כי תשיתהו ברכות לעד - כאן שורות כל הברכות שלמעלה ומכאן יוצאות לכל העולם
פקודי · ה' בעזך ישמח מלך ובישועתך - סוד תשבחת דוד על שמחת כנסת ישראל בתורה · מאמר 28 · פיסקה 5 · דף רלה ע"א
לשון הזוהר
׳כִּי תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת לָעַד׳ (תהילים כא, ז). ׳כִּי תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת׳ - בְּגִין דְּהַאי אִיהוּ בִּרְכָתָא דְּכָל עָלְמָא, וְכָל בִּרְכָאן דְּכָל עָלְמָא מֵהָכָא נַפְקֵי, וְדָא אִיהוּ בְּרָכָה. וְרָזָא דָּא, ׳וֶהְיֵה בְּרָכָה׳ (בראשית יב, ב). דְּהָא הָכָא שְׁרִיאָן כָּל בִּרְכָאן דִּלְעֵילָּא, וּמֵהָכָא נַפְקֵי לְכָל עָלְמָא, וְעַל דָּא אִקְרֵי בְּרָכָה.
תרגום
׳כִּי תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת לָעַד (תהלים כא, ז)׳ - (תהלים כא). ׳כִּי תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת׳ - מִשּׁוּם שֶׁזּוֹהִי בִּרְכַּת כָּל הָעוֹלָם, וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם מִכָּאן יוֹצְאוֹת, וְזוֹהִי בְּרָכָה. וְסוֹד זֶה - וֶהְיֵה בְּרָכָה. שֶׁהֲרֵי כָּאן שׁוֹרוֹת כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וּמִכָּאן יוֹצְאוֹת לְכָל הָעוֹלָם, וְלָכֵן נִקְרֵאת בְּרָכָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳כי תשיתהו ברכות לעד׳ (תהילים כא, ז). ׳כי תשיתהו ברכות׳ - בגין דהאי איהו ברכתא דכל עלמא, וכל ברכאן דכל עלמא מהכא נפקי, ודא איהו ברכה. ורזא דא, ׳והיה ברכה׳ (בראשית יב, ב). דהא הכא שריאן כל ברכאן דלעילא, ומהכא נפקי לכל עלמא, ועל דא אקרי ברכה.
התרגום: ׳כי תשיתהו ברכות לעד (תהלים כא, ז)׳ - (תהלים כא). ׳כי תשיתהו ברכות׳ - משום שזוהי ברכת כל העולם, וכל הברכות של כל העולם מכאן יוצאות, וזוהי ברכה. וסוד זה - והיה ברכה. שהרי כאן שורות כל הברכות שלמעלה ומכאן יוצאות לכל העולם, ולכן נקראת ברכה.
מן המפרשים
אור החמה: בגין דהאי איהו ברכתא וגומר כלומר ברכה שבה נשפעת כל ברכות הראויות לתחתונים. הב' שהיא מקור הברכות לעולם עם היות שהם נמשכים מלמעלה גלויים למטה מן המדה הזו הם. וז"ש מהכא נפקי . ודא איהו ברכה והיינו בריכה ורזא דא והיה ברכה הנאמר…
הסולם: כי תשיתהו ברבות לעד: כי תשיתהו ברכות הוא משום שזו, המלכות, היא ברכה של כל העולם, וכל הברכות שבכל העולם יוצאות מכאן. וזו היא ברכה. וז"ס והיה ברכה. כי כאן, במלכות, שורות כל הברכות שלמעלה ומכאן יוצאות לכל העולם. ועל כן נקראת ברכה.
אור יקר: בגין דהאי איהו כרכרגא וכו׳, הנה מדה זו נקראת בריכה אמנם שתהיה היא מקור ברכה. זר מאד, לכך מחייב בה ענין זה על צד ההמשכה מענין לענין כדרך שעשה במלת גדול האחד, דהאי איהו.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: