יהי רצון לתת לנו מזון שלם
סוד לחם הפנים ושעורי הבציעה כזית וכביצה בסעודת שבת
סוד אח תשעה פרורים שלשה לכל כוון וד השלמות לעשרה יוד הא ואו הא - קוץ אות ד כזית ויוד מהויה כביצה
וְדֶרֶךָ סוֹד, א"ח - הוּא תִּשְׁעָה פֵּרוּרִים, שְׁלֹשָׁה לְכָל כִּוּוּן, שְׁלֹשָׁה מִן אַרְבָּעָה - שְׁנֵים עָשָׂר. ד' הִיא הַשְּׁלֵמוּת, לְהַשְׁלִים בָּהּ עֲשָׂרָה. וּלְהַשְׁלִים אַרְבָּעָה, שֶׁהֵם יְהֹוָה. מָהֶם עֲשָׂרָה? אֵלּוּ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. קוֹץ שֶׁל אוֹת ד' מֵאֶחָד, שִׁעוּרָהּ בְּכַזַּיִת. י' מֵהֲוָיָ"ה, שִׁעוּרָהּ כַּבֵּיצָה.
בלשון הזוהר
וְאֹרַח רָזָא, א"ח הוּא ט' פִּרוּרִין, שָׁלֹשׁ לְכָל סְטָר, תְּלַת מִן ד', תְּרֵין עֲשַׂר. רְבִיעִית אִיהוּ שְׁלִימוּ, לְאַשְׁלְמָא בֵּיהּ עֶשֶׂר. וּלְאַשְׁלְמָא ד', דְּאִינּוּן יְהוָֹה. מַאי עֶשֶׂר. אִינּוּן: יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. קוֹצָּא דְּאָת ד' מִן אֶחָד, שִׁיעוּרָא כַּזַּיִת. י' מִן יְהוָֹה, שִׁיעוּרָא דִּילֵיהּ כַּבֵּיצָּה.
ד שלמות מרכבת אדם ישא יהוה פניך - וחכמים דקדקו עד כזית וכביצה
הִיא ד', שְׁלֵמוּת הַמֶּרְכָּבָה שֶׁל אָדָם וּשְׁלֵמוּת שֶׁל אַרְבַּע פָּנִים שֶׁל אָדָם. וּמִשּׁוּם זֶה ׳יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךְ׳ (במדבר ו). וּבֵאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים׳ (דברים י). אֶלָּא אָמַר הקב"ה, וְלֹא אָמַרְתִּי לָהֶם ׳וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׳ (שם יא)? וְהֵם דִּקְדְּקוּ עֲלֵיהֶם, עַד כַּזַּיִת אוֹ עַד כַּבֵּיצָה, וְאֵיךְ לֹא אֶשָּׂא לָהֶם פָּנִים?! וְחַכְמֵי הַמִּשְׁנָה וְהָאָמוֹרָאִים, כָּל הַתַּלְמוּד שֶׁלָּהֶם עַל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה סִדְּרוּ אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
אִיהִי ד', שְׁלִימוּ דְּמֶרְכַּבְתָּא דְּאָדָם, וּשְׁלִימוּ דְּאַרְבַּע אַנְפִּין דְּאָדָם. וּבְגִין דָּא, ׳יִשָׂא יְהוָֹה פָּנָיו אֵלֶיךָ׳ (במדבר ו, כה). וְאוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, וְהָכְתִיב ׳אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים׳ (דברים י, יז). אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא אָמַרְתִּי לָהֶם (דברים יא טו). ׳וְאָכַלְתָּ וְשבַעְתָּ, וְהֵם דִּקְדְּקוּ עֲלֵיהֶם, עַד כַּזַּיִת אוֹ עַד כַּבֵּיצָּה, וְאֵיךְ לֹא אֶשָּׂא לָהֶם פָּנִים׳. וְרַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין וַאֲמוֹרָאִין, כָּל תַּלְמוּדָא דִּלְהוֹן, עַל רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא סִדְּרוּ לֵיהּ.
קם הרועה הנאמן והרים ידיו - יהי רצון לתת לנו מזון שלם לתקן שלחן שלם
קָם הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, וְהֵרִים יָדָיו לִפְנֵי הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, וְכָךְ אָמַר: קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יְהִי רָצוֹן שֶׁלְּךְ לָתֵת לָנוּ מָזוֹן שָׁלֵם, לְתַקֵּן אֶצְלְךְ וְאֵצֶל הַמַּטְרוֹנִיתָא הָעֶלְיוֹנָה, עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (תהלים כב) ׳כִּי לַה' הַמְּלוּכָה וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם׳ - וּלְגַבֵּי הַמַּטְרוֹנִיתָא הַשְּׁנִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר ׳בָּהּ פַּעַם שְׁנִיָּה,׳ (עובדיה א) ׳וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה (תהלים כב, כט)׳ - לְתַקֵּן שֻׁלְחָן שָׁלֵם מִכָּל מַעֲדַנִּים וּמִכָּל מַאֲכָלִים.
בלשון הזוהר
קָם רַעְיָא מְהֵימָנָא, וְסָלִיק יְדוֹי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְאָמַר הָכִי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְהֵא רַעֲוָא דִּילָךְ, לְמֵיהַב לוֹן מְזוֹנָא שְׁלֵימָתָא, לְתַקְּנָא לְגַבָּךְ, וּלְגַבֵּי מַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה עָלְמָא דְּאָתֵי, דְּאִתְּמַר עָלָהּ, ׳כִּי לַיהו"ה הַמְּלוּכָה וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם׳ (תהילים כב, כט). וּלְגַבֵּי מַטְרוֹנִיתָא תִּנְיָינָא, דְּאִתְּמַר בָּהּ זִמְנָא תִּנְיָינָא, ׳וְהָיְתָה לַיהו"ה הַמְּלוּכָה׳ (עובדיה א, כא). לְתַקְּנָא פָּתוֹרָא שְׁלֵימָתָא, מִכָל עִדּוּנִין, וּמִכָּל מַאֲכָלִין.
אני מזמן עמך לבעלי משנה מקרא תלמוד וסודות התורה - כלתך המטרוניתא הקדושה
וַאֲנִי מְזַמֵּן עִמְּךְ ׳לְכָל בַּעֲלֵי׳ הַמִּשְׁנָה, וּלְבַעֲלֵי הַמִּקְרָא, וּלְבַעֲלֵי הַתַּלְמוּד, וְכָל שֶׁכֵּן לְבַעֲלֵי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁלְּךְ, כַּלָּה שֶׁלְּךְ, מַטְרוֹנִיתָא קְדוֹשָׁה שֶׁלְּךְ, עֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה, וְהַכֹּל בִּרְשׁוּת שֶׁל עֶלְיוֹן כָּל עֶלְיוֹנִים, אֲדוֹן כָּל הָאֲדוֹנִים, מֶלֶךְ עַל כָּל הַמְּלָכִים שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה, שֶׁהוּא יָחִיד בְּלִי שֵׁנִי, וְאֵין אוֹת וּנְקֻדָּה שֶׁמִּשְׁתַּתֶּפֶת עִמּוֹ, וְלֹא שִׁנּוּי גְּוָנִים שֶׁל אֲנָשִׁים. שֶׁהוּא בַּעַל כָּל הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁל סוֹדוֹת הַהֲוָיוֹת, וְשֵׁמוֹת וְכִנּוּיִים, וְכָל סוֹדוֹת הַגְּנוּזִים שֶׁל הַחָכְמָה, שֶׁתִּפְתַּח אוֹתָם כֻּלָּם לִכְבוֹדְךְ, עֶלְיוֹן עַל כָּל הָעִלּוֹת. אֲנִי מִתְחַנֵּן לְפָנֶיךְ שֶׁתִּפְתַּח אוֹתָם לִכְבוֹדְךְ, שֶׁכְּבוֹדְךְ הוּא מֵאָבִי וְאִמִּי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְאָב שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאֵם שֶׁלָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ׳ (משלי א, ח), וְעִמְּךְ אֵין שֻׁתָּף שֶׁל אֵם בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וַאֲנָא מְזַמֵּן עִמָךְ, לְכָל מָארֵי מַתְנִיתִין, וּלְמָארֵי מִקְרָא, וּלְמָארֵי תַּלְמוּד, וְכָּל שֶׁכֵּן לְמָארֵי סִתְרֵי תּוֹרָה דִּילָךְ, כַּלָּה דִּילָךְ, מַטְרוֹנִיתָא קַדִישָׁא דִּילָךְ, עִלָּאָה וְתַתָּאָה, וְכֹלָּא בִּרְשׁוּת דְּעִלַּת כָּל עִלָּאִין, אֲדוֹן כָּל הַאֲדוֹנִים, מֶלֶךְ עַל כָּל הַמְּלָכִים דְּעֵילָּא וְתַתָּא, דְּאִיהוּ יָחִיד בְּלָא תִּנְיָינָא, וְלֵית אָת וּנְקוּדָה דְּמִשְׁתַּתֵּף בַּהֲדֵיהּ, וְלָא שִׁנּוּי גַּוְונִין דְּאֶינָשָׁא. דְּאִיהוּ מָארֵי כָּל מַפְתְחָאן, דְּרָזִין דְּהַוָויות, וּשְׁמָהָן וְכִנּוּיִין, וְכָל רָזִין גְּנִיזִין דְּחָכְמְתָא, דְּתִפְתַּח לוֹן כֻּלְּהוּ לִיקָרָא דִּילָךְ, עִלַּת עַל כָּל עִלּוֹת. אֲנָא מִתְחַנֵּן קֳדָמָךְ, דְּתִפְתַּח לוֹן לִיקָרָא דִּילָךְ, דִּיְקָרָא דִּילָךְ אִיהוּ מֵאָבִי וְאִמִּי דִּשְׁמַיָּא, וְאָב דְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְאֵם דִּלְהוֹן, דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳וְאַל תִּטוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ׳ (משלי א, ח-ט), וְעִמָּךְ לֵית שׁוּתָּפוּ דְּאֵם בְּעָלְמָא.
קם זמן שני התעוררו והעבירו שנה מכם - הנה לא ינום ולא יישן
קָם זְמַן שֵׁנִי וְאָמַר, בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, נְשָׁמוֹת וְרוּחוֹת וּנְפָשׁוֹת שֶׁלָּכֶם, הִתְעוֹרְרוּ כָּעֵת כֻּלְּכֶם וְהַעֲבִירוּ שֵׁנָה מִכֶּם, שֶׁהִיא וַדַּאי מִשְׁנָה, דֶּרֶךְ פְּשָׁט שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה. שֶׁאֲנִי לֹא עוֹרַרְתִּי בָּכֶם אֶלָּא בְּסוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁאַתֶּם בָּהֶם ׳הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן׳ (תהלים קכא, ד).
בלשון הזוהר
קָם זִמְנָא תִּנְיָינָא, וְאָמַר מָארֵי מַתְנִיתִין, נִשְׁמָתִין וְרוּחִין וְנַפְשִׁין דִּלְכוֹן, אַתְעֲרוּ כְּעַן כּוּלְהוּ, וְאַעְבָּרוּ שֵׁינָתָא מִנְּכוֹן, דְּאִיהִי וַדַּאי מִשְׁנָה, אֹרַח פְּשָׁט דְּהַאי עָלְמָא. דַּאֲנָא לָא אַתְעַרְנָא בָּכוּ, אֶלָּא בְּרָזִין עִלָּאִין דְּעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּאַתּוּן בְּהוֹן ׳הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן׳ (תהילים קכא, ד).
בעל הבית בוצע ואורח מברך שתי ה כנגד שתי הלחם - שתי ככרות שבת יוד כביצה
פָּתַח וְאָמַר, הֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ. וְעוֹד בֵּאֲרוּהוּ, צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּה' מִן הַמּוֹצִיא. וּשְׁתֵּי ה' הֵן כְּנֶגֶד שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. שְׁתֵּי כִכָּרוֹת שֶׁל הַשַּׁבָּת. אוֹת י' הִיא כַּבֵּיצָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וּמִיהוּ בַּעַל הַבַּיִת שֶׁבּוֹצֵעַ? זוֹ אוֹת ו'.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, הָא אוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵּעַ וְאֹרֵחַ מְבָרֵךְ. וְעוֹד אוֹקְמוּהָ, צָּרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּה' מִן הַמּוֹצִּיא. וּתְרֵין הֵהִין אִינּוּן, לָקֳבֵל שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת דְּשַׁבָּת. י', אִיהִי כַּבֵּיצָּה לְכָל חַד וְחַד. וּמַאן אִיהוּ בַּעַל הַבַּיִת דְּבוֹצֵּעַ. דָּא ו'.
סבא הזקנים ירד ואמר לחם הוא אות וו שתי ככרותיו ה ה - כנגד יעקב לאה ורחל
בֵּין כָּךְ הִנֵּה סָבָא הַזְּקֵנִים הָיָה יוֹרֵד אֶצְלוֹ וְאָמַר, רוֹעֶה נֶאֱמָן, חֲזֹר בְּךְ, שֶׁהֲרֵי לֶחֶם הוּא אוֹת ו', שְׁתֵּי כִכָּרוֹת שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ הֵן אוֹתִיּוֹת ה' ה'. וַדַּאי אוֹת ו' הִיא כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, ה' ה' (במדבר כה, י) - כְּנֶגֶד לֵאָה וְרָחֵל. י' כַּבֵּיצָה לְכָל אֶחָד.
בלשון הזוהר
אַדְּהָכִי, הָא סָבָא דְּסָבִין קָא נָחִית לְגַבֵּיהּ, וְאָמַר, רַעְיָא מְהֵימָנָא חֲזוֹר בָּךְ. דְּהָא לֶחֶם אִיהוּ ו', שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת דִּילֵיהּ, כְּמָה דְּאַמְרַת אִינּוּן ה' ה'. וַדַּאי ו' אִיהוּ לָקֳבֵל יַעֲקֹב. ה' ה' לָקֳבֵל לֵאָה וְרָחֵל. י', כַּבֵּיצָּה לְכָל חַד.
קושיית מיהו הבוצע - יעקב בעל הבית ויוסף אורח יסוד חי העולמים ברכות לראש צדיק
אָמַר לוֹ, זָקֵן זָקֵן, וַהֲרֵי בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בֵּאֲרוּהוּ, שֶׁיַּעֲקֹב הוּא בַּעַל הַבַּיִת, וְיוֹסֵף אוֹרֵחַ, שֶׁמַּדְרֵגָתוֹ יְסוֹד חַי הָעוֹלָמִים, כּוֹלֵל ח"י בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה, וּמִשּׁוּם זֶה אָמְרוּ עָלָיו, ׳בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק׳ (משלי י, ו) - אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא, וְהַכֹּל אֱמֶת. כָּל סוֹד בִּמְקוֹמוֹ, מַה שֶּׁאֲנִי אָמַרְתִּי וּמַה שֶּׁאַתָּה אָמַרְתָּ. אֲבָל זֶה שֶׁבּוֹצֵעַ אֶת הַלֶּחֶם מִיהוּ?
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, סָבָא סָבָא, וְהָא בְּכַמָּה אַתְרִין אוּקְמוּהָ, דְּיַעֲקֹב אִיהוּ בַּעַל הַבַיִת, וְיוֹסֵף אוֹרֵחַ, דְּדַרְגֵיהּ יְסוֹד חַי עָלְמִין, כָּלִיל ח"י בִּרְכָאן דִּצְּלוֹתָא, וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ עָלֵיהּ, ׳בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַּדִּיק׳ (משלי י, ו). אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא, וְכֹלָּא קְשׁוֹט. כָּל רָזָא בְּאַתְרֵיהּ, מַה דַּאֲנָא אֲמָרִית, וּמַה דְּאַתְּ אַמָרְת. אֲבָל הַהוּא דְּפָלִיג נָהֲמָא מַאן הוּא.
אתה בדמותו שם יוד הא ואו הא אדם המרכבה העליונה - שני שעורים יוד עליונה מיהוה ויוד קטנה מאדני
אָמַר לוֹ, זָקֵן, אַתָּה בִּדְמוּתוֹ, וְזֶה שֵׁם יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְזֶה אָדָם שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהַפָּנִים שֶׁלּוֹ יְהֹוָה. וּמִשּׁוּם זֶה ו' - לֶחֶם, שֶׁהֵן ה' ה'. וְשִׁעוּר שֶׁקָּבְעוּ כַּזַּיִת וְכַבֵּיצָה, הֲרֵי נִתְבָּאֵר כַּזַּיִת בְּאֵיזֶה שֵׁם מְשַׁעֲרִים, שֶׁהֲרֵי בֵּאֲרוּ חֲכָמִים שֶׁאֵין עוֹשִׂים מִצְווֹת חֲבִילוֹת, אַף כָּאן לֹא נוֹתְנִים שְׁנֵי שִׁעוּרִים בָּאוֹת י', לִהְיוֹת כַּזַּיִת וְכַבֵּיצָה. אֶלָּא שְׁתֵּי אַלְפָא בֵּיתוֹת הֵן, יֵשׁ י' עֶלְיוֹנָה, וְיֵשׁ י' קְטַנָּה. י' מִן יְהֹוָה - עֶלְיוֹנָה. י' מִן אֲדֹנָי - קְטַנָּה. וְאֵלּוּ הַשְּׁתַּיִם, אַחַת בְּכַזַּיִת וְאַחַת בְּכַבֵּיצָה, בְּסוֹד זֶה הַשִּׁלּוּב יְאֲהדוָנָהי. בָּא הַזָּקֵן וְנָשַׁק לוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, סָבָא אַנְתְּ בְּדִיוּקְנֵיהּ, וְדָא יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְדָא אָדָם דְּמֶרְכַּבְתָּא עִלָּאָה, דְּאַנְפִּין דִּילֵיהּ יְהוָֹה. וּבְגִין דָּא, ו' לֶחֶם, דְּאִינּוּן ה' ה'. וְשִׁיעוּרָא דְּאוּקְמוּהָ כַּזַּיִת וְכַבֵּיצָּה, הָא אִתְּמַר כַּזַּיִת בְּאָן שְׁמָא מְשַׁעֲרִין, דְּהָא אוּקְמוּהָ רַבָּנָן דְּאֵין עוֹשִׂין מִצְּוֹת חֲבִילוֹת, אוּף הָכִי, לָא יַהֲבֵינָן תְּרֵין שִׁיעוּרִין בְּאָת י', לְמֶהֱוִי כַּזַּיִת וְכַבֵּיצָּה. אֶלָּא תְּרֵי אַלְפָא בֵּיתוֹת אִינּוּן, אִית י' עִלָּאָה, וְאִית י' זְעֵירָא, י' מִן יְהוָֹה, עִלָּאָה. י' מִן אֲדֹנָי, זְעֵירָא. וְאִלֵּין תְּרֵין, חַד בְּכַזַּיִת, וְחַד בְּכַבֵּיצָּה, בְּרָזָא דָּא יְאֲהדוָֹנָהי. אָתָא סָבָא וְנָשִׁיק לֵיהּ.
מתחברים מה שמו ומה שם בנו - אשרי מי שזוכה לאכל מהלחם הזה מלחם אביה תאכל
בֵּין כָּךְ קָם בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, פָּתַח וְאָמַר, וַדַּאי כָּעֵת מִתְחַבְּרִים ׳מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ׳ (משלי ל, ד) - שָׂמְחוּ הַחֲבֵרִים וְאָמְרוּ, אַשְׁרָיו מִי שֶׁזּוֹכֶה לֶאֱכֹל מֵהַלֶּחֶם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי׳ (משלי ט, ה), וְאַשְׁרֵי הַנֶּפֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ - ׳מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל׳ (ויקרא כב, יג). (שם) ׳וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ׳ - שהקב"ה בּוֹ נֶאֱמַר, ׳הֲלֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ׳ (מלאכי ב, י) - וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹסֶקֶת בַּתּוֹרָה - ׳מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל׳.
בלשון הזוהר
אַדְּהָכִי קָם בּוּצִּינָא קַדִישָׁא, פָּתַח וְאָמַר, וַדַּאי כְּעַן מִתְחַבְּרִין ׳מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ׳ (משלי ל, ד), חֲדוּ חַבְרַיָּיא וְאָמְרוּ, זַכָּאָה הוּא מַאן דְּזָכֵי לְמֵיכַל מֵהַאי נָהֲמָא, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחְמִי׳ (משלי ט, ה). וְזַכָּאָה נַפְשָׁא, דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל׳ (ויקרא כב, יג). ׳וְכָל זָר לֹא יאכַל בּוֹ׳. דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּיהּ אִתְּמַר, ׳הֲלֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ׳ (מלאכי ב, י). וְנַפְשָׁא דְּאִתְעַסְקַת בְּאוֹרַיְיתָא, ׳מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל׳.
הנפש אוכלת מלחם אביה משום שחזרה בתשובה ונאחזת כנעוריה - כאילן שמתחדש בשרשיו
וּמִי גָרַם לָהּ שֶׁאוֹכֶלֶת ׳מִלֶּחֶם אָבִיהָ׳? מִשּׁוּם שֶׁחָזְרָה בִּתְשׁוּבָה וְנֶאֱחֶזֶת (ומתחדשת) כִּנְעוּרֶיהָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ׳ (ויקרא כב, יג), כְּמוֹ - (ו) ׳יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו׳ (איוב לג, כה). כְּמוֹ הָאִילָן שֶׁקָּצְצוּ אוֹתוֹ וּמִתְחַדֵּשׁ בְּשָׁרָשָׁיו. וְזֶהוּ סוֹד שֶׁל מִי שֶׁמֵּת בְּלִי זֶרַע.
בלשון הזוהר
וּמַאן גָּרִים לָהּ דְּאַכְלַת ׳מִלֶּחֶם אָבִיהָ׳. בְּגִין דְּתָבַת בְּתִיּוּבְתָא וְאִתְאַחֲדָת (נ"א ואתחדת) כִּנְעוּרֶיהָ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ׳ (ויקרא כב, יג), כְּגוֹן וְיָשׁוּב ׳לִימֵי עֲלוּמָיו׳ (איוב לג, כה). כְּגַוְונָא דְּאִילָנָא דְּקָצִּיצּוּ לֵיהּ, וְאִתְחַדָּשׁ בְּשָׁרְשׁוֹי. וְהַאי אִיהוּ רָזָא, דְּמַאן דְּמִית בְּלָא זְרַע.
סוד גלגול אלמנה וגרושה שהתגרשה מגן עדן וזכתה לזרע בן היבם - מלחם אביה תאכל
וְעוֹד יֵשׁ סוֹד אַחֵר, שֶׁלְּבַסּוֹף יָבוֹא בְּגִלְגּוּל וְיִתְחַדֵּשׁ כְּמִזְּמַן קַדְמוֹן. וְזֶהוּ אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, שֶׁהִתְגָּרְשָׁה מִגַּן עֵדֶן, וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרֵאת גְּרוּשָׁה, כְּמוֹ ׳וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם׳ (בראשית ג) - וּמַה גָּרַם לָהּ? מִשּׁוּם שֶׁזֶּרַע אֵין לָהּ, שֶׁמֵּת בְּלֹא בָנִים. ׳וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ׳ (בראשית ג, כד) - שֶׁשָּׁבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּאוֹתוֹ נַעַר בֶּן הַיָּבָם, וְזֶהוּ ׳וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ׳ (ויקרא כב, יג) - וּלְבַסּוֹף שֶׁזָּכְתָה לְזֶרַע - ׳מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל. וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ וְגוֹ'׳ (דברים כה). ׳לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה׳ - לְאִישׁ זָר.
בלשון הזוהר
וְעוֹד אִית רָזָא אַחֲרָא, דִּלְבָתַר יֵיתֵי בְּגִלְגּוּלָא, וְיִתְחַדֵּשׁ כְּמִלְּקַדְּמִין. וְהַיְינוּ אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, דְּאִתְתְּרָכַת מִגִנְתָּא דְּעֵדֶן, וּבְגִין דָּא אִתְקְרִיאַת גְּרוּשָׁה, כְּגוֹן ׳וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם׳ (בראשית ג, כד). וּמַאן גָּרִים לָהּ. בְּגִין דְּזְרַע ׳אֵין לָהּ׳, דְּמִית בְּלֹא בְּנִין. ׳וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ׳ - דְּתָבַת בְּהַאי עָלְמָא בְּהַהוּא נַעַר בֶּן יָבָם, וְהַיְינוּ ׳וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ׳. וּלְבָתַר דְּזַכָּת לְזְרַע ׳מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל׳. ׳וְכָל זָר לָא יאכַל בּוֹ וְגוֹ'׳. ׳לֹא תִהְיְה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָּה, לְאִישׁ זָר׳ (דברים כה, ה).
הלל ושמאי חסד וגבורה אברהם ויצחק - האספו אתם ותלמידיכם לסעודת המלך
אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, הִלֵּל וְשַׁמַּאי, שֶׁאַתֶּם אֶחָד מִצַּד הָרַחֲמִים וְאֶחָד מִצַּד הַדִּין, שֶׁהֵם חֶסֶד וּגְבוּרָה, מַדְרֵגוֹת שֶׁל אַבְרָהָם וְיִצְחָק. וְאַתֶּם מֵהַגֶּזַע שֶׁלָּהֶם, הֵאָסְפוּ לְכָאן אַתֶּם וּשְׁמוֹנִים תַּלְמִידִים שֶׁהָיוּ לוֹ לְהִלֵּל, וְאַף כָּךְ תַּלְמִידֵי בֵּית שַׁמַּאי, לִסְעוּדַת הַמֶּלֶךְ.
בלשון הזוהר
אָמַר רַעְיָא מְהֵימְנָא, הִלֵל וְשַׁמַּאי, דְּאָתוּן, חַד מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי, וְחַד מִסִּטְרָא דְּדִינָא, דְּאִינּוּן חֶסֶד וּגְבוּרָה, דַּרְגִּין דְּאַבְרָהָם וְיִצְּחָק. וְאַתּוּן מִגִּזְעַיְיהוּ, אִתְכְּנָשׁוּ הָכָא, אַתּוּן וּתְמַנִין תַּלְמִידִים דַּהֲווֹ לֵיהּ לְהִלֵּל. וְאוֹף הָכִי תַּלְמִידֵי בֵּית שַׁמַּאי, לִסְעוּדָתָא דְּמַלְכָּא.
אין הבוצע רשאי לאכל עד שיענו אמן - לא כל אחד שעור אחד לזה כביצה ולזה כזית
הֲרֵי בֵּאַרְתֶּם, אַתֶּם וְהַחֲבֵרִים שֶׁעִמָּכֶם, בַּעֲלֵי הוֹרָאוֹת, שֶׁבֵּאַרְתֶּם אֵין הַבּוֹצֵעַ רַשַּׁאי לֶאֱכֹל עַד שֶׁיַּעֲנוּ אָמֵן בַּעֲלֵי הַסְּעוּדָה, וְאֵין בַּעֲלֵי הַסְּעוּדָה רַשָּׁאִים לֶאֱכֹל עַד שֶׁיֹּאכַל הַבּוֹצֵעַ. וַדַּאי כַּאֲשֶׁר בּוֹצֵעַ בַּעַל הַבַּיִת, וּבוֹצֵעַ לְאוֹתָם בַּעֲלֵי הַסְּעוּדָה, לֹא לְכֻלָּם מְשַׁעֵר שִׁעוּר אֶחָד, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אֵלּוּ הַבּוֹצְעִים לִבְצֹעַ בְּשָׁוֶה, שֶׁלִּפְעָמִים נוֹתֵן לָזֶה כַּבֵּיצָה, וְלָזֶה כַּזַּיִת. וְכַאֲשֶׁר עוֹנִים אָמֵן עַל בְּצִיעָה זוֹ, קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל בַּעַל הַבַּיִת, מְחַבְּרִים שְׁנֵי שִׁעוּרִים כְּאֶחָד בְּכַזַּיִת וְכַבֵּיצָה, שִׁלּוּב יְאֲהדוָנָהי - אָמֵן זֶה אֵינוֹ עַל הָאֲכִילָה, אֶלָּא עַל הַבְּצִיעָה. לְאַחַר שֶׁאֵלּוּ הַשִּׁעוּרִים מִצְטָרְפִים בְּאָמֵן, יֹאכַל בַּעַל הַבַּיִת. וְזֶהוּ ׳אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי׳ (שיר השירים ה, א) - וְאַחַר כָּךְ - ׳אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דוֹדִים׳ - ׳אִכְלוּ רֵעִים׳ - בַּעֲלֵי הַסְּעוּדָה. שֶׁיִּהְיוּ הַבָּנִים בַּדְּיוֹקָן אֲבוֹתָם.
בלשון הזוהר
הָא אוֹקִמְתּוּן, אַתּוּן וְחַבְרַיָּיא דְּעִמְּכוֹן, מָארֵי דְּהוֹרָאוֹת, דְּאוֹקִמְתּוּן, אֵין הַבּוֹצֵּעַ רַשָׁאי לְמֵיכַל, עַד שֶׁיַעֲנוּ אָמֵן מָארֵי סְעוּדָתָא, וְלֵית מָארֵי סְעוּדָתָא רַשָּׁאִין לְמֵיכַל, עַד שֶׁיאכַל הַבּוֹצֵּעַ. וַדַּאי כַּד בָּצַּע בַּעַל הַבַּיִת, וּבָצַּע לְאִינּוּן מָארֵי סְעוּדָתָא, לָאו לְכֻלְּהוּ מְשַׁעֵר שִׁעוּרָא חֲדָא, דְּלָאו אוֹרַח אִלֵּין בּוֹצְּעִין, לִבְצּוֹעַ בְּשָׁוְה, דִּלְזִמְנִין יָהִיב לְדָא כַּבֵיצָּה, וּלְדָא כַּזַיִת. וְכַד עוֹנִין אָמֵן עַל הַאי בְּצִּיעָא, קֹדֶם דְּיִיכוּל בַּעַל הַבַּיִת, מְחַבְּרִין תְּרֵין שִׁיעוּרִין כַּחֲדָא, בְּכַזַּיִת וְכַבֵּיצָּה, יְאֲהדוָֹנָהי, אָמֵן, דָּא לָאו אִיהוּ עַל הָאֲכִילָה, אֶלָּא עַל הַבְּצִּיעָה, לְבָתַר דְּאִינּוּן שִׁיעוּרִין מִצְּטָרְפִין בְּאָמֵן, יִיכוּל בַּעַל הַבַּיִת. וְהַיְינוּ ׳אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי׳ (שיר השירים ה, א), וּלְבָתַר ׳אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׳. ׳אִכְלוּ רֵעִים׳, מָארֵי סְעוּדָתָא. דִּיהוֹן בְּנִין בְּדִיּוּקְנָא דְּאָבוּהוֹן.
לחם הפנים של שלחן המלך שנים עשר פנים - ארבע פני אריה שור ונשר יברכך יאר וישא
הֲרֵי כָּאן לֶחֶם בִּשְׁתֵּי כִכָּרוֹת, וְשִׁעוּרוֹ - כַּזַּיִת וְכַבֵּיצָה. מַהוּ לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ? אֶלָּא זֶה פֵּרְשׁוּהוּ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פָּנִים. וּמָהֶן? אֶלָּא הֵן אַרְבַּע פָּנִים שֶׁל אַרְיֵה, אַרְבַּע פְּנֵי שׁוֹר, אַרְבַּע פְּנֵי נֶשֶׁר. וְהֵם ׳יְבָרֶכְךְ יְהֹוָה׳ (במדבר ו, כד). יָאֵר יְהֹוָה. יִשָּׂא יְהֹוָה.
בלשון הזוהר
הָא הָכָא לֶחֶם בִּשְׁתֵּי כִּכָּרוֹת, וְשִׁיעוּרוֹ כַּזַּיִת וְכַבֵּיצָּה. מַאי נִיהוּ לֶחֶם הַפָּנִים דְּפָתוֹרָא דְּמַלְכָּא. אֶלָּא הָא אוֹקְמוּהָ, דְּאִית לֵיהּ תְּרֵיסָר אַנְפִּין. וּמַאי נִיהוּ. אֶלָּא אִינּוּן ד' אַנְפֵּי אַרְיִה. ד' אַנְפֵּי שׁוֹר. ד' אַנְפֵּי נֶשֶׁר. וְאִינּוּן ׳יְבָרֶכְךָ יְהוָֹה׳ (במדבר ו, כד). יָאֵר יְהוָֹה. יִשָּׂא יְהוָֹה.
זה השלחן אשר לפני הוי
סוד שנים עשר לחם הפנים וארבע הככרות בסעודות השבת
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.