּדֵין כֻּלְּהוּ אִתְעָבִידוּ רְעוּתָא חֲדָא, וְהַהוּא אִקְרֵי נִיחֹחַ, רַעֲוָא, כְּתַרְגּוּמוֹ. כְּדֵין כֹּלָּא אִתְקָשַׁר וְאִתְנְהִיר כַּחֲדָא, כְּדְקָא יֵאוֹת, כְּמָה דְּאִתְּמַר.

תרגום

אֵין רְצוֹנוֹת, אֵין אוֹרוֹת, אֵין מְאוֹרוֹת בְּאוֹתוֹ הָאֵין סוֹף. כָּל הַמְּאוֹרוֹת וְהָאוֹרוֹת הַלָּלוּ תְּלוּיִים לְהִתְקַיֵּם בָּהֶם וְלֹא נִתָּן לְהַשָּׂגָה מִי שֶׁיָּדוּעַ וְלֹא יָדוּעַ, אֵינוֹ אֶלָּא רְצוֹן עֶלְיוֹן, נִסְתַּר כָּל הַנִּסְתָּרִים, אַיִן. וּכְשֶׁהַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְהָעוֹלָם הַבָּא מִתְעַלִּים, אֵין יוֹדְעִים פְּרָט לְרֵיחַ, כְּמִי שֶׁמֵּרִיחַ אֶת הָרֵיחַ וּמִתְבַּשֵּׂם, וְאֵין זוֹ נַחַת הַנִּיחֹחַ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם׳ (ויקרא כו, לא) - שֶׁהֲרֵי רֵיחַ נִיחֹחַ, הָרֵיחַ שֶׁל הָרָצוֹן שֶׁכָּל הָרְצוֹנוֹת הַלָּלוּ שֶׁל תְּפִלָּה, וְהָרָצוֹן שֶׁל שִׁירָה, וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן, שֶׁכֻּלָּם סוֹד שֶׁל אָדָם, וְאָז כֻּלָּם נַעֲשִׂים רָצוֹן אֶחָד. וְאוֹתוֹ נִקְרָא נִיחֹחַ, רָצוֹן, כְּתַרְגּוּמוֹ. וְאָז הַכֹּל נִקְשָׁר וּמֵאִיר כְּאֶחָד כָּרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: לאו רעותין, לאו נהורין, לאו בוצינין, בההוא אין סוף, כל אלין בוצינין ונהורין, תליין לאתקיימא בהו, ולא קיימא לאתדבקא מאן דידע ולא ידע, לאו איהו אלא רעו עלאה, סתימא דכל סתימין, אין. (צו כ"ו ע"ב) וכד נקודה עלאה, ועלמא דאתי, אסתלקו, לא ידעי בר ריחא, כמאן דארח בריחא ואתבסם. ולאו דא נייחא נחוח, דהא כתיב ׳ולא אריח בריח ניחחכם׳ (ויקרא כו, לא), דהא ריח ניחח, ריחא דרעותא דכל הני רעותא דצלותא, ורעותא דשירתא, ורעותא דכהנא, דכלהו רזא דאדם. כדין כלהו אתעבידו רעותא חדא, וההוא אקרי ניחח, רעוא, כתרגומו. כדין כלא אתקשר ואתנהיר כחדא, כדקא יאות, כמה דאתמר.

התרגום: אין רצונות, אין אורות, אין מאורות באותו האין סוף. כל המאורות והאורות הללו תלויים להתקים בהם ולא נתן להשגה מי שידוע ולא ידוע, אינו אלא רצון עליון, נסתר כל הנסתרים, אין. וכשהנקדה העליונה והעולם הבא מתעלים, אין יודעים פרט לריח, כמי שמריח את הריח ומתבשם, ואין זו נחת הניחח, שהרי כתוב ׳ולא אריח בריח ניחחכם׳ (ויקרא כו, לא) - שהרי ריח ניחח, הריח של הרצון שכל הרצונות הללו של תפלה, והרצון של שירה, ורצונו של הכהן, שכלם סוד של אדם, ואז כלם נעשים רצון אחד. ואותו נקרא ניחח, רצון, כתרגומו. ואז הכל נקשר ומאיר כאחד כראוי, כמו שנתבאר.

מן המפרשים

הסולם: לאו רעותין ולאו וכו': אין רצוניות ואין אורות, ואין נרות דהיינו אורות גבורה, באין סוף ההוא. כל אלו הנרות והאורות שבאצילות, תלוים באין סוף, להתקיים בהם, אבל אינו עומד להשגה. מי שידוע ואינו ידוע, כלומר ששייכת בו ידיעה ואינו ידוע,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: