בלעם היה מכשר לכשפיו שתם העין מום היה לו בעינו ולא כאיש עתי המשמש רוח הקדש
פקודי · אלמלא אהרן לא היה יוצא עגל - סוד ימין הכולל שמאל וטהרת אהרן בשעיר · מאמר 36 · פיסקה 6 · דף רלז ע"א
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי מִבִּלְעָם, דְּאִיהוּ הֲוָה מְתֻקְּנָא, לְאִינּוּן חַרְשִׁין דִּילֵיהּ, לְאַצְלְחָא בִּידוֹי, בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן׳ (במדבר כד, ג). ׳שְׁתוּם הָעָיִן׳, סְתוּם הָעַיִן כֹּלָּא חַד. דְּחָד עֵינָא סָתִים תָּדִיר, וְחֵיזוּ דְּעֵינוֹי לָא הֲוָה בְּאֹרַח (ויקרא ס"ג ע"ב) ׳מֵישָׁר, מוּמָא הֲוָה בֵּיהּ בְּעֵינוֹי׳. כְּתִיב ׳וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי׳ (ויקרא טז, כא), זַמִּין בְּכֹלָּא, חַזוּ דְּעֵינוֹי דְּלָא יִתְכְּשַׁר. אֲבָל רוּחַ קוּדְשָׁא, מַאן דְּיִשְׁתַּמֵּשׁ בַּהֲדֵיהּ מַה כְּתִיב, ׳כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ׳ (ויקרא כא, יח).
תרגום
בֹּא וּרְאֵה מִבִּלְעָם, שֶׁהוּא הָיָה מֻכְשָׁר לְאוֹתָם הַכְּשָׁפִים שֶׁלּוֹ לְהַצְלָחָה בְּיָדוֹ, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן׳ (במדבר כד, ג) - ׳שְׁתֻם הָעַיִן׳ וּסְתוּם הָעַיִן הַכֹּל אֶחָד. שֶׁעַיִן אַחַת סְתוּמָה תָּמִיד, וּמַרְאֵה עֵינָיו לֹא הָיָה בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה. מוּם הָיָה לוֹ בְּעֵינוֹ. כָּתוּב ׳וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי׳ (ויקרא טז, כא), מְזֻמָּן בַּכֹּל, הַמַּרְאֶה שֶׁל עֵינָיו שֶׁלֹּא כַּשּׁוּרָה - אֲבָל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, מִי שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ עִמָּהּ מַה כָּתוּב? ׳כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ׳ (שם כא, יח).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי מבלעם, דאיהו הוה מתקנא, לאינון חרשין דיליה, לאצלחא בידוי, בגין דכתיב, ׳ונאם הגבר שתם העין׳ (במדבר כד, ג). ׳שתום העין׳, סתום העין כלא חד. דחד עינא סתים תדיר, וחיזו דעינוי לא הוה בארח (ויקרא ס"ג ע"ב) ׳מישר, מומא הוה ביה בעינוי׳. כתיב ׳ושלח ביד איש עתי׳ (ויקרא טז, כא), זמין בכלא, חזו דעינוי דלא יתכשר. אבל רוח קודשא, מאן דישתמש בהדיה מה כתיב, ׳כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח׳ (ויקרא כא, יח).
התרגום: בא וראה מבלעם, שהוא היה מכשר לאותם הכשפים שלו להצלחה בידו, משום שכתוב ׳ונאם הגבר שתם העין׳ (במדבר כד, ג) - ׳שתם העין׳ וסתום העין הכל אחד. שעין אחת סתומה תמיד, ומראה עיניו לא היה בדרך ישרה. מום היה לו בעינו. כתוב ׳ושלח ביד איש עתי׳ (ויקרא טז, כא), מזמן בכל, המראה של עיניו שלא כשורה - אבל רוח הקדש, מי שישתמש עמה מה כתוב? ׳כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח׳ (שם כא, יח).
מן המפרשים
מקדש מלך: דאלמלא אהרן פי' זה תירוץ אחר למ"ש הכתוב ויעשהו עגל מסכה דמשמע שאהרן עשה העגל לפי שהוא ימינא וכו'. לבד מה שתירץ בפרשת כי תשא שמפני ב' דברים שעשה ויקח אותו מידם ויצר אותו בחרט העלה עליו הכתוב כאלו עשאו ח"ו. סתום העין כולא חד…
אור החמה: וחיזו דעינוי לא הוה באורח משור וגומר הענין כי בלעם היו בו ב' פגמים חד עינא סתים להראות שאין שני הכרובים סוד העינים שאינם משפיעים אלא מפריד א' מחבירו. וז"ש דחד עינא סתים תדיר והפגם השני וחיזו דעינוי לא הוה באורח מישר שאותו העין…
הסולם: תא חזי מבלעם וכו': בוא וראה מבלעם, שהוא היה מתוקן לאלו כשפים שלו להצליח בידו. משום שכתוב, נאום הגבר שתום העין, שתום העין וסתום העין הכל אחד, כי עין אחת שלו היתה סתומה תמיד, ומראה עינו לא היה בדרך ישר, מום היה בו בעיניו. וע"כ…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: