זכר נא מי הוא נקי אבד - ברכת רואה קשת בגוניה על שבועת המבול לארץ
פנחס · סוד הקשת ולבושי האבות - שתי קנאות פנחס-אליהו על הברית ותוספת האות בשמו · מאמר 9 · פיסקה 1 · דף רטו ע"א
לשון הזוהר
פִּנְחָס ׳בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (במדבר כה, יא). רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ׳ (איוב ד, ז), תַּמָּן תָּנֵינָן, מַאן דְּחָמֵי קֶשֶׁת בִּגְוָונוֹי (ס"א נהרין), אִצְטְרִיךְ לְבָרְכָא בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית. בְּגִין דְּדָא אִיהוּ בְּרִית קַיְּימָא קַדִישָׁא, דְּשַׁוִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא דְּלָא יֵיתֵי עָלָהּ מֵי טוֹפָנָא. בְּגִין דְּכַד סְגִיאוּ חַיָּיבִין בְּעָלְמָא, בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאוֹבָדָא לוֹן, וּכְדֵין דָּכִיר לוֹן הַאי אוֹמָאָה דְּאוֹמֵי לְאַרְעָא, דִּכְתִּיב ׳תְּרֵי זִמְנֵי לֹא לֹא׳. ׳לֹא אוֹסִיף לְקַלֵּל׳ (בראשית ח, כא), ׳וְלֹא אוֹסִיף עוֹד לְהַכּוֹת׳, דָּא אִיהוּ אוֹמָאָה. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבוֹר מֵי נֹחַ׳ (ישעיהו נד, ט). (קשור עם הרעיא מהימנא)
תרגום
פִּינְחָס ׳בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ׳ (איוב ד, ז) - שָׁם שָׁנִינוּ, מִי שֶׁרוֹאֶה קֶשֶׁת בִּגְוָנֶיהָ (מְאִירִים), צָרִיךְ לְבָרֵךְ בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית, מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ בְּרִית הַקַּיָּם הַקָּדוֹשׁ שֶׁשָּׂם הקב"ה בָּאָרֶץ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא עָלֶיהָ מֵי הַמַּבּוּל. מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁמִּתְרַבִּים רְשָׁעִים בָּעוֹלָם, רוֹצֶה הקב"ה לְהַאֲבִיד אוֹתָם, וְאָז זוֹכֵר לָהֶם שְׁבוּעָה זוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע לָאָרֶץ, שֶׁכָּתוּב פַּעֲמַיִם לֹא לֹא: ׳לֹא אֹסִף לְקַלֵּל׳ (בראשית ח, כא) - ׳וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת׳ - זוֹהִי הַשְּׁבוּעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ׳ (ישעיה נד, ט).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פנחס ׳בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו'׳ (במדבר כה, יא). רבי יהודה פתח, ׳זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׳ (איוב ד, ז), תמן תנינן, מאן דחמי קשת בגוונוי (ס"א נהרין), אצטריך לברכא ברוך זוכר הברית. בגין דדא איהו ברית קיימא קדישא, דשוי קודשא בריך הוא בארעא דלא ייתי עלה מי טופנא. בגין דכד סגיאו חייבין בעלמא, בעי קודשא בריך הוא לאובדא לון, וכדין דכיר לון האי אומאה דאומי לארעא, דכתיב ׳תרי זמני לא לא׳. ׳לא אוסיף לקלל׳ (בראשית ח, כא), ׳ולא אוסיף עוד להכות׳, דא איהו אומאה. כמה דכתיב, ׳אשר נשבעתי מעבור מי נח׳ (ישעיהו נד, ט). (קשור עם הרעיא מהימנא)
התרגום: פינחס ׳בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל וגו'׳. רבי יהודה פתח, ׳זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׳ (איוב ד, ז) - שם שנינו, מי שרואה קשת בגוניה (מאירים), צריך לברך ברוך זוכר הברית, משום שזהו ברית הקים הקדוש ששם הקב"ה בארץ כדי שלא יבא עליה מי המבול. משום שכשמתרבים רשעים בעולם, רוצה הקב"ה להאביד אותם, ואז זוכר להם שבועה זו שנשבע לארץ, שכתוב פעמים לא לא: ׳לא אסף לקלל׳ (בראשית ח, כא) - ׳ולא אסף עוד להכות׳ - זוהי השבועה, כמו שכתוב ׳אשר נשבעתי מעבר מי נח׳ (ישעיה נד, ט).
מן המפרשים
אור החמה: כד סגיאו חייבים בעולם בעי קב"ה לאבדא לון וכדין דכיר האי אומאה שנשבע להעביר כעסו מביא את הקשת דהיינו יסוד כדפי' ור' יוסי פליג וקאמר שהקשת הוא המלכות ולא כפי' ר' יהודה שהקב"ה כועס והיה מביא המבול אלא מפני השבועה ואח"כ מביא הקשת…
אור יקר: אשר על ראשם, אלא תפארת יורד ומשתתף עמה למטת במקומה והוא רקיע על ראשם, והוא קול מעל לרקיע . ואפשר היה לפרש קול יסוד דאיהו נמי איקרי קול אלא שהראשון נראה יותר, ודא הוא זכר עשה וכו׳ התפארת זכר לנפלאות שבבינה שבה הם נ׳ פלאות,…
קרני אור: האי אומאה האי אומאה כו'. ומסקנא דדרשת דר' יהודה הוא בע"ב:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: