ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 40: זאת תורת העלה היא העלה - סוד קרבן העלה עלית כנסת ישראל והקמת סכת דוד הנופלת › פיסקה 10 (רלט ע"א)

אמר לו עד אין סוף שכל הקשר והיחוד מצטנע ברצון שלא מושג ולא נתן לדעת ראש וסוף

פקודי · זאת תורת העלה היא העלה - סוד קרבן העלה עלית כנסת ישראל והקמת סכת דוד הנופלת · מאמר 40 · פיסקה 10 · דף רלט ע"א

לשון הזוהר

אֲמַר לֵיהּ, הָא אוֹקִימְנָא, עַד אֵין סוֹף, דְּכָל קִשּׁוּרָא וְיִחוּדָא וּשְׁלִימוּ, לְאַצְנְעָא בְּהַהוּא צְנִיעוּ, דְּלָא אִתְדַּבָּק, וְלָא אִתְיְידַע, דְּרַעֲוָא דְּכָל רַעֲוִין בֵּיהּ, אֵין סוֹף לָא קַיְּימָא לְאוֹדָעָא, וְלַאו לְמֶעְבַּד סוֹף, וְלָאו לְמֶעְבַּד רֹאשׁ, כְּמָה דְּאָיִן קַדְמָאָה אַפִּיק רֹאשׁ וְסוֹף. מַאן רֹאשׁ. דָּא נְקוּדָה עִלָּאָה, דְּאִיהוּ רֵישָׁא דְּכֹלָּא סְתִימָאָה, דְּקַיְּימָא גּוֹ מַחֲשָׁבָה. וְעָבִיד סוֹף, דְּאִקְרֵי (קהלת יב) סוֹף דָּבָר. אֲבָל לְהָתָם, אֵין סוֹף.

תרגום

אָמַר לוֹ, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ, עַד אֵין סוֹף, שֶׁכָּל הַקֶּשֶׁר וְהַיִּחוּד וְהַשְּׁלֵמוּת, לְהַצְנִיעַ בְּאוֹתָהּ צְנִיעוּת שֶׁלֹּא מֻשֶּׂגֶת וְלֹא יְדוּעָה, שֶׁבָּהּ רְצוֹן כָּל הָרְצוֹנוֹת, הָאֵין סוֹף אֵינוֹ עוֹמֵד לְהִוָּדַע וְלֹא לַעֲשׂוֹת סוֹף וְלֹא לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁהָאַיִ"ן הָרִאשׁוֹן מוֹצִיא רֹאשׁ וָסוֹף. מִי הָרֹאשׁ? זוֹ הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא רֹאשׁ כָּל הַנִּסְתָּר שֶׁעוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה. וְעוֹשָׂה סוֹף, שֶׁנִּקְרָא (קהלת יב) סוֹף דָּבָר. אֲבָל לְשָׁם, אֵין סוֹף.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה, הא אוקימנא, עד אין סוף, דכל קשורא ויחודא ושלימו, לאצנעא בההוא צניעו, דלא אתדבק, ולא אתיידע, דרעוא דכל רעוין ביה, אין סוף לא קיימא לאודעא, ולאו למעבד סוף, ולאו למעבד ראש, כמה דאין קדמאה אפיק ראש וסוף. מאן ראש. דא נקודה עלאה, דאיהו רישא דכלא סתימאה, דקיימא גו מחשבה. ועביד סוף, דאקרי (קהלת יב) סוף דבר. אבל להתם, אין סוף.

התרגום: אמר לו, הרי בארנו, עד אין סוף, שכל הקשר והיחוד והשלמות, להצניע באותה צניעות שלא משגת ולא ידועה, שבה רצון כל הרצונות, האין סוף אינו עומד להודע ולא לעשות סוף ולא לעשות ראש, כמו שהאי"ן הראשון מוציא ראש וסוף. מי הראש? זו הנקדה העליונה שהיא ראש כל הנסתר שעומדת בתוך המחשבה. ועושה סוף, שנקרא (קהלת יב) סוף דבר. אבל לשם, אין סוף.

מן המפרשים

אור יקר: צניעו דלא אתדבק ולא אתיידע, רצת בזה שלא ידמה כוונת זו אל כוונת תמדות, המשל בזה כשנרצה לכוון בייחוד התפארת והמלכות בשם יאהדונת״י מצד הבינה שם יהו״ת בנקודת אלהים, או שתי הויות יהו״ה בחולם עם יתוה חש״ק דהיינו תפארת ומלכות בכח שם…

הסולם: מן המקבילה בצו מאמר ג, ב (כו:) א״ל הא אוקימנא וכו׳: א"ל הרי העמדנו, שהדבקות שלהם עולה עד אין סוף, כי כל קשר ויחוד ושלמות הוא לגנוז בצניעות ההיא שאינה מושגת ולא נודע, אשר רצון כל הרצונות בו. אין סוף, אינו עומד להודע, ולא לעשות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר