ממלכת הזוהר › זוהר › פקודי › מאמר 35: קום עשה לנו אלהים - סוד מקור העגל בפסלת הזהב וברוח הטמאה הנקראת אלה › פיסקה 3 (רלו ע"ב)

רוח הטמאה זו הנחש הרע וזכר ונוקבא נקראים אלה ועל אלה אני בוכיה שגרם בכיות

פקודי · קום עשה לנו אלהים - סוד מקור העגל בפסלת הזהב וברוח הטמאה הנקראת אלה · מאמר 35 · פיסקה 3 · דף רלו ע"ב

לשון הזוהר

וְהַאי רוּחַ מִסְאֲבָא, אִיהוּ חִוְיָא בִּישָׁא. (ויחי רכ"ה ע"א) וְאִית מַאן דְּרָכִיב עָלֵיהּ, וְאִינּוּן דְּכַר וְנוּקְבָּא. וְאִקְרוּן אֵלֶּה, דְּאִינּוּן מִזְדַּמְּנִין בְּעָלְמָא, בְּכָל אִינּוּן סִטְרִין דִּלְהוֹן. וְרוּחַ קוּדְשָׁא אִקְרֵי זֹאת, דְּאִיהִי רָזָא דִּבְרִית, רְשִׁימָא קַדִּישָׁא דְּאִשְׁתְּכַח תָּדִיר עִמֵּיהּ דְּבַּר נָשׁ. וְכֵן ׳זֶה יהו"ה׳ (ישעיה כה), ׳זֶה אֵלִי, אֲבָל אִלֵּין אִקְרוּן אֵלֶּה, וְעַל דָּא כְּתִיב, אֵלֶּה אֱלהֶיךָ יִשְׂרָאֵל׳. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳גַּם (רכ"א.) אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה׳ (ישעיהו מט, טו). וְאָנֹכִי רָזָא דְּזֹאת, לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. וּכְתִיב ׳עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, דְּהַהוּא חוֹבָה גָּרִים לְמִבְכֵּי לוֹן כַּמָה בִּכְיָין׳ (איכה א, טז).

תרגום

וְרוּחַ הַטֻּמְאָה הַזּוֹ הִיא הַנָּחָשׁ הָרָע, וְיֵשׁ מִי שֶׁרוֹכֵב עָלָיו, וְהֵם זָכָר וְנוּקְבָּא, וְנִקְרָאִים אֵלֶּה, שֶׁהֵם מִזְדַּמְּנִים בָּעוֹלָם בְּכָל אוֹתָם הַצְּדָדִים שֶׁלָּהֶם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִקְרֵאת זֹאת, שֶׁהִיא סוֹד הַבְּרִית, הָרֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּמְצָא תָמִיד עִם הָאָדָם. וְכֵן (ישעיה כה) זֶה ה', (שמות טו) זֶה אֵלִי. אֲבָל אֵלּוּ נִקְרָאִים אֵלֶּה, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳אֵלֶּה אֱלֹהֶיךְ יִשְׂרָאֵל׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב (ישעיה מט) ׳גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, וְאָנֹכִי׳ - סוֹד שֶׁל זֹאת - לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ. וְכָתוּב (איכה א) ׳עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה׳ - שֶׁאוֹתוֹ חֵטְא גָּרַם לָהֶם לִבְכּוֹת כַּמָּה בְכִיּוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: והאי רוח מסאבא, איהו חויא בישא. (ויחי רכ"ה ע"א) ואית מאן דרכיב עליה, ואינון דכר ונוקבא. ואקרון אלה, דאינון מזדמנין בעלמא, בכל אינון סטרין דלהון. ורוח קודשא אקרי זאת, דאיהי רזא דברית, רשימא קדישא דאשתכח תדיר עמיה דבר נש. וכן ׳זה יהו"ה׳ (ישעיה כה), ׳זה אלי, אבל אלין אקרון אלה, ועל דא כתיב, אלה אלהיך ישראל׳. ובגין כך כתיב, ׳גם (רכ"א.) אלה תשכחנה׳ (ישעיהו מט, טו). ואנכי רזא דזאת, לא אשכחך. וכתיב ׳על אלה אני בוכיה, דההוא חובה גרים למבכי לון כמה בכיין׳ (איכה א, טז).

התרגום: ורוח הטמאה הזו היא הנחש הרע, ויש מי שרוכב עליו, והם זכר ונוקבא, ונקראים אלה, שהם מזדמנים בעולם בכל אותם הצדדים שלהם, ורוח הקדש נקראת זאת, שהיא סוד הברית, הרשם הקדוש שנמצא תמיד עם האדם. וכן (ישעיה כה) זה ה', (שמות טו) זה אלי. אבל אלו נקראים אלה, ועל זה כתוב ׳אלה אלהיך ישראל׳. ומשום כך כתוב (ישעיה מט) ׳גם אלה תשכחנה, ואנכי׳ - סוד של זאת - לא אשכחך. וכתוב (איכה א) ׳על אלה אני בוכיה׳ - שאותו חטא גרם להם לבכות כמה בכיות.

מן המפרשים

מקדש מלך: וכן זה ה' נ"ב יסוד ובג"כ כתיב גם אלה תשכחנה . פרוש אעפ"י שאלה שהם ז"ון דקליפה תשכחנה. אנכי שהיא המ' לא אשכח אותה. ולשון זה הובא בפ' ויחי ג"כ.

הסולם: והאי רוח מסאבא וכו': ורוח הטומאה ההוא, הוא נחש הרע. ויש מי שרוכב עליו, דהיינו סמאל, והם דכר ונוקבא, ונקראים אלה, שהם מזדמנים בעולם בכל אלו הבחינות שלהם. ורוח הקדש נקרא זאת, שהוא סוד הברית, רושם הקדוש הנמצא תמיד עם האדם דהיינו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: