אמר רבי יוסי מי נתן משחית במבול - בכל דין שמכה העולם נמצא המשחית הולך בתוך הדינים
פקודי · ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים - סוד תורה שנתנה באש וסוד קול גדול · מאמר 16 · פיסקה 9 · דף רכז ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּיוֹמוֹי דְּטוֹפָנָא, מַאן יָהִיב תַּמָּן מְחַבְּלָא, דְּהָא מַיָּא הֲווֹ דְּאִתְגַבָּרוּ, תָּא חֲזֵי, לֵית לָךָ דִּינָא בְּעָלְמָא, אוֹ כַּד אִתְמְחֵי עָלְמָא בְּדִינָא, דְּלָא אִשְׁתְּכַח (קצ"ו.) הַהוּא מְחַבְּלָא בֵּינַיְיהוּ, דְּאָזִיל בְּגוֹ אִינּוּן דִּינִין דְּאִתְעָבֵידוּ בְּעָלְמָא. אוּף הָכָא, טוֹפָנָא הֲוָה, וּמְחַבְּלָא אָזִיל בְּגוֹ טוֹפָנָא, וְאִיהוּ אִקְרֵי הָכִי. וְעַל דָּא אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנֹחַ, לְטַמְּרָא גַּרְמֵיהּ, וְלָא יִתְחָזֵי בְּעָלְמָא. וְהָא אוּקְמוּהָ. תָּא חֲזֵי, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לָא אִתְיָישָׁב עָלְמָא וְלָא נָפְקַת אַרְעָא מִזּוֹהֲמָא וְכוּ'. אֲמָר רַבִּי יוֹסֵי לָא אִתְיַישָׁב עַלְמָא וְלָא נַפְקַת אַרְעָא וּמִזוֹהֲמָא וכו'. עַד כַּךְ יִשְׂרָאֵל עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּפָרָשַׁת נח דַּף ס"ג ב' וס"ד א' וּב' ואלו החילופים מצאנו בין הכתוב כאן לְבֵין הכתוב שם. דַּף ס"ג ב' שׁוּרָה כ"ד. לְתַתָּא וְאִיהוּ אֲמְשִׁיךְ לֵיהּ לְעַלְמָא לְבָתָר דִּכְתִיב ׳וַיֵּשְׁתּ מִן הַיַיִן וַיִשְׁכָּר וַיִתְגָּל וְהָא אִתְמָר׳. שׁוּרָה כ"ח עַלְמָא צ"ל עַל מַיָא. שׁוּרָה ל"א אֲמָר לָן. שׁוּרָה ל"ז צ"ל בְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שׁוּרָה ח' וְרָזָא חֲדָא. שׁוּרָה י"ג בְּדִיּוּקְנָא דְשַׁיְיפֵי. שׁוּרָה י"ד נָמֵי אִיהוּ. שׁוּרָה כ"ו דִּלְתַתָּא. שׁוּרָה ה' דְעַלְמָא וּבְעוֹד דְאִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי עִם מַלְכָּא שָׁאִיל לֵיהּ כָּל צָרְכוֹי וְיָהִיב לֵיהּ. (וכבר נתקן הכל בנוסחא אמיתית - הרש"ב) תָּא חֲזֵי, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, ׳וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים׳ - אֲמַאי וָוִים. אֶלָּא כְּמִין וָ"ו הֲווֹ, וְרֵישֵׁיהוֹן חָפָא בְּדַהֲבָא. אִינּוּן דְּכֶסֶף, וְרֵישֵׁיהוֹן מְחָפָן בְּדַהֲבָא, בְּגִין דְּכָל וָ"ו בְּסִטְרָא דְּרַחֲמֵי קָא אַתְיָא, וְכֻלְּהוּ הֲווֹ אִשְׁתְּמוֹדְעָן לְעֵילָּא בְּחוּשְׁבָּנָא. וּבְגִין דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי, הֲווֹ אִקְרוּן וָוִים. וְכָל שְׁאַר תַּלְיָין בְּהוּ. וְלֵית וָ"ו אֶלָּא דַּהֲבָא וְכַסְפָא כַּחֲדָא. וּבְגִין כַּךְ, כָּל אִינּוּן אִקְרוּן, וָוִי דְּאִינּוּן עַמּוּדִים. מַאן עַמּוּדִים. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וְהָעַמּוּדִים שְׁנַיִם וְגוֹ'. בְּגִין דְּהָא אִלֵּין לְבַר מִגוּפָא, לְתַתָא הֲווֹ קַיְימִין.
תרגום
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בִּימֵי הַמַּבּוּל מִי נָתַן שָׁם מַשְׁחִית? שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם הָיוּ שֶׁנִּתְגַּבְּרוּ. בּא וּרְאֵה, אֵין לְךְ דִּין בָּעוֹלָם, אוֹ כְּשֶׁמֻּכֶּה הָעוֹלָם בְּדִין, שֶׁלֹּא נִמְצָא בֵינֵיהֶם אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית שֶׁהוֹלֵךְ בְּתוֹךְ אוֹתָם הַדִּינִים שֶׁנַּעֲשִׂים בָּעוֹלָם. אַף כָּאן הָיָה מַבּוּל, וְהַמַּשְׁחִית הָיָה הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ הַמַּבּוּל, וְהוּא נִקְרָא כָּךְ. וְלָכֵן אָמַר הקב"ה לְנֹחַ לִטְמֹן עַצְמוֹ וְלֹא יִתְרָאֶה בָּעוֹלָם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. בֹּא וּרְאֵה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, ׳וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים׳ (שמות לח, כח) - לָמָּה וָוִים? אֶלָּא כְּמוֹ מִין וָ"ו הָיוּ, וְרֹאשָׁם מְצֻפֶּה זָהָב. הֵם שֶׁל כֶּסֶף, וְרֹאשָׁם מְצֻפֶּה זָהָב, מִשּׁוּם שֶׁכָּל וָ"ו בָּא בְּצַד הָרַחֲמִים, וְכֻלָּם הָיוּ יוֹדְעִים לְמַעְלָה בַּחֶשְׁבּוֹן. וּמִשּׁוּם שֶׁבָּאוּ מִצַּד הָרַחֲמִים הָיוּ נִקְרָאִים וָוִי"ם, וְכָל הַשְּׁאָר תְּלוּיִים בָּהֶם. וְאֵין וָ"ו אֶלָּא זָהָב וָכֶסֶף כְּאֶחָד. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל אֵלּוּ נִקְרְאוּ וָוִים שֶׁל אוֹתָם עַמּוּדִים. אֵילוּ עַמּוּדִים? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהָעַמּוּדִים שְׁנַיִם וְגוֹ'׳. מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי אֵלֶּה הֵם מִחוּץ לַגּוּף, לְמַטָּה הָיוּ עוֹמְדִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי יוסי, ביומוי דטופנא, מאן יהיב תמן מחבלא, דהא מיא הוו דאתגברו, תא חזי, לית לך דינא בעלמא, או כד אתמחי עלמא בדינא, דלא אשתכח (קצ"ו.) ההוא מחבלא בינייהו, דאזיל בגו אינון דינין דאתעבידו בעלמא. אוף הכא, טופנא הוה, ומחבלא אזיל בגו טופנא, ואיהו אקרי הכי. ועל דא אמר ליה קודשא בריך הוא לנח, לטמרא גרמיה, ולא יתחזי בעלמא. והא אוקמוה. תא חזי, אמר רבי יוסי לא אתיישב עלמא ולא נפקת ארעא מזוהמא וכו'. אמר רבי יוסי לא אתיישב עלמא ולא נפקת ארעא ומזוהמא וכו'. עד כך ישראל עם קודשא בריך הוא. בפרשת נח דף ס"ג ב' וס"ד א' וב' ואלו החילופים מצאנו בין הכתוב כאן לבין הכתוב שם. דף ס"ג ב' שורה כ"ד. לתתא ואיהו אמשיך ליה לעלמא לבתר דכתיב ׳וישת מן היין וישכר ויתגל והא אתמר׳. שורה כ"ח עלמא צ"ל על מיא. שורה ל"א אמר לן. שורה ל"ז צ"ל בראש השנה שורה ח' ורזא חדא. שורה י"ג בדיוקנא דשייפי. שורה י"ד נמי איהו. שורה כ"ו דלתתא. שורה ה' דעלמא ובעוד דאיהו בלחודוי עם מלכא שאיל ליה כל צרכוי ויהיב ליה. (וכבר נתקן הכל בנוסחא אמיתית - הרש"ב) תא חזי, אמר רבי אלעזר, ׳ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים׳ - אמאי ווים. אלא כמין ו"ו הוו, ורישיהון חפא בדהבא. אינון דכסף, ורישיהון מחפן בדהבא, בגין דכל ו"ו בסטרא דרחמי קא אתיא, וכלהו הוו אשתמודען לעילא בחושבנא. ובגין דאתו מסטרא דרחמי, הוו אקרון ווים. וכל שאר תליין בהו. ולית ו"ו אלא דהבא וכספא כחדא. ובגין כך, כל אינון אקרון, ווי דאינון עמודים. מאן עמודים. כמה דאת אמר והעמודים שנים וגו'. בגין דהא אלין לבר מגופא, לתתא הוו קיימין.
התרגום: אמר רבי יוסי, בימי המבול מי נתן שם משחית? שהרי המים היו שנתגברו. בא וראה, אין לך דין בעולם, או כשמכה העולם בדין, שלא נמצא ביניהם אותו המשחית שהולך בתוך אותם הדינים שנעשים בעולם. אף כאן היה מבול, והמשחית היה הולך בתוך המבול, והוא נקרא כך. ולכן אמר הקב"ה לנח לטמן עצמו ולא יתראה בעולם, והרי פרשוה. בא וראה, אמר רבי אלעזר, ׳ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים׳ (שמות לח, כח) - למה ווים? אלא כמו מין ו"ו היו, וראשם מצפה זהב. הם של כסף, וראשם מצפה זהב, משום שכל ו"ו בא בצד הרחמים, וכלם היו יודעים למעלה בחשבון. ומשום שבאו מצד הרחמים היו נקראים ווי"ם, וכל השאר תלויים בהם. ואין ו"ו אלא זהב וכסף כאחד. ומשום כך כל אלו נקראו ווים של אותם עמודים. אילו עמודים? כמו שנאמר ׳והעמודים שנים וגו'׳. משום שהרי אלה הם מחוץ לגוף, למטה היו עומדים.
מן המפרשים
מקדש מלך: ורישיהון חפא בדהבא פי' ו' שהוא זעיר יש בו חו"ג בדעת שלו בראשו הפך הנוקבא שאין בה אלא הגבורות. ועוד שהם בגופה ולא בראשה ולכן הוו"ין של כסף שהם החסדים ורישיהון חפא בדהבא שהם הגבורות להורות על זה. שבראשו יש כסף וזהב שהם חו"ג:…
אור החמה: ת"ח אמר ר' אלעזר אהדר לענין ווין שפי' לעיל ושם פי' שהוא סוד המשכת בחינות הת"ת מהבינה ולז"א אינון דכסף שהם בסוד החסד וראשם ג"כ שהוא מציאות אשר להם בתוך הבינה ג"כ כסף שעיקר הדעת מחכמה אמנם הם באים דרך הבינה שהיא זהב טהור ולכך…
שער מאמרי רשב"י: שם בדרכ"ז ע"א שו' כ"ב וז"ל ת"ח א"ר אלעזר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים כו' נתבאר באדרת נשא בדקכ"ח ע"ב וע"ש האמנם:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: