ויעשהו עגל מסכה ואשליכהו באש ויצא העגל הזה - אלמלא אהרן לא התגברה רוח הטמאה בזהב
פקודי · אלמלא אהרן לא היה יוצא עגל - סוד ימין הכולל שמאל וטהרת אהרן בשעיר · מאמר 36 · פיסקה 5 · דף רלז ע"א
לשון הזוהר
כְּתִיב ׳וַיַעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה׳ (שמות לב, כד), וּכְתִיבוָאַשְׁלִיכֵהוּ ׳בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶּל הַזֶּה׳, מַשְׁמַע דְּלָא עָבֵד לֵיהּ, אִי הָכִי מַאי וַיַּעֲשֵׂהוּ. אֶלָּא וַדַּאי כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דְּאִלְמָלֵא אַהֲרֹן, לָא אִתְתָּקַּף רוּחָא מְסַאֲבָא לְאִתְכַּלְּלָא בְּדַהֲבָא, אֲבָל כָּל תִּקּוּנָא דְּאִצְטְרִיךְ, אַשְׁכַּח לְאִתְבְּנָאָה. (ס"א לאתרוואה) תָּא חֲזֵי, אִית מַאן דְּעָבִיד חַרְשִׁין וְאַצְלַח בִּידוֹי. וְאִית מַאן דְּעָבִיד לוֹן כְּהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ, וְלָא אַצְלַח בִּידוֹי, דְּהָא לְעוֹבָדִין אִלֵּין גַּבְרָא מְתֻקְּנָא אִצְטְרִיךְ.
תרגום
כָּתוּב ׳וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה׳ (שמות לב, ד), וְכָתוּב ׳וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה׳ - מַשְׁמָע שֶׁלֹּא עָשָׂה אוֹתוֹ. אִם כָּךְ, מַה זֶּה וַיַּעֲשֵׂהוּ? אֶלָּא וַדַּאי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁאִלְמָלֵא אַהֲרֹן לֹא הִתְגַּבְּרָה רוּחַ הַטֻּמְאָה לְהִכָּלֵל בַּזָּהָב, אֲבָל כָּל תִּקּוּן שֶׁצָּרִיךְ, יֵשׁ לִבְנוֹת אוֹתוֹ (להתרוות). בֹּא וּרְאֵה, יֵשׁ מִי שֶׁעוֹשֶׂה כְשָׁפִים וּמַצְלִיחַ בְּיָדוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָם בְּאוֹתוֹ גָּוֶן מַמָּשׁ וְלֹא מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ, שֶׁהֲרֵי לַמַּעֲשִׂים הַלָּלוּ צָרִיךְ אָדָם מֻכְשָׁר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כתיב ׳ויעשהו עגל מסכה׳ (שמות לב, כד), וכתיבואשליכהו ׳באש ויצא העגל הזה׳, משמע דלא עבד ליה, אי הכי מאי ויעשהו. אלא ודאי כמה דאוקימנא, דאלמלא אהרן, לא אתתקף רוחא מסאבא לאתכללא בדהבא, אבל כל תקונא דאצטריך, אשכח לאתבנאה. (ס"א לאתרוואה) תא חזי, אית מאן דעביד חרשין ואצלח בידוי. ואית מאן דעביד לון כההוא גוונא ממש, ולא אצלח בידוי, דהא לעובדין אלין גברא מתקנא אצטריך.
התרגום: כתוב ׳ויעשהו עגל מסכה׳ (שמות לב, ד), וכתוב ׳ואשלכהו באש ויצא העגל הזה׳ - משמע שלא עשה אותו. אם כך, מה זה ויעשהו? אלא ודאי כמו שבארנו, שאלמלא אהרן לא התגברה רוח הטמאה להכלל בזהב, אבל כל תקון שצריך, יש לבנות אותו (להתרוות). בא וראה, יש מי שעושה כשפים ומצליח בידו. ויש מי שעושה אותם באותו גון ממש ולא מצליח בידו, שהרי למעשים הללו צריך אדם מכשר.
מן המפרשים
אור החמה: ת"ח אית מאן דעביד וגומר כענין אתמחי גברא דהיינו שיש לאדם הזה מבוא בסוד רוחו לקמיע ולהפעילו ולהמשיך בו כחו כך לחצונים יש נפש פגומה שהחצוני' מתחזק על ידו והיינו בלעם. ואהרן בענין העגל מורכב משנים אלו ח"ו שיהיה בו פגם כמו בלעם…
הסולם: כתיב ויעשהו וגו': כתוב, ויעשהו עגל מסכה. וכתוב ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. משמע שלא עשה אותו אלא שנעשה ע"י אחר, א"כ מהו ויעשהו. ומשיב, אלא ודאי כמו שהעמדנו, שלולא אהרן לא נתחזק רוח הטומאה להכלל בזהב. אבל כל תקון שצריך, צריכים…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: