אין הבוצע רשאי לאכל עד שיענו אמן - לא כל אחד שעור אחד לזה כביצה ולזה כזית
פנחס · יהי רצון לתת לנו מזון שלם - סוד לחם הפנים ושעורי הבציעה כזית וכביצה בסעודת שבת · מאמר 90 · פיסקה 14 · דף רמה ע"א
לשון הזוהר
הָא אוֹקִמְתּוּן, אַתּוּן וְחַבְרַיָּיא דְּעִמְּכוֹן, מָארֵי דְּהוֹרָאוֹת, דְּאוֹקִמְתּוּן, אֵין הַבּוֹצֵּעַ רַשָׁאי לְמֵיכַל, עַד שֶׁיַעֲנוּ אָמֵן מָארֵי סְעוּדָתָא, וְלֵית מָארֵי סְעוּדָתָא רַשָּׁאִין לְמֵיכַל, עַד שֶׁיאכַל הַבּוֹצֵּעַ. וַדַּאי כַּד בָּצַּע בַּעַל הַבַּיִת, וּבָצַּע לְאִינּוּן מָארֵי סְעוּדָתָא, לָאו לְכֻלְּהוּ מְשַׁעֵר שִׁעוּרָא חֲדָא, דְּלָאו אוֹרַח אִלֵּין בּוֹצְּעִין, לִבְצּוֹעַ בְּשָׁוְה, דִּלְזִמְנִין יָהִיב לְדָא כַּבֵיצָּה, וּלְדָא כַּזַיִת. וְכַד עוֹנִין אָמֵן עַל הַאי בְּצִּיעָא, קֹדֶם דְּיִיכוּל בַּעַל הַבַּיִת, מְחַבְּרִין תְּרֵין שִׁיעוּרִין כַּחֲדָא, בְּכַזַּיִת וְכַבֵּיצָּה, יְאֲהדוָֹנָהי, אָמֵן, דָּא לָאו אִיהוּ עַל הָאֲכִילָה, אֶלָּא עַל הַבְּצִּיעָה, לְבָתַר דְּאִינּוּן שִׁיעוּרִין מִצְּטָרְפִין בְּאָמֵן, יִיכוּל בַּעַל הַבַּיִת. וְהַיְינוּ ׳אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי׳ (שיר השירים ה, א), וּלְבָתַר ׳אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׳. ׳אִכְלוּ רֵעִים׳, מָארֵי סְעוּדָתָא. דִּיהוֹן בְּנִין בְּדִיּוּקְנָא דְּאָבוּהוֹן.
תרגום
הֲרֵי בֵּאַרְתֶּם, אַתֶּם וְהַחֲבֵרִים שֶׁעִמָּכֶם, בַּעֲלֵי הוֹרָאוֹת, שֶׁבֵּאַרְתֶּם אֵין הַבּוֹצֵעַ רַשַּׁאי לֶאֱכֹל עַד שֶׁיַּעֲנוּ אָמֵן בַּעֲלֵי הַסְּעוּדָה, וְאֵין בַּעֲלֵי הַסְּעוּדָה רַשָּׁאִים לֶאֱכֹל עַד שֶׁיֹּאכַל הַבּוֹצֵעַ. וַדַּאי כַּאֲשֶׁר בּוֹצֵעַ בַּעַל הַבַּיִת, וּבוֹצֵעַ לְאוֹתָם בַּעֲלֵי הַסְּעוּדָה, לֹא לְכֻלָּם מְשַׁעֵר שִׁעוּר אֶחָד, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַבּוֹצְעִים לִבְצֹעַ בְּשָׁוֶה, שֶׁלִּפְעָמִים נוֹתֵן לָזֶה כַּבֵּיצָה, וְלָזֶה כַּזַּיִת. וְכַאֲשֶׁר עוֹנִים אָמֵן עַל בְּצִיעָה זוֹ, קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל בַּעַל הַבַּיִת, מְחַבְּרִים שְׁנֵי שִׁעוּרִים כְּאֶחָד בְּכַזַּיִת וְכַבֵּיצָה, שִׁלּוּב יְאֲהדוָנָהי - אָמֵן זֶה אֵינוֹ עַל הָאֲכִילָה, אֶלָּא עַל הַבְּצִיעָה. לְאַחַר שֶׁאֵלּוּ הַשִּׁעוּרִים מִצְטָרְפִים בְּאָמֵן, יֹאכַל בַּעַל הַבַּיִת. וְזֶהוּ ׳אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי׳ (שיר השירים ה, א) - וְאַחַר כָּךְ - ׳אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דוֹדִים׳ - ׳אִכְלוּ רֵעִים׳ - בַּעֲלֵי הַסְּעוּדָה. שֶׁיִּהְיוּ הַבָּנִים בַּדְּיוֹקָן אֲבוֹתָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: הא אוקמתון, אתון וחברייא דעמכון, מארי דהוראות, דאוקמתון, אין הבוצע רשאי למיכל, עד שיענו אמן מארי סעודתא, ולית מארי סעודתא רשאין למיכל, עד שיאכל הבוצע. ודאי כד בצע בעל הבית, ובצע לאינון מארי סעודתא, לאו לכלהו משער שעורא חדא, דלאו אורח אלין בוצעין, לבצוע בשוה, דלזמנין יהיב לדא כביצה, ולדא כזית. וכד עונין אמן על האי בציעא, קדם דייכול בעל הבית, מחברין תרין שיעורין כחדא, בכזית וכביצה, יאהדונהי, אמן, דא לאו איהו על האכילה, אלא על הבציעה, לבתר דאינון שיעורין מצטרפין באמן, ייכול בעל הבית. והיינו ׳אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי׳ (שיר השירים ה, א), ולבתר ׳אכלו רעים שתו ושכרו דודים׳. ׳אכלו רעים׳, מארי סעודתא. דיהון בנין בדיוקנא דאבוהון.
התרגום: הרי בארתם, אתם והחברים שעמכם, בעלי הוראות, שבארתם אין הבוצע רשאי לאכל עד שיענו אמן בעלי הסעודה, ואין בעלי הסעודה רשאים לאכל עד שיאכל הבוצע. ודאי כאשר בוצע בעל הבית, ובוצע לאותם בעלי הסעודה, לא לכלם משער שעור אחד, שאין דרך אלו הבוצעים לבצע בשוה, שלפעמים נותן לזה כביצה, ולזה כזית. וכאשר עונים אמן על בציעה זו, קדם שיאכל בעל הבית, מחברים שני שעורים כאחד בכזית וכביצה, שלוב יאהדונהי - אמן זה אינו על האכילה, אלא על הבציעה. לאחר שאלו השעורים מצטרפים באמן, יאכל בעל הבית. וזהו ׳אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי׳ (שיר השירים ה, א) - ואחר כך - ׳אכלו רעים שתו ושכרו דודים׳ - ׳אכלו רעים׳ - בעלי הסעודה. שיהיו הבנים בדיוקן אבותם.
מן המפרשים
אור יקר: אמן. לאו איהו על האכילה כדי שנאמר שהם אוכלים מן הכל מיוחד.
הסולם: הא אוקמתון אתון וכו': הרי העמדתם, אתם והחברים שעמכם בעלי הוראות, שהעמדתם, אין הבוצע יכול לאכול עד שיענו אמן בעלי הסעודה, ואין בעלי הסעודה מותרים לאכול, עד שיאכל הבוצע. ודיא כשבעל הבית בצע, ובצע לבעלי הסעודה, אינו משער שיעור…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: