הקשת מגינה על העולם - משל למלך שרואה במטרוניתא ומסתלק רגז בנו, ולבושי האבות בגוני הקשת
פנחס · סוד הקשת ולבושי האבות - שתי קנאות פנחס-אליהו על הברית ותוספת האות בשמו · מאמר 9 · פיסקה 2 · דף רטו ע"ב
לשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, קֶשֶׁת אָתָא לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. לְמַלְכָּא, דְּכָל זִמְנִין דִּבְרֵיהּ חָב לָקֳבְלֵיהּ, אָתָא מַלְכָּא לְאַלְקָאָה לֵיהּ, אִתְגַּלְיָא עָלֵיהּ מַטְרוֹנִיתָא בִּלְבוּשֵׁי יְקָר דְּמַלְכוּ, מַלְכָּא חָמֵי לָהּ סָלִיק רוּגְזָא דִּבְרֵיהּ, וְחַדֵי בָּהּ, דִּכְתִּיב, (בראשית ט טז) ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם׳. וְעַל דָּא, לָא אִתְחֲזֵי קֶשֶׁת בְּעָלְמָא, אֶלָּא בִּלְבוּשֵׁי יְקָר דְּמַלְכוּ. וּבְשַׁעֲתָא דְּאִית צַדִּיק בְּעָלְמָא, אִיהוּ בְּרִית, לְמֵיקָם בְּרִית, וְאָגִין עַל עָלְמָא. לָא הֲוִי צַדִּיק, הָא קֶשֶׁת, לְאִתְחֲזָאָה דְּהָא עָלְמָא אִיהוּ קַיְּימָא לְאוֹבָדָא, אֶלָּא בְּגִין קֶשֶׁת דָּא. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לְעוֹלָם לָא אִתְלְבַּשׁ קֶשֶׁת דָּא, אֶלָּא בִּלְבוּשָׁא דַּאֲבָהָן קַדְמָאֵי. יָרוֹק וְסוּמָק וְחִיוָּור. יְרוֹקָא, דָּא לְבוּשָׁא דְּאַבְרָהָם, אִצְטְבַּע לְבוּשָׁא (ס"א גוון) דָּא, כַּד נָפַק מִנֵּיהּ יִשְׁמָעֵאל. סוּמָקָא, דָּא גּוָון יִצְחָק. דְּאַתְיָא סוּמָקָא וְאִצְטְבַּע, כַּד נָפִיק מִנֵּיהּ עֵשָׂו. וְאִתְמְשַׁךְ הַהוּא סוּמָקָא לְתַתָּא, עַד כֹּכָבָא דְּמַאְדִּים, דְּאִתְאֲחִיד בֵּיהּ עֵשָׂו. חִוָּורָא, דָּא אִיהוּ לְבוּשָׁא טָבָא דְּיַעֲקֹב, דְּהָא לָא אִשְׁתָּנּוּ אַנְפּוֹהִי לְעָלְמִין. רִבִּי אַבָּא אָמַר יָאוּת הוּא, אֲבָל הָכִי אָמַר בּוּצִינָא קַדִישָׁא, חִוָּור, דָּא אַבְרָהָם. דְּאִתְלָבַּן בְּחִוָּורָא דְּנוּרָא. סוּמָקָא, דָּא יִצְחָק וַדָאי. יָרוֹק, דָּא הוּא יַעֲקֹב, דְּקַיְּימָא בֵּין תְּרֵין גַּוְונִין, וּכְתִיב ׳בֵּיהּ בְּיַעֲקֹב,׳ (ישעיהו כט כב) ׳לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחוָרוּ׳ דְּהָא כָּל עַרְסֵיהּ שְׁלִים הֲוָה. וְהָכִי הוּא ׳לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב׳, לְאִתְחֲזָאָה בְּגָוְון סוּמָק, כְּיִצְחָק דְּנָפַק מִנֵּיהּ עֵשָׂו. ׳וְלָא עַתָּה פָּנָיו יֶחוָרוּ׳, כְּאַבְרָהָם לְאִתְחֲזָאָה בְּגָוְון חִוָּור, דְּנָפַק מִנֵּיהּ יִשְׁמָעֵאל. אֶלָּא נָטַל גַּוְונִין, לְאִתְעַטְּרָא בְּהוּ, עַל אֲבָהָן דִּילֵיהּ, וּבְאִלֵּין לְבוּשִׁין מִתְלַבְּשַׁת קֶשֶׁת, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְחֲזֵי קַמֵּי מַלְכָּא. תָּא חֲזֵי, רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא, הִיא אָת יוֹ"ד, דְּמִתְעַטְּרָא בִּרְשִׁימוּ עִלָּאָה, וְהָא (ס"א ודא) אִיהוּ דְּאִתְרְשִׁים בִּבְרִית תָּדִיר לְעָלְמִין, וּבְגִין דְּקַנֵּי פִּנְחָס עַל בְּרִית, אִתְרְשִׁים בִּשְׁמֵיהּ הָכָא אָת דָּא, פִּנְחָס יוֹ"ד זְעֵירָא, אִיהוּ יוֹ"ד דְּאִיהוּ בְּרִית וַדַּאי, דְּנָפִיק מִגוֹ יוֹ"ד עִלָּאָה קַדִישָׁא. וְעַל דָּא, אִיהוּ קָאִים בְּקִיּוּמָא שְׁלִים קַמֵּי מַלְכָּא קַדִישָׁא, דְּלָא אִתְאֲבִיד מִגּוֹ עָלְמָא. וְהָכִי הוּא נָקִי מֵהַהוּא חוֹבָא דִּפְעוֹר, וְלָא אִתְאֲבִיד תָּדִיר מִגּוֹ קַדִישָׁא דְּעָלְמָא. (ס"א ולא אתאביד מגו עלמא) (איוב ד ז) ׳וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ, אִלֵּין נָדָב וַאֲבִיהוּא, דְּלָא אִשְׁתְּצִיאוּ מִן הַהוּא עָלְמָא בְּגִינֵיהּ׳.
תרגום
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, הַקֶּשֶׁת בָּאָה לְהָגֵן עַל הָעוֹלָם. לְמֶלֶךְ שֶׁכָּל הַפְּעָמִים שֶׁבְּנוֹ חָטָא כְּנֶגְדּוֹ, בָּא הַמֶּלֶךְ לְהַלְקוֹתוֹ - הִתְגַּלְּתָה עָלָיו הַמַּטְרוֹנִיתָא בִּלְבוּשֵׁי כָבוֹד שֶׁל מַלְכוּת. כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה אוֹתָהּ, מִסְתַּלֵּק הָרֹגֶז שֶׁל בְּנוֹ, וְשָׂמֵחַ בָּהּ, שֶׁכָּתוּב ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז). וְעַל כָּךְ לֹא נִרְאֵית הַקֶּשֶׁת בָּעוֹלָם אֶלָּא בִּלְבוּשֵׁי כָבוֹד שֶׁל מַלְכוּת. וּבְשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק בָּעוֹלָם, הוּא בְּרִית לְהַעֲמִיד בְּרִית וּמָגֵן עַל הָעוֹלָם. אִם אֵין צַדִּיק, הֲרֵי הַקֶּשֶׁת, לְהֵרָאוֹת שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד לְהֵאָבֵד, אֶלָּא בִּגְלַל קֶשֶׁת זוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לְעוֹלָם לֹא מִתְלַבֶּשֶׁת קֶשֶׁת זוֹ, אֶלָּא בִּלְבוּשׁ הָאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים, יָרֹק אָדֹם וְלָבָן. יָרֹק, זֶה לְבוּשׁ אַבְרָהָם, נִצְבַּע לְבוּשׁ (גָּוֶן) זֶה כְּשֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל. אָדם זֶה הַגָּוֶן שֶׁל יִצְחָק, שֶׁבָּא אָדם וְנִצְבַּע כְּשֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, וְנִמְשַׁךְ אוֹתוֹ הָאָדם לְמַטָּה עַד כּוֹכָב מַאְדִּים, שֶׁנֶּאֱחָז בּוֹ עֵשָׂו. לָבָן זֶהוּ לְבוּשׁ טוֹב שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהֲרֵי לֹא הִשְׁתַּנּוּ פָנָיו לְעוֹלָמִים. רַבִּי אַבָּא אָמַר, יָפֶה הוּא, אֲבָל כָּךְ אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, לָבָן זֶה אַבְרָהָם, שֶׁהִתְלַבֵּן בְּלֹבֶן הָאֵשׁ. אָדם זֶה וַדַּאי יִצְחָק. יָרֹק זֶהוּ יַעֲקֹב, שֶׁעוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי גְוָנִים, וְכָתוּב בּוֹ בְּיַעֲקֹב, ׳לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ׳ (ישעיה כט, כב) - שֶׁהֲרֵי כָּל מִטָּתוֹ הָיְתָה שְׁלֵמָה. וְכָךְ הוּא ׳לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב׳ - לְהֵרָאוֹת בְּגָוֶן אָדם כְּיִצְחָק שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, ׳וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ׳ - כְּמוֹ אַבְרָהָם, לְהֵרָאוֹת בְּגָוֶן לָבָן, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל. אֶלָּא לָקַח גְּוָנִים לְהִתְעַטֵּר בָּהֶם עַל הָאָבוֹת שֶׁלּוֹ. וּבַלְּבוּשִׁים הַלָּלוּ מִתְלַבֶּשֶׁת הַקֶּשֶׁת בְּשָׁעָה שֶׁנִּרְאֵית לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. בֹּא וּרְאֵה, סוֹד הַבְּרִית הַקְּדוֹשָׁה הִיא אוֹת יוֹ"ד שֶׁמִּתְעַטֶּרֶת בְּרֹשֶׁם עֶלְיוֹן, וַהֲרֵי (וְזֶה) הוּא שֶׁנִּרְשָׁם בַּבְּרִית תָּמִיד לְעוֹלָמִים, וּמִשּׁוּם שֶׁקִּנֵּא פִּנְחָס עַל הַבְּרִית, נִרְשְׁמָה בִּשְׁמוֹ הָאוֹת הַזּוֹ כָּאן, פִּינְחָס, יוֹ"ד קְטַנָּה, הִיא יוֹ"ד שֶׁהִיא בְּרִית וַדַּאי, שֶׁיּוֹצֵאת מִתּוֹךְ יוֹ"ד עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה. וְלָכֵן הוּא עוֹמֵד בְּקִיּוּם שָׁלֵם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁלֹּא נֶאֱבָד מִתּוֹךְ הָעוֹלָם. וְכָךְ הוּא נָקִי מֵאוֹתוֹ חֵטְא שֶׁל פְּעוֹר, וְלֹא נֶאֱבָד תָּמִיד בְּתוֹךְ קֹדֶשׁ הָעוֹלָם (וְלֹא נֶאֱבָד מִתּוֹךְ הָעוֹלָם). ׳וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ׳ (איוב ד, ז) - אֵלּוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁלֹּא נִשְׁמְדוּ מֵאוֹתוֹ הָעוֹלָם בִּגְלָלוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יוסי אמר, קשת אתא לאגנא על עלמא. למלכא, דכל זמנין דבריה חב לקבליה, אתא מלכא לאלקאה ליה, אתגליא עליה מטרוניתא בלבושי יקר דמלכו, מלכא חמי לה סליק רוגזא דבריה, וחדי בה, דכתיב, (בראשית ט טז) ׳וראיתיה לזכור ברית עולם׳. ועל דא, לא אתחזי קשת בעלמא, אלא בלבושי יקר דמלכו. ובשעתא דאית צדיק בעלמא, איהו ברית, למיקם ברית, ואגין על עלמא. לא הוי צדיק, הא קשת, לאתחזאה דהא עלמא איהו קיימא לאובדא, אלא בגין קשת דא. רבי אלעזר אמר, לעולם לא אתלבש קשת דא, אלא בלבושא דאבהן קדמאי. ירוק וסומק וחיוור. ירוקא, דא לבושא דאברהם, אצטבע לבושא (ס"א גוון) דא, כד נפק מניה ישמעאל. סומקא, דא גוון יצחק. דאתיא סומקא ואצטבע, כד נפיק מניה עשו. ואתמשך ההוא סומקא לתתא, עד ככבא דמאדים, דאתאחיד ביה עשו. חוורא, דא איהו לבושא טבא דיעקב, דהא לא אשתנו אנפוהי לעלמין. רבי אבא אמר יאות הוא, אבל הכי אמר בוצינא קדישא, חוור, דא אברהם. דאתלבן בחוורא דנורא. סומקא, דא יצחק ודאי. ירוק, דא הוא יעקב, דקיימא בין תרין גוונין, וכתיב ׳ביה ביעקב,׳ (ישעיהו כט כב) ׳לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו׳ דהא כל ערסיה שלים הוה. והכי הוא ׳לא עתה יבוש יעקב׳, לאתחזאה בגוון סומק, כיצחק דנפק מניה עשו. ׳ולא עתה פניו יחורו׳, כאברהם לאתחזאה בגוון חוור, דנפק מניה ישמעאל. אלא נטל גוונין, לאתעטרא בהו, על אבהן דיליה, ובאלין לבושין מתלבשת קשת, בשעתא דאתחזי קמי מלכא. תא חזי, רזא דברית קדישא, היא את יו"ד, דמתעטרא ברשימו עלאה, והא (ס"א ודא) איהו דאתרשים בברית תדיר לעלמין, ובגין דקני פנחס על ברית, אתרשים בשמיה הכא את דא, פנחס יו"ד זעירא, איהו יו"ד דאיהו ברית ודאי, דנפיק מגו יו"ד עלאה קדישא. ועל דא, איהו קאים בקיומא שלים קמי מלכא קדישא, דלא אתאביד מגו עלמא. והכי הוא נקי מההוא חובא דפעור, ולא אתאביד תדיר מגו קדישא דעלמא. (ס"א ולא אתאביד מגו עלמא) (איוב ד ז) ׳ואיפה ישרים נכחדו, אלין נדב ואביהוא, דלא אשתציאו מן ההוא עלמא בגיניה׳.
התרגום: רבי יוסי אמר, הקשת באה להגן על העולם. למלך שכל הפעמים שבנו חטא כנגדו, בא המלך להלקותו - התגלתה עליו המטרוניתא בלבושי כבוד של מלכות. כשהמלך רואה אותה, מסתלק הרגז של בנו, ושמח בה, שכתוב ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ (בראשית ט, טז). ועל כך לא נראית הקשת בעולם אלא בלבושי כבוד של מלכות. ובשעה שיש צדיק בעולם, הוא ברית להעמיד ברית ומגן על העולם. אם אין צדיק, הרי הקשת, להראות שהעולם עומד להאבד, אלא בגלל קשת זו. רבי אלעזר אמר, לעולם לא מתלבשת קשת זו, אלא בלבוש האבות הראשונים, ירק אדם ולבן. ירק, זה לבוש אברהם, נצבע לבוש (גון) זה כשיצא ממנו ישמעאל. אדם זה הגון של יצחק, שבא אדם ונצבע כשיצא ממנו עשו, ונמשך אותו האדם למטה עד כוכב מאדים, שנאחז בו עשו. לבן זהו לבוש טוב של יעקב, שהרי לא השתנו פניו לעולמים. רבי אבא אמר, יפה הוא, אבל כך אמר בוצינא קדישא, לבן זה אברהם, שהתלבן בלבן האש. אדם זה ודאי יצחק. ירק זהו יעקב, שעומד בין שני גונים, וכתוב בו ביעקב, ׳לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו׳ (ישעיה כט, כב) - שהרי כל מטתו היתה שלמה. וכך הוא ׳לא עתה יבוש יעקב׳ - להראות בגון אדם כיצחק שיצא ממנו עשו, ׳ולא עתה פניו יחורו׳ - כמו אברהם, להראות בגון לבן, שיצא ממנו ישמעאל. אלא לקח גונים להתעטר בהם על האבות שלו. ובלבושים הללו מתלבשת הקשת בשעה שנראית לפני המלך. בא וראה, סוד הברית הקדושה היא אות יו"ד שמתעטרת ברשם עליון, והרי (וזה) הוא שנרשם בברית תמיד לעולמים, ומשום שקנא פנחס על הברית, נרשמה בשמו האות הזו כאן, פינחס, יו"ד קטנה, היא יו"ד שהיא ברית ודאי, שיוצאת מתוך יו"ד עליונה קדושה. ולכן הוא עומד בקיום שלם לפני המלך הקדוש, שלא נאבד מתוך העולם. וכך הוא נקי מאותו חטא של פעור, ולא נאבד תמיד בתוך קדש העולם (ולא נאבד מתוך העולם). ׳ואיפה ישרים נכחדו׳ (איוב ד, ז) - אלו נדב ואביהוא שלא נשמדו מאותו העולם בגללו.
מן המפרשים
מקדש מלך: וראיתיה לזכור ברית עולם פי' וראיתיה לקשת שהיא המ' ואזי לזכור ברית עולם דהיינו ברית שכרתי עמהם שלא לאבדם. וז"ש צדיק איהו ברית למיקם בברית ואגין על עלמא ר"ל שצדיק הוא במקום המ' הנק' ברית למיקם בברית הוא הברית שכרת עמהם שלא לאבדם…
אור החמה: ת"ח רזא וכו' כי עם היות כי הקשת סוד הברית יצדק ענין הברית לקיום העולם כדפירש. ואפשר היות אלו דברי ר' יהודה דפתח לעיל בהאי קרא מי הוא נקי אבד ואפסקיהו למילתיה והשתא מסיים לה ואזיל. ואם הענין כן צריכים אנו לפרש י' זעירא ביסוד…
אור יקר: ישראל, אם כן ראוי שעל פיה יהיה חלוק הארץ כיון שישראל אחוזים בה והיא רואה מקום הראוי לכל שבט ושבט יהיה נגדיי לאבן העליונה, כענין המלאכים שכל אחד ואחד נגדיי נגד בחינתו כדפירשנו כן ישראל כל שבט ושב נגדיי לנגד בחינת מקורי.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: