את קרבני לחמי לאשי בקרבן יש עשן ריח וניחוח - עשן אלו בעלי הרגז
פנחס · אתה תומיך גורלי - סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות · מאמר 84 · פיסקה 44 · דף רמב ע"א
לשון הזוהר
׳אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי וְגוֹ', רִבִּי יוּדָאִי אָמַר, בְּקָרְבָּנָא אִית עָשָׁן, וְאִית רֵיחַ, וְאִית נִיחֹחַ׳ (במדבר כח, ב). עָשָׁן: אִינּוּן מָארֵי דְּרוּגְזָא. דִּכְתִּיב, ׳כִּי אָז יְעְשַׁן אַף יהו"ה׳ (דברים כט, יט). אִינּוּן אִתְהֲנוּן מֵעָשָׁן. וְעָשָׁן רוּגְזָא, בְּחוֹטָמָא אִיהוּ. רֵיחַ: אִינּוּן דְּאִקְרוּן תַּפּוּחִין. אָמַר רִבִּי אַבָּא, כַּתַּפּוּחִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְרֵיחַ אַפֵּיךְ כַּתַּפּוּחִים׳ (שיר השירים ז, ט).
תרגום
׳אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי וְגוֹ'׳ (במדבר כח, ב). רַבִּי יוּדָאִי אָמַר, בַּקָּרְבָּן יֵשׁ עָשָׁן, וְיֵשׁ רֵיחַ - וְיֵשׁ נִיחוֹחַ. עָשָׁן - אֵלּוּ בַּעֲלֵי הָרֹגֶז, שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה'׳ (דברים כט, יט). אֵלּוּ נֶהֱנִים מֵהֶעָשָׁן, וַעֲשַׁן רֹגֶז בַּחֹטֶם הוּא. רֵיחַ - אֵלּוּ שֶׁנִּקְרָאִים תַּפּוּחִים. אָמַר רַבִּי אַבָּא, כַּתַּפּוּחִים - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים׳ (שיר השירים ז, ט).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳את קרבני לחמי לאשי וגו', רבי יודאי אמר, בקרבנא אית עשן, ואית ריח, ואית ניחח׳ (במדבר כח, ב). עשן: אינון מארי דרוגזא. דכתיב, ׳כי אז יעשן אף יהו"ה׳ (דברים כט, יט). אינון אתהנון מעשן. ועשן רוגזא, בחוטמא איהו. ריח: אינון דאקרון תפוחין. אמר רבי אבא, כתפוחים. הדא הוא דכתיב, ׳וריח אפיך כתפוחים׳ (שיר השירים ז, ט).
התרגום: ׳את קרבני לחמי לאשי וגו'׳ (במדבר כח, ב). רבי יודאי אמר, בקרבן יש עשן, ויש ריח - ויש ניחוח. עשן - אלו בעלי הרגז, שנאמר ׳כי אז יעשן אף ה'׳ (דברים כט, יט). אלו נהנים מהעשן, ועשן רגז בחטם הוא. ריח - אלו שנקראים תפוחים. אמר רבי אבא, כתפוחים - זהו שכתוב ׳וריח אפך כתפוחים׳ (שיר השירים ז, ט).
מן המפרשים
אור החמה: את קרבני לחמי לאישי וכו' ר' יהודה אמר בקורבנא וכו' עשה אינון מארי דרוגזא וכו' הענין כי חוטמא הוא סוד הת"ת בבחינתו למעלה בבינה וממנו מקור הדין לשמאל ומקור הרחמים לימין ולפיכך בחוטמא תרין נוקבין בחד נוקבא תננא דגומרין דאשא…
הסולם: את קרבני לחמי לאשי וגו': ר' יודאי אמר, בקרבן יש עשן, ויש ריח, ויש ניחח. עשן הם בעלי הרוגז, שכתוב, כי אז יעשן אף ה', והם בעלי הרוגז, נהנים מעשן. ועשן פירושו רוגז בחוטם (עי' לעיל אות ר"ג) . ריח הם אותם הנקראים תפוחים א"ר אבא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: