זאת תורת העלה היא העלה
סוד קרבן העלה עלית כנסת ישראל והקמת סכת דוד הנופלת
זאת תורת העלה היא העלה - אדם ובהמה תושיע ה' עולה עליה וקשר כנסת ישראל למעלה
פָּתַח וְאָמַר, ׳זאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה׳ (ויקרא ו, ב). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּתוּב ׳אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'׳ (תהלים לו, ז). עוֹלָה עֲלִיָּה וְקֶשֶׁר שֶׁל כְּנֶסֶת לְמַעְלָה, וְדִבּוּק שֶׁלָּהּ בְּתוֹךְ הָעוֹלָם הַבָּא, לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד. נִקְרֵאת עוֹלָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא עוֹלָה, שֶׁעוֹלָה וּמִתְעַטֶּרֶת לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד בְּקֶשֶׁר אֶחָד בְּשִׂמְחָה.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, (ויקרא ו יח) ׳זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה הִיא הָעוֹלָה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן׳, כְּתִיב, (תהילים לו ז) ׳אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יהו"ה׳. עוֹלָה סְלִיקוּ וּקְשִׁירוּ דְּכְּנְסֶת יִשְׂרָאֵל לְעֵילָּא, וְדִבּוּקָא דִּילָהּ בְּגוֹ עָלְמָא דְּאָתֵי, לְמֶהוֵי כֹּלָּא חַד. אִקְרֵי עוֹלָה קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. וּבְגִין כַּךְ אִקְרֵי עוֹלָה, דְּסַלְּקָא וְאִתְעַטְּרָא לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד. בְּקִשּׁוּרָא חֲדָא בְּחִדוּ.
עולה סוד זכר ונוקבא תורה שבכתב ושבעל פה עולה לעולם הבא הנקרא קדש הקדשים
וּמִשּׁוּם שֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, כָּתוּב ׳זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה׳ (ויקרא ו, ב). סוֹד שֶׁל זָכָר וְנוּקְבָּא כְּאֶחָד, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. הָעֹלָה, שֶׁעוֹלָה לְתוֹךְ הָעוֹלָם הַבָּא לְהִתְקַשֵּׁר בְּתוֹכוֹ, שֶׁנִּקְרָא וַדַּאי ׳קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים׳, וְגַם ׳הָעוֹלָה הִיא׳ ׳קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים׳.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דְּסַלְּקָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא, כְּתִיב זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. רָזָא דְּכַר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. הָעוֹלָה: דְּסַלְּקָא גּוֹ עָלְמָא דְּאָתֵי, לְאִתְקַשְּׁרָא בְּגַוֵיהּ, דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וַדַּאי, וְעוֹלָה נָמֵי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הִיא.
שחיטתה לצד צפון שהוא שמאל שתורה שבעל פה עולה כשמתעורר הצפון ומתעטרת בימין
וּמִשּׁוּם כָּךְ הַסִּדּוּר שֶׁל שְׁחִיטָתָהּ לְצַד צָפוֹן, שֶׁהוּא צַד שְׂמֹאל, שֶׁהֲרֵי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לֹא עוֹלָה בַּחֲבִיבוּת, אֶלָּא רַק כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר צַד הַצָּפוֹן, שֶׁכָּתוּב (שִׁיר ב) ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ׳ (שיר השירים ב, ו) - תְּחַבְּגֵנִי. וְאָז הִיא עוֹלָה בַּחֲבִיבוּת וּמִתְעַטֶּרֶת בְּיָמִין, וּמִתְחַבֶּרֶת בָּאֶמְצַע, וְהַכֹּל מֵאִיר מֵהַסּוֹד שֶׁל קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, וְזֶה מִתּוֹךְ סוֹד הָאָדָם, בִּרְצוֹן הַכֹּהֵן וּבְשִׁירַת הַלְוִיִּם וּבִתְפִלַּת יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כַּךְ, סִדּוּרָא דִּנְכִיסוּ דִּילָהּ לִסְטַר צָפוֹן, דְּאִיהוּ סְטָר שְׂמָאלָא. דְּהַאי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה לָא סַלְּקָא בַּחֲבִיבוּתָא, אֶלָּא כַּד אַתְעַר סִטְרָא דְּצָפוֹן, דִּכְתִּיב, ׳שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי׳ (שיר השירים ב, ו), וּכְדֵין אִיהִי סַלְּקָא בַּחֲבִיבוּתָא, וְאִתְעַטְּרָא בִּימִינָא, וְאִתְחֲבָּרַת בְּאֶמְצָעִיתָא, וְאִתְנְהִיר כֹּלָּא, מֵרָזָא דְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְדָא מִגּוֹ רָזָא דְּאָדָם, בִּרְעוּ דְּכַהֲנָא, וּבְשִׁירָתָא דְּלֵיוָאֵי, וּבִצְלוֹתָא דְּיִשְׂרָאֵל.
עולה קדש הקדשים בסוד הרוח העליונה שלש רוחות קשורות רוח הקדש חכמה ובינה ונסתרת
וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁעוֹלָה קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים בְּסוֹד הָרוּחַ הָעֶלְיוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁלֹשׁ רוּחוֹת קְשׁוּרוֹת כְּאַחַת. רוּחַ תַּחְתּוֹנָה שֶׁנִּקְרֵאת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ שֶׁלְּפָנִים בָּאֶמְצַע שֶׁנִּקְרֵאת רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה. וְכֵן נִקְרֵאת הָרוּחַ הַתַּחְתּוֹנָה. אֲבָל זוֹ נִקְרֵאת רוּחַ שֶׁיּוֹצֵאת מִתּוֹךְ הַשּׁוֹפָר, כְּלוּלָה בְּאֵשׁ וּבְמַיִם. הָרוּחַ הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא נִסְתֶּרֶת בַּחֲשַׁאי, שֶׁבָּהּ עוֹמְדוֹת כָּל הָרוּחוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְכָל הַפָּנִים מְאִירוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ חוֹזֶרֶת הָעוֹלָה לְרוּחַ מַמָּשׁ.
בלשון הזוהר
וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּעוֹלָה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, בְּרָזָא דְּרוּחַ עִלָּאָה, בְּגִין דִּתְלַת רוּחִין קְשִׁירִין כַּחֲדָא, רוּחַ תַּתָּאָה, דְּאִקְרֵי (ויקרא ס"א ע"א) ׳רוּחַ הַקֹּדֶשׁ רוּחַ דִּלְגוֹ בְּאֶמְצָעִיתָא דְּאִקְרֵי רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה׳. וְכֵן אִקְרֵי רוּחַ תַּתָּאָה, אֲבָל הַאי אִקְרֵי רוּחַ דְּנָפִיק מִגּוֹ שׁוֹפָר, כָּלוּל בְּאֶשָּׁא וּבְמַּיָא. רוּחַ עִלָּאָה, דְּאִיהוּ סָתִים בַּחֲשָׁאי, דְּבֵיהּ קַיְימָן כָּל רוּחִין קַדִּישִׁין, וְכָל אַנְפִּין נְהִירִין. וּבְגִין כַּךְ, אַהֲדְרַת עוֹלָה רוּחַ מַמָּשׁ.
מסוד הבהמה נזונים לקשר רוח טמאה מחלבים ושמנים ושאר הקרבנות נקראים קדשים קלים
וְאַחַר כָּךְ, מִסּוֹד הַבְּהֵמָה מְקַבְּלִים וְנִזּוֹנִים, לִקְשֹׁר רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁהִיא תּוֹךְ הַטֻּמְאָה, מֵאוֹתָם חֲלָבִים וְשֻׁמָּנִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. מִשּׁוּם כָּךְ עוֹלָה קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים. שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כֻּלָּם מִכַּמָּה צְדָדִים, וּבַעֲלֵי הַדִּינִים (להתעבר) לְהִתְעָרֵב (לְהִתְעַטֵּר) וְלִהְיוֹת נְאוֹרִים מִתּוֹךְ רָצוֹן לְהִתְבַּשֵּׂם נִקְרָאִים קָדָשִׁים קַלִּים, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא מִתְעַטְּרִים לְמַעְלָה לְמַעְלָה בְּקֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, וְלָכֵן הֵם קָדָשִׁים קַלִּים וּשְׁחִיטָתָם בְּכָל מָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. אֲבָל עוֹלָה, שֶׁהִיא סוֹד שֶׁל קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, אֵינָהּ כִּשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיהָ קֹדֶשׁ.
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר, מֵרָזָא דִּבְהֵמָה, מִסְתַּפְּקֵי וְאִתְּזָנוּ, לְאִתְקַשְּׁרָא רוּחַ אַחֲרָא דְּאִיהוּ גּוֹ מְסָאֲבוּ, מֵאִינּוּן תַּרְבִּין וְשַׁמְנוּנִין כְּמָה דְּאִתְּמַר. בְּגִין כָּךְ, עוֹלָה קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, שְׁאַר קָרְבָּנִין לְמֶעְבַּד שְׁלָמָא בְּעָלְמָא, כֻּלְּהוּ מִכַּמָּה סִטְרִין, וּמָארֵי דִּינִין (נ"א לאתעברא) לְאִתְעַרְבָא (נ"א לאתעטרא) וּלְאִתְנַהֲרָא מִגּוֹ רְעוּתָא לְאִתְבַּסְּמָא, אִקְרוּן קֳדָשִׁים קַלִים, בְּגִין דְּלָא מִתְעַטְּרָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא בְּקֹּדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, וְעַל דָּא אִינּוּן קֳדָשִׁים קַלִים, וּנְכִיסוּ דִּילְהוֹן בְּכָל אֲתָר כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. אֲבָל עוֹלָה דְּאִיהוּ רָזָא דְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, לָאו אִיהוּ כִּשְׁאַר קָרְבָּנִין, דְּכָל עוֹבָדָהָא קֹדֶשׁ.
ולבש הכהן מדו בד בגדי קדש - העולה מתעטרת בקדש הקדשים ומעבירה רוח הטמאה מהמקדש
בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, (ויקרא ו) ׳וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד (ויקרא ו, ג)׳. אֵלּוּ לְבוּשִׁים מְיֻחָדִים לִקְדֻשָּׁה. בַּד - יְחִידִי, מְיֻחָד לִקְדֻשָּׁה. וְכָתוּב (שם טז) ׳בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם׳ - מָה הַטַּעַם (זֶה קֹדֶשׁ)? אֶלָּא סוֹד הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁהִיא קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים, שֶׁכֻּלָּהּ עוֹלָה וּמִתְעַטֶּרֶת בְּקֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים בְּקֶשֶׁר אֶחָד, וְאַחַר כָּךְ מַפְנָה וּמַעֲבִירָה רוּחַ הַטֻּמְאָה שֶׁמְּטַמֵּאת הַכֹּל, שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט וְלֹא תִתְקָרֵב לְתוֹךְ הַמִּקְדָּשׁ, וְתָעֳבַר מִכָּל צִדְדֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְהַכֹּל יִשָּׁאֵר קֹדֶשׁ בִּקְדֻשָּׁה יְחִידָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ׳וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדוֹ בַד׳ (ויקרא ו, ג), אִלֵּין לְבוּשִׁין מְיַיחֲדִין לִקְדוּשָּׁה. בַּד: יְחִידָאי, מְיַחֲדָא לִקְדוּשָּׁה. וּכְתִיב ׳בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם׳. מַאי טַעֲמָא. (דא קדש) אֶלָּא רָזָא דְּמִלָּה כִּדְקַאמְרָן, דְּאִיהִי ׳קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים׳, דְּסַלְּקָא כֹּלָּא וְאִתְעַטְּרָא ׳בְּקֹּדֶשׁ הַקָּדָשִׁים׳, בְּקִשּׁוּרָא חֲדָא. וּלְבָתַר מַפְנֵי וְאַעְבַּר רוּחַ מִסְאֲבָא דְּסָאִיב כֹּלָּא, דְּלָא שַׁלְטָא, וְלָא יִתְקְרִיב גּוֹ מַקְדְּשָׁא, וְאִתְעֲבָּר מִכָּל סִטְרֵי קוּדְשָׁא, וְאִשְׁתְּאַר כֹּלָּא קֹדֶשׁ בִּקְדוּשָּׁה יְחִידָאי.
אדם ובהמה תושיע ה' אדם כי יקריב מכם מצד אדם ואחר כך מן הבהמה סוד הקרבן שניהם
וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הֲרֵי נֶאֱמַר, שֶׁכָּתוּב ׳אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה׳ (תהלים לו, ז) '. וְכָךְ עוֹלֶה סוֹד הָאָדָם, מִצַּד שֶׁל אָדָם וַדַּאי. בְּהֵמָה - מִצַּד הַבְּהֵמָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם׳ - אָדָם וַדַּאי, שֶׁזֶּה קָרְבָּנוֹ לְמַעְלָה, לִקְשֹׁר קֶשֶׁר בְּסוֹד שֶׁל אָדָם. וְאַחַר כָּךְ ׳מִן הַבְּהֵמָה׳, וְהַכֹּל הוּא בְּסוֹד שֶׁל ׳אָדָם וּבְהֵמָה׳. וְזֶהוּ הַסּוֹד שֶׁצָּרִיךְ לַקָּרְבָּן, ׳אָדָם וּבְהֵמָה׳ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, כָּךְ עָשָׂה - ׳אָדָם וּבְהֵמָה׳.
בלשון הזוהר
וְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָא אִתְּמַר (רס"ב ע"ב, רמ"ד ע"ב) דִּכְתִּיב, ׳אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יהו"ה׳ (תהילים לו, ז). וְהָכִי סָלְּקָא רָזָא דְּאָדָם, מִסִּטְרָא דְּאָדָם וַדַּאי. בְּהֵמָה, מִסִּטְרָא דִּבְהֵמָה. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם׳ (ויקרא א, ב), אָדָם וַדַּאי, דְּדָא קָרְבָּנֵיהּ לְעֵילָּא, לְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא בְּרָזָא דְּאָדָם. וּלְבָתַר ׳מִן הַבְּהֵמָה׳, וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא דְּאָדָם וּבְהֵמָה. וְדָא הוּא רָזָא דְּאִצְטְרִיךְ לְקָרְבָּנָא, ׳אָדָם וּבְהֵמָה׳ כִּדְקַאמְרָן. תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, הָכִי עֲבַד ׳אָדָם וּבְהֵמָה׳.
ועוף יעופף על הארץ - מכל העופות לא מקריבים אלא תורים ובני יונה מה שהכשר בזה נפסל בזה
וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ׳ (בראשית א, כ) - שֶׁהֲרֵי מֵהֶם מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת, וַאֲפִלּוּ עוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ׳ (ויקרא א, יד) - בּא וּרְאֵה, מִכָּל אוֹתָם הָעוֹפוֹת לֹא מַקְרִיב אֶלָּא תוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה. (אֶלָּא סוֹד זֶה) מַה שֶּׁהֻכְשַׁר בָּזֶה - נִפְסַל בָּזֶה. זֶה יָמִין, וְזֶה שְׂמֹאל.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, וְהָא כְּתִיב ׳וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ׳ (בראשית א, כ), דְּהָא מִנַּיְיהוּ מְקָרְבִין קָרְבָּנִין, וַאֲפִילּוּ עוֹלָה, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְאִם מִן הָעוֹף עוֹלָה קָרְבָּנוֹ׳ (ויקרא א, יד). תָּא חֲזֵי, מִכָּל אִינּוּן עוֹפֵי, לָא מְקָרְבִין אֶלָּא תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה, (אלא רזא דא) מַה דְּאִתְכְּשַׁר בְּדָא, פָּסִיל בְּדָא דָּא יְמִינָא, וְדָא שְׂמָאלָא.
עוף יעופף סוד המרכבה מיכאל וגבריאל ימין ושמאל מקריבים שניהם להעלות רוח הקדש
אֲבָל הַסּוֹד הַזֶּה הֲרֵי בֵּאַרְנוּ, כָּתוּב ׳וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ׳ (בראשית א, כ) - שֶׁהוּא סוֹד הַמֶּרְכָּבָה, וּבָהֶם מִתְעַלָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, שֶׁהֵם שְׁנַיִם, אֶחָד לְיָמִין וְאֶחָד לִשְׂמֹאל. עוֹף - לְיָמִין, וְזֶה מִיכָאֵל. יְעוֹפֵף - לִשְׂמֹאל, וְזֶה גַּבְרִיאֵל. זֶה לְיָמִין וְזֶה לִשְׂמֹאל. וּמִשּׁוּם כָּךְ מַקְרִיבִים שְׁנֵי אֵלֶּה, לְהַעֲלוֹת אֶת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהַשְּׂמֹאל מְעַטֵּר וְזָן לְמַטָּה לְאוֹתוֹ צַד שְׂמֹאל, וְיָמִין לְיָמִין, וְנִקְשֶׁרֶת אִשָּׁה עִם בַּעְלָהּ לִהְיוֹת אֶחָד, וְהַכֹּל מִתְעַלֶּה וְנִקְשָׁר כְּאֶחָד לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, והקב"ה מִתְעַלֶּה לְבַדּוֹ וּמִתְגַּבֵּר. וּבְסִפְרֵי הַקַּדְמוֹנִים, הֶעָנִי לֹא נוֹתֵן חֵלֶק לְהָזִין, אֶלָּא לְמַעְלָה לְהִתְקַשֵּׁר, אֲבָל הַכֹּל נִקְשָׁר לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְצִדּוֹ כָּרָאוּי, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, הֲרֵי קֶשֶׁר שֶׁל הַכֹּל (הָעוֹלָה) נִקְשָׁר בְּקֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים לְהָאִיר. הַהִתְדַּבְּקוּת שֶׁל רְצוֹן הַכֹּהֵן וְהַלְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה, עַד הֵיכָן הִיא עוֹלָה?
בלשון הזוהר
אֲבָל רָזָא דָּא הָא אוֹקִימְנָא, כְּתִיב ׳וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ׳ (בראשית א, כ), דְּאִינּוּן רָזָא דִּרְתִיכָא, וּבְהוּ אִסְתַּלָּק רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לְסַלְּקָא לְעֵילָּא, דְּאִינּוּן תְּרֵי, חַד לִימִינָא, וְחַד לִשְׂמָאלָא, עוֹף לִימִינָא, וְדָא מִיכָאֵל. יְעוֹפֵף, לִשְׂמָאלָא, וְדָא (בראשית מ"ו ע"א) גַּבְרִיאֵל. דָּא לִימִינָא וְדָא לִשְׂמָאלָא. וּבְגִין כָּךְ, מְקָרְבִין תְּרֵין אִלֵּין, לְסַלְּקָא רוּחַ קוּדְשָׁא, וּשְׂמָאלָא מְעַטֵּר וְזָיִין לְתַתָּא, לְהַהוּא סְטָר שְׂמָאלָא. וִימִינָא לִימִינָא וְאִתְקַשְּׁרָא אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, לְמֶהֱוֵי חַד, וְכֹלָּא אִסְתַּלָּק וְאִתְקָשַׁר כַּחֲדָא לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּלָּק בִּלְחוֹדוֹי וְאִתָּקַף. וּבְסִפְרֵי קַדְמָאֵי, מִסְכְּנָא, לָא יָהִיב חוּלָקָא לְאַתְּזָנָא, אֶלָּא לְעֵילָּא לְאִתְקַשְּׁרָא, אֲבָל כֹּלָּא לְעֵילָּא וְתַתָּא מִתְקָשַׁר, כָּל חַד וְחַד לְסִטְרֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, וְהָא אוֹקִימְנָא. (ויקרא כ"ו ע"ב) רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאִיל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, הָא קִשּׁוּרָא דְּכֹלָּא (נ"א דעולה), אִתְקָשַׁר בְּקֹּדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, לְאִתְנַהֲרָא. אִתְדַּבְּקוּתָא דִּרְעוּתָא דְּכַהֲנָא וְלֵיוָאֵי וְיִשְׂרָאֵל לְעֵילָּא, עַד הֵיכָן (רמ"ד ע"ב, רי"ג ע"ב) אִיהוּ סַלְּקָא.
אמר לו עד אין סוף שכל הקשר והיחוד מצטנע ברצון שלא מושג ולא נתן לדעת ראש וסוף
אָמַר לוֹ, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ, עַד אֵין סוֹף, שֶׁכָּל הַקֶּשֶׁר וְהַיִּחוּד וְהַשְּׁלֵמוּת, לְהַצְנִיעַ בְּאוֹתָהּ צְנִיעוּת שֶׁלֹּא מֻשֶּׂגֶת וְלֹא יְדוּעָה, שֶׁבָּהּ רְצוֹן כָּל הָרְצוֹנוֹת, הָאֵין סוֹף אֵינוֹ עוֹמֵד לְהִוָּדַע וְלֹא לַעֲשׂוֹת סוֹף וְלֹא לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁהָאַיִ"ן הָרִאשׁוֹן מוֹצִיא רֹאשׁ וָסוֹף. מִי הָרֹאשׁ? זוֹ הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא רֹאשׁ כָּל הַנִּסְתָּר שֶׁעוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה. וְעוֹשָׂה סוֹף, שֶׁנִּקְרָא (קהלת יב) סוֹף דָּבָר. אֲבָל לְשָׁם, אֵין סוֹף.
בלשון הזוהר
אֲמַר לֵיהּ, הָא אוֹקִימְנָא, עַד אֵין סוֹף, דְּכָל קִשּׁוּרָא וְיִחוּדָא וּשְׁלִימוּ, לְאַצְנְעָא בְּהַהוּא צְנִיעוּ, דְּלָא אִתְדַּבָּק, וְלָא אִתְיְידַע, דְּרַעֲוָא דְּכָל רַעֲוִין בֵּיהּ, אֵין סוֹף לָא קַיְּימָא לְאוֹדָעָא, וְלַאו לְמֶעְבַּד סוֹף, וְלָאו לְמֶעְבַּד רֹאשׁ, כְּמָה דְּאָיִן קַדְמָאָה אַפִּיק רֹאשׁ וְסוֹף. מַאן רֹאשׁ. דָּא נְקוּדָה עִלָּאָה, דְּאִיהוּ רֵישָׁא דְּכֹלָּא סְתִימָאָה, דְּקַיְּימָא גּוֹ מַחֲשָׁבָה. וְעָבִיד סוֹף, דְּאִקְרֵי (קהלת יב) סוֹף דָּבָר. אֲבָל לְהָתָם, אֵין סוֹף.
אין רצונות אין אורות ואין מאורות באין סוף אלא רצון עליון נסתר כל הנסתרים אין
אֵין רְצוֹנוֹת, אֵין אוֹרוֹת, אֵין מְאוֹרוֹת בְּאוֹתוֹ הָאֵין סוֹף. כָּל הַמְּאוֹרוֹת וְהָאוֹרוֹת הַלָּלוּ תְּלוּיִים לְהִתְקַיֵּם בָּהֶם וְלֹא נִתָּן לְהַשָּׂגָה מִי שֶׁיָּדוּעַ וְלֹא יָדוּעַ, אֵינוֹ אֶלָּא רְצוֹן עֶלְיוֹן, נִסְתַּר כָּל הַנִּסְתָּרִים, אַיִן. וּכְשֶׁהַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה וְהָעוֹלָם הַבָּא מִתְעַלִּים, אֵין יוֹדְעִים פְּרָט לְרֵיחַ, כְּמִי שֶׁמֵּרִיחַ אֶת הָרֵיחַ וּמִתְבַּשֵּׂם, וְאֵין זוֹ נַחַת הַנִּיחֹחַ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם׳ (ויקרא כו, לא) - שֶׁהֲרֵי רֵיחַ נִיחֹחַ, הָרֵיחַ שֶׁל הָרָצוֹן שֶׁכָּל הָרְצוֹנוֹת הַלָּלוּ שֶׁל תְּפִלָּה, וְהָרָצוֹן שֶׁל שִׁירָה, וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַכֹּהֵן, שֶׁכֻּלָּם סוֹד שֶׁל אָדָם, וְאָז כֻּלָּם נַעֲשִׂים רָצוֹן אֶחָד. וְאוֹתוֹ נִקְרָא נִיחֹחַ, רָצוֹן, כְּתַרְגּוּמוֹ. וְאָז הַכֹּל נִקְשָׁר וּמֵאִיר כְּאֶחָד כָּרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
לָאו רְעוּתִין, לָאו נְהוֹרִין, לָאו בּוּצִינִין, בְּהַהוּא אֵין סוֹף, כָּל אִלֵּין בּוּצִינִין וּנְהוֹרִין, תַּלְיָין לְאִתְקַיְּימָא בְּהוּ, וְלָא קַיְימָא לְאִתְדַּבְּקָא מַאן דְּיָדַע וְלָא יָדַע, לָאו אִיהוּ אֶלָּא רְעוּ עִלָּאָה, סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, אָיִן. וְכַד נְקוּדָה עִלָּאָה, וְעָלְמָא דְּאָתֵי, אִסְתְּלָקוּ, לָא יַדְעֵי בַּר רֵיחָא, כְּמַאן דְּאָרַח בְּרֵיחָא וְאִתְבָּסָם. וְלָאו דָּא נַיְיחָא נִחוֹחַ, דְּהָא כְּתִיב ׳וְלֹא אָרִיחַ בָּרִיחַ נִיחֹחֲכֶם׳ (ויקרא כו, לא), דְּהָא רֵיחַ נִיחֹחַ, רֵיחָא דִּרְעוּתָא דְּכָל הָנֵי רְעוּתָא דִּצְלוֹתָא, וּרְעוּתָא דְּשִׁירָתָא, וּרְעוּתָא דְּכַהֲנָא, דְּכֻלְּהוּ רָזָא דְּאָדָם. כְּדֵין כֻּלְּהוּ אִתְעָבִידוּ רְעוּתָא חֲדָא, וְהַהוּא אִקְרֵי נִיחֹחַ, רַעֲוָא, כְּתַרְגּוּמוֹ. כְּדֵין כֹּלָּא אִתְקָשַׁר וְאִתְנְהִיר כַּחֲדָא, כְּדְקָא יֵאוֹת, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
צו את אהרן ואת בניו - ניתן לכהן לשרף המחשבה הרעה ולהעבירה מהקדש בעשן ובחלבים
וְעַל זֶה נִתָּן הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַזֶּה בְּיַד הַכֹּהֵן, שֶׁכָּתוּב ׳צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר׳ (שם ו, ב) - הַסּוֹד כָּאן, שֶׁהֲרֵי בֵּאַרְנוּ אֵין צַו אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָאן נִתְּנָה לוֹ לִשְׂרֹף הַמַּחֲשָׁבָה הָרָעָה וּלְהַעֲבִירָהּ מִתּוֹךְ הַקֹּדֶשׁ בָּרָצוֹן הַזֶּה שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה, בֶּעָשָׁן הַזֶּה וּבַחֲלָבִים שֶׁנִּשְׂרָפִים, כְּדֵי שֶׁיָּעָבְרוּ מִן הַקֹּדֶשׁ. וְהַצַּו הַזֶּה עוֹמֵד בִּרְשׁוּתָם לְהַפְרִידָהּ מִן הַקֹּדֶשׁ מִתּוֹךְ הַקָּרְבָּן הַזֶּה. וְאִם תֹּאמַר, ׳צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כח, ב) - גַּם כָּךְ, שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתָם עוֹמֵד (לְהַפְרִיד אוֹתָהּ מִן הַקְּדֻשָּׁה) כָּל זְמַן שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל רִבּוֹנָם שֶׁלֹּא יוּכַל לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא אִתְיְיהִיבַת הַאי סִטְרָא אַחֲרָא, בִּידָא דְּכַהֲנָא, דִּכְתִּיב, ׳צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר׳ (ויקרא ו, ב), רָזָא הָכָא, דְּהָא אוֹקִימְנָא לֵית צַו אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְהָכָא אִתְיְיהִיבַת לֵיהּ, לְאִתּוֹקְדָא הַהִיא מַחֲשָׁבָה רָעָה, וּלְאַעְבְּרָא לָהּ מִגּוֹ קוּדְשָׁא, בְּהַאי רְעוּתָא דְּסַלְּקָא לְעֵילָּא, וּבְהָא תְּנָנָא, וְתַרְבִּין דְּאִתּוֹקְדָן. בְּגִין לְאִתְעַבְּרָא מִן קוּדְשָׁא. וְהַאי צַו, בִּרְשׁוּתַיְיהוּ קַיְּימָא, לְאַפְרָשָׁא לָהּ מִן קוּדְשָׁא, מִגּוֹ הַאי קָרְבָּנָא. וְאִי תֵּימָא ׳צַו אֶת בְּנִי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כח, ב). הָכִי נָמֵי, דְּהָא בִּרְשׁוּתַיְיהוּ קַיְּימָא, (ד"א לאפרשא לה מן קדושה) כָּל זִמְנָא דְּעַבְדֵי רְעוּתָא דְּמָארֵיהוֹן, דְּלָא יַכְלָא לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ.
המקרא בא להראות עטור רוח הקדש למעלה והפרדת רוח הטמאה למטה ברצון ובתפלה ובמעשה
וְהַמִּקְרָא הַזֶּה כֻּלּוֹ בָּא לְהַרְאוֹת אֶת סוֹד הַדָּבָר, לְעַטֵּר אֶת אוֹתָהּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וּלְהַפְרִיד אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה הַזּוֹ לְהוֹרִידָהּ לְמַטָּה לְמַטָּה, וְזֶה בְּרָצוֹן וּבִתְפִלָּה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וְזֶה בְּמַעֲשֶׂה, הַכֹּל כָּרָאוּי לוֹ.
בלשון הזוהר
וְהַאי קְרָא כֹּלָּא, אַתְיָא לְאַחֲזָאָה רָזָא דְּמִלָּה, לְאַעְטְּרָא לְהַהוּא רוּחַ קוּדְשָׁא, לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וּלְאַפְרְשָׁא לָהּ לְדָא רוּחַ טוּמְאָה, לְנַחְתָּא לָהּ לְתַתָּא לְתַתָּא, דָּא בִּרְעוּתָא וּבִצְלוֹתָא כִּדְקַאמְרָן, וְדָא בְּעוֹבָדָא, כֹּלָּא כִּדְקָחָזֵי לֵיהּ.
צו את אהרן זו עבודה זרה רוח הטמאה לאמר זו אשה הנקראת יראת ה' הכהן מתקן הכל
וּפָסוּק זֶה מוֹכִיחַ עֲלֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר׳ (ויקרא ו, ב) - צַו - זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, רוּחַ הַטֻּמְאָה. לֵאמֹר - זוֹ אִשָּׁה, שֶׁנִּקְרֵאת יִרְאַת ה'. כָּתוּב כָּאן לֵאמֹר, וְכָתוּב שָׁם ׳לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ׳ (ירמיה ג, א) - וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַכֹּל נֶאֱמַר, וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד לְהַתְקִין אֶת הַכֹּל, בְּסוֹד שֶׁל אָדָם וּבְהֵמָה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא לְאוֹתָם הַיּוֹדְעִים אֶת דַּרְכֵי הַתּוֹרָה וְהוֹלְכִים בָּהּ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ׳ (ישעיה לח, טז) - מַה זֶּה עֲלֵיהֶם? אֵלּוּ דַּרְכֵי הַתּוֹרָה. יִחְיוּ - יִתְקַיְּמוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
וְהַאי קְרָא מוֹכַח עָלַיְיהוּ, דִּכְתִּיב, ׳צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר׳ (ויקרא ו, ב). צַו: דָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת רוּחַ מִסְאֲבָא. לֵאמֹר: (נח ס' ע"א) דָּא אִתְּתָא, דְּאִקְרֵי ׳יִרְאַת יהו"ה׳ (משלי לא). כְּתִיב הָכָא לֵאמֹר, וּכְתִיב ׳הָתָם לֵאמֹר׳ (ירמיהו ג, א) ׳הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהָא אוּקְמוּהָ׳. וּבְגִין כָּךְ, כֹּלָּא אִתְּמַר, וְכַהֲנָא קַיְּימָא לְאַתְקְנָא כֹּלָּא, בְּרָזָא דְּאָדָם וּבְהֵמָה. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, לְאִינּוּן יַדְעֵי אָרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא, וְאַזְלֵי בָּהּ בְּאֹרַח קְשׁוֹט, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, ׳יהו"ה עֲלֵיהֶם יִחְיוּ׳ (ישעיהו לח, טז). מַאי עֲלֵיהֶם. אִלֵּין אָרְחוֹי דְּאוֹרַיְיתָא. יִחְיוּ, יִתְקַיְימוּ בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
זאת תורת העלה - זו כנסת ישראל העולה ומתעטרת עד קדש הקדשים כפי שביארו
בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, פָּסוּק זֶה בֵּאַרְנוּ אוֹתוֹ בַּגָּוֶן הַזֶּה: זֹאת תּוֹרַת - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הָעֹלָה - שֶׁהִיא עוֹלָה וּמִתְעַטֶּרֶת לְמַעְלָה לְמַעְלָה לְהִתְקַשֵּׁר כָּרָאוּי עַד הַמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה׳ (ויקרא ו, ב), אָמַר רִבִּי חִיָיא, הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא לֵיהּ בְּהַאי גַּוְונָא, ׳זֹאת תּוֹרַת׳: דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הָעוֹלָה: דְּאִיהִי סַלְקַת וְאִתְעַטְּרַת לְעֵילָּא לְעֵילָּא, לְאִתְקַשְּׁרָא כְּדְקָא יֵאוֹת, עַד אֲתָר דְּאִקְרֵי ׳קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים׳.
דבר אחר זאת תורת העלה - זו המחשבה הרעה שעולה על רצון האדם להסטותו וצריך לשרפה
דָּבָר אַחֵר, זֹאת תּוֹרַת - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הָעֹלָה - זוֹ מַחֲשָׁבָה רָעָה שֶׁעוֹלָה עַל רְצוֹן הָאָדָם לְהַסְטוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת. הִיא הָעֹלָה - הִיא הִיא שֶׁעוֹלָה וּמַסְטָה אֶת הָאָדָם, וְצָרִיךְ לְשָׂרְפָהּ בָּאֵשׁ כְּדֵי לֹא לָתֵת לָהּ מָקוֹם (לְהַסְטוֹת) לִרְבּוֹת.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, זֹאת תּוֹרַת: דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הָעוֹלָה: דָּא מַחֲשָׁבָה רָעָה, דְּאִיהִי סַלְּקָא עַל רְעוּתָא דְּבַר נָשׁ, לְאַסְטָאָה לֵיהּ מֵאוֹרְחָא דִּקְשׁוֹט. הִיא הָעוֹלָה, הִיא הִיא דְּסַלְּקָא, וְאַסְטִיאַת לֵיהּ לְבַר נָשׁ, בָּעֵי לְאוֹקְדָא לֵיהּ בְּנוּרָא, בְּגִין דְּלָא יִתְיָיהִיב לָהּ דּוּכְתָּא (נ"א לאסטאה) לְאַסְגָּאָה.
על מוקדה על המזבח כל הלילה - זו כנסת ישראל הבאה לטהר האדם ולשרף בנהר דינור
וּמִשּׁוּם כָּךְ, עַל מוֹקְדָה ׳עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה׳ (ויקרא ו, ב) - מִי הוּא הַלַּיְלָה? זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, (שֶׁהִיא זֹּאת מִשּׁוּם) שֶׁבָּאָה לְטַהֵר אֶת הָאָדָם מֵאוֹתוֹ הָרָצוֹן. עַל מוֹקְדָה, מִשּׁוּם שֶׁנְּהַר דִּינוּר הוּא מָקוֹם לִשְׂרֹף כָּל אוֹתָם שֶׁלֹּא עוֹמְדִים עַל מְקוֹמָם, שֶׁהֲרֵי מַכְנִיסִים אוֹתָם בְּאוֹתָהּ אֵשׁ שֶׁדּוֹלֶקֶת, וּמַעֲבִירִים אֶת שִׁלְטוֹנָם מִן הָעוֹלָם. וּבִכְדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט, צָרִיךְ עַל מוֹקְדָה ׳עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה׳ - וְנִכְנַעַת וְלֹא שׁוֹלֶטֶת.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, עַל מוֹקְדָה ׳עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה׳ (ויקרא ו, ב), מַאן לַיְלָה, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. (דאיהי זאת בגין) דְּאַתְיָא לְדַכְּאָה לֵיהּ לְבַר נָשׁ, מֵהַהוּא רְעוּתָא. עַל מוֹקְדָה. בְּגִין דִּי נָהָר דִּינוּר, אִיהוּ אֲתָר לְאוֹקְדָא לְכָל אִינּוּן, דְּלָא קַיְימֵי בְּקִיּוּמַיְיהוּ, דְּהָא עָאלִין לוֹן בְּהַהוּא נוֹרָא דְּדָלִיק, וּמְעַבְּרֵי שׁוּלְטָנֵהוֹן מֵעָלְמָא. וּבְגִין דְּלָא יִשְׁלוֹט, אִצְטְרִיךְ עַל מוֹקְדָה ׳עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה׳, וְאִתְכַּפְיָיא וְלָא שַׁלְטָא.
כשהצד האחר נכנע עולה כנסת ישראל שהיא רוח הקדש ומתעטרת ולכן צריך להפריד הצד ולתת חלק
וְעַל כָּךְ, כְּשֶׁזֶּה נִכְנָע, עוֹלָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעוֹלָה וּמִתְעַטּרֶת לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי עֲלִיָּתָהּ כְּשֶׁנִּכְנָע הַכֹּחַ הָאַחֵר הַזֶּה וְנִפְרָד מִמֶּנָּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ צְרִיכִים בְּסוֹד הַקָּרְבָּן לְהַפְרִיד אֶת הַצַּד הַזֶּה מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְלָתֵת לוֹ חֵלֶק, כְּדֵי שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ תִּתְעַלֶּה לְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, כַּד אִתְכַּפְיָיא הַאי, סַלְּקָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי רוּחַ קוּדְשָׁא, דְּסַלְּקָא וְאִתְעַטְּרָא לְעֵילָּא, דְּהָא סְלִיקוּ דִּילָהּ, כַּד אִתְכַּפְיָיא הַאי חֵילָא אַחֲרָא, וְאִתְפַּרְשָׁא מִינָּהּ. וּבְגִין כָּךְ, בָּעֵינָן בְּרָזָא דְּקָרְבְּנָא, לְאַפְרָשָׁא לְהַאי סִטְרָא מֵרוּחַ קוּדְשָׁא, וּלְמֵיהַב לָהּ חוּלָקָא, בְּגִין דְּרוּחַ קוּדְשָׁא אִסְתַּלָּק לְעֵילָּא.
כשנבנה בית המקדש נכנע הסטרא אחרא והוקם המשכן על ידי משה הוקם למעלה ולמטה
וּבֹא רְאֵה, בִּזְמַן שֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנַעֲשָׂה, נִכְנַע הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם. וּכְשֶׁהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם ׳וְהוּקַם הַמִּשְׁכָּן׳ עַל יְדֵי מֹשֶׁה, אָז הוּקַם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות מ, יח) - מַה זֶּה וַיָּקֶם? אֶלָּא שֶׁהֵקִים אוֹתָהּ לְהִתְעַלּוֹת לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וּלְכָךְ ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה׳. מַה שֶּׁהָיָה נָמוּךְ - הוּא הֱקִימוֹ, כְּמִי שֶׁמֵּקִים אֶת מִי שֶׁנָּפַל. כְּמוֹ כֵן לֶעָתִיד לָבא כָּתוּב, ׳אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנּוֹפֶלֶת׳ (עמוס ט, יא).
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּאִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא, וְאִתְעָבִיד. אִתְכַּפְיָיא סִטְרָא אַחֲרָא, וְאִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא. וְכַד אִסְתַּלָּק מֵעָלְמָא, וְאִתְּקַם מַשְׁכְּנָא עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה, כְּדֵין אִתְּקַם לְעֵילָּא וְתַתָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳. מַאי וַיָּקֶם. אֶלָּא דְּאוֹקִים לָהּ, לְאִסְתַּלְּקָא לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וְעַל דָּא, וַיָּקֶם מֹשֶׁה, מַאן דְּהֲוָה מָאִיךְ אוּקְמֵיהּ, כְּמַאן דְּאוֹקִים לְמַאן דְּנָפִיל. כְּגַוְונָא דָּא, לְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב ׳אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת׳ (עמוס ט, יא).
נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל - בגלות בבל לא הקימה הקב"ה כי גרם החטא של נשים נכריות
כָּתוּב ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ (שם ה, ב) - מַה זֶּה ׳לֹא תוֹסִיף קוּם׳ (עמוס ה, ב)? (מַשְׁמָע שֶׁבִּזְמַן ׳אחר קָמָה) אֶלָּא׳ שֶׁבִּזְמַן אַחֵר הִיא קָמָה. הִיא קָמָה מֵעַצְמָהּ, וְלֹא הֱקִימָהּ הקב"ה. שֶׁהֲרֵי בְּגָלוּת מִצְרַיִם הקב"ה הֵקִים אוֹתָהּ וְעָשָׂה כַּמָּה נִסִּים כְּדֵי לַהֲקִימָהּ, וּבְגָלוּת בָּבֶל הוּא לֹא הֵקִים אוֹתָהּ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא עָשָׂה לָהֶם נִסִּים, שֶׁגָּרַם הַחֵטְא, אֶלָּא הִיא קָמָה. וְעָלוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה כְּאוֹתָם שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם פְּדוּת, וְלֹא הָיְתָה תְשׁוּקָתוֹ שֶׁל הקב"ה עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁגָּרַם אוֹתוֹ הַחֵטְא, שֶׁהֵם נָשִׁים נָכְרִיּוֹת.
בלשון הזוהר
כְּתִיב, ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל׳ (עמוס ה, ב), מַאי ׳לא תּוֹסִיף קוּם׳. (משמע דחד זמנא אחרא קמת) אֶלָּא בְּזִמְנָא אַחֲרָא קָמַת. הִיא קָמַת מִגַּרְמָהּ, וְלָא אוֹקִים לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְּהָא בְּגָלוּתָא דְּמִצְרַיִם, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹקִים לָהּ, וְעֲבַד כַּמָה נִסִּין, בְּגִין לְאַקָּמָא לָהּ, וּבְגָלוּתָא דְּבָבֶל הוּא לָא אוֹקִים לָהּ, בְּגִין דְּלָא עֲבַד לוֹן נִסִּים, דְּגָרִים חוֹבָה, אֶלָּא הִיא קָמַת. וּסְלִיקוּ בְּנֵי גּוֹלָה, כְּאִינּוּן דְּלָא הֲוָה לוֹן פָּרוֹקָא, וְלָא הֲוָה תִּיאוּבְתָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ, בְּגִין דְּגָרַם הַהוּא חוֹבָא, דְּאִינּוּן נָשִׁים נָכְרִיּוֹת.
לעתיד לא תוסיף קום מעצמה אלא הקב"ה יקים אקים את סכת דויד הנפלת
וְלָכֵן לֹא הֵקִים הקב"ה אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָשָׂה לָהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת בְּאוֹתוֹ זְמַן כָּרָאוּי. אֲבָל לֶעָתִיד לָבא, לֹא תוֹסִיף קוּם כָּתוּב. לֹא תוֹסִיף קוּם מֵעַצְמָהּ, אֶלָּא הקב"ה יָקִים אוֹתָהּ, שֶׁכָּתוּב ׳אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנּוֹפֶלֶת׳ - וְכָתוּב ׳וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם׳ (ירמיה ל, ט) - וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב כָּאן, ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות מ, יח) - וַיָּקֶם מֹשֶׁה וְגוֹ'.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אוֹקִים לָהּ לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל, וְלָא עָבֵד לָהּ נִסִּין וּגְבוּרָאן בְּהַהוּא זִמְנָא כְּדְקָא יֵאוֹת. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי, לֹא תוֹסִיף קוּם כְּתִיב, לָא תּוֹסִיף, קוּם מִגַּרְמָהּ, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹקִים לָהּ, דִּכְתִּיב ׳אָקִים אֶת סוּכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת׳. וּכְתִיב ׳וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם׳ (ירמיהו ל, ט). וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב הָכָא, ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳. וַיָּקֶם מֹשֶׁה וְגוֹ'.
כשהקים משה את המשכן הוקם משכן עליון עמו נסתר וגנוז וסעד את הכל בכחו
בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁמֹּשֶׁה הֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, הוּקַם מִשְׁכָּן אַחֵר עִמּוֹ, וְהַמִּשְׁכָּן הָעֶלְיוֹן הֵקִים (כבד) וְסָעַד הַכֹּל, מִשּׁוּם שֶׁהַמִּשְׁכָּן הָעֶלְיוֹן נִסְתָּר וְגָנוּז הוּא לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וּמִשְׁכָּן אַחֵר הוּקַם עַל הַמִּשְׁכָּן לְמַטָּה וְעוֹמֵד עָלָיו (עִמּוֹ. וְהַמִּשְׁכָּן הָעֶלְיוֹן הַהוּא שגסתר וְגָנוּז לְמַעְלָה לְמַעְלָה, הֵקִים וסעד הַכֹּל. וְהַמִּשְׁכָּן הָאַחֵר הַהוּא הוּקַם עַל יְדֵי הַמִּשְׁכָּן שֶׁלְּמַטָּה עוֹמֵד עָלָיו) בְּכֹחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מִשְׁכָּן הָעֶלְיוֹן עַל הַכֹּל. וּכְמוֹ שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן שֶׁלְּמַטָּה עַל יַד מֹשֶׁה, אַף כָּךְ לְמַעְלָה עַל יְדֵי אוֹתוֹ שֶׁבָּנָה מֹשֶׁה (דַּרְגָּה שֶׁל מֹשֶׁה). מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות מ, יח) - אֶת דַּוְקָא, לְהַרְאוֹת שֶׁשְּׁנֵי הַמִּשְׁכָּנוֹת נִתְקְנוּ (הוקמו) בְּסוֹד שֶׁל מֹשֶׁה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד אוֹקִים לֵיהּ מֹשֶׁה לְמַשְׁכְּנָא, אִתְּקַם מַשְׁכְּנָא אַחֲרָא עִמֵּיהּ. וּמַשְׁכְּנָא עִלָּאָה, אוֹקִים (נ"א אוקיר) וְסָעִיד כֹּלָּא, בְּגִין דְּמַשְׁכְּנָא עִלָּאָה, סָתִים וְגָנִיז אִיהוּ לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וּמַשְׁכְּנָא אַחֲרָא אִתְּקַם עַל מַשְׁכְּנָא דִּלְתַתָּא וְקַיְּימָא עָלֵּיהּ, (ס"א עמיה. ומשכנא עילאה ההוא דסתים וגניז לעילא לעילא אוקים וסעיד כלא. ומשכנא אחרא ההוא אתקם על ידא דמשכנא דלתתא קיימא עליה) בְּחֵילָא דְּהַהוּא מַשְׁכְּנָא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא. וְכַמָּה דְּאִתְּקַם מַשְׁכְּנָא דִּלְתַתָּא עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה, אוּף הָכִי לְעֵילָּא, עַל יְדֵי דְּהַהוּא דְבָּנֵי דְּמֹשֶׁה (נ"א דרגא דמשה). מְנָלָן. דִּכְתִּיב, ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳. אֶת דַּיְיקָא, לְאִתְחֲזָּאָה דִּתְרֵי מַשְׁכְּנִין בְּרָזָא דְּמֹשֶׁה אִתְּקָנוּ (נ"א אתקמו).
וכי ויקם משה - בשלשה צדדים הקים ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְכִי וַיָּקֶם מֹשֶׁה? הֲרֵי הַכֹּל טֶרֶם הִתְתַּקֵּן, וְקִימָה אֵינָהּ אֶלָּא כְּשֶׁהַכֹּל נִשְׁלָם וְנִכְנָס אֵיבָר בְּאֵיבָרוֹ. מַה זֶּה וַיָּקֶם? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בִּשְׁלֹשָׁה צְדָדִים הֵקִים ׳מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות מ, יח) - מַה כָּתוּב? ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו, וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו׳ - בִּשְׁלֹשֶׁת הַצְּדָדִים הַלָּלוּ הֵקִים ׳מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳ - וּבִשְׁלֹשֶׁת הַצְּדָדִים הַלָּלוּ הִתְעַלָּה הַמִּשְׁכָּן וְנִכְנַע הַסִּטְרָא אַחֲרָא. וּלְכָךְ, כְּשֶׁמֹּשֶׁה הֵקִים אֶת הַצַּד הַזֶּה, נִכְנַע הַסִּטְרָא אַחֲרָא. מִשּׁוּם כָּךְ מֹשֶׁה הֱקִימוֹ וְלֹא אַחֵר.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, וְכִי ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה׳, וְהָא כֹּלָּא עַד לָא אִתְתָּקַּן, וְקִימָה לָאו אִיהוּ אֶלָּא כַּד אִשְׁתְּלִים כֹּלָּא, וְעָאל שַׁיְיפָא בְּשַׁיְיפֵיהּ, מַאי וַיָּקֶם. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בִּתְלַת סִטְרִין אוֹקִים מֹשֶׁה יַת מַשְׁכְּנָא, מַה כְּתִיב ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, וַיִתֵּן אֶת אֲדָנָיו, וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו׳. בְּהָנִי תְּלַת סִטְרֵי, אוֹקִים מֹשֶׁה יַת מַשְׁכְּנָא. וּבְהָנֵי תְּלַת סִטְרֵי, אִסְתַּלָּק מַשְׁכְּנָא. וְאִתְכַּפְיָיא סִטְרָא אַחֲרָא. ועֲבוֹדָה זָרָה, כַּד אוֹקִים מֹשֶׁה לְהַאי סִטְרָא, אִתְכַּפְיָיא סִטְרָא אַחֲרָא. בְּגִין כָּךְ מֹשֶׁה אוֹקִים לֵיהּ וְלָא אַחֲרָא.
ויתן את אדניו - באותה שעה הזדעזע סמאל וברח ארבע מאות פרסאות והתרפו עמודי הסטרא אחרא
בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב ׳וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו׳ (שמות מ, יח) - בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִזְדַּעֲזַע סָמָאֵ"ל מִמְּקוֹמוֹ, וְאַרְבָּעִים מֶרְכָּבוֹת שֶׁעִמּוֹ, וּבָרַח אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָאוֹת לְתוֹךְ סֵתֶר נֶקֶב הֶעָפָר. הִכְנִיס מֹשֶׁה אוֹתָם הָעַמּוּדִים, וְהִתְחַזֵּק הַצַּד הַזֶּה, וְאָז אוֹתָם הָעַמּוּדִים שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא נָפְלוּ וְהִתְרַפּוּ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳וַיִתֵּן אֶת אֲדָנָיו׳ (שמות מ, יח), בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אִזְדַּעְזָע סָמָאֵ"ל מֵאַתְרִיהּ, וְאַרְבְּעִין רְתִיכִין דְּעִמֵּיהּ, וְעָרַק אַרְבַּע מֵאָה פַּרְסֵי, גּוֹ טְסִירוּ דְּנוּקְבָּא דְּעַפְרָא. אָעִיל מֹשֶׁה אִינּוּן סַמְכִין, וְאִתָּקִיף סִטְרָא דָּא, כְּדֵין אִינּוּן סַמְכִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא, נָפְלוּ וְאִתְרְפוּ.
ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת - ביום שיעשה הקב"ה דין ברשעי ישראל שהם המונעים הקימה
פָּתַח וְאָמַר, ׳בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנּוֹפֶלֶת וְגוֹ'׳ (עמוס ט, יא). מַה זֶּה ׳בַּיּוֹם הַהוּא׳? בַּיּוֹם שהקב"ה יַעֲשֶׂה דִין בָּעוֹלָם וְיִפְקֹד עַל רִשְׁעֵי הָעוֹלָם כְּמַעֲשֵׂיהֶם. שֶׁהֲרֵי אֵין קִימָה לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִן הֶעָפָר בְּעוֹד שֶׁאוֹתָם רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל יַעַמְדוּ בָעוֹלָם. מַה כָּתוּב לְמַעְלָה? ׳בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי הָאֹמְרִים לֹא תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵינוּ הָרָעָה׳ (עמוס ט, י) - מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ׳בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנּוֹפֶלֶת וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳בַּיוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת וְגוֹ'׳ (עמוס ט, יא), מַאי ׳בַּיוֹם הַהוּא׳. בְּיוֹמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַעְבִּיד דִּינָא בְּעָלְמָא, וְיִפְקוֹד עַל חַיָּיבֵי עָלְמָא כְּעוֹבָדֵיהוֹן. דְּהָא לֵית קִימָה לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַפְרָא, בְּעוֹד דְּאִינּוּן חַיָּיבִין דְּיִשְׂרָאֵל יְקוּמוּן בְּעָלְמָא. מַה כְּתִיב לְעֵילָּא, ׳בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חֲטָּאֵי עַמִּי הָאוֹמְרִים לא תַגִישׁ וְתַקְדִּים בַּעֲדֵנוּ הָרָעָה׳ (עמוס ט, י). מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, ׳בַּיוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת וְגוֹ'׳.
וגדרתי את פרציהן והריסתיו אקים - מאותם הרשעים שיפרצו בישראל וסכת דוד סותרת בנין הרשעה
בַּפָּסוּק הַזֶּה יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן. אֶת פִּרְצֵיהֶן?! אֶת פִּרְצָהּ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת. וַהֲרִסתָיו?! וַהֲרִיסוֹתֶיהָ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת. אֶלָּא ׳וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן׳ - מִמִּי? מֵאוֹתָם הָרְשָׁעִים, שֶׁכָּתוּב ׳בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי׳ - שֶׁהֲרֵי אָז יַעֲשׂוּ פְרָצוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. וְעַל זֶה, ׳וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים׳ - וַהֲרִסֹתָיו, שֶׁל מִי? הֲרִיסוֹתָיו שֶׁל סֻכַּת דָּוִד. (מִמִּי, ' מִדָּוִד) מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁמִּתְחַזֶּקֶת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה בָּעוֹלָם, אָז נִרְפֵּית הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ, וְסֻכַּת דָּוִד סוֹתֶרֶת אֶת הַבִּנְיָן שֶׁלָּהּ, וְעַל כֵּן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים.
בלשון הזוהר
הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, (עמוס) ׳אֶת פִּרְצֵיהֶן, אֶת פִּרְצָהּ מִבָּעֵי לֵיהּ׳. וַהֲרִיסוֹתָיו, וַהֲרִיסוֹתֶיהָ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן מִמַּאן, מֵאִינּוּן חַיָּיבִין, דִּכְתִּיב ׳בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי׳, דְּהָא כְּדֵין יִתְעֲבִיד פִּרְצָן בְּיִשְׂרָאֵל, וְעַל דָּא ׳וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן. וַהֲרִיסוֹתָיו אָקִים׳, הֲרִיסוֹתָיו דְּמַאן, הֲרִיסוֹתָיו דְּסוּכַּת דָּוִד. (ממאן מדוד) בְּגִין, דְּכַד אִתָּקַף מַלְכוּ חַיָּיבָא בְּעָלְמָא, כְּדֵין הַאי מַלְכוּ קַדִּישָׁא אִתְרַפֵי, וְסֻכַּת דָּוִד אַסְתִּיר בִּנְיָינָא דִּילֵיהּ, וְעַל דָּא וַהֲרִיסוֹתָיו אָקִים.
כל זמן שמלכות הרשעה מתחזקת זו נרפית וביום ההוא יקים הקב"ה מלכות הקדושה ובניתיה כימי עולם
שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, כָּל זְמַן שֶׁזֶּה מִתְחַזֵּק - זֶה מִתְרַפֶּה. זֶה מָלֵא - וְזֶה חָרֵב. וּמִפְּנֵי כֵן עַד הַיּוֹם הַהוּא מַלְכוּת הַרִשְׁעָה מִתְחַזֶּקֶת. ׳בַּיּוֹם הַהוּא׳ יִתְחַזֵּק וְיָקִים אוֹתָהּ הקב"ה לְזוֹ הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה. וְעַל זֶה ׳וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם׳ (עמוס ט, יא) - מַה זֶּה ׳וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם׳? הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְגוֹ'׳ (ישעיה ל, כו) '.
בלשון הזוהר
דְּהָא תָּנֵינָן, כָּל זִמְנָא דְּהַאי אִתָּקַף, הַאי אִתְרַפֵי. דָּא מַלְיָא, וְדָא חָרְבָה. וּבְגִין כָּךְ, עַד הַהוּא יוֹמָא, מַלְכוּ חַיָּיבָא יִתְקַף. בְּהַהוּא יוֹמָא, יִתָּקַף וְיוֹקִים לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְהַאי מַלְכוּ קַדִּישָׁא. וְעַל דָּא ׳וַהֲרִיסוֹתָיו אָקִים׳. ׳וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם׳, מַאי ׳וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם׳. הַיְינוּ דִּכְתִּיב, (ישעיהו ל כו) ׳וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְגוֹ'׳.
ויתן את אדניו - נתן העמודים להקיף הפתחים וחזקם ובאותה שעה הוסרו תומכי הסטרא אחרא
׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות מ, יח). בַּמָּה הֵקִים אוֹתוֹ? שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו׳ - וְנָתַן אוֹתָם הָעַמּוּדִים שֶׁתַּחְתָּיו לְהָקִים עֲלֵיהֶם וּלְסוֹבֵב בָּהֶם אוֹתָם הַצִּירִים שֶׁל פְּתָחִים, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם הָעַמּוּדִים שֶׁתַּחְתֵּיהֶם הֵם הָעֲמִידָה לְהַקִּיפָם. לָמָּה וַיִּתֵּן? חִזֵּק וְהִתְקִין אוֹתָם בְּכֹחוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוּסְרוּ אוֹתָם הַתּוֹמְכִים הָאֲחֵרִים שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא.
בלשון הזוהר
׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות לט, יח), בְּמַאי אוֹקִים לֵיהּ. דִּכְתִּיב ׳וַיִתֵּן אֶת אֲדָנָיו׳ וְיָהַב אִינּוּן סַמְכִין דִּתְחוֹתֵיהּ, לְקַיְּימָא עָלַיְיהוּ, וּלְאַסְחֲרָא בְּהוּ אִינּוּן צִירִים דְּפִתְחִין. בְּגִין דְּאִינּוּן סַמְכִין דִּתְחוֹתַיְיהוּ, אִינּוּן קִיוּמָא לְאַסְחֲרָא. אֲמַאי וַיִתֵּן. אַתְקִיף וְאַתְקִין לוֹן בְּתוּקְפוֹי. בְּהַהִיא שַׁעֲתָא אַעְדִּיוּ אִינּוּן סַמְכִין אַחֲרָנִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא.
זכר ה' לבני אדום עד היסוד בה - עתיד הקב"ה לבנות יסודות ירושלים מספירים חזקים ועליונים
בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב (תהלים קלז) ׳זְכֹר ה (תהלים קלז, ז)' - לִבְנֵי אֱדוֹם אֶת יוֹם יְרוּשָׁלם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ׳ - וְעַל כֵּן עָתִיד הקב"ה לִבְנוֹת אֶת יְסוֹדוֹתֶיהָ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם מִיסוֹדוֹת אֲחֵרִים שֶׁיִּשְׁלְטוּ עַל הַכֹּל, וּמִי הֵם? סַפִּירִים, שֶׁכָּתוּב (ישעיה נד) וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים, שֶׁאֵלּוּ הֵם הַיְסוֹדוֹת וְהַתּוֹמְכִים הַחֲזָקִים וְהָעֶלְיוֹנִים שֶׁאֵין בָּהֶם חֻלְשָׁה בָּרִאשׁוֹנָה. מָה הַטַּעַם? כִּי הָאֲבָנִים הָרִאשׁוֹנוֹת מֵאוֹתָם הַיְסוֹדוֹת, יָכְלוּ שְׁאָר הָעַמִּים לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁאֵין בָּהֶם אוֹר עֶלְיוֹן כָּרָאוּי. אֲבָל אֵלֶּה יִהְיוּ מְאִירִים מִתּוֹךְ הָאוֹר הָעֶלְיוֹן וּמְשֻׁקָּעוֹת בְּתוֹךְ הַתְּהוֹמוֹת, שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם. וְאֵלּוּ הֵם הַסַּפִּירִים שֶׁיָּאִירוּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, (וְאִם תֹּאמַר) מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן יִתּוֹסֵף אוֹר עֶלְיוֹן לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳זְכוֹר יהו"ה לִבְנִי אֱדוֹם אֶת יוֹם יְרוּשָׁלַ ם הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּה׳ (תהילים קלז, ז). וְעַל דָּא זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְנֵי יְסוֹדֵי ׳יְרוּשָׁלַ ם׳, מִיְסוֹדִין אַחֲרָנִין, דְּיִשְׁלְטוּן עַל כֹּלָּא. וּמַאן אִינּוּן. סַפִּירִין. דִּכְתִּיב, ׳וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים׳ (ישעיהו נד, יא), דְּאִלֵּין אִינּוּן יְסוֹדִין, וְסַמְכִין תַּקִּיפִין וְעִלָּאִין, דְּלֵית לְהוּ חֲלִישׁוּ כְּקַדְמָאֵי. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּאֲבָנִין קַדְמָאִין מֵאִינּוּן יְסוֹדֵי, יָכִילוּ שְׁאַר עַמִּין לְמִשְׁלַט עָלַיְיהוּ. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּלֵית בְּהוּ נְהִירוּ עִלָּאָה, כְּדְקָא יֵאוֹת. אֲבָל אִלֵּין, יְהוֹן נְהִירִין מִגּוֹ נְהִירוּ עִלָּאָה, וּמְשַׁקְּעָאן גּוֹ תְּהוֹמֵי, דְּלָא יַכְלִין לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ. וְאִלֵּין אִינּוּן סַפִּירִין, דְּיִנְהֲרוּן לְעֵילָּא וְתַתָּא. (ואי תימא) בְּגִין דִּבְהַהוּא זִמְנָא, יִתּוֹסַף נְהִירוּ עִלָּאָה, לְעֵילָּא וְתַתָּא.
הנני מרביץ בפוך אבניך - מרביץ לתקן השבור ואבנים הנקראות פוך סוד לקוצרי השדה
וְאִם תֹּאמַר שֶׁאוֹתָם יְסוֹדוֹת רִאשׁוֹנִים יִתְבַּטְּלוּ, הֲרֵי כָּתוּב (שם) ׳הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ׳ - מַרְבִּיץ לְתַקֵּן הַשָּׁבוּר. מַה זֶּה בַּפּוּךְ? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ׳ (מלכים ב ט, ל) - יֵשׁ אֲבָנִים שֶׁנִּקְרָאוֹת פּוּךְ. מָה הַטַּעַם שֶׁל זֶה? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, סוֹד הוּא, וְסוֹד זֶה נִתָּן לָדַעַת לְקוֹצְרֵי הַשָּׂדֶה.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא אִינּוּן יְסוֹדֵי קַדְמָאֵי, יִתְבַטְּלוּן. הָא כְּתִיב ׳הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ׳ (ישעיהו נד, יא). מַרְבִּיץ לְאַתְקְנָא תְּבִירָא. מַאי בַּפּוּךְ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ׳ (מלכים ב ט, ל). אֲבָנִים אִית דְּאִקְרוּן פּוּךְ. מַאי טַעֲמָא הַאי. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר רָזָא אִיהוּ, וְרָזָא דָּא לִמְחַצְדֵי חַקְלָא אִתְיְיהִיב לְמִנְדַּע.
אבני ציון וירושלים נגנזו ולא אבדו וכשיחזור הקב"ה יקים ירושלים יחזרו למקומם בפוך שבעין
בֹּא וּרְאֵה, אוֹתָן אֲבָנִים שֶׁל יְסוֹדוֹת צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁשָּׁלְטוּ עֲלֵיהֶם שְׁאָר הָעַמִּים, וְלֹא שָׂרְפוּ אוֹתָם וְלֹא נִשְׂרְפוּ, אֶלָּא כֻּלָּם נִגְנְזוּ, והקב"ה גָּנַז אוֹתָם, וְכָל אוֹתָם יְסוֹדוֹת הַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ נִגְנְזוּ, וְלֹא אָבַד מֵהֶם אֲפִלּוּ אֶחָד. וּכְשֶׁיַּחֲזֹר הקב"ה וְיָקִים אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל מְקוֹמָהּ, אוֹתָם הַיְסוֹדוֹת שֶׁל הָאֲבָנִים הָרִאשׁוֹנוֹת יַחְזְרוּ לִמְקוֹמָם וְלֹא תִשְׁלֹט בָּהֶם עַיִן אַחֶרֶת (רָעָה), פְּרָט לִזְמַן שֶׁאָדָם יִכְחֹל אֶת עֵינוֹ בְּאוֹתוֹ הַפּוּךְ וִימַלֵּא אֶת עֵינָיו מִמֶּנּוּ, וְאָז יִרְאֶה אֶת כָּל הָאֲבָנִים וְהַיְסוֹדוֹת שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם מְתֻקָּנִים עַל מְקוֹמָם, שֶׁלֹּא שָׁלְטוּ בָהֶם שְׁאָר הָעַמִּים. וְכָל אוֹתָן אֲבָנִים יְקָרוֹת הָאֲחֵרוֹת, וְכָל אוֹתָם בִּנְיְנֵי הָאֲבָנִים, כֻּלָּם עוֹמְדִים עַל מְקוֹמָם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אִינּוּן אֲבָנִין דִּיְסוֹדֵי צִיּוֹן וִיְרוּשָׁלַם, חַס וְשָׁלוֹם דִּשְׁלִיטוּ עָלַיְיהוּ שְׁאַר עַמִּין, וְלָא אוֹקְדוּ לוֹן, וְלָא אִתּוֹקְדוּן, אֶלָּא כֻּלְּהוּ אִתְגְּנִיזוּ, וְגָנִיז לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכָל אִינּוּן יְסוֹדֵי בֵּיתָא קַדִּישָׁא כֻּלְּהוּ אִתְגְּנִיזוּ, וְלָא אִתְאֲבִידוּ מִנַּיְיהוּ אֲפִילּוּ חַד. וְכַד יֶהְדַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיוֹקִים לָהּ לִיְרוּשָׁלַם עַל אַתְרֵיהּ, אִינּוּן יְסוֹדֵי אֲבָנִין קַדְמָאֵי, יָהַדְרוּן לְאַתְרַיְיהוּ, וְלָא יַשְׁלִיט בְּהוּ עֵינָא אַחֲרָא (נ"א בישא), בַּר בְּזִמְנָא דְּיִכְחוֹל בַּר נָשׁ עֵינוֹי בְּהַהוּא פּוּכָא, וְיִמְלֵי עֵינֵיהּ מִנֵּיהּ, וּכְדֵין יֶחֱמֵי כָּל אֲבָנִין וְכָל יְסוֹדֵי יְרוּשָׁלַ ם, מְתֻקְּנָן עַל אַתְרַיְיהוּ, דְּלָא שָׁלִיטוּ בְּהוּ שְׁאַר עַמִּין, וְכָל אִינּוּן אֲבָנִין יְקָרִין אַחֲרָנִין, וְכָל אִינּוּן בִּנְיָינִי אֲבָנִין, כֻּלְּהוּ קַיְימֵי עַל קִיוּמַיְיהוּ.
כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון - כשהעלה אותה הקב"ה למעלה יחזירנה למקומה בשובו
וְאָז, ׳כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן׳ (ישעיה נב, ח) - מַה זֶּה בְּשׁוּב ה'? אֶלָּא כְּשֶׁשָּׁלְטוּ עָלֶיהָ שְׁאָר הָעַמִּים, הקב"ה הֶעֱלָה אוֹתָהּ לְמַעְלָה, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן הוּא יַחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ, שֶׁכָּתוּב (שם) ׳בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן׳. בְּשׁוּב ה' - וַדַּאי.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין ׳כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳ (ישעיהו נב, ח). מַאי בְּשׁוּב יהו"ה. אֶלָּא כַּד שְׁלִיטוּ עָלָהּ שְׁאַר עַמִּין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק לָהּ לְעֵילָּא, וּבְהַהוּא זִמְנָא אִיהוּ יֶהְדַּר לָהּ לְאַתְרָהּ, דִּכְתִּיב ׳בְּשׁוּב יהו"ה צִיּוֹן׳. בְּשׁוּב יהו"ה וַדַּאי.
כל מה שנסתר מהעין לא תוכל לשלט בו פרט לכחילה ואבנים אלה יעמדו כבראשונה עם ספירים חדשים
וּבֹא רְאֵה, כָּל מַה שֶּׁנִּסְתָּר מִן הָעַיִן וְלֹא נִתְּנָה לָעַיִן רְשׁוּת לִשְׁלֹט בּוֹ, לֹא תוּכַל לִשְׁלֹט בּוֹ הָעַיִן, פְּרָט לַאֲשֶׁר בִּכְחִילַת הָעַיִן בִּדְבָרִים יְדוּעִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ׳ (ישעיה נד, יא) - וּבא רְאֵה, כָּל הָאֲבָנִים הַלָּלוּ יַעַמְדוּ בִמְקוֹמָן וְיִהְיוּ יְסוֹדוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה, וִיסוֹד שֶׁל סַפִּירִים (אֲחֵרִים) יַעַמְדוּ בְמָקוֹם אַחֵר סָבִיב, לָרֹחַב וְלָאֹרֶךְ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים. בִּזְמַן שֶׁיָּקִים הקב"ה אֶת בֵּיתוֹ, בְּאוֹתוֹ זְמַן מַה כָּתוּב.? (שםכה) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. בִּלַּע, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ ׳בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל׳ (איכה ב). אוֹתָהּ כּוֹס שֶׁשָּׁתָה זֶה, יִשְׁתֶּה זֶה. וְאִם תֹּאמַר, אוֹתוֹ בִּלַּע הוּא לִזְמַן יָדוּעַ וְקָצוּב כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל - לֹא כָּךְ! כָּתוּב לָנֶצַח. מַה זֶּה לָנֶצַח? לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, וְלֹא כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא כְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהֵקִים מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן. אֶלָּא לָנֶצַח - לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּאַסְתִּים מִן עֵינָא, וְלָא אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְשַׁלְּטָאָה בֵּיהּ עֵינָא, לָא יַכְלִין לְמִשְׁלַט בֵּיהּ עֵינָא, בַּר בְּכִחְלָא דְּעֵינָא, בְּמִלִּין יְדִיעָאן. וּבְגִין כָּךְ, ׳הִנִּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ׳. וְתָּא חֲזֵי, כָּל אִלֵּין אֲבָנִין יִתְקַיְּימוּן בְּאַתְרַיְיהוּ, וְלֶהֱווֹ יִסוֹדִין כְּקַדְמֵיתָא, וִיסוֹדֵי סַפִּירִין (אחרנין) יִתְקַיְּימוּן בַּאֲתָר אַחֲרָא סָחֲרָנָא, לְפוּתְיָא וּלְאַרְכָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים׳. בְּזִמְנָא דְּיוֹקִים קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבֵיתֵיהּ, בְּהַהוּא זִמְנָא מַה כְּתִיב, ׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח׳ (ישעיהו כה, ח). בִּלַּע, כִּדְאָמְרִינָן ׳בִּלַּע יהו"ה וְלֹא חָמַל׳ (איכה ב, ב), הַהוּא כּוֹס דְּשָׁתָה הַאי, יִשְׁתֶּה הַאי. וְאִי תֵּימָא, הַהוּא בִּלַּע אִיהוּ לִזְמַן יְדִיעָא וְקָצִיב כְּיִשְׂרָאֵל, לָאו הָכִי. כְּתִיב לָנֶצַח, מַאי לָנֶצַח. לְדָרֵי דָּרִין. וְלָאו כְּיִשְׂרָאֵל, וְלָאו כְּהַהוּא זִמְנָא דְּאוֹקִים מֹשֶׁה יַת מַשְׁכְּנָא. אֶלָּא לָנֶצַח לְעָלְמִין.
אז יקים הקב"ה עמודים וספים ותקרות הבית לעולם ולעולמי עולמים והרחיבי מקום אהלך
וְאָז הקב"ה יָקִים אֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְהוּא יָקִים עַמּוּדִים וְסִפִּים, וְכָל אוֹתָן תִּקְרוֹת הַבַּיִת בְּתִקּוּנָיו (בְּחֹזֶק), לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְכָתוּב ׳הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וְגוֹ׳ (ישעיה נד, ב) ' - מִשּׁוּם שֶׁיִּבָּלַע הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְלֹא יָקוּם לְעוֹלָמִים. וְאָז, ׳וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר׳ (שם כה, ח). ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות מ, יח) - בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהָעַמּוּדִים הַלָּלוּ הוּקְמוּ וְנִתְּנוּ בִמְקוֹמָם, בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן הִתְרַפּוּ וְהָעָבְרוּ מִמְּקוֹמָם הָעַמּוּדִים בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְעַל זֶה ׳וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו׳.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹקִים לָהּ לִכְּנְסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאִיהוּ יוֹקִים סַמְכִין, וְסֵיפֵי, וְכָל אִינּוּן תִּקְרֵי בֵּיתָא, בְּתִקּוּנוֹי, (ס"א בתקיפו) לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. וּכְתִיב ׳הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וְגוֹ'׳ (ישעיהו נד, ב), בְּגִין דְּיִתְבְלַע סִטְרָא אַחֲרָא, וְלָא יְקוּם לְעָלְמִין וּכְדֵין, ׳וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יהו"ה דִּבֵּר׳ (ישעיהו כה, ח). ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות לט, יח), בְּהַהוּא זִמְנָא דְּאִלֵּין סַמְכִין אִתְּקָמוּ, וְאִתְיְיהִיבוּ בְּאַתְרַיְיהוּ, הַהוּא זִמְנָא אִתְרְפוּ וְאִתְעֲבָרוּ מֵאַתְרַיְיהוּ סַמְכִין בַּאֲתָר סְטָר אַחֲרָא, וְעַל דָּא, ׳וְיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו׳.
וימשה ראה לפניו את סמאל הרשע שהלך לקטרגו והחזיק בו וקשרו ונתן את אדניו בכח
מַה זֶּה וַיִּתֵּן? אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁרָאָה מֹשֶׁה לְפָנָיו אֶת סָמָאֵ"ל הָרָשָׁע, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ אֵלָיו לְקַטְרֵג לוֹ, וְאָז הֶחֱזִיק בּוֹ מֹשֶׁה וְקָשַׁר אוֹתוֹ לְפָנָיו, וְהֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וְנָתַן אֶת הַתּוֹמְכִים שֶׁלּוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו׳ (שמות מ, יח) - וַיִּתֵּן - בְּכֹחַ, שֶׁלֹּא יוּכַל אָדָם אַחֵר לִשְׁלֹט עָלָיו וְלָתֵת תּוֹמְכִים בִּמְקוֹמָם כְּמֹשֶׁה, שֶׁהֲרֵי בְּחֹזֶק רַב הֵקִים אוֹתוֹ מֹשֶׁה.
בלשון הזוהר
מַאי וְיִּתֵּן. אֶלָּא אוֹלִיפְנָא, דְּחָמָא מֹשֶׁה לְקַמֵּיהּ לְסָמָאֵ"ל חַיָּיבָא, דְּהֲוָה אָזִיל לְגַבֵּיהּ לְקַטְרְגָא לֵיהּ, וּכְדֵין אַתְקִיף בֵּיהּ מֹשֶׁה, וְקָשִׁיר לֵיהּ קַמֵּיהּ, וְאוֹקִים לֵיהּ לְמַשְׁכְּנָא, וְיָהַב לְסַמְכוֹי. דִּכְתִּיב ׳וְיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו׳. וְיִּתֵּן: בִּתְקִיפוּ, דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ אַחֲרָא לְשַׁלְּטָאָה עָלֵיהּ, וּלְמֵיהַב סַמְכִין בְּאַתְרַיְיהוּ, כְּמֹשֶׁה. דְּהָא בִּתְקִיפוּ רַב, אוֹקִים לֵיהּ מֹשֶׁה.
ביום שהוקם המשכן היה זה באחד בניסן וחזק הסטרא אחרא בעולם שראש השור באבוס
בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, כְּשֶׁהִתְחִיל מֹשֶׁה לְהָקִים אוֹתוֹ, זֶה הָיָה בְּאֶחָד בְּנִיסָן, וּבְאוֹתוֹ זְמַן הַחֹזֶק שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא הָיָה בָּעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי בִּימֵי נִיסָן, רֹאשׁ הַשּׁוֹר הוּא בָּאֵבוּס (עלהלגג), שָׁנִינוּ. וּבְנִיסָן הִתְחִיל מֹשֶׁה וְרָאָה אֶת סָמָאֵ"ל הוֹלֵךְ סְבִיבוֹ לְעַרְבֵּב אוֹתוֹ, וְהִתְגַּבֵּר עָלָיו מֹשֶׁה, וְאָז - וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו. הוּא הִתְחִיל וְנָתַן לְמַטָּה, וְהִתְחִיל מִי שֶׁהִתְחִיל וְנָתַן לְמַעְלָה זֶה כְּנֶגֶד זֶה. בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן הַזֶּה לְמַטָּה, הוּקַם מִשְׁכָּן אַחֵר קָדוֹשׁ לְמַעְלָה, וְהַמִּשְׁכָּן הָעֶלְיוֹן הַטָּמִיר וְהַגָּנוּז הוֹצִיא אוֹרוֹת לְכָל צַד וְהוּאֲרוּ הָעוֹלָמוֹת.
בלשון הזוהר
בְּהַהוּא יוֹמָא דְּאִתְּקַם מַשְׁכְּנָא, כַּד שָׁאֲרִי מֹשֶׁה לְאַקָּמָא לֵיהּ, בְּחַד בְּנִיסָן הֲוָה, וּבְהַהוּא זִמְנָא, תְּקִיפוּ דְסִטְרָא אַחֲרָא הֲוָה בְּעָלְמָא, דְּהָא בְּיוֹמֵי דְּנִיסָן, רֵישׁ תּוֹרָא בְּדִיקוּלָא (סליק לאגרא). תָּנֵינָן. וּבְנִיסָן שָׁארֵי מֹשֶׁה, וְחָמָא לֵיהּ לְסָמָאֵ"ל, אָזִיל סַחֲרָנֵיהּ, לְעַרְבְּבָא לֵיהּ, וְאִתְגַּבָּר עָלֵיהּ מֹשֶׁה, וּכְדֵין, ׳וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו׳. שָׁארֵי הוּא וְיָהַב לְתַתָּא, וְשָׁארִי מַאן דְּשָׁארִי וְיָהַב לְעֵילָּא דָּא לָקֳבֵל דָּא. בְּיוֹמָא דְּאִתְּקַם הַאי מַשְׁכְּנָא לְתַתָּא, אִתְּקַם מַשְׁכְּנָא אַחֲרָא קַדִּישָׁא לְעֵילָּא, וּמַשְׁכְּנָא עִלָּאָה טָמִיר וְגָנִיז, אַפִּיק נְהוֹרִין לְכָל סְטָר, וְאִתְנָהַרוּן עָלְמִין.
שאל רבי יוסי את רשבי - שלשה משכנות ראינו במקרא וביום הקים המשכן כסה הענן
רַבִּי יוֹסֵי שָׁאַל אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ, שְׁלֹשָׁה מִשְׁכָּנוֹת רָאִינוּ בַמִּקְרָא, שֶׁכָתוּב ׳וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת, וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בּקֶר׳ (במדבר ט, טו) - הֲרֵי שְׁלֹשָׁה מִשְׁכָּנוֹת כָּאן. וְלָמָּה מִשְׁכָּן וְלֹא בַּיִת, שֶׁהֲרֵי בַּיִת צָרִיךְ וְלֹא מִשְׁכָּן?
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי שָׁאִיל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן, אֲמַר לֵיהּ, תְּלַת מַשְׁכְּנִין חֲמֵינָן בַּקְּרָא, דִּכְתִּיב, ׳וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדוּת, וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר׳ (במדבר ט, טו), הָא תְּלַת מַשְׁכְּנִין הָכָא. וַאֲמַאי מַשְׁכְּנָא, וְלָא בַּיִת, דְּהָא בַּיִת אִצְטְרִיךְ וְלָא מִשְׁכָּן.
כה אמר ה' השמים כסאי - הקב"ה עשה מישראל דרגות בעולם הזה כמו שלמעלה לתקן הכל כאחד
פָּתַח וְאָמַר, ׳כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְגוֹ'׳ (ישעיה סו, א). בּא וּרְאֵה, הקב"ה הִתְרַצָּה בְיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָתוֹ וְגוֹרָלוֹ וְקֵרַב אוֹתָם אֵלָיו, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁעָשָׂה מֵהֶם דְּרָגוֹת יְדוּעוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, לְתַקֵּן אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת כְּאֶחָד - מַעְלָה וּמַטָּה, שֶׁכָּתוּב ׳הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדם רַגְלָי׳ - לְתַקֵּן מַעְלָה וּמַטָּה וְלִהְיוֹת אֶחָד.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳כֹּה אָמַר יהו"ה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְגוֹ'׳ (ישעיהו סו, א). תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל לְאַחֲסַנְתֵּיהּ וְעַדְבֵיהּ, וְקָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ. וְהָא אוֹקִימְנָא דְּעֲבַד מִנַּיְיהוּ דַּרְגִּן יְדִיעָן בְּהַאי עָלְמָא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, לְשַׁכְלְלָא עָלְמִין כֻּלְּהוּ כְּחַד, עֵילָּא וְתַתָּא. דִּכְתִּיב ׳הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי׳ לְשַׁכְלְלָא עֵילָּא וְתַתָּא לְמֶהוֵי חַד.
השמים כסאי זה רקיע יעקב והארץ הדם רגלי זה רקיע דוד ואי זה בית זה בית המקדש
בֹּא וּרְאֵה, ׳הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי׳ - זֶה הָרָקִיעַ שֶׁיַּעֲקֹב שָׁרוּי בּוֹ, שֶׁהוּא דְּיוֹקָן עֶלְיוֹן לַכִּסֵּא (כִּסֵּא עֶלְיוֹן לַדְּיוֹקָן) הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ. ׳וְהָאָרֶץ הֲדם רַגְלָי׳ (ישעיה סו, א) - זֶהוּ הָרָקִיעַ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ שָׁרוּי בּוֹ לֵהָנוֹת מִזִּיו הָאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה. וּמִשּׁוּם שֶׁרוֹצֶה לְהִתְפַּשֵּׁט יוֹתֵר לְמַטָּה, אָמַר ׳הֲדֹם רַגְלָי׳. ׳אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי׳ - זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. ׳וְאֵי זֶה מְקוֹם מְנוּחָתִי׳ - ׳זֶה בֵּית׳ קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים שֶׁלְּמַטָּה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, ׳הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי׳, דָּא רְקִיעָא דְּיַעֲקֹב שַׁרְיָא בֵּיהּ, דְּאִיהוּ דִּיּוּקְנָא עִלָּאָה, לְכוּרְסְיָיא (ס"א כורסייא עלאה לדיוקנא) עִלָּאָה קַדִּישָׁא. ׳וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי׳ - דָּא רְקִיעָא דְּדָוִד מַלְכָּא שַׁרְיָא בֵּיהּ, לְאִתְהֲנָאָה מִזִּיוָא דְּאַסְפָקָלַרְיָא דְּנַהֲרָא. וּבְגִין דְּבָעֵי לְאִתְפַּשְׁטָא יַתִּיר לְתַתָּא אָמַר ׳הֲדוֹם רַגְלָי׳. אֵיזֶה ׳בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי׳, דָּא בִּנְיַן בֵּית מַקְדְּשָׁא. וְאֵיזֶה ׳מָקוֹם מְנוּחָתִי׳, דָּא בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים דִּלְתַתָּא.
כל זמן שהלכו ישראל במדבר היה להם משכן עד שילה ולא למנוחה רק בית המקדש הוא מנוחה
אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, כָּל זְמַן שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, הָיָה לָהֶם מִשְׁכָּן, עַד שֶׁבָּאוּ לְשִׁילֹה וְהָיָה שָׁם. וְזֶהוּ סוֹד לְהַמְשִׁיךְ זֶה בָּזֶה וּלְהַכְנִיס זֶה בָּזֶה, לְהִתְקַשֵּׁר זֶה בָּזֶה כְּדֵי לְהָאִיר, אֲבָל לֹא לִמְנוּחָה. שֶׁזּוֹ לֹא לִמְנוּחָה, רַק כְּשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּימֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֲרֵי אָז הִיא מְנוּחָה לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם חֹזֶק הַמְּנוּחָה, וְלֹא לִנְסֹעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם.
בלשון הזוהר
אֲבָל תָּא חֲזֵי, כָּל זִמְנָא דְּאָזְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא, הֲוָה לְהוּ מִשְׁכָּן, עַד דְּאָתוּ לְשִׁילֹה, וַהֲוָה תַּמָּן. וְדָא אִיהוּ רָזָא, לְאַמְשָׁכָא דָּא בְּדָא, וּלְאַעֲלָא דָּא בְּדָא, לְאִתְקַשְּׁרָא דָּא בְּדָא, בְּגִין לְאַנְהָרָא. אֲבָל לָאו לְנַיְיחָא. דְּהָא לָאו נַיְיחָא, בַּר כַּד אִתְבְּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא, בְּיוֹמוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּהָא כְּדֵין אִיהוּ מְנוּחָה לְעֵילָּא וְתַתָּא. בְּגִין דְּתַמָּן תְּקִיפוּ דְּנַיְיחָא, וְלָא לְנַטְלָא מֵאֲתָר לַאֲתָר.
יש משכן ויש בית - ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם משכנותיו של הקב"ה אצל ישראל
וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ מִשְׁכָּן וְיֵשׁ בַּיִת. מִשְׁכָּן - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם׳ (ויקרא כו, יא) - מַה זֶּה מִשְׁכָּנִי? מִשְׁכְּנוֹתָיו שֶׁל הקב"ה שֶׁיִּהְיוּ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם׳.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כַּךְ אִית מִשְׁכָּן, וְאִית בַּיִת. מִשְׁכָּן: כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם׳ (ויקרא כו, יא). מַאי מִשְׁכָּנִי. מִשְׁכְּנוֹתָיו דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלִהווֹן גַּבַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דִּכְתִּיב ׳וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם׳.
מה בין משכן לבית - משכן כמלך שבא לאהובו במעט חילים בית מביא כל חילותיו למנוחת עולם
מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא מִשְׁכָּן, כְּמוֹ מֶלֶךְ שֶׁהוֹלֵךְ לַאֲהוּבוֹ, וְלֹא מֵבִיא אֶת כָּל גְּדוּדָיו עִמּוֹ. כְּדֵי לֹא לְהַטְרִיחַ עָלָיו, הוּא בָּא אֵלָיו בִּמְעַט חֲיָלוֹת. בַּיִת - שֶׁאֶת כָּל חֵילוֹתָיו וְאוּכְלוּסָיו, אֶת כֻּלָּם מֵבִיא עִמּוֹ לָדוּר בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת. וְזֶהוּ בֵּין מִשְׁכָּן וּבֵין בַּיִת. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא דִּיּוּר שֶׁל מְנוּחָה לְעוֹלָמִים בְּכָל אוֹתָן הַמֶּרְכָּבוֹת, וּבְכָל אוֹתָם הַדְּיוֹקְנָאוֹת, וּבְכָל אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, לְשַׁבֵּר (לְחַבֵּר) אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁלְּמַטָּה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. מִשְׁכָּן, בְּקֹטֶן הַדְּמֻיּוֹת, בְּמַעֲשִׂים קְטַנִּים, לִנְסֹעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְהַכֹּל בַּסּוֹד שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא מִשְׁכָּן, כְּמַלְכָּא דְּאָתֵי לְגַבֵּי רְחִימֵיהּ, וְלָא מַיְיתֵי כָּל אֻכְלוּסִין דִּילֵיהּ עִמֵּיהּ, בְּגִין דְּלָא לְאַטְרְחָא עָלֵיהּ, אִיהוּ אָתֵי לְגַבֵּיהּ בִּזְעֵיר חֵילִין. בַּיִת: דְּכָל חֵילִין וְכָל (ויקרא ב' ע"ב) ׳אֹכְלוֹסִין דִּילֵיהּ, כֻּלְּהוּ אַיְיתֵי עִמֵּיהּ, לְדַיְּירָא בְּהַהוּא בֵּיתָא, וְדָא אִיהוּ בֵּין מִשְׁכָּן וּבֵין בַּיִת׳. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אִיהוּ דִּיּוּרָא דְּנַיְיחָא לְעָלְמִין, בְּכָל אִינּוּן רְתִיכִין, בְּכָל אִינּוּן דִּיוּקְנִין, בְּכָל אִינּוּן עוֹבָדִין, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. לְתַבְּרָא (ד"א לחברא) עוֹבָדִין דִּלְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. מִשְׁכָּן, בִּזְעֵיר דִּיוּקְנִין, בִּזְעִירִין עוֹבָדִין, לְנַטְלָא מֵאֲתָר לַאֲתָר, וְכֹלָּא בְּרָזָא דִּלְעֵילָּא.
כשצוה הקב"ה את משה על המשכן לא יכל לעמד בו עד שהראה לו הכל באש לבנה שחורה אדמה וירקה
וכענין הריחיים שאין האחד יכול לפעול כלום בלא חבירו מנגד והיינו משני צדדים..רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁצִּוָּה הקב"ה אֶת מֹשֶׁה עַל הַמִּשְׁכָּן, לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲמֹד בּוֹ,מפני שהיה בה שיעור המדות במדה קטנה ביותר והוא היה מורגל בשיעור קומה עליונה ולא היה עולה בדעתו במה ישוער סוד מדה זו עַד שהקב"ה הֶרְאָה לוֹ אֶת הַכֹּל בִּדְמוּתוֹ כָּל דָּבָר וְדָבָר. שיהיו הכחות לפניו משתערים בשיעור קומה קטנה ויוגשמו בשיעור קטן ויראה לו בַּמָּה הוּא הֶרְאָה לוֹ? בְּאֵשׁ לְבָנָהחסד וּבְאֵשׁ שְׁחֹרָה מלכות וּבְאֵשׁ אֲדֻמָּהגבורה וּבְאֵשׁ יְרֻקָּה. תפארת מַה כָּתוּב? ׳וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם כְּכָל אֲשֶׁר מָרְאֶה בָּהָר׳ (שמות כה, מ) - עִם כָּל זֶה ולא נקראו בלשון יחיד, משום ששניהם מוכרחים לפעול זה כנגד זה כדי להמציא את שפעת הנהגתם מילוי והיינו ב' ווי''ם הרמוזים בו' תיבת שענין הושט הוא עיכול וטחינת המאכל להכינו כדי שהגוף יוכל להיות ניזון ממנו, וזהו שם גם מקום הושט אמנם בהנהגה של זה למעלה מזה, ע''י שהנצח גובר על ההוד נעשה חלק ממנו ונעשים לאחד הִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד פָּקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה עַל מַשְׁכְּנָא, לָא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקָם בֵּיהּ, עַד דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְמֵי לֵיהּ כֹּלָּא בְּדִיוּקְנֵיהּ, כָּל מִלָּה וּמִלָּה. בְּמָּה אַחְזֵי לֵיהּ. בְּאֶשָּׁא חִוָּורָא, וּבְאֶשָּׁא אוּכָמָא, וּבְאֶשָּׁא סוּמָקָא, וּבְאֶשָּׁא יְרוֹקָא. מַה כְּתִיב, (שמות כה מ). ׳וּרְאֵה וַעֲשֵׂה כְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר׳. עִם כָּל דָּא אַקְשֵׁי לֵיהּ לְמֹשֶׁה.
אף שהראה לו עין בעין לא רצה משה לעשות ובצלאל עשו בלי לראות ומשה הכל היה בידו ועל שמו
בֹּא וּרְאֵה, אַף עַל גַּב שֶׁהֶרְאָה לוֹ עַיִן בְּעַיִן, לֹא רָצָה מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת.היינו מצד ענוה שבו סילק עצמו מלעשות המשכן. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּא לֹא יָדַע לַעֲשׂוֹת אוֹ שֶׁחָכְמָה לֹא הָיְתָה עִמּוֹ - בֹּא וּרְאֵה, בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכָל שְׁאָר אוֹתָם הָאֲחֵרִים, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא רָאוּאת תבנית המשכן כְּמוֹ מֹשֶׁה, מַה כָּתוּב? ׳וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ וְגוֹ'׳ (שמות לט, מג). אִם הֵם שֶׁלֹּא רָאוּ עָשׂוּ כָּךְוזכו לכוין לצורת המשכן הנכונה - מֹשֶׁה שֶׁרָאָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא מֹשֶׁה, אַף עַל גַּב שֶׁהִסְתַּלֵּק מֵהַמִּשְׁכָּן מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ, הַכֹּל הָיָה בְּיָדוֹ וְעַל יָדוֹ, וְהוּא נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, וְעַל זֶה כָּתוּב וּרְאֵה וַעֲשֵׂה..
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אַף עַל גַּב דְּאַחְזֵי לֵיהּ עֵינָא בְּעֵינָא לָא בָּעָא מֹשֶׁה לְמֶעְבַּד. וְאִי תֵּימָא דְּאִיהוּ לָא יָדַע לְמֶעְבַּד, אוֹ חָכְמְתָא לָא הֲוָה עִמֵּיהּ. תָּא חֲזֵי, בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב, וְכָל אִינּוּן שְׁאַר אַחֲרָנִין, אַף עַל גַּב דְּלָא חָמוּ כְּמֹשֶׁה, מַה כְּתִיב, ׳וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנִּה עָשׂוּ אוֹתָהּ וְגוֹ'׳, אִי אִינּוּן דְּלָא חָמוּ, עָבְדוּ כַּךְ. מֹשֶׁה דְּחָמָא, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה. אֶלָּא מֹשֶׁה, אַף עַל גַּב דְּאִסְתַּלָּק מִן מַשְׁכְּנָא מֵעֲבִידָתָא, כֹּלָּא הֲוָה בִּידֵיהּ, וְעַל יְדֵיהּ, וְאִיהוּ אִקְרֵי עַל שְׁמֵיהּ, וְעַל דָּא כְּתִיב וּרְאֵה וַעֲשֵׂה.
משה הסתלק ונתן מקומו לאחר עד שאמר לו הקב"ה ראה קראתי בשם בצלאל ואתו אהליאב
דָּבָר אַחֵר - מֹשֶׁה הִסְתַּלֵּק מִזֶּה וְנָתַן מְקוֹמוֹ לְאַחֵר, מצד שרצה לזכות לאחרים עַד שֶׁאָמַר לוֹ הקב"ה, ׳רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל׳ (שמות לא, ב) - וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב. וְכָתוּב, ׳וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב׳ (שמות לו, א) - אִם הַכָּבוֹד הַזֶּה הָיָה שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ - יִתְקַיֵּם בּוֹ תָּמִיד (יוֹתֵר תָּמִיד). וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁהוּא צִוָּה וּבְמִצְוָתוֹ נַעֲשָׂה, הוּא עָשָׂה הַכֹּל. וְעוֹד, כָּל מַעֲשֶׂה אֵינוֹ עוֹמֵד אֶלָּא בְּסִיּוּם הַמַּעֲשֶׂה, וְעַל כֵּן ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות מ, יח) - רָצוּ לַהֲקִימוֹ כָּל אוֹתָם חַכְמֵי הַלֵּב, וְלֹא הָיָה מִתְקַיֵּם, מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, עַד שֶׁבָּא מֹשֶׁה וֶהֱקִימוֹ. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, מֹשֶׁה אִסְתַּלָּק מִן דָּא, וְיָהִיב דּוּכְתֵּיהּ לְאַחֲרָא, עַד דְּאָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ׳רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל, וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב׳ (שמות לא, ב). וּכְתִיב ׳וְעָשָׂה בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב׳. אִי יְקָרָא דָּא, הֲוָה דְּמֹשֶׁה, דְּאִיהוּ יַעְבִּיד לֵיהּ, יִתְקְיָּים בֵּיהּ תָּדִיר. (ס"א יתיר תדיר) וְעִם כָּל דָּא, כֵּיוָן דְּאִיהוּ פָּקִיד, וּבְפִקוּדֵיהּ יִתְעֲבִיד, אִיהוּ עָבִיד כֹּלָּא. תּוּ, כָּל עֲבִידְתָּא לָא קַיְּימָא, אֶלָּא בְּסִיוּמָא דְּעוֹבָדָא, וְעַל דָּא, ׳וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן׳. בָּעוּ לְאַקָּמָא לֵיהּ כָּל אִינּוּן חַכִּימֵי לִבָּא, וְלָא הֲוָה מִתְקַיֵּים, בְּגִין יְקָרֵיהּ דְּמֹשֶׁה, עַד דְּאָתָא מֹשֶׁה, וְאוֹקִים לֵיהּ. וְהָא אוּקְמוּהָ.
אל תשמחי איבתי לי כי נפלתי קמתי
סוד נפילת כנסת ישראל וקימתה תמיד מחדש
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.