סוד הקשת ולבושי האבות
שתי קנאות פנחס-אליהו על הברית ותוספת האות בשמו
זכר נא מי הוא נקי אבד - ברכת רואה קשת בגוניה על שבועת המבול לארץ
פִּינְחָס ׳בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (במדבר כה, יא). וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח,כשם שאות הברית מזכרת את השבועה ומעכבת את הפורענות מן העולם, כך קנאת פנחס על הברית עיכבה את הפורענות מישראל ולפ''ז פירש הפסוק ׳זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ׳ המדבר בענין הצדיקים שאבדו, שעתיד לדורשו על נדב ואביהוא שלא נאבדו משורשם למעלה, ו (איוב ד, ז) - שָׁם שָׁנִינוּ,(ברכות נט:) מִי שֶׁרוֹאֶה קֶשֶׁת בִּגְוָנֶיהָ (מְאִירִים), צָרִיךְ לְבָרֵךְ בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית, ונאמן בבריתו וקיים במאמרו' מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ בְּרִיתשהיא בסוד ברית קודש, הַקַּיָּם הַקָּדוֹשׁ שֶׁשָּׂם הקב"ה בָּאָרֶץ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא עָלֶיהָ מֵי הַמַּבּוּל. והטעם הוא מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁמִּתְרַבִּים רְשָׁעִיםוחטאים בָּעוֹלָם, רוֹצֶה הקב"ה לְהַאֲבִיד אוֹתָם, וְאָז זוֹכֵר לָהֶם שְׁבוּעָה זוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע לָאָרֶץ, שֶׁכָּתוּב פַּעֲמַיִם לֹא לֹא: ׳לֹא אֹסִף לְקַלֵּל׳ (בראשית ח, כא) - ׳וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת׳ היינו שתי שבועות, - זוֹהִי הַשְּׁבוּעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ׳על הארץ' ומה שאבד מהם הוא תיקון הברית עצמו שנתחייבו בו - ופנחס שקנא על הברית הוא שתיקנו (ישעיה נד, ט).
בלשון הזוהר
פִּנְחָס ׳בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (במדבר כה, יא). רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ׳ (איוב ד, ז), תַּמָּן תָּנֵינָן, מַאן דְּחָמֵי קֶשֶׁת בִּגְוָונוֹי (ס"א נהרין), אִצְטְרִיךְ לְבָרְכָא בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית. בְּגִין דְּדָא אִיהוּ בְּרִית קַיְּימָא קַדִישָׁא, דְּשַׁוִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא דְּלָא יֵיתֵי עָלָהּ מֵי טוֹפָנָא. בְּגִין דְּכַד סְגִיאוּ חַיָּיבִין בְּעָלְמָא, בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאוֹבָדָא לוֹן, וּכְדֵין דָּכִיר לוֹן הַאי אוֹמָאָה דְּאוֹמֵי לְאַרְעָא, דִּכְתִּיב ׳תְּרֵי זִמְנֵי לֹא לֹא׳. ׳לֹא אוֹסִיף לְקַלֵּל׳ (בראשית ח, כא), ׳וְלֹא אוֹסִיף עוֹד לְהַכּוֹת׳, דָּא אִיהוּ אוֹמָאָה. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבוֹר מֵי נֹחַ׳ (ישעיהו נד, ט). (קשור עם הרעיא מהימנא)
הקשת מגינה על העולם - משל למלך שרואה במטרוניתא ומסתלק רגז בנו, ולבושי האבות בגוני הקשת
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, הַקֶּשֶׁת בָּאָה לְהָגֵן עַל הָעוֹלָם. לְמֶלֶךְ שֶׁכָּל הַפְּעָמִים שֶׁבְּנוֹ חָטָא כְּנֶגְדּוֹ, בָּא הַמֶּלֶךְ לְהַלְקוֹתוֹ - הִתְגַּלְּתָה עָלָיו הַמַּטְרוֹנִיתָא בִּלְבוּשֵׁי כָבוֹד שֶׁל מַלְכוּת. כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה אוֹתָהּ, מִסְתַּלֵּק הָרֹגֶז שֶׁל בְּנוֹ, וְשָׂמֵחַ בָּהּ, שֶׁכָּתוּב ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז). וְעַל כָּךְ לֹא נִרְאֵית הַקֶּשֶׁת בָּעוֹלָם אֶלָּא בִּלְבוּשֵׁי כָבוֹד שֶׁל מַלְכוּת. וּבְשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק בָּעוֹלָם, הוּא בְּרִית לְהַעֲמִיד בְּרִית וּמָגֵן עַל הָעוֹלָם. אִם אֵין צַדִּיק, הֲרֵי הַקֶּשֶׁת, לְהֵרָאוֹת שֶׁהָעוֹלָם עוֹמֵד לְהֵאָבֵד, אֶלָּא בִּגְלַל קֶשֶׁת זוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לְעוֹלָם לֹא מִתְלַבֶּשֶׁת קֶשֶׁת זוֹ, אֶלָּא בִּלְבוּשׁ הָאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים, יָרֹק אָדֹם וְלָבָן. יָרֹק, זֶה לְבוּשׁ אַבְרָהָם, נִצְבַּע לְבוּשׁ (גָּוֶן) זֶה כְּשֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל. אָדם זֶה הַגָּוֶן שֶׁל יִצְחָק, שֶׁבָּא אָדם וְנִצְבַּע כְּשֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, וְנִמְשַׁךְ אוֹתוֹ הָאָדם לְמַטָּה עַד כּוֹכָב מַאְדִּים, שֶׁנֶּאֱחָז בּוֹ עֵשָׂו. לָבָן זֶהוּ לְבוּשׁ טוֹב שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהֲרֵי לֹא הִשְׁתַּנּוּ פָנָיו לְעוֹלָמִים. רַבִּי אַבָּא אָמַר, יָפֶה הוּא, אֲבָל כָּךְ אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, לָבָן זֶה אַבְרָהָם, שֶׁהִתְלַבֵּן בְּלֹבֶן הָאֵשׁ. אָדם זֶה וַדַּאי יִצְחָק. יָרֹק זֶהוּ יַעֲקֹב, שֶׁעוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי גְוָנִים, וְכָתוּב בּוֹ בְּיַעֲקֹב, ׳לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ׳ (ישעיה כט, כב) - שֶׁהֲרֵי כָּל מִטָּתוֹ הָיְתָה שְׁלֵמָה. וְכָךְ הוּא ׳לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב׳ - לְהֵרָאוֹת בְּגָוֶן אָדם כְּיִצְחָק שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, ׳וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ׳ - כְּמוֹ אַבְרָהָם, לְהֵרָאוֹת בְּגָוֶן לָבָן, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל. אֶלָּא לָקַח גְּוָנִים לְהִתְעַטֵּר בָּהֶם עַל הָאָבוֹת שֶׁלּוֹ. וּבַלְּבוּשִׁים הַלָּלוּ מִתְלַבֶּשֶׁת הַקֶּשֶׁת בְּשָׁעָה שֶׁנִּרְאֵית לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. בֹּא וּרְאֵה, סוֹד הַבְּרִית הַקְּדוֹשָׁה הִיא אוֹת יוֹ"ד שֶׁמִּתְעַטֶּרֶת בְּרֹשֶׁם עֶלְיוֹן, וַהֲרֵי (וְזֶה) הוּא שֶׁנִּרְשָׁם בַּבְּרִית תָּמִיד לְעוֹלָמִים, וּמִשּׁוּם שֶׁקִּנֵּא פִּנְחָס עַל הַבְּרִית, נִרְשְׁמָה בִּשְׁמוֹ הָאוֹת הַזּוֹ כָּאן, פִּינְחָס, יוֹ"ד קְטַנָּה, הִיא יוֹ"ד שֶׁהִיא בְּרִית וַדַּאי, שֶׁיּוֹצֵאת מִתּוֹךְ יוֹ"ד עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה. וְלָכֵן הוּא עוֹמֵד בְּקִיּוּם שָׁלֵם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁלֹּא נֶאֱבָד מִתּוֹךְ הָעוֹלָם. וְכָךְ הוּא נָקִי מֵאוֹתוֹ חֵטְא שֶׁל פְּעוֹר, וְלֹא נֶאֱבָד תָּמִיד בְּתוֹךְ קֹדֶשׁ הָעוֹלָם (וְלֹא נֶאֱבָד מִתּוֹךְ הָעוֹלָם). ׳וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ׳ (איוב ד, ז) - אֵלּוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁלֹּא נִשְׁמְדוּ מֵאוֹתוֹ הָעוֹלָם בִּגְלָלוֹ.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי אָמַר, קֶשֶׁת אָתָא לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. לְמַלְכָּא, דְּכָל זִמְנִין דִּבְרֵיהּ חָב לָקֳבְלֵיהּ, אָתָא מַלְכָּא לְאַלְקָאָה לֵיהּ, אִתְגַּלְיָא עָלֵיהּ מַטְרוֹנִיתָא בִּלְבוּשֵׁי יְקָר דְּמַלְכוּ, מַלְכָּא חָמֵי לָהּ סָלִיק רוּגְזָא דִּבְרֵיהּ, וְחַדֵי בָּהּ, דִּכְתִּיב, (בראשית ט טז) ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם׳. וְעַל דָּא, לָא אִתְחֲזֵי קֶשֶׁת בְּעָלְמָא, אֶלָּא בִּלְבוּשֵׁי יְקָר דְּמַלְכוּ. וּבְשַׁעֲתָא דְּאִית צַדִּיק בְּעָלְמָא, אִיהוּ בְּרִית, לְמֵיקָם בְּרִית, וְאָגִין עַל עָלְמָא. לָא הֲוִי צַדִּיק, הָא קֶשֶׁת, לְאִתְחֲזָאָה דְּהָא עָלְמָא אִיהוּ קַיְּימָא לְאוֹבָדָא, אֶלָּא בְּגִין קֶשֶׁת דָּא. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, לְעוֹלָם לָא אִתְלְבַּשׁ קֶשֶׁת דָּא, אֶלָּא בִּלְבוּשָׁא דַּאֲבָהָן קַדְמָאֵי. יָרוֹק וְסוּמָק וְחִיוָּור. יְרוֹקָא, דָּא לְבוּשָׁא דְּאַבְרָהָם, אִצְטְבַּע לְבוּשָׁא (ס"א גוון) דָּא, כַּד נָפַק מִנֵּיהּ יִשְׁמָעֵאל. סוּמָקָא, דָּא גּוָון יִצְחָק. דְּאַתְיָא סוּמָקָא וְאִצְטְבַּע, כַּד נָפִיק מִנֵּיהּ עֵשָׂו. וְאִתְמְשַׁךְ הַהוּא סוּמָקָא לְתַתָּא, עַד כֹּכָבָא דְּמַאְדִּים, דְּאִתְאֲחִיד בֵּיהּ עֵשָׂו. חִוָּורָא, דָּא אִיהוּ לְבוּשָׁא טָבָא דְּיַעֲקֹב, דְּהָא לָא אִשְׁתָּנּוּ אַנְפּוֹהִי לְעָלְמִין. רִבִּי אַבָּא אָמַר יָאוּת הוּא, אֲבָל הָכִי אָמַר בּוּצִינָא קַדִישָׁא, חִוָּור, דָּא אַבְרָהָם. דְּאִתְלָבַּן בְּחִוָּורָא דְּנוּרָא. סוּמָקָא, דָּא יִצְחָק וַדָאי. יָרוֹק, דָּא הוּא יַעֲקֹב, דְּקַיְּימָא בֵּין תְּרֵין גַּוְונִין, וּכְתִיב ׳בֵּיהּ בְּיַעֲקֹב,׳ (ישעיהו כט כב) ׳לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחוָרוּ׳ דְּהָא כָּל עַרְסֵיהּ שְׁלִים הֲוָה. וְהָכִי הוּא ׳לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב׳, לְאִתְחֲזָאָה בְּגָוְון סוּמָק, כְּיִצְחָק דְּנָפַק מִנֵּיהּ עֵשָׂו. ׳וְלָא עַתָּה פָּנָיו יֶחוָרוּ׳, כְּאַבְרָהָם לְאִתְחֲזָאָה בְּגָוְון חִוָּור, דְּנָפַק מִנֵּיהּ יִשְׁמָעֵאל. אֶלָּא נָטַל גַּוְונִין, לְאִתְעַטְּרָא בְּהוּ, עַל אֲבָהָן דִּילֵיהּ, וּבְאִלֵּין לְבוּשִׁין מִתְלַבְּשַׁת קֶשֶׁת, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְחֲזֵי קַמֵּי מַלְכָּא. תָּא חֲזֵי, רָזָא דִּבְרִית קַדִּישָׁא, הִיא אָת יוֹ"ד, דְּמִתְעַטְּרָא בִּרְשִׁימוּ עִלָּאָה, וְהָא (ס"א ודא) אִיהוּ דְּאִתְרְשִׁים בִּבְרִית תָּדִיר לְעָלְמִין, וּבְגִין דְּקַנֵּי פִּנְחָס עַל בְּרִית, אִתְרְשִׁים בִּשְׁמֵיהּ הָכָא אָת דָּא, פִּנְחָס יוֹ"ד זְעֵירָא, אִיהוּ יוֹ"ד דְּאִיהוּ בְּרִית וַדַּאי, דְּנָפִיק מִגוֹ יוֹ"ד עִלָּאָה קַדִישָׁא. וְעַל דָּא, אִיהוּ קָאִים בְּקִיּוּמָא שְׁלִים קַמֵּי מַלְכָּא קַדִישָׁא, דְּלָא אִתְאֲבִיד מִגּוֹ עָלְמָא. וְהָכִי הוּא נָקִי מֵהַהוּא חוֹבָא דִּפְעוֹר, וְלָא אִתְאֲבִיד תָּדִיר מִגּוֹ קַדִישָׁא דְּעָלְמָא. (ס"א ולא אתאביד מגו עלמא) (איוב ד ז) ׳וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ, אִלֵּין נָדָב וַאֲבִיהוּא, דְּלָא אִשְׁתְּצִיאוּ מִן הַהוּא עָלְמָא בְּגִינֵיהּ׳.
סוד שתי הקנאות שבפנחס-אליהו - קנא בשדי שלמעלה ובשדי שלמטה ולכן שני לא לא
תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו. ׳אָמַר לוֹ׳ הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, לר''י יָפֶה אָמַרְתָּ, בטעם שהקב''ה נשבע פעמיים 'לא לא', אֲבָל מִשּׁוּם שֶׁאֵלִיָּהוּ, שֶׁהוּא פִּנְחָס, קִנֵּא עַל הַבְּרִית, פעמיים, פנחס בימי משה, ואליהו בימי אחאב צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ דְּבָרִים רַבִּים בָּהּ, שֶׁהֲרֵיאף שפרשת פנחס היא המשך של פרשת בלק, מ''מ הַפָּרָשָׁהנבדלה ו כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה עַל שְׁמוֹ,הרי שהתורה רצתה להרבות בכבודו שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (מלכים איט) ׳קַנֹּא קִנֵּאתִי׳, שְׁתֵּי קְנָאוֹת. כנגד ב' שמות אַחַתשם בְּשַׁדַּ"י שֶׁלְּמַעְלָה,יסוד דאצילות [ז''א לעילא] וְהַשֵּׁנִית בְּשַׁדַּ"י שֶׁלְּמַטָּה. מלכות המלובשת במט''ט דלמטה מצד יצירה [גי' שד''י] - וְלָכֵןכנגד אותם ב' קנאות עָשָׂה שְׁתֵּי שְׁבוּעוֹתמשום כך גם אמר הקב''ה (בִּשְׁנֵי לֹא לֹא) לבטל הדין מב' המקומות [וכן נכפלה השבועה כבר בימי נח, על שתי בחינות שד"י שבברית (יהל אור )] (בפעמים) בִּשְׁתֵּיהֶן, וּפַעֲמַיִם לֹא לֹא.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא אָמַר לֵיהּ רַעְיָא מְהֵימָנָא, שַׁפִּיר קָאַמְרַת, אֲבָל בְּגִין דְּאֵלִיָּהוּ דְּאִיהוּ פִּנְחָס, קַנֵּי עַל בְּרִית, צָּרִיךְ לְחַדְתָּא מִלִּין סַגִיאִין בֵּיהּ, דְּהַאי פַּרְשְׁתָא כְּתִיבָא בְּאוֹרַיְיתָא עַל שְׁמֵיהּ, דְּעָלֵיהּ אִתְּמַר ׳קַנֹּא קִנֵּאתִי׳ (מלכים א יט, י), תְּרֵי קְנָאוֹת, חַד בְּשַׁדַּ"י דִּלְעֵילָּא, וְתִנְיָינָא בְּשַׁדַּ"י דִּלְתַתָּא, וּבְגִין דָּא עָבִיד תְּרֵין שְׁבוּעוֹת (נ"א בתרין לא לא) (ס"א בתרין זמנין) בְּתַרְוַויְיהוּ, וּתְרֵין זִמְנִין לֹא לֹא.
הרואה קשת בגוניה מאירים מברך ברוך זוכר הברית - בגלות אינה מאירה כראוי לפי זכיות הדור
אֲבָל רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, מִי שֶׁרוֹאֶה קֶשֶׁת בִּגְוָנִים מְאִירִים, צָרִיךְ לְבָרֵךְ בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית. וּבַגָּלוּת, שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה בִּגְוָנֶיהָ כָּרָאוּי, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁלִּפְעָמִים מְאִירָה מְעַט וְלִפְעָמִים לֹא מְאִירָה בִּכְלָל, לִפְעָמִים נִרְאֵית בִּשְׁלֵמוּת וְלִפְעָמִים לֹא. שֶׁקֶּשֶׁת רוֹמֶזֶת גְּוָנֶיהָ לִזְכֻיּוֹת הַכֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים כְּשֶׁהֵם יָפִים, שֶׁהַקֶּשֶׁת מְאִירָה בִּגְוָנֶיהָ שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה.
בלשון הזוהר
אֲבָל רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, מַאן דְּחָמֵי קֶשֶׁת בִּגְוָונוֹי נְהִירִין, צָּרִיךְ לְבָרְכָא בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית. וּבְגָלוּתָא דְּלָאו אִיהוּ נָהִיר בִּגְוָונוֹי כְּדְקָא יֵאוֹת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא דִּלְזִמְנִין נָהִיר זְעֵיר, וְזִמְנִין לָא נָהִיר כְּלַל, זִמְנִין אִתְחֲזִי בִּשְׁלִימוּ, וְזִמְנִין לָאו. דְּקֶשֶׁת קָא רָמִיז גְּוָונוֹי, לְזַכְוָון דְּכֹהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, כַּד אִינּוּן שַׁפִּירִין, דְּנָהִיר קֶשֶׁת בְּגְוָונוֹי דְּאִינּוּן תְּלַת.
חוזר קושיית מעלת הקשת המגינה על העולם - ואינה נראית אלא בלבוש נכבד של מלכות
קוּם אַתָּה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וֶאֱמֹר, שֶׁהֲרֵי דְּבָרִים יָפִים אָמַרְתָּ בַּחִבּוּר הָרִאשׁוֹן, שֶׁקֶּשֶׁת לֹא בָאָה אֶלָּא לְהָגֵן עַל הָעוֹלָם. לְמֶלֶךְ, שֶׁבְּכָל זְמַן שֶׁבְּנוֹ חוֹטֵא וְהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה אֶת הַמַּטְרוֹנִיתָא, מִסְתַּלֵּק רֹגֶז בְּנוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז) - וְלָכֵן לֹא נִרְאֵית קֶשֶׁת אֶלָּא לְהָגֵן עַל הָעוֹלָם. וְלֹא נִגְלֵית אֶלָּא בִּלְבוּשׁ נִכְבָּד שֶׁל מַלְכוּת, וּבְשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק בָּאָרֶץ, הוּא הַבְּרִית, לְהַעֲמִיד בְּרִית.
בלשון הזוהר
קוּם אַנְתְּ רִבִּי יוֹסֵי הַגָלִילִי, וְאֵימָא, דְּהָא מִלִּין שְׁפִּירִין קָאַמְרַת בְּחִבּוּרָה קַדְמָאָה, דְּקֶשֶׁת לָא אַתְיָא אֶלָּא לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. לְמַלְכָּא, דִּבְכָל זִמְנָא דִּבְרֵיהּ חָב, וּמַלְכָּא חֲזֵי לְמַטְרוֹנִיתָא, סָלִיק רוּגְזָא דִּבְרֵיהּ, דִּכְתִּיב, ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז). וְעַל דָּא לָא אִתְחֲזִי קֶשֶׁת, אֶלָּא לְאַגָּנָא עַל עָלְמָא. וְלָא אִתְגַלְיָא, אֶלָּא בִּלְבוּשׁ יְקָר דְּמַלְכוּ, וּבְשַׁעֲתָא דְּאִית צַּדִיק בְּאַרְעָא, אִיהוּ בְּרִית. לְמֵיקָם בְּרִית.
הקשת שנגלית בגלות היא מטטרון עבד הבית - ובני המטרוניתא בין כבנים בין כעבדים
וְכִי בַגָּלוּת הִתְרַחֵק הקב"ה מֵהַמַּטְרוֹנִיתָא? וְאֵיךְ הַמַּטְרוֹנִיתָא הִתְלַבְּשָׁה לְבוּשֵׁי מַלְכוּת בַּגָּלוּת? לֹא. אֲבָל בַּגָּלוּת לְבוּשָׁהּ שֶׁל קַדְרוּת, וְהִיא אוֹמֶרֶת, ׳אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת׳ (שיר השירים א, ו) - אֶלָּא וַדַּאי אוֹתָהּ קֶשֶׁת שֶׁנִּגְלֵית בַּגָּלוּת אֵינָהּ אֶלָּא מְטַטְרוֹ"ן, שֶׁנִּקְרָא שַׁדַּ"י, וְהוּא עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ שֶׁשּׁוֹלֵט בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ (בַּגָּלוּת), וּבָנָיו נִקְרָאִים עַבְדֵי הקב"ה. וּבְנֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא בָּנִים, וּמִשּׁוּם זֶה אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים.
בלשון הזוהר
וְכִי בְּגָלוּתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְחַק מִמַּטְרוֹנִיתָא, וְאֵיךְ מַטְרוֹנִיתָא אִתְלַבְּשַׁת לְבוּשֵׁי מַלְכוּתָא בְּגָלוּתָא (ס"א ל"ג לא) לֹא. אֲבָל בְּגָלוּתָא, לְבוּשָׁהּ דְּקַדְרוּת, וְאִיהוּ אַמְרַת ׳אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שֶׁחַרְחֹרֶת׳ (שיר השירים א, ו). אֶלָּא וַדַּאי הַהוּא קֶשֶׁת דְּאִתְגַּלְיָיא בְּגָלוּתָא, לָאו אִיהוּ אֶלָּא מְטַטְרוֹ"ן, דְּאִתְקְרֵי שַׁדַּ"י וְאִיהוּ ׳עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, דְּשַׁלִּיט בְּכָל דִּילֵיהּ (בגלותא), וּבְנוֹי, אִתְקְרִיאוּ עֲבָדִים דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא׳ (בראשית כד, ב). וּבְנֵי מַטְרוֹנִיתָא בָּנִים, וּבְגִין דָּא, אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים.
כשחרב בית המקדש חפו עבדים ראשם - אך צדיק מלביש את המטרוניתא בגוני אור התורה
וּכְשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, פֵּרְשׁוּהָ שֶׁעֲבָדִים חָפוּ רֹאשָׁם וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. וַדַּאי אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה נִקְרְאוּ עַל שֵׁם הַמַּטְרוֹנִיתָא, שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיהָ ׳רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳ (משלי לא, כט) - אֲבָל אִם יֵשׁ צַדִּיק שֶׁזְּכֻיּוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו לְהָאִיר בָּהֶם אֶת הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְלִפְשֹׁט מִמֶּנָּה לְבוּשֵׁי קַדְרוּת הַפְּשׁוּטִים וּלְקַשֵּׁט אוֹתָהּ בִּלְבוּשִׁים שֶׁל גְּוָנִים מְאִירִים שֶׁל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, מַה כָּתוּב בּוֹ? ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז). וּרְאִיתִיהָ, בְּסוֹדוֹת מְאִירִים שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁאוֹ"ר נִקְרָא רָ"ז. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר׳ (משלי ו, כג) - וּבַסּוֹדוֹת הַלָּלוּ נֶאֱמַר וּרְאִיתִיהָ.
בלשון הזוהר
וּבְזִמְנָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְשָׁא, אוּקְמוּהָ דַּעֲבָדִים חָפוּ רֹאשָׁם, וְנִתְדַלְדְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂה. וַדַּאי אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂה אִתְקְרִיאוּ, עַל שֵׁם מַטְרוֹנִיתָא, דְּאִתְּמַר עָלָהּ ׳רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה׳ (משלי לא, כט). אֲבָל אִי אִית לֵיהּ צַּדִיק, דְּזַכְווֹי וְעוֹבָדוֹי לְאַנְהָרָא, בְּהוֹן מַטְרוֹנִיתָא, וּלְמִפְשַׁט מִנָּהּ לְבוּשֵׁי קַדְרוּתָא דִּפְשָׁטִין וּלְקַשְׁטָא לָהּ בִּלְבוּשִׁין דִּגְוָונִין נְהִירִין דְּרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ, ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם׳. וּרְאִיתִיהָ, בְּרָזִין נְהִירִין דְּאוֹרַיְיתָא, דְּאוֹר רָ"ז אִתְקְרֵי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי נֵר מִצְּוָה תוֹרָה אוֹר׳ (משלי ו, כג). וּבְאִלֵּין רָזִין אִתְּמַר וּרְאִיתִיהָ.
וחמת המלך שככה - בזמן שהמטרוניתא שואלת גאלתה בזכות אות היוד ששמר פנחס משבט שמעון
וּבְאוֹתוֹ זְמַן עוֹלֶה מִמֶּנּוּ רֹגֶז בְּנוֹ, ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׳, וְיֹאמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ בִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה לְפָנָיו - ׳מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֶן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ׳ (אסתר ז, ו) - בְּאוֹתוֹ זְמַן שׁוֹאֶלֶת עַל גְּאֻלָּתָהּ וּבָנֶיהָ עִמָּהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי׳ (שם ז, ג) - אֲבָל קֶשֶׁת שֶׁנִּרְאֵית בָּעוֹלָם בַּגָּלוּת, שֶׁעֶבֶד הוּא, לִפְעָמִים יוֹצֵא בִשְׁלֵמוּת, כְּשֶׁבָּנָיו מַכְשִׁירִים מַעֲשֵׂיהֶם, וְלִפְעָמִים לֹא נִמְצָא בִשְׁלֵמוּת, כְּשֶׁבָּנָיו לֹא מַכְשִׁירִים מַעֲשֵׂיהֶם. וְאִם לֹא בִּגְלַל אוֹת יוֹ"ד שֶׁל שַׁדַּ"י שֶׁקִּנֵּא עָלֶיהָ פִּנְחָס שֶׁהֵגֵנָּה עָלָיו מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן, הָיוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ וּמְאַבְּדִים אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וּבְהַהוּא זִמְנָא סָלִיק מִנֵּיהּ רוּגְזָא דִּבְרֵיהּ, ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׳ (אסתר ז, י), וְיֵימָּא לָהּ מַלְכָּא בִּצְּלוֹתָא דַּעֲמִידָה קַמֵּיהּ, ׳מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִּנָתֶן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ׳ (אסתר ה, ו). בְּהַהוּא זִמְנָא, שְׁאֵלְתָּא עַל פּוּרְקָנָא דִּילָהּ, וּבְנָהָא עִמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי׳ (אסתר ז, ג). אֲבָל קֶשֶׁת דְּאִתְחַזְיָא בְּעָלְמָא בְּגָלוּתָא, דְּעַבְדָּא אִיהוּ, זִמְנִין דְּנָפִיק בִּשְׁלִימוּ, כַּד בְּנוֹי מַכְשִׁירִין עוֹבָדוֹי, וּלְזִמְנִין לָא אִשְׁתְּכַח בִּשְׁלִימוּ, כַּד בְּנוֹי לָא מַכְשְׁרִין עוֹבָדוֹי . וְאִי לָאו בְּגִין אוֹת יוֹ"ד דְּשַׁדַּ"י דְּקַנִּי עֲלָהּ פִּנְחָס דְּאַגִין לֵיהּ מִשִׁבְטָא דְּשִׁמְעוֹן הֲווּ קַטְלִין לֵיהּ וְאוֹבְדִין לֵיהּ מֵעָלְמָא.
זכר נא מי הוא נקי אבד - זה פנחס, ואיפה ישרים נכחדו אלו המקנאים לשם הקדוש
וּמִשּׁוּם זֶה, ׳זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד׳ (איוב ד, ז) - זֶה פִּנְחָס. וְאֵיפֹה - רְשָׁעִים נִכְחָדוּ - אֵלּוּ שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם כְּשֵׁרִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּמְקַנְּאִים עַל שְׁמוֹ וּמְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ בָּרַבִּים, כָּךְ מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ לְמַעְלָה בֵּין מְמֻנֵּי שְׁאָר הָעַמִּים, וְנוֹדָעִים לוֹ כָּל מְמֻנֶּה בְּכִנּוּיוֹ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל נוֹדָעִים לְמַעְלָה הַכֹּל בְּשֵׁם יְהֹוָ"ה, שֶׁהוּא מְחַיֶּה כָּל הַכִּנּוּיִים.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָּא ׳זְכוֹר נָא מִי הוּא נָקִי אֲבַד׳ (איוב ד, ז) דָּא פִּנְחָס ׳וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחַדוּ׳, אִלֵּין דִּמְכַשְׁרִין עוֹבָדֵיהוֹן קַמֵּי מַלְכָּא, וּמְקַנִּין עַל שְׁמֵיהּ, וּמַקְדִּישִׁין לֵיהּ בָּרַבִּים. הָכִי מְקַדְשִׁין לֵיהּ לְעֵילָּא, בֵּין מְמָנָן דִּשְׁאַר עַמִּין, וְאִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵיהּ כָּל מְמָנָא בְּכִנוּיֵיהּ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל אִשְׁתְּמוֹדְעִין לְעֵילָּא כֹּלָּא בְּשֵׁם יְדוָֹ"ד, דְּאִיהוּ חַיֵּי כָּל כִּנּוּיִין.
כל שם וכנוי מעיד עליו - אבל ישראל נודעים למעלה בשם יהוה שמחיה כל הכנויים
וְכָל שֵׁם וְכִנּוּי מֵעִיד עָלָיו. אֵ"ל מֵעִיד עָלָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְכֹלֶת עַל כָּל אֵל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אֲנִי אֶדְר! שׁ אֶל אֵל. אֵל - בַּעַל הָאֵל. אֱלֹהִים מֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים. אֲדנָ"י מֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא אֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים. גַּם כָּךְ כָּל שֵׁם. שֶׁלְּכָל (סְפִירָה ומלאך) מַלְאָךְ יֵשׁ שֵׁם יָדוּעַ, לְהוֹדִיעַ לְכָל כַּת בְּאוֹתוֹ שֵׁם שֶׁל מַלְכּוֹ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל נוֹדָעִים לוֹ בְּיהו"ה.
בלשון הזוהר
וְכָל שֵׁם וְכִנּוּי סָהִיד עָלֵיהּ, אֵ"ל סָהִיד עָלֵיהּ, דְּאִית לֵיהּ יְכוֹלֶת עַל כָּל אֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אֲנִי אֶדְרוֹשׁ אֶל אֵל׳ (איוב ה, ח). אֵל, מָארֵי דְּאֵל. אֱלֹהִים סָהִיד עָלֵיהּ, דְּאִיהוּ אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים. אֲדֹנָ"י סָהִיד עָלֵיהּ, דְּאִיהוּ אֲדוֹנֵי הַאֲדוֹנִים. אוּף הָכִי כָּל שֵׁם. דְּכָל (ספירה ומלאך) מַלְאָךְ אִית לְכָל חַד שֵׁם יְדִיעַ, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לְכָל כַּת בְּהַהוּא שֵׁם דְּמַלְכָּא דִּילֵיהּ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, אִשְׁתְּמוֹדְעָן לֵיהּ ביהו"ה.
סוד אדם ובהמה תושיע הוי - כל ישראל בנים לאדם וצריכים להיות כפופים לפניו כבהמה
וְסוֹד הַדָּבָר - ׳לְבֶן אָדָם׳ אֶחָד יְכוֹלִים לִהְיוֹת כַּמָּה סוּסִים, גַּם כָּךְ כָּל יִשְׂרָאֵל הֵם בָּנָיו שֶׁל אָדָם, וְכָל בֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת לוֹ לְאָבִיו כְּסוּס וְכַחֲמוֹר לְמַשָּׂא וְלִהְיוֹת כָּפוּף תַּחְתָּיו, וְזֶהוּ סוֹד ׳אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'׳ (תהלים לו, ז). שֶׁהוּא בֵּן שֶׁל אָדָם, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה תַּחְתָּיו.
בלשון הזוהר
וְרָזָא דְּמִלָּה, בַּר נָשׁ חַד יָכִיל לְמֶהֱוִי לֵיהּ כַּמָה סוּסְוָון, אוּף הָכִי כָּל יִשְׂרָאֵל אִינּוּן בְּנוֹי דְּאָדָם, וְכָל בְּרָא צָּרִיךְ לְמֶהֱוִי לֵיהּ לַאֲבוּי כַּסּוּס וְכַחֲמוֹר לְמָשׂוּי, וּלְמֶהֱוִי כָּפִיף תְּחוֹתוֹי, וְהַאי אִיהוּ רָזָא ׳אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יהו"ה׳ (תהילים לו, ז). דְּאִיהוּ בְּרָא דְּאָדָם, וְעָבִיד גַּרְמֵיהּ כַּבְהֵמָה תְּחוֹתוֹי.
סוד היבום והגלגול
מדוע הצדיק שב בגלגולים רבים, ומעלת הדחוקים כרבי אלעזר בן פדת
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.