ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים
סוד תורה שנתנה באש וסוד קול גדול
ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים - משה שכח מה נעשה מהשקלים עד שיצא קול
׳וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְגוֹ'׳ (שמות לח, כח). בֹּא וּרְאֵה, לָמַדְנוּ שֶׁאוֹתָם שְׁקָלִים שָׁכַח אוֹתָם מֹשֶׁה וְלֹא יָדַע מַה נַּעֲשָׂה מֵהֶם, עַד שֶׁיָּצָא קוֹל וְאָמַר: ׳וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים׳.
בלשון הזוהר
(מאן דבעי למנדע חכמתא ביחודא קדישא וכו'. מכאן עד דקיימא עליה בפרשת בראשית דף נ"א ע"ש. ואלו החילופים מצאנו בין הכתוב כאן לבין הכתוב שם. שורה א' במקום גסה מצאנו אחרא. בשורה ב' דאתאחיד ביה. בשורה י"א לאדלקא ולאתאחדא ביה. בשורה י"ב שיצי ליה ואכיל ליה. בשורה כ"ג ועל נהורא חוורא שרייא לעילא נהורא סתימא דאקיף ליה רזא עילאה הכא וכלא תשכח. בשורה ל"ג כלא אתחבר. בשורה ל"ד ביה לתתא. בשורה ל"ה דסליק. בשורה ד' ואיהו. בשורה ה' דאיהו דליק. שורה ו' וכלא אתקשר. שורה י' על תרבין. שורה י"ד וכלהו קיימי ת"ח. שורה ט"ו מלה אחרא לתתא. שורה י"ו ולית לך. (וכבר נתקן הכל בנוסחא אמיתית. הרש"ב)). ׳וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְגוֹ'׳ (שמות לח, כח). תָּא חֲזֵי, אוֹלִיפְנָא דְּאִינּוּן תְּקָלִין אַנְשֵׁי לוֹן מֹשֶׁה, וְלָא יָדַע מַה דְּאִתְעָבִיד מִנַּיְיהוּ, עַד דְּנָפַק קָלָא וְאָמַר, ׳וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים׳.
עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו - הקב"ה נתן תורה בסיני באש לבנה על אש שחורה ואותיות פורחות
רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, (שִׁיר א) ׳עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ׳ (שיר השירים א, יב) - הַפָּסוּק הַזֶּה נִתְבָּאֵר. אֲבָל ׳עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ׳ - זֶה הקב"ה, כְּשֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל וּבָא לְסִינַי, וְכַמָּה מֶרְכָּבוֹת הָיוּ עִמּוֹ, כֻּלָּם מֶרְכָּבוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְכָל הַקְּדֻשּׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה כֻּלָּם הָיוּ שָׁם, וְתוֹרָה נִתְּנָה בְּלִהוּטִים שֶׁל אֵשׁ, וְהַכֹּל בְּצַד הָאֵשׁ, וּכְתוּבָה בְּאֵשׁ לְבָנָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ שְׁחֹרָה, וְהָאוֹתִיּוֹת הָיוּ פוֹרְחוֹת וְעוֹלוֹת בָּאֲוִיר. וְהָאוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתּוֹרָה נֶחְלְקָה לִשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה לְכָל צַד, וְכֻלָּם נִרְאוּ בַּאֲוִיר הָרָקִיעַ בָּאוֹת ו', ו' לְצַד זֶה, ו' לְצַד זֶה. וְכֵן לְכָל הַצְּדָדִים.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, ׳עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ׳ (שיר השירים א, יב) - הַאי קְרָא אִתְּמַר, אֲבָל ׳עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ׳, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כַּד יָהַב אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, וְאָתָא לְסִינַי. וְכַמָּה רְתִיכִין הֲווֹ עִמֵּיהּ, כֻּלְּהוּ רְתִיכִין קַדִישִׁין, וְכָל קִדּוּשִׁין עִלָּאִין, דִּקְדוּשָּׁה דְּאוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ הֲווֹ תַּמָּן, וְאוֹרַיְיתָא אִתְיְיהִיבַת בְּלַהֲטֵי אֶשָּׁא, וְכֹלָּא בְּסִטְרָא דְּאֶשָּׁא, וּכְתִיבָא בְּאֶשָּׁא חִוָּורָא, עַל גַּבֵּי אֶשָּׁא אוּכָמָא. וְאַתְוָון הֲווֹ פַּרְחִין וְסַלְּקִין בַּאֲוִירָא. וְאָת קַדְמָאָה דְּאוֹרַיְיתָא, אִתְפְּלִיג לִשְׁבַע מֵאָה וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה לְכָל סְטָר, וְכֻלְּהוּ אִתְחָזוּן בַּאֲוִירָא דִּרְקִיעָא בְּאָת ו', ו' לְסִטְרָא דָּא, ו' לְסִטְרָא דָּא. וְכֵן לְכָל סִטְרִין.
הווים עמדו על עמודים שהם סודות שיוצאים בהם נביאים וסוד התורה עומד על ו'
וְאֵלּוּ הַוָּוִין הָיוּ עוֹמְדִים עַל עַמּוּדִים, וְאוֹתָם הָעַמּוּדִים הָיוּ עוֹמְדִים עַל נֵס, וְכָל הַוָּוִים עֲלֵיהֶם. מִשּׁוּם שֶׁסּוֹד הַתּוֹרָה עוֹמֵד עַל וָ"ו. וְאוֹתָן וָוִי"ם שֶׁהֵם סוֹד הַמְּהֵימְנוּתָא שֶׁל הַתּוֹרָה, כֻּלָּם עוֹמְדִים עַל עַמּוּדִים, שֶׁהֵם סוֹדוֹת שֶׁיּוֹצְאִים בָּהֶם נְבִיאִים, הַסּוֹד שֶׁלָּהֶם בְּכָל צַד. וְעַל אוֹתָם עַמּוּדִים עוֹמְדִים אוֹתָם הַוָּוִי"ם.
בלשון הזוהר
וְאִלֵּין וָוִין הֲווֹ קַיְימִין עַל עַמּוּדִין, וְאִינּוּן עַמּוּדִין הֲווֹ קַיְימִין עַל נִיסָא, וְכֻלְּהוּ וָוִין עָלַיְיהוּ. בְּגִין דְּרָזָא דְּאוֹרַיְיתָא עַל וָ"ו קַיְּימָא. וְאִינּוּן וָוִין דְּאִינּוּן רָזָא ׳דִּמְהֵימְנוּתָא דְּאוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ עַל אִינּוּן עַמּוּדִים קַיְימִין, דְּאִינּוּן רָזִין דְּנָפְקִין בְּהוּ נְבִיאִים, רָזָא דִּלְהוֹן בְּכָל סְטָר׳ (בראשית נ", ב). וְעַל אִינּוּן קַיְימִין, קַיְימָן אִינּוּן וָוִין.
ו' עליונה סוד הקול שנשמע והוא הסוד שעומדת בו התורה שיוצאת מקול גדול
ו' עֶלְיוֹנָה הִיא סוֹד הַקּוֹל שֶׁנִּשְׁמַע, וְהוּא הַסּוֹד שֶׁעוֹמֶדֶת בּוֹ הַתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁתּוֹרָה יוֹצֵאת ׳מֵאוֹתוֹ קוֹל׳ פְּנִימִי, שֶׁנִּקְרָא ׳קוֹל גָּדוֹל׳. וְהַקּוֹל הַגָּדוֹל הַזֶּה הוּא סוֹד הַתּוֹרָה, וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף׳ (דברים ה, יט).
בלשון הזוהר
ו' עִלָּאָה, אִיהוּ רָזָא דְּקוֹל דְּאִשְׁתְּמַע, וְאִיהוּ רָזָא דְּקַיְּימָא בֵּיהּ אוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא נָפְקָא מֵהַהוּא קָלָא פְּנִימָאָה, דְּאִקְרֵי ׳קוֹל גָּדוֹל׳. וְדָא ׳קוֹל גָּדוֹל׳ אִיהוּ רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף׳ (דברים ה, יט).
הקול הגדול עקר הכל וסוד השם הקדוש ולכן אסור להקדים שלום לחברו טרם תפלתו
בֹּא וּרְאֵה, הַקּוֹל הַגָּדוֹל הַזֶּה הוּא עִקַּר הַכֹּל וְסוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן, וְעַל זֶה פֵּרְשׁוּהָ שֶׁאָסוּר לְאָדָם לְהַקְדִּים שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ טֶרֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, וְסוֹד זֶה פֵּרְשׁוּהוּ, שֶׁכָּתוּב ׳מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ׳ (משלי כז, יד) - וְאֵינוֹ אָסוּר, עַד שֶׁמְּבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּקוֹל גָּדוֹל, שֶׁהוּא עִקַּר הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַאי ׳קוֹל גָּדוֹל׳, אִיהוּ עִקָּרָא דְּכֹלָּא, וְרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְעַל דָּא אוּקְמוּהָ, דְּאָסִיר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַקְדְּמָא שְׁלָמָא לְחַבְרֵיהּ, עַד לָא יִצְלֵי צְלוֹתֵיהּ. וְרָזָא דָּא אוּקְמוּהָ, דִּכְתִּיב, ׳מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ׳ (משלי כז, יד) - וְלָאו אִיהוּ אָסוּר, עַד דִּמְבָרֵךְ לֵיהּ בְּרָזָא דְּקוֹל גָּדוֹל, דְּאִיהוּ עִקָרָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא.
מלך במסבו זה מעמד הר סיני נרדי נתן ריחו זו כנסת ישראל שאמרה נעשה ונשמע
וְלָכֵן סוֹד הַתּוֹרָה יוֹצֵא מֵאוֹתוֹ קוֹל גָּדוֹל, וְזֶהוּ מֶלֶךְ. בִּמְסִבּוֹ - זֶה מַעֲמַד ׳הַר סִינַי׳, וּפֵרְשׁוּהָ ׳נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ׳ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, ׳כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע׳ (שמות כד, ז) - שֶׁהַמֶּלֶךְ - זֶהוּ הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, וּפֵרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, רָזָא דְּאוֹרַיְיתָא נָפְקָא מֵהַהוּא קוֹל גָּדוֹל, וְדָא אִיהוּ מֶלֶךְ. בִּמְסִבּוֹ: דָּא מַעֲמַד ׳הַר סִינַי׳, וְאוּקְמוּהָ ׳נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ׳, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. בְּגִין דְּאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, ׳כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יהו"ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע׳ (שמות כד, ז) - שֶׁהַמֶּלֶךְ - דָּא אִיהוּ מֶלֶךְ עִלָּאָה, וְאוּקְמוּהָ.
כשהביא הקב"ה מבול אמר לנח להשמר מהמשחית וכשנקרב קרבן נח התבסם העולם עד מתן תורה
בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁהֵבִיא הקב"ה מַבּוּל עַל הָעוֹלָם כְּדֵי לְהַשְׁחִית הַכֹּל, אָמַר הקב"ה לְנֹחַ: צָרִיךְ אַתָּה (לְהִסְתַּתֵּר) לְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא תַרְאֶה אֶת עַצְמְךְ לִפְנֵי הַמַּשְׁחִית, שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט עָלֶיךְ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיָה מִי שֶׁיָּגֵן עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַב הַקָּרְבָּן שֶׁהִקְרִיב נֹחַ, אָז הִתְבַּשֵּׂם הָעוֹלָם, וְלֹא הִתְבַּסֵּם כָּל כָּךְ עַד שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי. כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, אָז הִתְבַּשֵּׂם הָעוֹלָם, וְהַמַּשְׁחִית לֹא נִמְצָא בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַיְיתֵי טוֹפָנָא עַל עָלְמָא, בְּגִין לְחַבְּלָא כֹּלָּא, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנֹחַ, בָּעֵי לָךְ (ס"א לאסתתרא) לְאִסְתַּמְּרָא, וְלָא תַּחָזִיִ גַּרְמָךְ קַמֵּיהּ דִּמְחַבְּלָא, דְּלָא יִשְׁלוֹט עֲלָךְ, בְּגִין דְּלָא הֲוָה מַאן דְּיָגִין עָלוֹי. כֵּיוָן דְּאִתְקְרִיב קָרְבְּנָא, דְּקָרִיב נֹחַ, כְּדֵין אִתְבְּסָם עָלְמָא, וְלָא אִתְבְּסָם כּוּלֵי הַאי עַד דְּקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי. כֵּיוָן דְּקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי, כְּדֵין אִתְבְּסָם עָלְמָא, וּמְחַבְּלָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא.
כשעמדו ישראל בסיני התבשם העולם והמשחית לא נמצא אבל כשחטאו בעגל שלט המשחית כמקדם
וְרָצָה הקב"ה בְּאוֹתוֹ זְמַן לְהַעֲבִיר אֶת אוֹתוֹ מַשְׁחִית מֵהָעוֹלָם, (וְכַאֲשֶׁר) רַק שֶׁיִּשְׂרָאֵל סָרְחוּ בְּאוֹתוֹ זְמַן לְיָמִים מוּעָטִים וְעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. וְאָז מַה כָּתוּב? ׳וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב׳ (שם לג) - וְעֶדְיָם הָיָה סוֹדוֹת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁעִטֵּר אוֹתָם הקב"ה וְנִטַּל מֵהֶם, וְאָז שָׁלַט הַמַּשְׁחִית עַל הָעוֹלָם וְחָזַר כְּמִקֹּדֶם, כְּמוֹ בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁשָּׁלַט בָּעוֹלָם, וְעָשָׂה דִּין.
בלשון הזוהר
וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא זִמְנָא, לְאַעְבְּרָא הַהוּא מְחַבְּלָא מֵעָלְמָא, (וכד) בַּר דְּיִשְׂרָאֵל סָרְחוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, לְיוֹמִין זְעִירִין, וְעַבְדּוּ יַת עֶגְלָא. וּכְדֵין מַה כְּתִיב, (שמות לג ו). ׳וַיִּתְנַצְּלוּ בְנִי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֶב׳- וְעֶדְיָם הֲוָה רָזִין דִּשְׁמָא (בראשית נ"ב ע"ב) ׳קַדִּישָׁא, דְּאַעְטָר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִתְנְטַל מִנַּיְיהוּ, כְּדֵין שַׁלְטָא מְחַבְּלָא עַל עָלְמָא, וְאַהְדָּר כְּמִלְּקַדְּמִין, כְּהַהוּא זִמְנָא דְּשַׁלְטָא בְּעָלְמָא, וְעָבִיד דִּינָא׳.
אמר רבי יוסי מי נתן משחית במבול - בכל דין שמכה העולם נמצא המשחית הולך בתוך הדינים
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בִּימֵי הַמַּבּוּל מִי נָתַן שָׁם מַשְׁחִית? שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם הָיוּ שֶׁנִּתְגַּבְּרוּ. בּא וּרְאֵה, אֵין לְךְ דִּין בָּעוֹלָם, אוֹ כְּשֶׁמֻּכֶּה הָעוֹלָם בְּדִין, שֶׁלֹּא נִמְצָא בֵינֵיהֶם אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית שֶׁהוֹלֵךְ בְּתוֹךְ אוֹתָם הַדִּינִים שֶׁנַּעֲשִׂים בָּעוֹלָם. אַף כָּאן הָיָה מַבּוּל, וְהַמַּשְׁחִית הָיָה הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ הַמַּבּוּל, וְהוּא נִקְרָא כָּךְ. וְלָכֵן אָמַר הקב"ה לְנֹחַ לִטְמֹן עַצְמוֹ וְלֹא יִתְרָאֶה בָּעוֹלָם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. בֹּא וּרְאֵה, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, ׳וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים׳ (שמות לח, כח) - לָמָּה וָוִים? אֶלָּא כְּמוֹ מִין וָ"ו הָיוּ, וְרֹאשָׁם מְצֻפֶּה זָהָב. הֵם שֶׁל כֶּסֶף, וְרֹאשָׁם מְצֻפֶּה זָהָב, מִשּׁוּם שֶׁכָּל וָ"ו בָּא בְּצַד הָרַחֲמִים, וְכֻלָּם הָיוּ יוֹדְעִים לְמַעְלָה בַּחֶשְׁבּוֹן. וּמִשּׁוּם שֶׁבָּאוּ מִצַּד הָרַחֲמִים הָיוּ נִקְרָאִים וָוִי"ם, וְכָל הַשְּׁאָר תְּלוּיִים בָּהֶם. וְאֵין וָ"ו אֶלָּא זָהָב וָכֶסֶף כְּאֶחָד. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל אֵלּוּ נִקְרְאוּ וָוִים שֶׁל אוֹתָם עַמּוּדִים. אֵילוּ עַמּוּדִים? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהָעַמּוּדִים שְׁנַיִם וְגוֹ'׳. מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי אֵלֶּה הֵם מִחוּץ לַגּוּף, לְמַטָּה הָיוּ עוֹמְדִים.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּיוֹמוֹי דְּטוֹפָנָא, מַאן יָהִיב תַּמָּן מְחַבְּלָא, דְּהָא מַיָּא הֲווֹ דְּאִתְגַבָּרוּ, תָּא חֲזֵי, לֵית לָךָ דִּינָא בְּעָלְמָא, אוֹ כַּד אִתְמְחֵי עָלְמָא בְּדִינָא, דְּלָא אִשְׁתְּכַח הַהוּא מְחַבְּלָא בֵּינַיְיהוּ, דְּאָזִיל בְּגוֹ אִינּוּן דִּינִין דְּאִתְעָבֵידוּ בְּעָלְמָא. אוּף הָכָא, טוֹפָנָא הֲוָה, וּמְחַבְּלָא אָזִיל בְּגוֹ טוֹפָנָא, וְאִיהוּ אִקְרֵי הָכִי. וְעַל דָּא אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנֹחַ, לְטַמְּרָא גַּרְמֵיהּ, וְלָא יִתְחָזֵי בְּעָלְמָא. וְהָא אוּקְמוּהָ. תָּא חֲזֵי, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לָא אִתְיָישָׁב עָלְמָא וְלָא נָפְקַת אַרְעָא מִזּוֹהֲמָא וְכוּ'. אֲמָר רַבִּי יוֹסֵי לָא אִתְיַישָׁב עַלְמָא וְלָא נַפְקַת אַרְעָא וּמִזוֹהֲמָא וכו'. עַד כַּךְ יִשְׂרָאֵל עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּפָרָשַׁת נח דַּף ס"ג ב' וס"ד א' וּב' ואלו החילופים מצאנו בין הכתוב כאן לְבֵין הכתוב שם. דַּף ס"ג ב' שׁוּרָה כ"ד. לְתַתָּא וְאִיהוּ אֲמְשִׁיךְ לֵיהּ לְעַלְמָא לְבָתָר דִּכְתִיב ׳וַיֵּשְׁתּ מִן הַיַיִן וַיִשְׁכָּר וַיִתְגָּל וְהָא אִתְמָר׳. שׁוּרָה כ"ח עַלְמָא צ"ל עַל מַיָא. שׁוּרָה ל"א אֲמָר לָן. שׁוּרָה ל"ז צ"ל בְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שׁוּרָה ח' וְרָזָא חֲדָא. שׁוּרָה י"ג בְּדִיּוּקְנָא דְשַׁיְיפֵי. שׁוּרָה י"ד נָמֵי אִיהוּ. שׁוּרָה כ"ו דִּלְתַתָּא. שׁוּרָה ה' דְעַלְמָא וּבְעוֹד דְאִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי עִם מַלְכָּא שָׁאִיל לֵיהּ כָּל צָרְכוֹי וְיָהִיב לֵיהּ. (וכבר נתקן הכל בנוסחא אמיתית - הרש"ב) תָּא חֲזֵי, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, ׳וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים׳ - אֲמַאי וָוִים. אֶלָּא כְּמִין וָ"ו הֲווֹ, וְרֵישֵׁיהוֹן חָפָא בְּדַהֲבָא. אִינּוּן דְּכֶסֶף, וְרֵישֵׁיהוֹן מְחָפָן בְּדַהֲבָא, בְּגִין דְּכָל וָ"ו בְּסִטְרָא דְּרַחֲמֵי קָא אַתְיָא, וְכֻלְּהוּ הֲווֹ אִשְׁתְּמוֹדְעָן לְעֵילָּא בְּחוּשְׁבָּנָא. וּבְגִין דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי, הֲווֹ אִקְרוּן וָוִים. וְכָל שְׁאַר תַּלְיָין בְּהוּ. וְלֵית וָ"ו אֶלָּא דַּהֲבָא וְכַסְפָא כַּחֲדָא. וּבְגִין כַּךְ, כָּל אִינּוּן אִקְרוּן, וָוִי דְּאִינּוּן עַמּוּדִים. מַאן עַמּוּדִים. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וְהָעַמּוּדִים שְׁנַיִם וְגוֹ'. בְּגִין דְּהָא אִלֵּין לְבַר מִגוּפָא, לְתַתָא הֲווֹ קַיְימִין.
אמר רבי יצחק לא ידעתי אם זו עבודת קדש או חל שכתוב האלף כמו האלף לך שלמה
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, לֹא יָדַעְתִּי אִם זוֹ עֲבוֹדַת קֹדֶשׁ אוֹ חֹל, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת הָאֶלֶף׳ (שמות לח, כח). שֶׁהֲרֵי כָּתוּב כָּאן הָאֶלֶף, וְכָתוּב שָׁם (שִׁיר ח) הָאֶלֶף לְךְ שְׁלֹמֹה. מַה לְּהַלָּן הָאֶלֶף חֹל - אַף כָּאן הָאֶלֶף חֹל.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, לָא יְדַעְנָא אִי דָּא עֲבִידְתָּא דְּקֹדֶשׁ, אוֹ חוֹל. בְּגִין דִּכְתִיב ׳וְאֶת הָאֶלֶף׳, דְּהָא כְּתִיב הָכָא הָאֶלֶף, וּכְתִיב הָתָם ׳הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה׳ (שיר השירים ח, יב), מַה לְהַלָּן הָאֶלֶף חוֹל, אוּף הָכָא הָאֶלֶף חוֹל.
אמר לו לא כך שאם היה חל לא נעשו ממנו ווים והאלף לך שלמה הוא חל מהסטרא אחרא
אָמַר לוֹ, לֹא כָּךְ! שֶׁאִם הוּא הָיָה חֹל, לֹא הָיוּ נַעֲשִׂים מִמֶּנּוּ וָוִים. וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי שָׁם כָּתוּב הָאֶלֶף וְלֹא יוֹתֵר, וְכָאן כָּתוּבּ ׳הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים׳ (שמות לח, כח) - הָאֶלֶף שֶׁשָּׁם הֵם חֹל, שֶׁכָּתוּב הָאֶלֶף לְךְ שְׁלֹמֹה, וְזֶהוּ חֹל, מִשּׁוּם שֶׁכָּל חֹל אֵינוֹ בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה כְּלָל. חֹל הוּא מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא הַטָּמֵא, וְעַל זֶה הַבְדָּלָה בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, מִשּׁוּם שֶׁצְּרִיכִים לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. וְסוֹד הַכָּתוּב כָּךְ הוּא - ׳וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר׳ (ויקרא י, י).
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, לָאו הָכִי, דְּאִי הוּא הֲוָה חוֹל, לָא יִתְעֲבִיד מִנַּיְיהוּ וָוִים. וְתוּ, דְּהָא תַּמָּן כְּתִיב הָאֶלֶף וְלָא יַתִיר, וְהָכָא כְּתִיב ׳הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים׳ - הָאֶלֶף דְּהָתָם אִינּוּן חוֹל, דִּכְתִיב ׳הָאֶלֶף לְךָ שְׁלמֹה׳. וְדָא אִיהוּ חוֹל, בְּגִין דְּכָל חוֹל לָאו אִיהוּ בְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה כְּלָל. חוֹל אִיהוּ מִסִּטְרָא אַחֲרָא מְסַאֲבָא. וְעַל דָּא הַבְדָּלָה ׳בֵּין קֹדֶשׁ׳ לְחוֹל, בְּגִין דְּבָעֵינָן לְאַפְרְשָׁא ׳בֵּין קֹדֶשׁ׳ לְחוֹל. וְרָזָא דִּקְרָא הָכִי הוּא, ׳וּלֲהַבְדִיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחוֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר׳ (ויקרא י, י).
ועם כל זה חלק אחד יש לו בקדשה מצד השמאל שהם אלף ימי החל שיהיו ימי הגלות
וְעִם כָּל זֶה, אַף עַל גַּב שֶׁהַפְרָדָה יֵשׁ לַקֹּדֶשׁ מִן הַחֹל, חֵלֶק אֶחָד יֵשׁ לוֹ בַּקְּדֻשָּׁה מִצַּד הַשְּׂמֹאל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הָאֶלֶף לְךְ שְׁלֹמֹה, שֶׁהֵם אֶלֶף יְמֵי הַחֹל, וְהֵם יְמֵי הַגָּלוּת. כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ אֶלֶף יָמִים שֶׁל קְדֻשָּׁה, כָּךְ גַּם אֶלֶף יָמִים לַסִּטְרָא אַחֲרָא. וְעַל זֶה הֵעִירוּ הַחֲבֵרִים, שֶׁאוֹתָם יְמֵי הַגָּלוּת יִהְיוּ אֶלֶף שָׁנִים.
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא אַף עַל גַּב דִּפְרִישׁוּ אִית לַקֹדֶשׁ מִן הַחוֹל, חוּלָקָא חֲדָא אִית לֵיהּ בִּקְדוּשָּׁה מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הָאֶלֶף לְךָ שְׁלמֹה, דְּאִינּוּן אֶלֶף יוֹמֵי הַחוֹל׳. וְאִינּוּן יוֹמֵי דְּגָלוּתָא. כְּמָה דְּאִית אֶלֶף יוֹמִין דִּקְדוּשָּׁה, הָכִי נָמֵי אֶלֶף יוֹמִין לְסִטְרָא אַחֲרָא. וְעַל דָּא אִתְעֲרוּ חַבְרַיָּיא, אִינּוּן יוֹמִין דְּגָלוּתָא, אֶלֶף שְׁנִין הֲווֹ.
יש אלף ויש אלף ואלף שנות הגלות יתמשכו באלף הימים שאמרנו וכל שלמה בשיר השירים קדש
וְעַל כֵּן, יֵשׁ אֶלֶף וְיֵשׁ אֶלֶף, וְאוֹתָן אֶלֶף שְׁנוֹת הַגָּלוּת, אַף עַל גַּב שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִהְיוּ בַגָּלוּת וְיִתְמַשְּׁכוּ יוֹתֵר - בְּאֶלֶף הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הֵם יִתְמַשְּׁכוּ, שֶׁל אוֹתָם אֶלֶף יָמִים שֶׁאָמַרְנוּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ פֵּרְשׁוּהָ, כָּל שְׁלֹמֹה שֶׁיֵּשׁ בְּשִׁיר הַשִּׁירִים - קֹדֶשׁ, פְּרָט לָזֶה שֶׁהוּא חֹל. הָאֶלֶף שֶׁל כָּאן הוּא קֹדֶשׁ, וְכָל מַעֲשָׂיו קֹדֶשׁ, וְעַל זֶה עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, אִית אֶלֶף וְאִית אֶלֶף, וְאִינּוּן אֶלֶף שְׁנִין דְּגָלוּתָא, אַף עַל גַּב דְּיִשְׂרָאֵל יֵהוֹן בְּגָלוּתָא, וְיִתְמַשְּׁכוּן יַתִיר, בְּהָנֵי אֶלֶף שְׁנִין יִתְמַשְּׁכוּן, דְּאִינּוּן אֶלֶף יוֹמִין דְּקָאָמַרָן. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ, כָּל שְׁלֹמֹה דְּאִית בְּשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ, בַּר מֵהַאי דְּאִיהוּ חוֹל. הָאֶלֶף דְּהָכָא, קֹדֶשׁ אִיהוּ, וְכָל עוֹבָדוֹי קֹדֶשׁ, וְעַל דָּא עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים.
כל ו' בסוד הרחמים וכל מקום שבא ו' בשם הקדוש הוא רחמים אבל במבול כתוב אלהים בלבד
בֹּא וּרְאֵה, הֲרֵי אָמַרְנוּ, כָּל ו' הוּא בְּסוֹד הָרַחֲמִים, וְכָל מָקוֹם שֶׁבָּא ו' בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, הוּא רַחֲמִים, כְּמוֹ (בראשית יט) וַה' הִמְטִיר עַל סְדם - (שם יג) ׳וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם׳. רַחֲמִים וְדִין כְּאֶחָד. שֶׁמַּה שּׁוֹנָה בַּמַּבּוּל שֶׁכָּתוּב אֱלֹהִים בְּכָל מָקוֹם? לָמָּה לֹא כָתוּב וַה'? אֶלָּא שָׁנִינוּ, בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב וַה' - הוּא וּבֵית דִּינוֹ. אֱלֹהִים סְתָם - דִּין לְבַדּוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הָא אַמָרָן כָּל ו' בְּרָזָא דְּרַחֲמֵי אִיהוּ, וְכָל אֲתָר דְּאָתֵי ו' בִּשְׁמָא קַדִישָׁא, רַחֲמֵי אִיהוּ. (נדפס נח ס"ד ע"ב) כְּגוֹן ׳וַיהו"ה הִמְטִיר עַל סְדוֹם׳ (בראשית יט, כד). ׳וַיהו"ה אָמַר אֶל אַבְרָם׳. רַחֲמֵי וְדִינָא כַּחֲדָא. דְּמָאי שְׁנָא בְּטוֹפְנָא, דִּכְתִיב ׳אֱלהִים בְּכָל אֲתָר, אֲמַאי לָא כְּתִיב וַיהו"ה׳. אֶלָּא תָּנֵינָן, בְּכָל אֲתָר דִּכְתִיב ׳וַיהו"ה הוּא וּבֵית דִּינוֹ׳. אֱלהִים סְתָם - דִּינָא בִּלְחוֹדוֹי.
בסדום נעשה דין ולא להשמיד העולם ולכן התערב עם רחמים אבל במבול השמד כל העולם
אֶלָּא בִּסְדוֹם נַעֲשָׂה דִּין, וְלֹא כְּדֵי לְהַשְׁמִיד אֶת הָעוֹלָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ הוּא הִתְעָרֵב עִם דִּין. אֲבָל בַּמַּבּוּל כָּל הָעוֹלָם הֻשְׁמַד, וְכָל אוֹתָם שֶׁנִּמְצְאוּ בָעוֹלָם. וְאִם תֹּאמַר, שֶׁהֲרֵי נֹחַ וְכָל מַה שֶּׁעִמּוֹ נִצְּלוּ - הֲרֵי נִסְתָּר מֵהָעַיִן הָיָה, שֶׁלֹּא נִרְאָה, וְעַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁנִּמְצָא בָּעוֹלָם הִשְׁמִיד אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
אֶלָּא בִּסְדוֹם, אִתְעָבִיד דִּינָא, וְלָא לְשֵׁיצָאָה עָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ אִתְעֲרָב אִיהוּ בַּהֲדֵי דִּינָא. אֲבָל בְּטוֹפְנָא, כָּל עָלְמָא שֵׁצֵי, וְכָל אִינּוּן דְּאִשְׁתְּכָחוּ בְּעָלְמָא. וְאִי תֵּימָא, דְּהָא נֹחַ וּדְעִמֵּיהּ אִשְׁתֵּזִיבוּ. הָא סָתִים מֵעֵינָא הֲוָה, דְּלָא אִתְחָזֵי. וְעַל דָּא כָּל מַה דְּאִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא שֵׁצֵי לֵיהּ.
וה' בגלוי ולא השמיד הכל אלהים נסתר וצריך להשמר שהרי משמיד הכל וה' למבול ישב לבדו
וְעַל זֶה וַה' - בְּגָלוּי, וְלֹא הִשְׁמִיד הַכֹּל. אֱלֹהִים - נִסְתָּר, וְצָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר, שֶׁהֲרֵי מַשְׁמִיד הַכֹּל. וְלָכֵן אֱלֹהִים לְבַדּוֹ הָיָה, וְסוֹד זֶה - ׳ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב׳ (תהלים כט, י) - מַה זֶּה יָשָׁב? אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב, לֹא יְכוֹלִים לוֹמַר. יָשָׁב - יָשַׁב לְבַדּוֹ, שֶׁלֹּא בָא עִם דִּין. כָּתוּב כָּאן יָשָׁב, וְכָתוּב שָׁם ׳בָּדָד יֵשֵׁב׳ (ויקרא יג, מו), לְבַדּוֹ.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא וַיהו"ה בְּאִתְגַּלְיָיא, וְלָא שֵׁצֵי כֹּלָּא. אֱלהִים סָתִים, וּבָעֵי לְאִסְתַּמְּרָא, דְּהָא כֹּלָּא שֵׁצֵי. וְעַל דָּא אֱלֹהִים בִּלְחוֹדוֹי הֲוָה, וְרָזָא דָּא ׳יהו"ה לַמַּבּוּל יָשָׁב׳ (תהילים כט, י) - מַהוּ יָשָׁב. אִלְמָלֵא קְרָא כְּתִיב, לָא יַכְלֵינָן לְמֵימַר. יָשָׁב יָשַׁב בִּלְחוֹדוֹי, דְּלָא אָתָא עִם דִּינָא. כְּתִיב הָכָא יָשָׁב, וּכְתִיב הָתָם ׳בָּדָד יֵשֵׁב׳ (ויקרא יג, מו) בִּלְחוֹדוֹי.
הקב"ה נסתר וגלוי - גלוי בית דין שלמטה נסתר מקום שהברכות יוצאות משם ושורות בדברי נסתר
וְסוֹד לָמַדְנוּ, הקב"ה נִסְתָּר וְגָלוּי. גָּלוּי הוּא בֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּה. נִסְתָּר הוּא הַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת מִשָּׁם. מִשּׁוּם כָּךְ, כָּל דִּבְרֵי אָדָם שֶׁהֵם בְּנִסְתָּר, הַבְּרָכוֹת שׁוֹרוֹת עָלָיו. וְכָל אוֹתָם שֶׁבְּגָלוּי, אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל בֵּית דִּין שׁוֹרֶה עָלָיו, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מָקוֹם בְּגָלוּי. וְהַכֹּל הוּא בְּסוֹד עֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
וְרָזָא אוֹלִיפְנָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָתִים וְגַלְיָא. גַּלְיָא הוּא בֵּי דִּינָא לְתַתָא. סָתִים הוּא אֲתָר דְּכָל בִּרְכָאן נַפְקֵי מִתַמָּן, בְּגִין כַּךְ, כָּל מִלּוֹי דְּבַר נָשׁ דְּאִינּוּן בִּסְתִימוּ, בִּרְכָאן שַׁרְיָין עָלֵיהּ וְכָל דְּאִינּוּן בְּאִתְגַּלְיָיא, הַהוּא אֲתָר דְּבֵי דִּינָא שַׁרְיָא עֲלוֹי, בְּגִין דְּאִיהוּ אֲתָר בְּאִתְגַּלְיָיא. וְכֹלָּא אִיהוּ בְּרָזָא עִלָּאָה, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא.
עד שהמלך במסבו בחברות ותפנוק העדן העליון נרדי נתן ריחו זה הים האחרון שברא העולם התחתון
׳עֵד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ׳ (שיר השירים א, יב) (שירא), בְּאוֹתָהּ חֲבֵרוּת וְתַפְנוּק שֶׁל הָעֵדֶן הָעֶלְיוֹן, (הֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁזֶּה) בְּאוֹתוֹ שְׁבִיל נִסְתָּר וְגָנוּז וְלֹא יָדוּעַ, וּמִתְמַלֵּא מִמֶּנּוּ, וְיוֹצְאִים בִּנְחָלִים יְדוּעִים. ׳נֵרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ׳ - זֶה הַיָּם הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וּמַעֲלֶה רֵיחַ טוֹב עֶלְיוֹן לִשְׁלֹט וְלַעֲשׂוֹת, וְיָכוֹל וְשׁוֹלֵט וּמֵאִיר בְּאוֹר עֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
(ע"כ) ׳עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבוֹ׳ (שיר השירים א, יב), בְּהַהוּא חַבְרוּתָא וְתַפְנוּקָא דְּעֵדֶן עִלָּאָה, (הא אוקמוה דהא) בְּהַהוּא שְׁבִיל דְּסָתִים וְגָנִיז וְלָא אִתְיְידַע, וְאִתְמַלְּיָא מִנֵּיהּ, וְנָפְקִין בְּנַחֲלִין יְדִיעָאן. (ויקרא ס"א ע"א) ׳נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ׳ - דָּא יָם בַּתְרָאָה, דְּבָרָא עָלְמָא תַּתָּאָה, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְסָלִיק רֵיחָא טָבָא עִלָּאָה, לְשַׁלְּטָאָה וּלְמֶעְבַּד, וְיָכִיל וְשָׁלִיט וְנָהִיר בִּנְהוֹרָא עִלָּאָה.
כשהנרד מעלה ריח למעלה נקשרת חביבות והמרכבות מעלות ריחות להתעטר ונקראות עלמות שיר
בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהַנֵּרְדְּ הַזֶּה הֶעֱלָה רֵיחַ לְמַעְלָה, אָז הַחֲבִיבוּת נִקְשְׁרָה, וְעוֹלָה הַנֵּרְדְּ הַזֶּה לְהֵאָחֵז לְמַעְלָה, וְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, כֻּלָּן מַעֲלוֹת רֵיחוֹת לְהִתְעַטֵּר לְמַעְלָה. כָּל אוֹתָן מֶרְכָּבוֹת נִקְרָאוֹת ׳עֲלָמוֹת שִׁיר׳, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳עַל עֲלָמוֹת שִׁיר׳ (תהלים מו, א), וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ - מַה זֶּה ׳עֲלָמוֹת שִׁיר׳? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שִׁיר ו) ׳וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׳ - מַה זֶּה ׳וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׳? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו׳ (איוב כה, ג) - וּמִשּׁוּם שֶׁאֵין לָהֶם חֶשְׁבּוֹן, כָּתוּב ׳וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׳ (שיר השירים ו, ח).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי נִרְדָּא סַלְּקָא רֵיחָא לְעֵילָּא, כְּדֵין חְבִיבוּתָא אִתְקַשְּׁרַת, וְסַלְּקָא הַאי נִרְדָּא לְאִתְאַחֲדָא לְעֵילָּא. וְכֻלְּהוּ רְתִיכִין קַדִּישִׁין, כֻּלְּהוּ סַלְּקִין רֵיחִין לְאִתְעַטְּרָא לְגַבֵּי דִּלְעֵילָּא. אִינּוּן רְתִיכִין כֻּלְּהוּ אִקְרוּן ׳עֲלָמוֹת שִׁיר׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳עַל עֲלָמוֹת שִׁיר׳ (תהילים מו, א), וְהָא אוּקְמוּהָ - מַאי ׳עֲלָמוֹת שִׁיר׳. אֶלָּא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׳ (שיר השירים ו, ח) - מַאי ׳וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו׳ (איוב כה, ג) - וּבְגִין דְּלֵית לְהוּ חוּשְׁבָּנָא כְּתִיב ׳וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר׳.
ווים לעמודים כלם זכרים סוד השמים ומה שלמטה נקבות ולכן מצד השמאל אומרים שירה תמיד
׳וָוִים לָעַמּוּדִים׳, כֻּלָּם זְכָרִים. כָּל אוֹתָם שֶׁעוֹלִים בְּשֶׁמֶן מִשְׁחָה לְמַעְלָה, כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּסוֹד שֶׁל זְכָרִים, וְלֹא נִקְרָא זָכָר אֶלָּא ו', סוֹד שֶׁל הַשָּׁמַיִם, שֶׁהֵם זְכָרִים. וְכָל אוֹתָם שֶׁלְּמַטָּה נִקְרָאִים נְקֵבוֹת. וּמִשּׁוּם כָּךְ, כָּל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד הַשְּׂמֹאל, מִצַּד הַנּוּקְבָּא, הִתְמַנּוּ עַל הַשִּׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה תָּמִיד. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳עַל עֲלָמוֹת שִׁיר׳. וְכֻלָּם יוֹצְאִים בְּסוֹד שֶׁל ה'. ה' מוֹצִיאָה כַּמָּה חֲיָלוֹת לְמִינֵיהֶם בְּסוֹד שֶׁל ו'. ו' - זֶה סוֹד שֶׁל זָכָר שֶׁעוֹמֵד לָתֵת מָזוֹן לַנּוּקְבָּא.
בלשון הזוהר
׳וָוִים לָעַמּוּדִים׳ (שמות לח, כח), כֻּלְּהוּ דְּכוּרִין. כָּל אִינּוּן דְּסַלְּקִין בִּרְבוּ מְשַׁח לְעֵילָּא, כֻּלְּהוּ קַיְימִין בְּרָזָא דִּדְכוּרִין, וְלָא אִקְרֵי דְּכַר אֶלָּא ו', רָזָא דִּשְׁמַיָא, דְּאִינּוּן דְּכוּרִין. וְכָל אִינּוּן דִּלְתַתָּא, אִקְרוּן נוּקְבֵי. וּבְגִין כָּךְ כָּל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָּא, אִתְמָנָן עַל הַשִּׁיר, וְאַמְרֵי שִׁירָתָא תָּדִיר. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳עַל עֲלָמוֹת שִׁיר׳. וְכֻלְּהוּ נַפְקוּ בְּרָזָא דְּה'. ה' אַפִּיקַת כַּמָה חֵילִין לְזִנַּיְיהוּ בְּרָזָא דְּו'. ו', דָּא רָזָא דִּדְכוּרָא דְּקַיְּימָא לְמֵיהַב מְזוֹנָא לְנוּקְבָּא.
בצלאל עשה הווים לשרות על הנקבות מסוד אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים חשבון שלם
וּמִשּׁוּם כָּךְ, כָּל אוֹתָם הַוָּוִים עָשָׂה בְּצַלְאֵל, לָתֵת לָהֶם לִשְׁרוֹת עַל הַנְּקֵבוֹת, וְיוֹצְאִים מִסּוֹד שֶׁל אֶלֶף, שֶׁהוּא חֶשְׁבּוֹן שָׁלֵם. וּשְׁבַע מֵאוֹת, שֶׁהוּא סוֹד שָׁלֵם. וַחֲמִשָּׁה, גַּם כָּךְ. וְשִׁבְעִים, הַכֹּל סוֹד אֶחָד. וְעַל זֶה מִסּוֹד שֶׁל כָּךְ וְחֶשְׁבּוֹן זֶה עָשָׂה וָוִים. וְכֻלָּם בְּסוֹד שֶׁל ו', וּבַדְּיוֹקָן שֶׁל ו' נַעֲשׂוּ, וְהַכֹּל בְּסוֹד עֶלְיוֹן וּבְחֶשְׁבּוֹן לוֹקְחִים. '
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, כָּל אִינּוּן וָוִין עָבֵד בְּצַלְאֵל, לְמֵיהַב לוֹן לְאַשְׁרָאָה עַל נוּקְבֵי. וְנַפְקֵי מֵרָזָא דְּאֶלֶף, דְּאִיהוּ חוּשְׁבָּן שְׁלִים. וּשְׁבַע מֵאוֹת, דְּאִיהוּ רָזָא שְׁלִים. וַחֲמִשָּׁה הָכִי נָמֵי. וְשִׁבְעִים כֹּלָּא רָזָא חֲדָא. וְעַל דָּא, מֵרָזָא דְּנָא, וְחוּשְׁבָּן דָּא, עָשָׂה וָוִים. וְכֻלְּהוּ בְּרָזָא דְּו', וּבְדִיוּקְנָא דְּו' אִתְעָבִידוּ, וְכֹלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה, וּבְחוּשְׁבְּנָא נַטְלֵי.
ונחשת התנופה שבעים ככר
סוד המערכות התשע והאותיות הרשומות בכל צד לזכר ונוקבא
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.