חמישי להאריך על השלחן בגלל עניים - בגלל הצדקה יאריך ימיו בשני עולמות
פנחס · עשרה דברים בכוס של ברכה - סוד לחמי תודה ושעורי נטילת ידים וברכת המזון כנגד עשר הספירות · מאמר 92 · פיסקה 16 · דף רמו ע"א
לשון הזוהר
שְׁתִּיתָאָה, שֶׁלֹּא יְהֵא גַּרְגְּרָן וּבַלְעָן עַל פָּתוֹרֵיהּ דְּמַלְכָּא, כְּגַוְונָא דְּעֵשָׂו דְּאָמַר ׳הַלְעִיטֵנִי, אֹרַח הַלְעָטָה, אֶלָּא בְּאֹרַח טְחִינָה׳ (בראשית כה). אוּף הָכִי, מַאן דְּאַפִּיק מִלִּין דִּצְּלוֹתִין אוֹ דְּאוֹרַיְיתָא מִפּוּמוֹי, בָּעֵי לְאַפָּקָא לוֹן בְּהַטְחָנָה שְׁלֵמִים, וְלָא בְּהַלְעָטָה חֲסֵרִים. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בְּגִין סַכָּנָה דְּשֶׁמָא יַקְדִים קָנֶה לָוְּשֶׁט.
תרגום
שִׁשִּׁי - שֶׁלֹּא יְהֵא גַרְגְּרָן וּבַלְעָן עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ עֵשָׂו שֶׁאָמַר ׳הַלְעִיטֵנִי, דֶּרֶךְ הַלְעָטָה, אֶלָּא דֶּרֶךְ טְחִינָה׳ (בראשית כה). אַף כָּךְ מִי שֶׁמּוֹצִיא דִבּוּרִים שֶׁל תְּפִלָּה אוֹ תּוֹרָה מִפִּיו, צָרִיךְ לְהוֹצִיא אוֹתָם בְּדֶרֶךְ טְחִינָה - שְׁלֵמִים, וְלֹא בְּהַלְעָטָה - חֲסֵרִים. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בִּגְלַל סַכָּנָה שֶׁמָּא יַקְדִּים קָנֶה לְוֵשֶׁט.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: שתיתאה, שלא יהא גרגרן ובלען על פתוריה דמלכא, כגוונא דעשו דאמר ׳הלעיטני, ארח הלעטה, אלא בארח טחינה׳ (בראשית כה). אוף הכי, מאן דאפיק מלין דצלותין או דאורייתא מפומוי, בעי לאפקא לון בהטחנה שלמים, ולא בהלעטה חסרים. ולא עוד, אלא בגין סכנה דשמא יקדים קנה לושט.
התרגום: ששי - שלא יהא גרגרן ובלען על שלחנו של המלך, כמו עשו שאמר ׳הלעיטני, דרך הלעטה, אלא דרך טחינה׳ (בראשית כה). אף כך מי שמוציא דבורים של תפלה או תורה מפיו, צריך להוציא אותם בדרך טחינה - שלמים, ולא בהלעטה - חסרים. ולא עוד, אלא בגלל סכנה שמא יקדים קנה לושט.
מן המפרשים
אור יקר: שמא יקדים קנה לושט שהוא סכנה שחיצוני שם בעל הסכנה, והיינו קנ״ה לדבר והוש״ט כלי לבליעה. אם לא יחתוך אותיות יקדים לדבר ושט לקנה, ואם יבליע האכילה.
הסולם: שתיתיאה, שלא יהא וכו': תקון הששי שלא יהיה זולל וסובא על שלחן המלך, כמו עשו שאמר, הלעיטני, בדרך הלעטה, אלא בדרך טחינה, שיהיה טוחן המאכל בשינים. אף כך מי שמוציא דברי תפלה או דברי תורה מפיו, צריך להוציאם בטחינה שלמים, דהיינו…