ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 92: עשרה דברים בכוס של ברכה - סוד לחמי תודה ושעורי נטילת ידים וברכת המזון כנגד עשר הספירות › פיסקה 17 (רמו ע"א)

ששי שלא יהא גרגרן ובלען כעשו הלעיטני - אלא דרך טחינה שלמה ולא הלעטה חסרה

פנחס · עשרה דברים בכוס של ברכה - סוד לחמי תודה ושעורי נטילת ידים וברכת המזון כנגד עשר הספירות · מאמר 92 · פיסקה 17 · דף רמו ע"א

לשון הזוהר

שְׁבִיעָאָה, מַיִם אַחֲרוֹנִים. וְאוֹקְמוּהָ, מַיִם רִאשׁוֹנִים מִצְּוָה. וְאַחֲרוֹנִים חוֹבָה. וְאֶמְצָּעִיִּים רְשׁוּת. מַיִם רִאשׁוֹנִים צָּרִיךְ לְסַלְּקָא אֶצְּבְּעָן, בְּגִין דְּלָא יְהַדְרוּן מַשְׁקִין וִיטַמְּאוּ אֶת הַיָּדַיִם. וְאִית מֵרַבָּנָן דְּאַמְרֵי, דְּאַחֲרוֹנִים מִשּׁוּם מֶלַח סְדוֹמִית, שֶׁלֹּא תְּסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם. וְאִי הָכִי אַפְּקִין לוֹן מֵחוֹבָא. וְסַתְרֵי מִילִין, אִלֵּין דְּאָמְרוּ עָלַיְיהוּ חוֹבָה, וְלָאו אֹרַח אַרְעָא לְסַתְרָא גְּאוֹנִים מִלִּין, (ס"א מאלין דאמרי עלייהו) אֶלָּא דְּאִתְקְרֵי עָלַיְיהוּ, ׳עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ׳ (דברים יז, יא).

תרגום

שְׁבִיעִי - מַיִם אַחֲרוֹנִים. וּפֵרְשׁוּהוּ, מַיִם רִאשׁוֹנִים מִצְוָה, וְאַחֲרוֹנִים חוֹבָה, וְאֶמְצָעִיִּים רְשׁוּת. מַיִם רִאשׁוֹנִים צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ הָאֶצְבָּעוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ מַשְׁקִים וִיטַמְּאוּ אֶת הַיָּדַיִם. וְיֵשׁ מֵהַחֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ, שֶׁאַחֲרוֹנִים מִשּׁוּם מֶלַח סְדוֹמִית, שֶׁלֹּא יְסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם. אֲפִלּוּ כָּךְ הוֹצִיא אוֹתָם מֵחוֹבָה. וְסוֹתְרִים הַדְּבָרִים אֶת אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ עֲלֵיהֶם חוֹבָה, וְאֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ לִסְתֹּר דִּבְרֵי הַגְּאוֹנִים, (מֵאֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ עֲלֵיהֶם) אֶלָּא שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם, ׳עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךְ׳ (דברים יז, יא).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: שביעאה, מים אחרונים. ואוקמוה, מים ראשונים מצוה. ואחרונים חובה. ואמצעיים רשות. מים ראשונים צריך לסלקא אצבען, בגין דלא יהדרון משקין ויטמאו את הידים. ואית מרבנן דאמרי, דאחרונים משום מלח סדומית, שלא תסמא את העינים. ואי הכי אפקין לון מחובא. וסתרי מילין, אלין דאמרו עלייהו חובה, ולאו ארח ארעא לסתרא גאונים מלין, (ס"א מאלין דאמרי עלייהו) אלא דאתקרי עלייהו, ׳על פי התורה אשר יורוך׳ (דברים יז, יא).

התרגום: שביעי - מים אחרונים. ופרשוהו, מים ראשונים מצוה, ואחרונים חובה, ואמצעיים רשות. מים ראשונים צריך להגביה האצבעות כדי שלא יחזרו משקים ויטמאו את הידים. ויש מהחכמים שאמרו, שאחרונים משום מלח סדומית, שלא יסמא את העינים. אפלו כך הוציא אותם מחובה. וסותרים הדברים את אלו שאמרו עליהם חובה, ואין דרך ארץ לסתר דברי הגאונים, (מאלו שאמרו עליהם) אלא שנאמר עליהם, ׳על פי התורה אשר יורוך׳ (דברים יז, יא).

מן המפרשים

אור החמה: ומים ראשונים צריך לסלקא וכו' שסודם להמשיך שפע מלמעלה וכח הקדושה והיינו כדי שלא יחזרו המשקים הטמאים החיצונים ויטמאו את הידים ולא כן האחרונים. ואית מרבנן דאמרי וכו' נראה הגהה מבחוץ ונראה דה"פ ואית מרבנן אומרים שצריך באחרונים…

אור יקר: ומים ראשונים צריך לסלקא וכו׳, מפני שהם מצוה שסודם להמשיך שפע מלמעלה, ולכך והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וימשיך כח הקדושה, אבל אם יניח ידו וגבר עמלק, והיינו כדי שלא יחזרו משקין הטמאין מסטרא דעמלק.

קרני אור: ואית מרבנן ואית מרבנן. ר"ל בעלי התוספת 'דאמרי' כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: