אתה תומיך גורלי
סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות
אתה תומיך גורלי זה הגורל שאוחז בו דוד - אשרי המשתדלים בתורה יומם ולילה האוכלים מזון עליון
בֹּא וּרְאֵה, עַל זֶה הָאִילָן שֶׁכָּל חֲיָלָיו בּוֹ נִמְצָאִים, אָמַר דָּוִד, ׳אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי׳ (תהלים טז, ה) - מַהוּ גּוֹרָלִי? זֶה הַגּוֹרָל שֶׁאוֹחֵז בּוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ. ׳וְעַל זֶה׳ כָּתוּב ׳עַל פִּי הַגּוֹרָל׳ (במדבר כו, נו) - וְכֵן הוּא ׳עַל פִּי ה'׳ (במדבר לג, לח). ׳וַיָּמָת שָׁם׳ ׳עַל פִּי ה'׳ - כָּתוּב הַגּוֹרָל (כֵּן בּוֹ עַל פִּי). אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה וְיוֹדְעִים דְּרָכָיו, וְהֵם אוֹכְלִים בְּכָל יוֹם מָזוֹן עֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ׳ (קהלת ז, יב) - שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה שֶׁל מַעְלָה מִמָּקוֹם זֶה נִזּוֹנֵית, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר עֲלֵיהֶם, ׳הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ׳ (ישעיה סה, יג).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, עַל הַאי אִילָנָא דְּכָל חֵילוֹי בֵּיהּ שַׁרְיָא, אָמַר דָּוִד, (תהילים טז ה) ׳אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי׳. מַהוּ גּוֹרָלִי. דָּא עַדְבָא דְּאָחִיד בֵּיהּ דָּוִד מַלְכָּא. וְעַל דָּא, עַל פִּי הַגּוֹרָל (ס"א כן ביה על פי) כְּתִיב. וְכֵן הוּא עַל פִּי ׳יהו"ה. וַיָּמָת שָׁם׳ עַל פִּי יהו"ה. הַגּוֹרָל כְּתִיב. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי, וְיַדְעֵי אָרְחוֹי. וְאִינּוּן אַכְלֵי בְּכָל יוֹמָא מְזוֹנָא עִלָּאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (קהלת ז יב) ׳הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ׳. דְּהָא אוֹרַיְיתָא דִּלְעֵילָּא מֵאֲתָר דָּא אִתְזָן, וְהָא אִתְּמַר עָלַיְיהוּ, (ישעיהו סה יג) ׳הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ׳.
ויהי קול מעל הרקיע זה הקול האחוז לרקיע - ונברא בשני להבדיל בין מים למים
רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיְהִי קוֹל מֵעַל הָרָקִיעַ׳ (יחזקאל א, כה) - זֶה הַקּוֹל שֶׁאָחוּז לְזֶה הָרָקִיעַ וּמִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו׳ (תהלים קיא, ד). וְאוֹתוֹ רָקִיעַ עוֹמֵד עֲלֵיהֶם, עַל אוֹתָן חַיּוֹת. וְזֶה הוּא שֶׁנִּבְרָא בַּשֵּׁנִי, לְהַבְדִּיל ׳בֵּין מַיִם לָמָיִם׳ (בראשית א, ו).
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ׳ (יחזקאל א, כה). דָּא קוֹל דְּאָחִיד לְהַאי רָקִיעַ, וְאִשְׁתְּתַּף בַּהֲדֵיהּ. וְדָא הוּא ׳זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו׳ (תהילים קיא, ד). וְהַהוּא רְקִיעָא קָאִים עָלַיְיהוּ, עַל אִינּוּן חֵיוָון. וְדָא הוּא דְּאִבְרֵי בַּשֵּׁנִי, לְהַבְדִּיל ׳בֵּין מַיִם לָמָיִם׳ (בראשית א, ו).
שבעה רקיעים למעלה למעלה - וילון אינו משמש אלא מה שנותנים לו, מכניס שחרית ומוציא ערבית
וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהָ, שֶׁשִּׁבְעָה רְקִיעִים לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וַדַּאי וִילוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, אֶלָּא מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ. וְהָעֲנִיִּים בּוֹ אֲחוּזִים. זֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב, (דברי הימים אכב) ׳(ו) בעָניּיּ הַכיּנותיּ לביּת אִלהַיּ, וזִה מַכניּס שַׁחֲרִית וּמוֹצִיא עַרְבִית׳. שֶׁהֲרֵי בַּלַּיְלָה מוֹצִיא חֵילוֹתָיו לְכָל הַצְּדָדִים, וְשׁוֹלֵט עַל אוֹתָם חֲיָלוֹת וַהֲמוֹנִים. וּבַשַּׁחֲרִית מְכַנֵּס לְכֻלָּם, וּמַכְנִיסָם לְנִקְבָּם וְלֹא שׁוֹלְטִים. שֶׁהֲרֵי הַבֹּקֶר כּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צב) ׳לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךְ וֶאֱמוּנָתְךְ בַּלֵּילוֹת (תהלים צב, ג)׳ - וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ.
בלשון הזוהר
וְהָא אוֹקְמוּהָ, דְּשִׁבְעָה רְקִיעִין לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וַדַּאי וִילוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ, דְּהָא לֵית לֵיהּ מִדִּילֵיהּ, אֶלָּא מַה דְּיָהֲבִין לֵיהּ. וּמִסְכְּנֵי בֵּיהּ אִתְאֲחָדוּ, דָּא הוּא רָזָא דִּכְתִּיב, ׳וּבְעָנְיי הֲכִינוֹתִי לְבֵית׳ (דברי הימים ב כב, ד) אֱלֹהַי. וְדָא מַכְנִיס שַׁחֲרִית וּמוֹצִיא עַרְבִית. דְּהָא בְּלֵילְיָא, אַפִּיק חַיָּלוֹי לְכָל סִטְרִין, וְשַׁלְטָא עַל אִינּוּן חַיָּילִין וְאֻכְלוֹסִין. וּבְשַׁחֲרִית כָּנִישׁ לְכֻלְּהוּ, וְאָעִיל לְנֻקְבַיְיהוּ, וְלָא שַׁלְטִין. דְּהָא בֹּקֶר כָּלִיל כֻּלְּהוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וְאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת׳ (תהילים צב, ג). וְהָא אוֹקְמוּהָ.
יש קול על הרקיע שממנו ניזון - בשעה שמתעורר כל ההמונים עומדים במקומם ומחכים לברכה
וְיִשִׁ קוֹל עַל זֶה הָרָקִיעַ, מִמֶּנּוּ נִזּוֹן זֶה הָרָקִיעַ. בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹל זֶה מִתְעוֹרֵר, כָּל הַהֲמוֹנִים לֹא נוֹסְעִים, וְאֵין לָהֶם רְשׁוּת אֶלָּא לַעֲמֹד בִּמְקוֹמָם, וּמְקָרְבִים אֶת חֵילוֹתֵיהֶם וּמְחַכִּים לְאוֹתוֹ טוֹב שֶׁנִּמְשָׁךְ לְאוֹתוֹ רָקִיעַ וְיִתְבָּרְכוּ בִגְלָלוֹ, וְעַל זֶה הוּא ׳מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם׳ (יחזקאל א, כה).
בלשון הזוהר
וְקוֹל אִית עַל הַאי רָקִיעַ, מִנֵּיהּ אִתְזָן הַאי רָקִיעַ, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי קוֹל אִתְעַר, כֻּלְּהוּ אֻכְלוּסִין לָא נַטְלִין, וְלֵית בְּהוּ רְשׁוּ, אֶלָּא לְמֵיקָם בְּדוּכְתַיְיהוּ, וְאַקְרְבֵי חֵילֵיהוֹן וּמְחַכָּאן, לְהַהוּא טִיבוּ דְּנָגִיד לְהַהוּא רָקִיעַ, וְיִתְבָּרְכָן בְּגִינֵיהּ, וְעַל דָּא אִיהוּ ׳מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם׳.
רקיע אשר על אבן ספיר דיוקן כסא זו אבן ישראל - אבן אחת ירדה כשרצו לרשת הארץ וכתוב בה גורל
בֹּא וּרְאֵה, רָקִיעַ רָקִיעַ אֲשֶׁר עַל אֶבֶן סַפִּיר דְּיוֹקָן כִּסֵּא, מַה שֶּׁכָּתַב ׳כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר׳ (יחזקאל א, כו) - זוֹ אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב, ׳וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן וְגוֹ '׳ (בראשית כט, ג). אֶבֶן אַחַת יָרְדָה מִלְמַעְלָה כַּאֲשֶׁר רָצוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, וְכָתוּב בָּהּ גּוֹרָל. וְהִיא אָמְרָה: זֶה לִפְלוֹנִי, וְזֶה לִפְלוֹנִי. וְזוֹ הָאֶבֶן הִיא מִתַּחַת כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ יוֹרֶדֶת. וַדַּאי ׳מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל כָּתוּב׳ (שם מט). וּמִשּׁוּם זֶה עַל פִּי הַגּוֹרָל וַדַּאי תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי ׳וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא׳, ׳כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר׳, דָּא ׳אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳. וְדָא הוּא רָזָא דִּכְתִיב, ׳וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן וְגוֹ'׳ (בראשית כט, ג). חַד אֶבֶן נַחְתָּא מִלְּעֵילָּא, כַּד בָּעוּ יִשְׂרָאֵל לְמֵירַת אַרְעָא, וּכְתִיב ׳בֵּיהּ גּוֹרָל׳. וְאִיהוּ אָמַר, דָּא לִפְלַנְיָא, וְדָא לִפְלַנְיָא. וְדָא אֶבֶן הוּא מִתְּחוֹת כֻּרְסְיָיא דְּמַלְכָּא נַחְתָּא. וַדַּאי ׳מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית מט, כד) כְּתִיב. וּבְגִינֵי כַּךְ ׳עַל פִּי הַגּוֹרָל׳ וַדַּאי ׳תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ׳.
רבי יצחק ורבי יהודה פגע בהם רבי אלעזר - רצו אחריו לנרוץ אחרי השכינה
רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לְלוֹד. פָּגַע בָּהֶם רַבִּי אֶלְעָזָר. רָצוּ אַחֲרָיו. אָמְרוּ, וַדַּאי נָרוּץ אַחֲרֵי הַשְּׁכִינָה. עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶצְלוֹ, אָמְרוּ, וַדַּאי נִשְׁתַּתֵּף אִתְּךְ וְנִשְׁמַע דְּבַר חִדּוּשׁ.
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק וְרִבִּי יְהוּדָה הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד, פָּגַע בְּהוּ רִבִּי אֶלְעָזָר, רָהֲטוּ אֲבַּתְרֵיהּ. אָמְרוּ, וַדַּאי נַרְהִיט אֲבַּתְרֵיהּ דִּשְׁכִינְתָּא. עַד דְּמָטוּ לְגַבֵּיהּ, אָמְרוּ וַדַּאי נִשְׁתַּתֵּף בַּהֲדָךְ, וְנִשְׁמַע מִלָּה חַדְתָּא.
שמעו אלי רדפי צדק מבקשי הוי - הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם
פָּתַח וְאָמַר, ׳שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי וְגוֹ'׳ (ישעיה נא, א). ׳שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק׳ - אֵלּוּ שֶׁהוֹלְכִים אַחַר הַמְּהֵימְנוּתָא, ׳רֹדְפֵי צֶדֶק׳ (ישעיה נא, א), וַדַּאי אֵלּוּ מְבַקְשֵׁי ה' - אִם רְצִיתֶם לָדַעַת הַמְּהֵימְנוּתָא וְלֶאֱחֹז בְּזֶה הַצֶּדֶק, לֹא תִסְתַּכְּלוּ בָהּ לְבַדָּהּ כִּשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁגָּרְמוּ מִיתָה לְעַצְמָם עַל זֶה. אֲבָל (שם) ׳הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם׳.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳שִׁמְעוּ אֵלַי רוֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי וְגוֹ'׳ (ישעיהו נא, א). ׳שִׁמְעוּ אֵלַי רוֹדְפֵי צֶדֶק׳, אִינּוּן דְּאַזְלִין בָּתַר מְהֵימְנוּתָא, ׳רוֹדְפֵי צֶדֶק׳, וַדַּאי אִינּוּן מְבַקְשֵׁי ה'. אִי בָּעִיתוּ לְמִנְדַּע מְהֵימְנוּתָא, וּלְאַחֲדָא לְהַאי צֶדֶק, לָא תִּסְתַּכְּלוּן בָּהּ בִּלְחוֹדָהָא כִּשְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא, דְּגַרְמוּ מִיתָה לְגַרְמַיְיהוּ עַל דָּא. אֲבָל ׳הַבִּיטוּ אֶל צוּר חוּצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶבֶת בּוֹר נוּקַּרְתֶּם׳ (ישעיהו נא, א).
צו את בני ישראל את קרבני - אין רצון הקבה שיתחיב אדם ועל חובו יקריב, קרבן בלי חובה נקרא שלמים
׳צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי וְגוֹ'׳. כָּתוּב ׳הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' וְגוֹ'׳ (שמואל א טו, כב). אֵין רְצוֹן הקב"ה שֶׁיִּתְחַיֵּב בֶּן אָדָם וְעַל חוֹבוֹ יַקְרִיב קָרְבָּן. אֶלָּא קָרְבָּן שֶׁהוּא בְּלִי חוֹבָה, זֶהוּ קָרְבָּן שָׁלֵם, וְנִקְרָא שְׁלָמִים. וְקָרְבַּן תָּמִיד גַּם כָּךְ, וְאַף עַל גַּב שֶׁמְּכַפֵּר עַל חוֹבוֹת.
בלשון הזוהר
׳צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי וְגוֹ'׳ (במדבר כח, ב). כְּתִיב ׳הַחֵפֶץ לַיהו"ה בְּעוֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמוֹעַ בְּקוֹל יהו"ה וְגוֹ'׳ (שמואל א טו, כב). לֵית רְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּיֵחוּב בַּר נָשׁ, וְעַל חוֹבֵיהּ יַקְרִיב קָרְבָּן. אֶלָּא קָרְבָּן דְּאִיהוּ בְּלִי חוֹבָה, דָּא אִיהוּ קָרְבָּן שְׁלִים, וְאִקְרֵי שְׁלָמִים, וְקָרְבָּן תָּמִיד אוּף הָכִי, וְאַף עַל גַּב דִּמְכַפֵּר עַל חוֹבִין.
זבחי אלהים רוח נשברה - כשבא אדם להטמא ממשיך עליו רוח טמאה שמתגברת ושולטת עליו
רַבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה וְגוֹ׳ (תהלים נא, יט) '. פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ, שֶׁרְצוֹן הקב"ה, אֵין רְצוֹנוֹ בְּקָרְבָּן שֶׁל אָדָם עַל חֲטָאָיו, אֶלָּא ׳רוּחַ נִשְׁבָּרָה׳. וּבְנֵי אָדָם לֹא יוֹדְעִים מָה אוֹמְרִים. וְכָךְ שָׁמַעְנוּ מֵבּוּצִינָא קַדִּישָׁא, ׳שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּא׳ אָדָם לְהִטַּמֵּא בַּחֲטָאָיו, מַמְשִׁיךְ עָלָיו רוּחַ מִצַּד הַטֻּמְאָה, וּמִתְגָּאֶה עַל הָאָדָם וְשׁוֹלֵט עָלָיו לְכָל רְצוֹנוֹ. וְאוֹתוֹ צַד הַטֻּמְאָה מִתְגַּבֵּר בְּכֹחוֹ וּמִתְחַזֵּק, וְשׁוֹלֵט עָלָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ. בָּא אָדָם וְשׁוֹלֵט עָלָיו לְהִטַּהֵר - מְטַהֲרִים אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה וְגוֹ'׳ (תהילים נא, יט). הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ, דִּרְעוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא אִתְרְעֵי בְּקָרְבָּן דְּבַּר נָשׁ עַל חוֹבוֹי, אֶלָּא ׳רוּחַ נִשְׁבָּרָה׳. וּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעֵי מַאי קָאַמְרֵי, וְהָכִי שְׁמַעְנָא מִבּוּצִינָא קַדִישָׁא, דְּכַד אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּאֲבָא בְּחוֹבוֹי, אַמְשִׁיךְ עָלֵיהּ רוּחַ, מִסִּטְרָא דְּמִסְאֲבָא, וְאִתְגָּאֵי עַל בַּר נָשׁ, וְשָׁלִיט עָלֵיהּ לְכָל רְעוּתָא. וְהַהוּא סִטְרָא מִסְאֲבָא, אִתְגַּבָּר בְּחֵילֵיהּ וְאִתְתָּקַף, וְשָׁלִיט עָלֵיהּ לִרְעוּתֵיהּ. אָתֵי בַּר נָשׁ וְשָׁלִיט עָלֵיהּ לְאִתְדַּכְּאָה, מְדַכְּאִין לֵיהּ.
בזמן שבית המקדש קים הקריב קרבנו וכפרתו תלויה עד שהתחרט ושבר את הרוח מתוך גאותו
בִּזְמַן שֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ - כָּל כַּפָּרָה שֶׁלּוֹ תְּלוּיָה עָלָיו, עַד שֶׁהִתְחָרֵט וְשָׁבַר לְאוֹתָהּ הָרוּחַ מִתּוֹךְ גַּאֲוָתוֹ וְהִשְׁפִּיל אוֹתָהּ. וְזוֹהִי הַשְּׁבִירָה שֶׁל אוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁל טֻמְאָה. וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבֶּרֶת אוֹתָהּ רוּחַ הַטֻּמְאָה וּמַקְרִיב קָרְבָּנוֹ, זֶהוּ שֶׁמִּתְקַבֵּל בְּרָצוֹן כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.
בלשון הזוהר
בְּזִמְנָא דְּהֲוָה בֵּי מַקְדְּשָׁא קַיָּים, אַקְרִיב קָרְבָּנֵיהּ, כָּל כַּפָּרָה דִּילֵיהּ תַּלְיָיא עָלֵיהּ, עַד דְּאִתְחֲרָט, וְתָבַר לְהַהוּא רוּחַ מִגּוֹ גָּאוּתָא דִּילֵיהּ, וּמָאִיךְ לֵיהּ. וְדָא הוּא תְּבִירוּ, דְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּמִסְאֲבָא. וְכַד אִתְבַּר הַהוּא רוּחַ מִסְאֲבָא, וְקָרִיב קָרְבָּנֵיהּ, דָּא אִיהוּ דְּאִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא כַּדְּקָא יָאוּת.
אם לא נשברת הרוח קרבנו נמסר לכלבים - מי שישבר אותה כראוי עליו נאמר רוח הולך ולא ישוב
וְאִם לֹא נִשְׁבֶּרֶת אוֹתָהּ רוּחַ, אֵין קָרְבָּנוֹ כְּלוּם, וְנִמְסָר לַכְּלָבִים, שֶׁהֲרֵי קָרְבָּן זֶה אֵינוֹ שֶׁל הקב"ה, אֶלָּא מֵהַכְּלָבִים. וּמִשּׁוּם זֶה זִבְחֵי אֱלֹהִים כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ הוּא רוּחַ נִשְׁבָּרָה, שֶׁיְּשַׁבֵּר אוֹתָהּ רוּחַ טֻמְאָה וְלֹא תִשְׁלֹט. וְעַל זֶה מִי שֶׁיִּשְׁבֹּר אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, עָלָיו כָּתוּב, ׳רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב׳ (תהלים עח, לט) - שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ אָדָם בְּהַבְטָחָה שֶׁלֹּא יָשׁוּב אֶצְלוֹ לְעוֹלָמִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְלֹא יָשׁוּב. לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה - אוֹתוֹ אָדָם שֶׁלֹּא הִתְגָּאָה וְלֹא הִתְעַנֵּג בְּתַעֲנוּגֵי הָעוֹלָם - אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה, בְּכָבוֹד הוּא אֶצְלוֹ. ׳צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כח, ב). מַהוּ צַו? זֶה עֲבוֹדָה זָרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכְנִיס עַצְמוֹ לְהִטַּמֵּא בְּרוּחַ טֻמְאָה, שֶׁהִיא עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ.
בלשון הזוהר
וְאִי לָא אִתְבַּר הַהוּא רוּחַ, לָאו קָרְבָּנֵיהּ כְּלוּם, וּלְכַלְבֵּי אִתְמְסַר, דְּהָא קָרְבְּנָא דָּא לָאו דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא מִכַלְבֵּי. וּבְגִין כָּךְ זִבְחֵי אֱלֹהִים כַּדְּקָא יָאוּת, הוּא רוּחַ נִשְׁבָּרָה, דְּיִתְבַּר הַהוּא רוּחָא מִסְאֲבָא, וְלָא יִשְׁלוֹט. וְעַל דָּא מַאן דְּיִתְבַּר לֵיהּ כַּדְּקָא יָאוּת, עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב׳ (תהילים עח, לט). לִיהֱוִי הַהוּא גַּבְרָא בְּאַבְטָחוּתָא, דְּלָא יְתוּב לְגַבֵּיהּ לְעָלְמִין. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, ׳וְלֹא יָשׁוּב׳. לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, הַהוּא גַּבְרָא דְּלָא אִתְגָּאֵי, וְלָא אִתְעַנֵּג בְּעִנּוּגִין דְּעָלְמָא, אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה, בִּיקָרָא אִיהוּ לְגַבֵּיהּ. ׳צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כ", ח). מַאי צַו. דָּא עֲבוֹדָה זָרָה. בְּגִין דְּלָא יֵיעוּל גַּרְמֵיהּ לְאִסְתַּאֲבָא בְּרוּחַ מִסְאֲבָא, דְּאִיהוּ עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ.
באתי לגני אחתי כלה יש דברים נסתרים בקרבן שראה רבי אלעזר בספר חנוך
רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, ׳בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ה, א) '. פָּסוּק זֶה בֵּאֲרוּהוּ, אֲבָל יֵשׁ דְּבָרִים נִסְתָּרִים בַּקָּרְבָּן (שִׁשָּׁה סְדָרִים בקרבן) כָּאן, וְהַכֹּל נִתְבָּאֵר. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, יָפֶה הוּא שֶׁהִתְחַלְתָּ הַדָּבָר, וְסָתַמְתָּ, תֹּאמַר. (סתמתמדוע, ') אָמַר, מִשּׁוּם שֶׁרָאִיתִי בְּסִפְרוֹ שֶׁל חֲנוֹךְ דָּבָר וְלָמַדְתִּי. אָמַר, תֹּאמַר אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁרָאִיתָ וְשָׁמַעְתָּ.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח. ׳בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָּה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ה, א). הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ, אֲבָל אִית סְתָרִים בְּקָרְבָּנָא (ס"א שית סדרין דקרבנא) הָכָא, וְכֹלָּא אִתְּמַר. אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, יָאוּת הוּא, דְּשָׁרִית מִלָּה, וְסַתָמְת, אֵימָא. (ס"א נסתמת אמאי) אָמַר, בְּגִין דַּחֲמֵינָא בְּסִפְרָא דְּחֲנוֹךְ מִלָּה, וְאוֹלִיפְנָא. אָמַר, אֵימָא הַהִיא מִלָּה דְּחָמִית וְשַׁמְעַת.
הקבה אמר באתי לגני כי כל קרבנות העולם עולים תחלה לגן עדן סוד כנסת ישראל
אָמַר, הַכֹּל דָּבָר אֶחָד, הקב"ה אָמַר אֶת זֶה, בָּאתִי לְגַנִּי, בִּגְלַל שֶׁכָּל קָרְבְּנוֹת הָעוֹלָם כַּאֲשֶׁר עוֹלִים, כֻּלָּם עוֹלִים לְתוֹךְ גַּן עֵדֶן בַּתְּחִלָּה, סוֹד כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְכֵיצַד? בָּרִאשׁוֹנָה וּבְהַתְחָלַת הַקָּרְבָּן, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מוֹדֶה עַל חֲטָאָיו, וּשְׁחִיטָתוֹ וּזְרִיקַת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ.
בלשון הזוהר
אָמַר כֹּלָּא חַד מִלָּה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר דָּא, בָּאתִי לְגַנִּי, בְּגִין דְּכָל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא כַּד סַלְּקִין, כֻּלְּהוּ עַיְילִין לְגוֹ גִּנְתָא דְּעֵדֶן בְּקַדְמִיתָא, רָזָא דְּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְהֵיאַךְ בְּקַדְמִיתָא וְשִׁירוּתָא דְּקָרְבְנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּבַּר נָשׁ אוֹדֵי חֶטְאוֹי עָלָהּ, וּנְכִיסוּ וּזְרִיקוּ דְּדָמֵיהּ עַל מַדְבְּחָא.
קושיית איך רוחות קדושות נהנות מקרבן בהמה ולא רק משבירת הרוח בתשובה
עַתָּה יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, אֵיךְ אוֹתָן רוּחוֹת קְדוֹשׁוֹת נֶהֱנוֹת מִזֶּה, וּמַה טַּעַם שֶׁל קָרְבַּן בְּהֵמָה, וַהֲרֵי יוֹתֵר הָיָה רָאוּי לָאָדָם לִשְׁבֹּר אוֹתָהּ הָרוּחַ וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וּמָה הַטַּעַם שֶׁל שְׁחִיטַת הַבְּהֵמָה וּלְשָׂרְפָהּ בְּאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ?
בלשון הזוהר
הַשְׁתָּא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, הֵיאַךְ אִינּוּן רוּחִין קַדִישִׁין אִתְהֲנוּן מֵהַאי. וּמַאי טַעְמָא דְּקָרְבְּנָא דִּבְהֵמָה, וְהָא יַתִיר הֲוָה סַגְיָא, לְתַבְרָא בַּר נָשׁ הַהוּא רוּחָא, וּלְאָתָבָא בְּתִיּוּבְתָא מַאי טַעְמָא נְכִיסוּ דִּבְהֵמָה, וּלְאוֹקְדָא לֵיהּ בְּנוּרָא דְּמַדְבְּחָא.
סוד יש בהמה רובצת על אלף הרים ואוכלת אלף הרים בכל יום נקראת בהמות בהררי אלף
אֶלָּא סוֹד הוּא, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בְּהֵמָה שֶׁרוֹבֶצֶת עַל אֶלֶף הָרִים, וְאֶלֶף הָרִים אוֹכֶלֶת ׳בְּכָל יוֹם׳, וְכֻלָּם נִקְרָאִים ׳בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף׳ (תהלים נ, י). וְעַל זֶה לָמַדְנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּהֵמָה שֶׁאוֹכֶלֶת בְּהֵמָה. וּמִמָּה נַעֲשׂוּ? מֵאֵשׁ. וְאֶת כֻּלָּם לוֹחֶכֶת אוֹתָם אוֹתָהּ בְּהֵמָה בִּלְחִיכָה אַחַת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי ה' אֱלֹהֶיךְ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא׳ (דברים ד, כד) - וְכָל מֵי הַיַּרְדֵּן שֶׁנִּתְמַלֵּא בְּשֵׁשׁ שָׁנִים, הִיא שׁוֹתָה אוֹתָם בִּגְמִיעָה אַחַת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ׳ (איוב מ, כג).
בלשון הזוהר
אֶלָּא רָזָא הוּא, בְּגִין דְּאִית בְּהֵמָה דִּרְבִיעָא עַל אֶלֶף טוּרִין, וְאֶלֶף טוּרִין אַכְלַת בְּכָל יוֹמָא, וְכֻלְּהוּ אִקְרוּן ׳בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף׳ (תהלים נ, י) (תהילים נ, י). וְעַל דָּא תָּנֵינָן, דְּאִית בְּעִירָא אָכִיל בְּעִירֵי. וּמִמַּה הֲווֹ. מֵאֶשָּׁא. וְכֻלְּהוּ לָחִיךְ לוֹן הַהִיא בְּהֵמָה בִּלְחִיכָא חֲדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא׳ (דברים ד, כד). וְכָל מַיָּא דְּיַרְדֵּן, דְּאַמְלָא בְּשִׁית שְׁנִין, הִיא עַבְדַת לֵיהּ גְּמִיעָה חֲדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יִבְטָח כִּי יַגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ׳ (איוב מ, כג).
רוח הבהמות למטה מצטירת בבהמות ובחטא האדם מביא קרבן ורוח הבהמה עולה למקומה ונהנים ממנה סנגורים
סוֹד הַדָּבָר, הַחֲמוּרָה שֶׁל כָּל אֵלּוּ, עִקָּר וִיסוֹד לְאֵלּוּ הַבְּהֵמוֹת שֶׁלְּמַטָּה, מִשּׁוּם שֶׁהָרוּחַ מִתְפַּשֶּׁטֶת מֵהֶן (שרוחות הַבְּהֵמוֹת מִתְפַּשְּׁטוֹת מֵהֶן) לְמַטָּה, וּמִצְטַיֶּרֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ לְמַטָּה בַּבְּהֵמוֹת. וְכַאֲשֶׁר חָטָא הָאָדָם, מֵבִיא בְּהֵמָה לְקָרְבָּן, וְאוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁל בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה וְחוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ, וּמִתְפַּשֶּׁטֶת אוֹתָהּ הָרוּחַ בְּכֻלָּם. וְכָל אֵלּוּ מִסּוּג זֶה מִתְקָרְבִים וּבָאִים וְנֶהֱנִים מֵאוֹתוֹ חֵלֶב וְדָם שֶׁהָיָה לְבוּשׁ שֶׁל רוּחַ זוֹ, שֶׁהֲרֵי מִצַּד שֶׁלָּהֶם הָיְתָה (בִּגְלַל) אוֹתָהּ הָרוּחַ (שֶׁלָּהֶם). וְכֻלָּם נֶהֱנוּ וְנִזּוֹנוּ וְנַעֲשׂוּ סָנֵגוֹרִים עַל אוֹתוֹ הָאָדָם. וְנִכְנָס דֶּרֶךְ הַוֵּשֶׁט, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וּמִשּׁוּם זֶה הַקָּרְבָּן מִן הַבְּהֵמָה.
בלשון הזוהר
סִתְרָא דְּמִלָּה, חֲמִירָא דְּכָל הָנֵי, עִקָּרָא וִיסוֹדָא לְהָנֵי בְּעִירֵי דִּלְתַּתָּא. בְּגִין דְּרוּחָא מִנַּיְיהוּ מִתְפַשְּׁטָא (ס"א דרוחי דבעירי מנייהו אתפשטו) לְתַתָּא, וְאִתְצָיָיר הַהוּא רוּחָא לְתַתָּא בִּבְעִירֵי. וְכַד חָב בַּר נָשׁ, אַיְיתֵי בְּעִירָא לְקָרְבְּנָא, וְהַהוּא רוּחָא דִּבְעִירָא דָּא, סַלְּקָא וְתָב לְאַתְרֵיהּ, וּמִתְפָּשַּׁט הַהוּא רוּחָא בְּכֻלְּהוּ. וְכָל אִינּוּן דְּזִינָא דָּא, מִתְקָרְבִין וְאַתְיָין וְאִתְהַנְיָין מֵהַהוּא חֶלְבָּא וְדָמָא, דְּהַהוּא לְבוּשָׁא דְּרוּחָא דָּא, דְּהָא מִסִּטְרָא דִּלְהוֹן הֲוָה (בגין) הַהוּא רוּחָא (דלהון). וְכֻלְהוֹן אִתְהַנוּ וְאִתְּזָנוּ, וְאִתְעַבְּדוּן סַנֵּיגוֹרִין עַל הַהוּא בַּר נָשׁ. וְעָאל דֶּרֶךְ וְשֶׁט, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וּבְגִין כָּךְ קָרְבְּנָא מִן הַבְּהֵמָה.
ברוך בני להקבה ישמח אביך ואמך זו בתו של רבי פנחס בן יאיר - שאל על קרבן העוף
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בָּרוּךְ בְּנִי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עָלֶיךְ נֶאֱמַר (משלי כג) (משלי כג כה) ׳יִשְׂמַח אָבִיךְ וְאִמֶּךְ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךְ (משלי כג, כה)׳ - יִשְׂמַח אָבִיךְ - שֶׁלְּמַעְלָה. וְאִמֶּךְ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךְ - זוֹ בִּתּוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס שֶׁל יָאִיר הֶחָסִיד. אֶלְעָזָר בְּנִי, אֱמֹר, זֶה קָרְבַּן בְּהֵמָה, קָרְבַּן הָעוֹף מַהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא א) ׳וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ (ויקרא א, יד)׳? אָמַר לוֹ, לֹא רָאִיתִי, אֲבָל הִסְתַּכַּלְתִּי מִדָּבָר זֶה שֶׁל הַבְּהֵמָה, דָּבָר שֶׁל עוֹפוֹת. וְלֹא אַחֵר, וְלֹא אֹמַר, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָאִיתִי, וְעַד כָּאן לֹא שָׁמַעְתִּי.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרִיךְ בְּרִי לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עֲלָךְ אִתְּמַר ׳יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ׳ (משלי כג, כה). ׳יִשְׂמַח אָבִיךָ׳, דִּלְעֵילָּא. וְאִמֶּךָ, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ׳, דָּא בְּרָתֵיהּ דְּרִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר חֲסִידָא. אֶלְעָזָר בְּרִי אֵימָא, הָא קוּרְבָּנָא דִּבְהֵמָה, קָרְבְּנָא דְּעוֹפֵי מַאי. דִּכְתִּיב, ׳וְאִם מִן הָעוֹף עוֹלָה קָרְבָּנוֹ׳ (ויקרא א, יד). אָמַר לֵיהּ, לָא חֲמֵינָא, אֲבָל אִסְתַּכַּלְנָא מֵהַאי מִלָּה דִּבְהֵמָה, מִלָּה דְּעוֹפֵי. וְלָא אֵימָא, בְּגִין דְּלָא חֲמֵינָא, וְעַד כְּעַן לָא שְׁמַעְנָא.
סוד הקרבנות לא נמסרו אלא לצדיקי אמת - ארבע דמיות חקוקות בכסא שור נשר אריה אדם
אָמַר לוֹ, אֶלְעָזָר, יָפֶה אָמַרְתָּ. אֲבָל סוֹד הַקָּרְבָּנוֹת סְתָרִים רַבִּים שָׁם, וְלֹא נִמְסְרוּ לְגַלּוֹת חוּץ מִצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁסּוֹד שֶׁל אֲדוֹנָם לֹא נִכְסָה מֵהֶם. סִתְרֵי הַקָּרְבָּנוֹת זֶהוּ סוֹד לְאוֹתָם כֵּלִים (חַיּוֹת) הַקְּדוֹשִׁים. אַרְבַּע דְּמֻיּוֹת חֲקוּקוֹת בַּכִּסֵּא, וְזֶהוּ כִּסֵּא וּפַרְנָס שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ: פְּנֵי שׁוֹר, פְּנֵי נֶשֶׁר, פְּנֵי אַרְיֵה, פְּנֵי אָדָם. פְּנֵי אָדָם שֶׁכּוֹלֵל לְכֻלָּם. וְכָל הַפָּנִים מִסְתַּכְּלִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, וְנִכְלָלִים אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, וּמֵהֶם מִתְפַּשְּׁטִים לְכַמָּה צְדָדִים וּרְבָבוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר וּמִנְיָן וְחֶשְׁבּוֹן.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ אֶלְעָזָר, יַאוּת אַמָרְת. אֲבָל רָזָא דְּקָרְבְּנִין סִתְרִין סַגִּיאִין תַּמָּן, וְלָא אִתְמְסָרוּ לְגַלָּאָה, בַּר לְזַכָּאֵי קְשׁוֹט, דְּרָזָא דְּמָארֵיהוֹן לָא אִתְכַּסֵּי מִנַּיְיהוּ. סִתְרָא דְּקָרְבְּנִין, דָּא אִיהוּ סִתְרָא, לְאִינּוּן מָאנִין (ס"א חיון) קַדִּישִׁין. ד' דִּיוּקְנִין חָקוּקִין בְּכִסֵּא, וְדָא אִיהוּ כּוּרְסְיָיא וּפַּרְנָסָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. פְּנֵי שׁוֹר. פְּנֵי נֶשֶׁר. פְּנֵי אַרְיֵה. פְּנֵי אָדָם. פְּנֵי אָדָם דְּכָלִיל לְכֻלְּהוּ. וְכָל אַנְפִּין מִסְתַּכְּלִין אִלֵּין לְאִלֵּין, וְאִתְכְּלִילָן אִלֵּין בְּאִלֵּין, וּמִנַּיְיהוּ מִתְפַּשְּׁטָן לְכַמָּה סִטְרִין וְרִבְוָון, עֵילָּא וְתַתָּא, דְּלֵית לוֹן שִׁיעוּרָא וּמִנְיָינָא וְחֶשְׁבּוֹן.
מפני השור מתפשטת רוח לארבעה מיני בהמה פרים כבשים עתודים ועזים הנהנים מיסודם
מִפְּנֵי הַשּׁוֹר מִתְפַּשֶּׁטֶת לַבְּהֵמוֹת רוּחַ מִמֶּנּוּ לְאַרְבָּעָה מִינִים, וְנִכְלָלִים בְּאֶחָד. וְאֵלּוּ הֵם: פָּרִים, וּכְבָשִׂים, וְעַתּוּדִים, וְעִזִּים. וְהֵם עוֹמְדִים לְקָרְבָּן. וּמִשּׁוּם שֶׁמֵּהֶם הָיוּ, אֵלּוּ חֲיָלוֹת קְדוֹשִׁים שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים מֵאוֹתוֹ פְּנֵי שׁוֹר, מִתְקָרְבִים לַיְסוֹד שֶׁלָּהֶם, וְנֶהֱנִים מֵאוֹתוֹ יְסוֹד וּמַלְבּוּשׁ שֶׁלָּהֶם. וְאִם לֹא שֶׁהָיוּ לָהֶם יְסוֹדוֹת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה, לֹא הָיוּ נִקְרָבִים שָׁם.
בלשון הזוהר
פְּנֵי שׁוֹר, אִתְפְּשָׁט לִבְעִירֵי רוּחָא מִנֵּיהּ, לְאַרְבְּעָה זַיְינִין, וְאִתְכְּלִילָן בְּחַד, וְאִלֵּין אִינּוּן: פָּרִים, וּכְבָשִׂים, וְעַתּוּדִים, וְעִזִּים. וְאִלֵּין קַיְימִין לְקָרְבְּנָא. וּבְגִין דְּמִנְּהוֹן הֲווֹ, אִינּוּן חַיָּילִין קַדִּישִׁין דְּמִתְפַּשְּׁטֵי מֵהַהוּא פְּנֵי שׁוֹר, מִתְקָרְבִין לִיסוֹדָא דִּלְהוֹן, וְאִתְהֲנוּן מֵהַהוּא יְסוֹדָא וּלְבוּשָׁא דִּלְהוֹן. וְאִי לָא דַּהֲווּ לְהוּ יְסוֹדָא דְּהַאי עָלְמָא, לָא מִתְקָרְבִין תַּמָּן.
כדגמת נחת השכינה מרוחות הצדיקים כך אלו נהנים מיסודם ומלבושם
כְּדֻגְמַת שֶׁיֵּשׁ נַחַת לַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה מֵרוּחוֹת הַצַּדִּיקִים, וּמִתְקָרֶבֶת לְקַבֵּל רוּחַ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק וְנֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם שֶׁמִּמֶּנָּה הָיְתָה אוֹתָהּ רוּחַ - כָּךְ אֵלּוּ נֶהֱנִים מִצַּד הַיְסוֹד שֶׁלָּהֶם, וְנֶהֱנִים מֵאוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ שֶׁמִּתְקָרְבִים אֵלָיו, (שֶׁהֲרֵי) רוּחַ הַמַּלְבּוּשׁ (כָּךְ אֵלּוּ נֶהֱנִים מֵאוֹתוֹ הַלְּבוּשׁ שֶׁמַּקְרִיבִים שֶׁמִּצַּד הַיְסוֹד שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֲרֵי חֵלֶב ודם מַלְבּוּשׁ) שֶׁל רוּחַ שֶׁלָּהֶם הָיְתָה, וּמִשּׁוּם זֶה נֶהֱנִים מֵהֶם.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דַּהֲוִי נַיְיחָא לִשְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא, מֵרוּחֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, וְאִתְקְרִיבַת לְקַבְּלָא רוּחָא דְּהַהוּא זַכָּאָה, וְאִתְהֲנָאָת מִנֵּיהּ, בְּגִין דְּמִנָּהּ הֲוָה הַהוּא רוּחַ. כַּךְ אִלֵּין אִתְהֲנוּן מִסִּטְרָא דִּיְסוֹדָא דִּלְהוֹן, וְאִתְהֲנוּן מֵהַהוּא לְבוּשָׁא דְּמִתְקָרְבֵי לֵיהּ, (ס"א דהא) רוּחַ מַלְבּוּשָׁא (ס"א כך אלין מתהנון מההוא לבושא דמתקרבו מסטרא דיסודא דלהון, דהא חלבא ודמא לבושא) דְּרוּחָא דִּלְהוֹן הֲוָה. וּבְגִין כָּךְ אִתְהֲנוּן מִנַּיְיהוּ.
פני נשר מתפשט לעופות בשני צדדים ימין ושמאל קרבן העוף
פְּנֵי נֶשֶׁר מִתְפַּשֵּׁט לָעוֹפוֹת רוּחַ מִמֶּנּוּ. וְנֶשֶׁר בִּשְׁנֵי צְדָדִים הוּא. וְסוֹד זֶה ׳וְעוֹף יְעוֹפֵף׳ (בראשית א, כ), שְׁתֵּי רוּחוֹת. וּמִשּׁוּם זֶה מִתְפַּשֵּׁט וְיוֹרֵד (וְנֶשֶׁר בִּשְׁנֵי צְדָדִים הוּא, יָמִין וּשְׂמֹאל. וְסוֹד זֶה (שם) ׳ועוף יְעוֹפֵף׳, וּמשוּם זֶה שתּי רוּחות מתפּשטות ממנּוּ וְיוֹרְדוֹת) מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל קָרְבָּן העוף.
בלשון הזוהר
פְּנֵי נֶשֶׁר אִתְפְּשָׁט לְעוֹפָא רוּחַ מִנֵּיהּ. וְנֶשֶׁר בִּתְרֵין סִטְרִין אִיהוּ. וְרָזָא דָּא ׳וְעוֹף יְעוֹפֵף׳ (בראשית א, כ), תְּרֵין רוּחִין. וּבְגִין כַּךְ אִתְפְּשָׁט וְנַחְתָּא (ס"א ונשר בתרין סטרין איהו. ימינא ושמאלא ורזא דא ׳ועוף יעופף׳ (בראשית א, כ), ובגין כך תרין רוחי מתפשטו מניה ונחתו) מִימִינָא וּמִשְּׂמָאלָא קָרְבְּנָא דְּעוֹפֵי.
מהצד הטהור מקריבים רק יונה ותורים הנאמנים לבני זוגם
מִכָּל הַצַּד הַטָּהוֹר לֹא מַקְרִיבִים אֶלָּא יוֹנָה וְתוֹרִים, שֶׁהֵם נֶאֱמָנִים לִבְנֵי זוּגָם מִכָּל שְׁאָר הָעוֹפוֹת. וְהֵם נִרְדָּפִים וְלֹא רוֹדְפִים, וְנֶאֱמָנִים זֶה לָזֶה, הַנּוּקְבָּא לְבֶן זוּגָהּ, וְעַל זֶה הַקָּרְבָּן מֵהֶם. וְיוֹרְדוֹת וּמִתְקָרְבוֹת אֵלּוּ הָרוּחוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וְנֶהֱנוֹת מִיסוֹד וְעִקָּר שֶׁלָּהֶם.
בלשון הזוהר
מִכָּל סְטָר דַּכְיָא, לָא אִתְקְרִיב אֶלָּא יוֹנָה וְתוֹרִים, דְּאִינּוּן בִּקְשׁוֹט לְזִוּוּגַיְיהוּ, מִכָּל שְׁאַר עוֹפִין. וְהֵם נִרְדָּפִין, וְלֹא רוֹדְפִין. וּמְהֵימָנָא דָּא לְדָא, נוּקְבָא לְבַר זוּגוֹ. וְעַל דָּא קָרְבְּנָא מִנַּיְיהוּ. וְנַחְתֵּי וּמִתְקָרְבֵי אִינּוּן רוּחִין קַדִּישִׁין, וְאִתְהַנְיָין מִיְּסוֹדָא וְעִקָּרָא דִּלְהוֹן.
קושיית איך מתפשט מיונה קטנה לכמה חילות - כנר דק המאיר לכל העולם
וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ מִתְפַּשֵּׁט מִמְּעַט שֶׁל יוֹנָה זוֹ אוֹ מִתּוֹר זֶה לְכַמָּה צְדָדִים וַחֲיָלוֹת שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר? אוֹ מִן בְּהֵמָה אַחַת אַף כָּךְ? בֹּא רְאֵה, נֵר אֶחָד דַּק דּוֹלֵק, וּמִתְמַלֵּא מִמֶּנּוּ כָּל הָעוֹלָם. עוֹד, עֵץ קָטָן מַדְלִיק לַגָּדוֹל.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, הֵיךְ אִתְפְּשַׁט זְעֵיר מֵהַאי יוֹנָה, אוֹ מִשַּׁפְנִינָא דָּא, לְכַמָּה סִטְרִין חַיָּילִין דְּלֵית לוֹן שִׁיעוּרָא. אוֹ מִן בְּעִירָא חֲדָא אוּף הָכִי. תָּא חֲזֵי. חַד שְׁרָגָא דָּקִיק דָּלִיק, אִתְמַלְּיָיא מִנֵּיהּ כָּל עָלְמָא. תּוּ אָעָא דָּקִיק, אַדְלִיק לְרַבְרְבָא.
ארבע דמיות חקוקות בכסא וכלן יש להן קרבן - אריה כלול בכלם שהוא ימין
עַד כָּאן קָרְבָּן מִשְּׁנֵי צְדָדִים שֶׁחֲקוּקִים בַּכִּסֵּא. וְעַתָּה יֵשׁ לִשְׁאֹל, אַרְבַּע דְּמֻיּוֹת הֵן שֶׁחֲקוּקוֹת בַּכִּסֵּא. מַה טַּעַם אֵין קָרְבָּנוֹת מִשְּׁנֵי צְדָדִים אֲחֵרִים? אֶלָּא וַדַּאי מִכֻּלָּם יֵשׁ קָרְבָּן. אַרְיֵה חָקוּק בַּכִּסֵּא, וּבְשָׁעָה שֶׁקָּרְבָּן שָׁלֵם, אַרְיֵה יוֹרֵד וְעוֹלֶה בָּאֵשׁ, וְאוֹכֵל וְנֶהֱנֶה מִשָּׁם. אָדָם חָקוּק בַּכִּסֵּא, אָדָם עִקַּר הַכֹּל, וּמַקְרִיב שָׁם רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ. וְהָאָדָם הָעֶלְיוֹן נֶהֱנֶה מֵהָאָדָם הַתַּחְתּוֹן, וְכָל מִין מִתְקָרֵב לְמִינוֹ וְנֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ מִשֶּׁלּוֹ מַמָּשׁ וּמֵהַיְסוֹד שֶׁלּוֹ.
בלשון הזוהר
עַד הָכָא קָרְבְּנָא מִתְּרֵין סִטְרִין דְּחָקִיקִין בְּכִסֵּא. הַשְׁתָּא אִית לְמִשְׁאַל, ד' דִּיוּקְנִין אִינּוּן, דְּחָקוּקִין בְּכִסֵּא, מַאי טַעְמָא לֵית קָרְבְּנִין מֵאַחֲרָנִין. אֶלָּא ודַּאי מִכֻּלְּהוּ אִית קָרְבְּנָא. אַרְיֵה חָקוּק בְּכוּרְסְיָיא, בְּשַׁעֲתָא דְּקָרְבְּנָא שְׁלִים, אַרְיֵה נָחִית וְעָאל בְּאֶשָּׁא, וְאָכִיל וְאִתְנֲהֵי מִתַּמָּן. אָדָם חָקוּק בְּכוּרְסְיָיא, אָדָם עִקָּרָא דְּכֹלָּא, וּמַקְרִיב תַּמָּן רוּחֵיהּ וְנִשְׁמָתֵיהּ, וְאָדָם עִלָּאָה אִתְהֲנֵי מֵאָדָם תַּתָּאָה, וְכָל זִינָא אִתְקְרִיב לְזִינֵיהּ, וְאִתְהֲנֵי מִנֵּיהּ מִדִילֵיהּ מַמָּשׁ, וּמִיסוֹדָא דִּילֵיהּ.
כהנים לוים וישראלים נותנים יסוד למדרגות עליונות כל מין למינו
וְאִם תֹּאמַר, וַהֲרֵי אַרְיֵה שֶׁאֵין לוֹ יְסוֹד לְמַטָּה בְּאוֹתוֹ קָרְבָּן - אַרְיֵה כָּלוּל בְּכֻלָּם, שֶׁהֲרֵי לְיָמִין הוּא, וּמִשּׁוּם זֶה אוֹכֵל בְּכֻלָּם, וְכָל הַשְּׁאָר לֹא אוֹכְלִים (מִמֶּנּוּ) מִמִּינוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיָּמִין הוּא. הֲרֵי כָּל אַרְבַּע הַדְּמֻיּוֹת הַחֲקוּקוֹת בַּכִּסֵּא נִקְרָבוֹת לְקָרְבָּן, וּמִשּׁוּם זֶה הוּא קָרְבָּן שָׁלֵם. וְכַאֲשֶׁר נֶהֱנִים מֵעִקָּר וִיסוֹד שֶׁלָּהֶם, אָז נַחַת רוּחַ לְהַדְלִיק נֵרוֹת הָעֶלְיוֹנִים.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, הָא אַרְיֵה דְּלֵית לֵיהּ יְסוֹדָא לְתַתָּא בְּהַהוּא קָרְבְּנָא. אַרְיֵה כָּלִיל בְּכֻלְּהוּ, דְּהָא לִימִינָא הֲוִי, וּבְגִין כָּךְ אָכִיל בְּכֻלְּהוּ, וְכָל שְׁאַר לָא אָכְלִין (ס"א מניה) מִזִּינֵיהּ, בְּגִין דִּימִינָא הוּא. הָא כָּל ד' דִּיוּקְנִין דְּחָקוּקִין בַּכִּסֵּא, מִתְקָרְבִין לְקָרְבְּנָא, וּבְגִין כָּךְ הֲוִי קָרְבְּנָא שְׁלִים. וְכַד אִתְהֲנוּן מֵעִקָּרָא וִיסוֹדָא דִּלְהוֹן, כְּדֵין נַחַת רוּחַ לְאַדְלְקָא בּוּצִינִין עִלָאִין.
פני שור נשר אריה אדם כל אחד מתקרב לשרשו - אדם מקריב רוחו ונשמתו לאדם העליון
כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים נוֹתְנִים (הֵם) יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ לְאֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם. וְכָל מַדְרֵגָה נוֹתֶנֶת לִיסוֹדָהּ אַרְבַּע דְּמֻיּוֹת שֶׁל הַכִּסֵּא בָּרִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ מִין כְּנֶגֶד מִינוֹ, וּמִתְקָרְבִים אֵלּוּ בָּרִאשׁוֹנָה מִין לְמִינוֹ. פְּנֵי הַשּׁוֹר, כֻּלָּם פָּנִים שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים לְאוֹתָם מִינִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כֻּלָּם מִתְקָרְבִים לַשֹּׁרֶשׁ וְלַיְסוֹד שֶׁלָּהֶם. פְּנֵי נֶשֶׁר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. פְּנֵי אַרְיֵה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. פְּנֵי אָדָם, שֶׁמַּקְרִיב רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ מִתְקָרֵב אֵצֶל הָאָדָם הָעֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
כַּהֲנֵי וְלֵיוָאֵי וְיִשְׂרָאֵלֵי, יָהֲבֵי (ס"א אינון) יְסוֹדָא וְעִקָּרָא לְאִינּוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין דִּלְהוֹן. וְכָל דַּרְגָּא יָהִיב לִיסוֹדֵיהּ ד' דִּיוּקְנִין דְּכוּרְסְיָיא בְּקַדְמִיתָא. כִּדְאַמָרָן זִינָא לָקֳבֵל זִינֵיהּ, וּמִתְקָרְבֵי אִינּוּן בְּקַדְמִיתָא זִינָא לְזִינֵיהּ. פְּנֵי שׁוֹר כֻּלְּהוּ פָּנִים דְּמִתְפָּשְׁטָן לְאִינּוּן זִינִין כִּדְקָאַמְרָן, כֻּלְּהוּ מִתְקָרְבֵי לְעִקָרָא וִיסוֹדָא דִּלְהוֹן. פְּנֵי נֶשֶׁר, כִּדְאַמָרָן. פְּנֵי אַרְיֵה, כִּדְאַמָרָן. פְּנֵי אָדָם, דְּמַקְרִיב רוּחֵיהּ וְנִשְׁמָתֵיהּ מִתְקְרִיב לְגַבֵּי אָדָם עִלָּאָה.
כהן שמיחד השם נקרב לכהן העליון - לוים שמנגנים שמח צדם, ישראל מקריב בתפלה
כֹּהֵן שֶׁמְּיַחֵד שֵׁם הַקָּדוֹשׁ, נִקְרָב לְגַבֵּי הַכֹּהֵן הָעֶלְיוֹן. אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנָס לְבֵית קֹדֶשׁ הַקְּדָשִׁים. וְנִקְרָב זֶה, וּמַדְלִיק בְּתִקּוּנוֹ בְּהֶאָרַת הַפָּנִים (שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת) לִקְרַאת הַכֹּהֵן שֶׁלְּמַטָּה. לְוִיִּם שֶׁמְּנַגְּנִים בְּשִׂמְחָה, אוֹתוֹ צַד שֶׁלָּהֶם שָׂמֵחַ וּמֵאִיר פָּנִים. יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּקְרִיב, (שֶׁעוֹמְדִים) עַל הַקָּרְבָּנוֹת בִּתְפִלָּה, שֶׁהֲרֵי תְּפִלָּה עַל הַכֹּל הָיְתָה. הִתְעוֹרֵר לְעֻמָּתָם יִשְׂרָאֵל סָבָא (הָעֶלְיוֹן), סָתוּם (חטם) הַקָּדוֹשׁ, וּמֵאִיר פָּנִים.
בלשון הזוהר
כַּהֲנָא דִּמְיַחֵד שְׁמָא קַדִּישָׁא, מִתְקָרֵיב לְגַבֵּי כַּהֲנָא עִלָּאָה. הַהוּא דְּעָאל לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. וְאִתְקְרִיב דָּא, וְאַדְלִיק בְּתִקּוּנֵיהּ בִּנְהִירוּ דְּאַנְפִּין (ס"א דאתוון), לְקַדְמוּת כַּהֲנָא דִּלְתַּתָּא. לֵיוָאֵי דִּי מְנַגְּנֵי בְּחֶדְוָה, הַהוּא סִטְרָא דִּלְהוֹן חַדֵּי, וְאַנְהִיר אַנְפִּין. יִשְׂרָאֵל דְּקָרִיב, (ס"א דקיימו) עַל קָרְבְּנָא בִּצְלוֹתָא, דְּהָא צְלוֹתָא עַל כֹּלָּא הֲוָה. אִתְּעַר לְגַבַּיְיהוּ יִשְׂרָאֵל סָבָא (ס"א עילאה), סְתָמָא (ס"א חוטמא) קַדִּישָׁא, וְאַנְהִיר אַנְפִּין.
אין רשות לאחת ממדרגות התחתונות לאכל עד שהמלך העליון אוכל ונותן רשות
כָּל מִין לְמִינוֹ, וְכָל דִּבּוּר אַחַר יְסוֹד שֶׁלּוֹ הוֹלֵךְ, וּמְעוֹרְרוֹת מַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת לְמַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְאַף עַל גַּב שֶׁכֻּלָּם מִתְעוֹרְרוֹת, וּמִתְעוֹרְרוֹת מַדְרֵגוֹת שֶׁחֲקוּקוֹת בַּכִּסֵּא לְגַבֵּי מַדְרֵגוֹת שֶׁל הָאָרֶץ, יְסוֹד שֶׁלָּהֶן. וְהֵן מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּסְתָּרוֹת, כֻּלָּן מִתְעוֹרְרוֹת וּמִתְקָרְבוֹת לִסְעוּדָה, וּמִתְעַדְּנוֹת. אֲבָל אֵין רְשׁוּת לְאַחַת מֵהֶן לֶאֱכֹל, לֹא לְמַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת וְלֹא לְמַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת, וְלֶהֱנוֹת שׁוּם הֲנָאָה, וְלֹא לְהוֹשִׁיט יָדָהּ לְקָרְבָּן, עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן אוֹכֵל וְנוֹתֵן לָהֶן רְשׁוּת.
בלשון הזוהר
כָּל זִינָא לְזִינֵיהּ, וְכָל מִלָּה בָּתַר יְסוֹדָא דִּילֵיהּ אַזְלָא וְאַתְּעֲרוּ דַּרְגִּין תַּתָּאִין לְדַרְגִּין עִלָּאִין, וְאַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ מִתְעָרִין, וְאַתְּעֲרוּ דַּרְגִּין דְּחָקִיקִין בַּכִּסֵּא, לְגַבֵּי דַּרְגִּין דְּאַרְעָא, יְסוֹדָא דִּלְהוֹן. וְאִינּוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין דְּמִטַּמְּרָן, כֻּלְּהוּ מִתְעָרֵי וּמִתְקָרְבֵי לִסְעוּדָתָא, וּמִתְעַדְּנֵי. אֲבָל לֵית רְשׁוּ לְחַד מִנַּיְיהוּ לְמֵיכַל, לָא לְדַרְגֵּי עִלָּאֵי, וְלָא לְדַרְגֵּי תַּתָּאֵי, וּלְמִתְהֲנֵי שׁוּם הֲנָאָה, וְלָא לְאוֹשִׁיט יְדָא בְּקָרְבָּנָא, עַד דְּמַלְכָּא עִלָּאָה אָכִיל וְאִתְהֲנֵי, וְיָהִיב לוֹן רְשׁוּ.
אחר שנותן רשות כל אחת נהנית - אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכילת המלך
וְאַחַר שֶׁנּוֹתֵן לָהֶן רְשׁוּת, כָּל אַחַת וְאַחַת נֶהֱנֵית וְאוֹכֶלֶת (כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ). וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי׳ (שיר השירים ה, א) - אֵלּוּ הֵן מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת. ׳מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי׳ - אוֹכְלִים וְנֶהֱנִים כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. (זוֹ זְרוֹעַ יָמִין בְּיֶרֶךְ שְׂמֹאל). ׳אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי׳ - זֶה יַעֲקֹב בְּרָחֵל, זוֹ אֲכִילָה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. ׳שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי׳ - זוֹ זְרוֹעַ שְׂמֹאל בְּיֶרֶךְ יָמִין. הֲרֵי כֻּלָּן מַדְרֵגוֹת (קָרְבָּנוֹת) עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנֶּהֱנֶה מֵהֶן הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרִאשׁוֹנָה, וְזוֹ הָאֲכִילָה שֶׁלּוֹ וְהַהֲנָאָה שֶׁלּוֹ. עַד כָּאן אֲכִילַת הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן בָּרִאשׁוֹנָה.
בלשון הזוהר
לְבָתַר דְּיָהַב לוֹן רְשׁוּ, כָּל חַד וְחַד אִתְהֲנֵי וְאָכִיל (כדקא יאות). וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי׳ (שיר השירים ה, א), אִלֵּין אִינּוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין. ׳מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי׳ - אַכְלֵי וְאִתְהֲנֵי כַּדְּקָא יָאוּת. (ס"א דא דרועא ימינא, בירכא שמאלא). ׳אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי׳ - דָּא יַעֲקֹב בְּרָחֵל, דָּא אֲכִילָה כַּדְּקָא יָאוּת. ׳שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי׳ - דָּא דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא, בְּיַרְכָא יְמִינָא. הָא כֻּלְּהוּ דַּרְגִּין (ס"א קרבנין) עִלָּאִין, דְּאִתְהֲנֵי בְּהוּ מַלְכָּא קַדִּישָׁא בְּקַדְמִיתָא. וְדָא מֵיכְלָא דִּילֵיהּ וַהֲנָאָה דִּילֵיהּ. עַד הָכָא מֵיכְלָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה בְּקַדְמִיתָא.
מכאן נתן רשות לארבע דמיות ולכל המתפשטים מהן - אכלו רעים שתו ושכרו דודים
מִכָּאן וּלְהָלְאָה נָתַן רְשׁוּת לְאַרְבַּע דְּמֻיּוֹת שֶׁחֲקוּקוֹת בַּכִּסֵּא, וּלְכָל אוֹתָם שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים מִמֶּנּוּ, לֵהָנוֹת וְלֶאֱכֹל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׳ (שיר השירים ה, א). ׳אִכְלוּ רֵעִים׳ - אֵלּוּ הֵן אַרְבַּע דְּמֻיּוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. ׳שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׳ - כָּל אוֹתָם שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים מֵהֶן, וְכֻלָּם אוֹכְלִים וּמִתְפַּשְּׁטִים וְנֶהֱנִים כְּמוֹ שֶׁרָאוּי, וּמְאִירִים הַפָּנִים, וְהָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם בְּשִׂמְחָה. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד, בֵּין מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת וּבֵין מַדְרֵגוֹת תַּחְתּוֹנוֹת, בַּשֹּׁרֶשׁ שֶׁלָּהֶם מִתְקָרְבִים וְנֶהֱנִים. זֶהוּ סוֹד וְסֵתֶר הַקָּרְבָּן כְּמוֹ שֶׁרָאוּי.
בלשון הזוהר
מִכָּאן וּלְהָלְאָה, יָהִיב רְשׁוּ לְד' דִּיוּקְנִין דְּחָקִיקִין בְּכוּרְסְיָיא, וּלְכָל אִינּוּן דְּמִתְפָּשְּׁטָן מִנַּיְיהוּ, לְאִתְהֲנֵי וּלְמֵיכַל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׳. ׳אִכְלוּ רֵעִים׳, אִלֵּין אִינּוּן אַרְבַּע דִּיוּקְנִין דְּאַמָרָן. ׳שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׳ - כָּל אִינּוּן דְּמִתְפַּשְּׁטֵי מִנַּיְיהוּ, וְכֻלְּהוּ אַכְלֵי וּמִתְפַּשְּׁטֵי, וְאִתְהֲנוּן כַּדְּקָא יָאוּת, וְאַנְהִירוּ אַנְפִּין, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה, וְכָל חַד וְחַד, בֵּין דַּרְגִּין עִלָּאִין, וּבֵין דַּרְגִּין תַּתָּאִין, בִּיסוֹדָא דִּלְהוֹן מִתְקָרְבִין וּמִתְהֲנִין. דָּא אִיהוּ רָזָא וְסִתְרָא דְּקָרְבְּנָא כַּדְּקָא חֲזֵי.
השתטחו רבי אלעזר ורבי אבא ואמרו אם לא נמסרה תורה בסיני בן יוחאי היה התורה
בָּאוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא וּשְׁאָר הַחֲבֵרִים וְהִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אִם לֹא נִמְסְרָה הַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי, אֶלָּא שֶׁהָיָה אוֹמֵר הקב"ה, הֲרֵי בֶּן יוֹחַאי הוּא הַתּוֹרָה וְהַסְּתָרִים שֶׁלִּי - דַּי לָעוֹלָם. אוֹי כַּאֲשֶׁר תִּסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם. מִי יָאִיר אוֹרוֹת הַתּוֹרָה. הַכֹּל יֶחֱשַׁךְ מֵאוֹתוֹ יוֹם. שֶׁהֲרֵי עַד שֶׁיָּבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֹא יִהְיֶה דוֹר כְּדוֹר זֶה שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן נִמְצָא בְּתוֹכוֹ.
בלשון הזוהר
אָתוּ רִבִּי אֶלְעָזָר ורִבִּי אַבָּא וּשְׁאַר חַבְרַיָּיא, וְאִשְׁתְּטָחוּ קַמֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, אִלְמָלֵא לָא אִתְמְסַר אוֹרַיְיתָא בְּטוּרָא דְּסִינַי, אֶלָּא דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָא בַּר יוֹחָאי אוֹרַיְיתָא וְסִתְרִין דִּילִי, דַּיהו"ה לְעָלְמָא. וַוי כַּד תִּסְתָּלַּק מִן עָלְמָא. מַן יַנְהִיר בּוּצִינִין דְּאוֹרַיְיתָא, כֹּלָּא יִתְחֲשַׁךְ מֵהַהוּא יוֹמָא. דְּהָא עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, לָא לִיהֱוֵי דָּרָא כְּדָרָא דָּא, דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן שָׁרִי בְּגַוִּיהּ.
אסור לטעם עד שיאכל המלך העליון תפלה כדגמת מזמון לדמיות שבכסא
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, עַל סוֹד זֶה אָסוּר לוֹ לְבֶן אָדָם לִטְעֹם כְּלוּם עַד שֶׁיֹּאכַל הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. וּמַה הוּא? תְּפִלָּה. תְּפִלָּה שֶׁל בֶּן אָדָם, כְּדֻגְמַת זֶה בַּתְּחִלָּה מְזַמְּנִים לַדְּמֻיּוֹת שֶׁחֲקוּקוֹת בַּכִּסֵּא עַל אוֹתָן הַבְּרִיּוֹת שֶׁמִּתְפַּשְּׁטוֹת רוּחוֹת שֶׁלָּהֶן עַל עוֹפוֹת וּבְהֵמוֹת לְקָרְבָּן, בְּרִיּוֹת שֶׁהָרוּחַ שֶׁלָּהֶן יְסוֹד בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵהֶן, וְזֶהוּ ׳מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךְ ה' שֶׁהֲרֵי בְּרִיּוֹת שֶׁרְאוּיוֹת לְהַקְרִיב, רוּחַ שֶׁלָּהֶן מִתְפַּשֶּׁטֶת עֲלֵיהֶן, אַרְבַּע דְּמֻיּוֹת מְזֻמָּנוֹת עַל קָרְבָּנוֹת אֵלּוּ׳ (תהלים קד, כד). וְזֶהוּ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְכָל אוֹתָם חֲיָלוֹת אֲחֵרִים שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים מֵהֶם.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, עַל רָזָא דָּא, אָסִיר לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לִטְעוֹם כְּלוּם, עַד דְּיֵיכוּל מַלְכָּא עִלָּאָה, וּמַה אִיהוּ. צְלוֹתָא. צְלוֹתָא דְּבַּר נָשׁ, כְּגַוְונָא דָּא, בְּקַדְמִיתָא, מְזַמְנִין לְדִיּוּקְנִין דְּחָקִיקִין בְּכוּרְסְיָיא, עַל אִינּוּן בִּרְיָין, דְּמִתְפַּשְּׁטֵי רוּחִין דִּלְהוֹן, עַל עוֹפֵי וּבְעִירֵי, לְקָרְבְּנָא בִּרְיָין דְּרוּחָא דִּלְהוֹן יְסוֹדָא בְּהַאי עָלְמָא מִנַּיְיהוּ, וְהַיְינוּ ׳מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יהו"ה׳ (תהילים קד, כד), דְּהָא בִּרְיָין דְּאִתְחַזְיָין לְקָרְבְּנָא רוּחָא דִּילְהוֹן, מִתְפְּשַּׁט עָלַיְיהוּ אַרְבַּע דִּיוּקְנִין, מְזַמְּנָן עַל קָרְבְּנִין אִלֵּין. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַרָן, וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְכָל אִינּוּן חַיָּילִין אַחֲרָנִין דְּקָא מִתְפַּשְּׁטֵי מִנַּיְיהוּ.
הכהן הגדול מיחד השם אהבת עולם שמע ישראל, הלוים בנגון והיה אם שמע, ישראל סבא עומד על הקרבן
וּלְבַסּוֹף הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁהוּא מְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ וְכוּ'. וְהַיִּחוּד שֶׁמְּיַחֵד, זֶהוּ ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד׳ (דברים ו, ד). וּלְבַסּוֹף הַלְוִיִּם שֶׁמִּתְעוֹרְרִים לְנִגּוּן, זֶהוּ ׳וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ וְגוֹ', הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה וְגוֹ'׳ (שם יא). זֶה נִגּוּן הַלְוִיִּם, כְּדֵי לְהַסְתִּיר סֵתֶר (לְעוֹרֵר צַד) זֶה בְּקָרְבָּן זֶה. וְאַחַר כָּךְ יִשְׂרָאֵל, זֶה אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן, יִשְׂרָאֵל סָבָא שֶׁעוֹמֵד עַל הַקָּרְבָּן, (קָרְבָּן עֶלְיוֹן אֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת) שֶׁהִיא עֶשֶׂר מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת פְּנִימִיּוֹת שֶׁל הַכֹּל, עוֹמְדוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן.
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר כַּהֲנָא רַבָּא דְּקָא מְיַיחֵד שְׁמָא קַדִּישָׁא, הַיְינוּ אַהֲבַת עוֹלָם אַהֲבְתָּנוּ וְכוּ'. יִחוּדָא דְּקָא מְיַיחֵד, הַיְינוּ שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל יהו"ה אֱלֹהֵינוּ יהו"ה׳ (דברים ו, ד-ה) אֶחָד. וּלְבָתַר לֵיוָאֵי, דְּקָא מִתְעָרֵי לְנִגּוּנָא, הַיְינוּ ׳וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וְגוֹ'׳, ׳הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה וְגוֹ'׳ (דברים יא, טז). דָּא נִגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי, בְּגִין לְאַסְתָרָא סִתְרָא (ס"א לאתערא סטרא) דָּא, בְּקוֹרְבָּנָא דָּא. וּלְבָתַר יִשְׂרָאֵל, דָּא אֱמֶת וְיַצִּיב וְנָכוֹן, יִשְׂרָאֵל סָבָא דְּקַיְּימָא עַל קָרְבְּנָא, (קרבנא עילאה הא דרגין) דְּאִיהִי י' דַּרְגִּין עִלָּאִין פְּנִימָאִין דְּכֹלָּא, קַיְּימָא עַל פָּתוֹרָא.
אין רשות לאכל עד שהמלך אוכל ג ראשונות וג אחרונות ואחר כך רשות לארבע הדמיות
אֲבָל אֵין רְשׁוּת לְאֶחָד מֵהֶם לֶאֱכֹל וּלְהוֹשִׁיט יָדוֹ לַקָּרְבָּן עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן אוֹכֵל. וְזֶהוּ ג' רִאשׁוֹנוֹת וְג' אַחֲרוֹנוֹת. כֵּיוָן שֶׁהוּא אָכַל, נָתַן רְשׁוּת לְאַרְבַּע דְּמֻיּוֹת, וּלְכָל אוֹתָם הַצְּדָדִים שֶׁנִּפְרָדִים מֵהֶן, לֶאֱכֹל.
בלשון הזוהר
אֲבָל לֵית רְשׁוּ לְחַד מִנַּיְיהוּ לְמֵיכַל, וּלְאוֹשִׁיט יְדָא לְקָרְבְּנָא, עַד דְּמַלְכָּא עִלָּאָה אָכִיל. וְהַיְינוּ ג' רִאשׁוֹנוֹת, וְג' אַחֲרוֹנוֹת. כֵּיוָן דְּאִיהוּ אָכִיל, יָהִיב רְשׁוּ לְד' דִּיוּקְנִין, וּלְכָל אִינּוּן סִטְרִין דְּמִתְפָּרְשָׁן מִנַּיְיהוּ, לְמֵיכַל.
אדם דיוקן הכולל הדמיות נופל על פניו ומוסר רוחו לאדם העליון אליך הוי נפשי אשא
וְאָז אָדָם, שֶׁהוּא דְּיוֹקָן שֶׁכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל שְׁאָר הַדְּמֻיּוֹת, יוֹרֵד וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו, וּמוֹסֵר עַצְמוֹ וְרוּחוֹ לְגַבֵּי הָאָדָם הָעֶלְיוֹן שֶׁעוֹמֵד עַל אוֹתָן הַדְּמֻיּוֹת, שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַדְּמֻיּוֹת, לְעוֹרֵר אוֹתוֹ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁרָאוּי, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהלים כה, א) - לְעוֹרֵר (שלש) דְּמֻיּוֹת אֲחֵרוֹת וְכָל אֵלּוּ שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים מֵהֶן. (׳תהלה לְדָוִד׳ (שם קמה, א)) וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב יַבִּיעוּ. יְרַנֵּנוּ. יֹאמֵרוּ. יְדַבֵּרוּ. וְכֻלָּם אוֹכְלִים וְנֶהֱנִים, כָּל אֶחָד וִאֶחָד כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ.
בלשון הזוהר
כְּדֵין אָדָם, דְּאִיהוּ דִּיּוּקְנָא דְּכָלִיל כָּל שְׁאַר דִּיוּקְנִין, מָאִיךְ וְנָפִיל עַל אַנְפּוֹי, וּמָסִיר גַּרְמֵיהּ וְרוּחֵיהּ לְגַבֵּי אָדָם דִּלְעֵילָּא, דְּקַיְּימָא עַל אִינּוּן דִּיוּקְנִין, דְּכָלִיל כָּל דִּיוּקְנִין, לְאַתְּעָרָא לֵיהּ עָלֵיהּ כַּדְּקָא חֲזֵי, וְהַיְינוּ ׳אֵלֶיךָ יהו"ה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהילים כה, א), לְאַתְּעָרָא (תלת) דִּיוּקְנִין אַחֲרָנִין, וְכָל אִינּוּן דְּמִתְפַּשְּׁטֵי מִנַּיְיהוּ. (׳תהלה לדוד׳ (תהילים קמה, יא)) וְהַיְינוּ יַבִּיעוּ. יְרַנֵּנוּ. יֹאמֵרוּ. יְדַבֵּרוּ. וְכֻלְּהוּ אַכְלִין וְאִתְהַנְיָין כָּל חַד וְחַד כַּדְּקָא חֲזֵי לֵיהּ.
מכאן ואילך יאמר אדם צרות שלו יענך הוי ביום צרה כעברה שיושבת בצרה
מִכָּאן וּלְהָלְאָה יֹאמַר אָדָם צָרוֹת שֶׁלּוֹ בּוֹ (שֶׁל לִבּוֹ), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יַעַנְךְ ה' בְּיוֹם צָרָה׳ (שם כ) - (צָרָה) כְּעֻבָּרָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּצָרָה, כְּדֵי לְהַפֵּךְ אֶת כֻּלָּם לִהְיוֹת סָנֵגוֹרִים עַל הָאָדָם. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ וְגוֹ'׳ (תהלים קמד).
בלשון הזוהר
מִכָּאן וּלְהָלְאָה לֵימָא בַּר נָשׁ עָאקוּ דִּילֵיהּ בֵּיהּ (ס"א דלביה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יַעַנְךָ יהו"ה בְּיוֹם צָרָה׳ (תהילים כ, ב). (עאקו) כְּעוּבַּרְתָּא דְּיָתְבָא בְּעָאקוּ, לְאִתְהַפְּכָא כֻּלְּהוֹן סַנֵּיגוֹרִין עָלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ וְגוֹ'׳ (תהילים קמד, טו).
רבי שמעון הלך לטבריה פגע בו אליהו - מה עוסק הקבה ברקיע, בקרבנות ואומר דברים משמך
רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה הוֹלֵךְ לִטְבֶרְיָה. פָּגַע בּוֹ אֵלִיָּהוּ, אָמַר לוֹ, שָׁלוֹם עָלֶיךְ מוֹרִי. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, בַּמָּה עוֹסֵק הקב"ה בָּרָקִיעַ? אָמַר לוֹ, בְּקָרְבָּנוֹת עוֹסֵק, וְאוֹמֵר דְּבָרִים חֲדָשִׁים מִשִּׁמְךְ. אַשְׁרֶיךְ! וּבָאתִי לְהַקְדִּים לְךְ שָׁלוֹם, וְדָבָר אֶחָד רוֹצֶה אֲנִי לִשְׁאֹל מִמְּךְ לְהַסְכִּים., בַּיְשִׁיבָה שֶׁל הָרָקִיעַ שָׁאֲלוּ שְׁאֵלוֹת: הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה וְגוֹ ' אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי וְגוֹ'׳ (שיר השירים ה, א). מִי שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, הוּא אוֹמֵר אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי?!
בלשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אָזִיל לִטְבֶרְיָא, פָּגַע בֵּיהּ אֵלִיָּהוּ, אָמַר לֵיהּ שְׁלָמָא עָלֵיהּ דְּמֹר. אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּמַאי קָא עָסִיק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּרְקִיעָא. אָמַר לֵיהּ בְּקָרְבָּנוֹת עָסִיק, וְאָמַר מִלִּין חַדָתִּין מִשְּׁמָךְ, זַכָּאָה אַנְתְּ, וַאֲתֵינָא לְאַקְדְּמָא לְךָ שְׁלָם, וּמִלָּה חֲדָא בָּעֵינָא לְמִשְׁאַל מִנָךְ, לְאַסְכְּמָא. בִּמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא שְׁאֶלְתָּא שָׁאִילוּ, עָלְמָא דְּאָתֵי לֵית בֵּיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְהָא כְּתִיב ׳בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָּה וְגוֹ'׳ (שיר השירים ה, א), ׳אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי וְגוֹ'׳. מַאן דְּלֵית בֵּיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אִיהוּ אָמַר ׳אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי׳.
אמר הקבה בר יוחאי יאמר - כמה חביבות חבב הקבה לכנסת ישראל ששנה מעשיו לאכל ולשתות בשבילה
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, והקב"ה מַה הֵשִׁיב לָהֶם? אָמַר לוֹ, אָמַר הקב"ה, הֲרֵי בַּר יוֹחַאי יֹאמַר, וּבָאתִי לִשְׁאֹל מִמְּךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָּה חֲבִיבוּת חִבֵּב הקב"ה לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּמֵרִבּוּי הָאַהֲבָה שֶׁאוֹהֵב אוֹתָהּ, שִׁנָּה מַעֲשָׂיו מִמַּה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁאֵין דְּרָכָיו בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה - בִּגְלַל הָאַהֲבָה אָכַל וְשָׁתָה. הוֹאִיל וּבָא אֶצְלָהּ, עָשָׂה רְצוֹנָהּ. כַּלָּה נִכְנֶסֶת לַחֻפָּה וְרוֹצָה לֶאֱכֹל, אֵין זֶה דִּין שֶׁיֹּאכַל חֲתָנָהּ עִמָּהּ אַף עַל גַּב שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת כָּךְ?! זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה׳ (שיר השירים ה, א) - הוֹאִיל וּבָאתִי אֶצְלָהּ וְלַעֲלוֹת עִמָּהּ לַחֻפָּה, ׳אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַאי קָא אָתִיב לוֹן. אָמַר לֵיהּ, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָא בַּר יוֹחָאי יֵימָּא. וַאֲתֵינָא לְמִשְׁאַל מִנָךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כַּמָה חֲבִיבוּ חִבֵּב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּמִסְּגִיאוּ דִּרְחִימוּ דְּרָחִים לָהּ, שָׁנֵי עוֹבָדוֹי מִמַּה דְּהוּא עָבִיד. דְּאַף עַל גַּב דְּלָאו אוֹרְחוֹי בְּמֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָּיא, בְּגִין רְחִימוּתָא, אָכִיל וְשָׁתָה. הוֹאִיל וְאָתֵי לְגַבָּהּ, עָבִיד רְעוּתָהּ. כַּלָּה עַיְילַת לַחוּפָּה, וּבָעָת לְמֵיכַל, לֵית דִּין דְּיֵיכוּל חֲתָנָהּ בַּהֲדָהּ, אַף עַל גַּב דְּלָאו אָרְחֵיהּ לְמֶעְבַּד הָכִי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָּה׳. הוֹאִיל וַאֲתֵינָא לְגַבָּהּ, וּלְמֵיעַל בַּהֲדָהּ לַחוּפָּה, ׳אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי וְגוֹ'׳.
למדנו מדוד ששנה מעשיו והקבה קבל - זמן למלך ולמטרוניתא כאחד קומה הוי למנוחתך אתה וארון עזך
וְלָמַדְנוּ מִדָּוִד, שֶׁהִזְמִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשִׁנָּה מַעֲשָׂיו מִמַּה שֶּׁדְּרָכָיו שֶׁל הקב"ה, והקב"ה קִבֵּל וְעָשָׂה רְצוֹנוֹ. זִמֵּן לַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוֹנִיתָא עִמּוֹ - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךְ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךְ׳ (תהלים קלב, ח) - מֶלֶךְ וְמַטְרוֹנִיתָא כְּאֶחָד, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְרִיד אוֹתָם, שִׁנָּה כֵּלִים וְשִׁנָּה מַעֲשִׂים שֶׁל הַמֶּלֶךְ.
בלשון הזוהר
וְיַלְפֵינָן מִדָּוִד, דְּזַמִּין לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְשָׁנֵּי עוֹבָדוֹי מִמַּה דְּאָרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קַבִּיל וְעָבִיד רְעוּתֵיהּ. זַמִּין לְמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא בַּהֲדֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳קוּמָה יהו"ה לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עוּזֶּךָ׳ (תהילים קלב, ח). מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא כַּחֲדָא, בְּגִין דְּלָא לְאַפְרְשָׁא לוֹן, שָׁנֵּי מָאנִין, וְשָׁנֵּי עוֹבָדִין דְּמַלְכָּא.
קושיית כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו למה לא לויך - שהם מצד הימין
זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳כֹּהֲנֶיךְ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךְ יְרַנֵּנוּ בַּעֲבוּר דָּוִד וְגוֹ'׳. כֹּהֲנֶיךְ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק?! לְוִיֶּיךְ צָרִיךְ לִכְתֹּב! שֶׁהֲרֵי צֶדֶק מִצַּד הַלְוִיִּם הוּא. וַחֲסִידֶיךְ יְרַנֵּנוּ?! לְוִיֶּיךְ יְרַנֵּנוּ צָרִיךְ לִכְתֹּב! שֶׁהֲרֵי רִנָּה וְזִמְרָה הִיא בַּלְוִיּם. וְהוּא שִׁנָּה וְאָמַר כֹּהֲנֶיךְ וַחֲסִידֶיךְ, שֶׁהֵם מִצַּד הַיָּמִין.
בלשון הזוהר
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ׳ (תהלים לב, ט) ׳בַּעֲבוּר דָּוִד וְגוֹ'׳, ׳כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק׳, לְוִיֶּיךָ מִבָּעֵי לֵיהּ, דְּהָא צֶדֶק מִסִּטְרָא דְּלֵיוָאֵי אִיהוּ. ׳וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ׳, לְוִיֶּיךָ יְרַנֵּנוּ מִבָּעֵי לֵיהּ, דְּהָא רִנָּה וְזִמְרָה בְּלֵיוָאֵי נִינְהוּ, וְאִיהוּ שָׁנֵּי וְאָמַר, כֹּהֲנֶיךָ וַחֲסִידֶיךָ, דְּאִינּוּן מִסִּטְרָא דִּימִינָא.
אמר לו הקבה אין דרכי כך אמר דוד תקון שתקנתי אל תשנה - מזמן לאחר עושה רצונו
אָמַר לוֹ הקב"ה, דָּוִד, אֵין דַּרְכִּי כָּךְ. אָמַר דָּוִד, ׳בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךְ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךְ׳ (תהלים קלב, י) - תִּקּוּן שֶׁאֲנִי תִּקַּנְתִּי, אַל תְּשַׁנֶּה אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ, דָּוִד, הוֹאִיל וְזִמַּנְתָּ אוֹתִי, יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךְ, וְלֹא רְצוֹנִי. וּלְמֵדִים מִכָּאן דֶּרֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁמִּי שֶׁמְּזַמֵּן לְאַחֵר, אוֹתוֹ שֶׁבָּא אֶצְלוֹ יֵשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ אַף עַל גַּב שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דָּוִד לָאו אוֹרַח דִּילִי הָכִי. אָמַר דָּוִד, ׳בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ׳. תִּקּוּנָא דַּאֲנָא תַּקִּינַת, לָא תְּשָׁנֵהּ לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ, דָּוִד, הוֹאִיל וְזַמִינַת לִי, אִית לִי לְמֶעְבַּד רְעוּתָךְ, וְלָאו רְעוּתִי. וְיַלְפֵינָן מֵהַאי, אוֹרְחָא דְּעָלְמָא, דְּמַאן דִּמְזַמֵּן לְאַחֲרָא, הַהוּא דְּאָתֵי לְגַבֵּיהּ, אִית לֵיהּ לְמֶעְבַּד רְעוּתֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּלָאו אוֹרְחֵיהּ בְּכַךְ.
כך ויקח מאבני המקום הואיל ובא חתן לכלה קבל אבנים לשכב ברצון הלב
כָּךָ ׳וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וְגוֹ'׳ (בראשית כח, יא) '. הוֹאִיל וּבָא חָתָן אֵצֶל הַכַּלָּה, אַף עַל גַּב שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִשְׁכַּב אֶלָּא בְּכָרִים וּכְסָתוֹת, וְהִיא נָתְנָה לוֹ אֲבָנִים לִשְׁכַּב - הַכֹּל יְקַבֵּל בִּרְצוֹן הַלֵּב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא׳, עַל אוֹתָם אֲבָנִים, אַף עַל גַּב שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ.
בלשון הזוהר
כַּךְ ׳וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וְגוֹ'׳ (בראשית כח, יא), הוֹאִיל וְאָתָא חָתָן לְגַבֵּי כַּלָּה, אַף עַל גַּב דְּלָאו אוֹרְחֵיהּ לְמִשְׁכַּב. אֶלָּא בְּכָרִים וּכְסָתוֹת, וְאִיהִי יָהֲבָהּ לֵיהּ אֲבָנִין לְמִשְׁכַּב, כֹּלָּא יְקַבֵּל בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא׳, עַל אִינּוּן אֲבָנִין, אַף עַל גַּב דְּלָאו אוֹרְחֵיהּ בְּכַךְ.
אף כאן אכלתי יערי עם דבשי בביתה של הכלה ולא במקומו כמלאכים אצל אברהם
אַף גַּם כָּאן, ׳אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי׳ (שיר השירים ה, א) - אַף עַל גַּב שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ, בִּגְלַל אַהֲבָה שֶׁל הַכַּלָּה. וְעִם כָּל זֶה בְּבֵיתָהּ שֶׁל הַכַּלָּה, וְלֹא בְמָקוֹם אַחֵר. בִּמְקוֹמוֹ לֹא אוֹכֵל וְלֹא שׁוֹתֶה - בַּמָּקוֹם שֶׁלָּהּ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בָּאתִי לְגַנִּי. מַלְאָכִים שֶׁשָּׁלַח הקב"ה לְאַבְרָהָם לֹא אָכְלוּ וְלֹא שָׁתוּ בִּמְקוֹמָם - בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם אָכְלוּ וְשָׁתוּ. אָמַר לוֹ, רַבִּי, חַיֶּיךְ דָּבָר זֶה רָצָה הקב"ה לוֹמַר, וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ לִפְנֵי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הֵבִיא הַדָּבָר לְפָנֶיךְ. אַשְׁרֶיךְ בָּעוֹלָם, שֶׁאֲדוֹנְךְ מִשְׁתַּבֵּחַ בְּךְ לְמַעְלָה, וְעָלֶיךְ כָּתוּב ׳צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים׳ (שמואל ב כג).
בלשון הזוהר
אוּף נָמֵי הָכָא, ׳אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי׳ (שיר השירים ה, א) אַף עַל גַּב דְּלָאו אָרְחוֹי בְּכַךְ, בְּגִין רְחִימוּ דְּכַלָּה. וְעִם כָּל דָּא בְּבֵיתָא דְּכַלָּה וְלָא בַּאֲתָר אַחֲרָא. בְּאַתְרֵיהּ לָא אָכִיל וְלָא שָׁתֵי, בַּאֲתָר דִּילָהּ אָכִיל וְשָׁתֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בָּאתִי לְגַנִּי׳. מַלְאֲכִין דְּשָׁדַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַבְרָהָם, לָא אַכְלוּ וְלָא שָׁתוּ בְּאַתְרַיְיהוּ, בְּגִין אַבְרָהָם אַכְלוּ וְשָׁתוּ. אָמַר לֵיהּ, רִבִּי. חַיֶּיךָ, מִלָּה דָּא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֵימַר, וּבְגִין דְּלָא לְמֶחְזָק טִיבוּ לְגַרְמֵיהּ, קַמֵּי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, סָלִיק מִלָּה לְגַרְמָךְ, זַכָּאָה אַנְתְּ בְּעָלְמָא, דְּמָארָךְ מִשְׁתְּבַּח בָּךְ לְעֵילָּא. וְעָלָךְ כְּתִיב, ׳צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים׳ (שמואל ב כג, ג).
את קרבני לחמי לאשי בקרבן יש עשן ריח וניחוח - עשן אלו בעלי הרגז
אֶת־קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִֽיחֹחִי.׳אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי וְגוֹ'׳ (במדבר כח, ב). רַבִּי יוּדָאִי אָמַר, בַּקָּרְבָּן יֵשׁ עָשָׁן, סוד 'תננא דגומרין דאשא' - כחות הדין המתפשטים מן הנקב השמאלי שבחוטם, מזון ל'מארי דרוגזא' דמסטרא דשמאלא, וְיֵשׁ רֵיחַ העולה מן הנקב הימני, בהתעוררות ממטה למעלה הקושרת כל הכחות שמצד ימין זה בזה - וְיֵשׁ נִיחוֹחַ. הוא השפע והאור היורד מהנחת רוח שאחַר קשירת המדות, ולכן 'ניחוח' בא אחַר 'ריח' (אוה״ח, ע״פ זוהר נח). ושלשתם למתק ולתקן שתי הבחינות באצילות: בחינת הדין ובחינת הרחמים (אור יקר) עָשָׁן - אֵלּוּ בַּעֲלֵי הָרֹגֶז, הם הכחות שמצד שמאל, שהעשן הוא מזונם ובו מתפייסים שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה'׳ראיה שהעשן מסטרא דדינא, שנאמר 'כי אז יעשן אף ה''. (דברים כט, יט). אֵלּוּ נֶהֱנִים מֵהֶעָשָׁן, שהוא מאכלם, ועי''כ אינם מקטרגים וַעֲשַׁןהעולה רֹגֶז בַּחֹטֶם הוּא. היינו הת״ת שבבינה רֵיחַ - אֵלּוּ שֶׁנִּקְרָאִים תַּפּוּחִים. לדעת ר' יודאי, התפוחים הם חסד וגבורה - סוד 'חיוור וסומק', שני הגוונין שבתפוח. והם שני הפנים, ימין ושמאל שלצדי החוטם, והת״ת ביניהם, יורה שהמכוון הוא בעליית הריח לחסד וגבורה עילאין שהדעת יורד משתיהן בסוד יה''ו, ו ולזה אמר כ'תפוחים' ולא תפוחים. אָמַר רַבִּי אַבָּא, כַּתַּפּוּחִים - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים׳ (שיר השירים ז, ט).
בלשון הזוהר
׳אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי וְגוֹ', רִבִּי יוּדָאִי אָמַר, בְּקָרְבָּנָא אִית עָשָׁן, וְאִית רֵיחַ, וְאִית נִיחֹחַ׳ (במדבר כח, ב). עָשָׁן: אִינּוּן מָארֵי דְּרוּגְזָא. דִּכְתִּיב, ׳כִּי אָז יְעְשַׁן אַף יהו"ה׳ (דברים כט, יט). אִינּוּן אִתְהֲנוּן מֵעָשָׁן. וְעָשָׁן רוּגְזָא, בְּחוֹטָמָא אִיהוּ. רֵיחַ: אִינּוּן דְּאִקְרוּן תַּפּוּחִין. אָמַר רִבִּי אַבָּא, כַּתַּפּוּחִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְרֵיחַ אַפֵּיךְ כַּתַּפּוּחִים׳ (שיר השירים ז, ט).
את הכבש האחד תעשה בבקר זה בקר של אברהם - קרבן הערבים זה יצחק
׳אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר׳ (במדבר כח, ד). מַהוּ בַבֹּקֶר? זֶה בֹּקֶר שֶׁל אַבְרָהָם, הוא אור החסד, מדת אברהם שהכבש מכוון ממש כנגד מדת החסד שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבּקֶר׳ (בראשית כב, ג) - מִנַּיִן לָנוּ שֶׁזֶּה הַבֹּקֶר שֶׁל אַבְרָהָם? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר ׳הַבֹּקֶר אוֹר׳ (שם מד) - בֹּקֶר אוֹר לֹא כָתוּב, אֶלָּא הַבֹּקֶר אוֹר,בה״א הידיעה 'אור' סתם, משום שהוא עצם החסד (- אור יקר) וְזֶהבהארת החסד הנקרא אוֹר רִאשׁוֹן חסד הראשון שמן החכמה שֶׁבָּרָא הקב"ה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְעַל זֶה נֶאֱמַר תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, בַּבֹּקֶר הַיָּדוּעַ. וּכְנֶגֶד בֹּקֶר שֶׁל אַבְרָהָם מַקְרִיבִים קָרְבָּן זֶה. שאין הכוונה לעת ההקרבה בבוקר בלבד - שהקרבן ענין בפני עצמו - אלא שיהא הכבש מכוון ממש כנגד מדת החסד. קָרְבָּן שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם זֶה יִצְחָק, וּכְנֶגֶד עֶרֶב שֶׁל יִצְחָק נִקְרָב. שאף שהוא בין שני הערבים, עיקר הכוונה להקריבו לערב העליון דיצחק - אור הגבורה שהיא דין, ולא לערב התחתון שהוא (אוה״ח) מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב׳ (בראשית כד, סג) - וְעֶרֶב הוּא שֶׁל יִצְחָק, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
׳אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר׳ (במדבר כח, ד). מַאי בַבֹּקֶר. דָּא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם. דִּכְתִּיב, ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר׳ (בראשית כב, ג). מְנָלָן דְּהַאי בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם הוּא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מֵהָכָא, ׳הַבֹּקֶר אוֹר׳ (בראשית מד, ג). בֹּקֶר אוֹר לָא כְּתִיב, אֶלָּא הַבֹּקֶר אוֹר, וְדָא אוֹר קַדְמָאָה, דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית, וְעַל דָּא תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, בַבֹּקֶר דְּאִשְׁתְּמוֹדָעָא. וְלָקֳבֵל בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם, אִתְקְרִיב קָרְבְּנָא דָּא. קָרְבָּן דְּבֵין הָעַרְבַּיִם, דָּא יִצְחָק, וְלָקֳבֵל עֶרֶב דְּיִצְחָק אִתְקְרִיב. מְנָלָן. דִּכְתִּיב, ׳וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב׳ (בראשית כד, סג). וְעֶרֶב דְּיִצְחָק הוּא, וְהָא אוֹקִימְנָא.
מצוה להקריב מנחה בכל יום ומוסף שבת לחם הפנים ולבונה ומוסף ראש חדש - דורון בידי המטרוניתא
מִצְוָה זוֹ לְהַקְרִיב מִנְחָה בְּכָל יוֹם וּלְהַקְרִיב קָרְבַּן מוּסַף שַׁבָּת. וְאַחֲרָיו לְסַדֵּר לֶחֶם הַפָּנִים וּלְבוֹנָה, וְקָרְבַּן מוּסָף בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, בְּכָל יוֹם צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ דּוֹרוֹן לַמֶּלֶךְ בִּידֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא. אִם הִיא בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ, צָרִיךְ תּוֹסֶפֶת, כְּמוֹ מוּסָף בְּשַׁבָּת וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּמוּסָף שֶׁל כָּל יָמִים טוֹבִים.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא פִּקּוּדָא דָּא לְהַקְרִיב מִנְחָה בְּכָל יוֹם, וּלְהַקְרִיב קָרְבָּן מוּסַף שַׁבָּת. וַאֲבַּתְרֵיהּ לְהַסְדִּיר לֶחֶם הַפָּנִים וּלְבוֹנָה. וְקָרְבָּן מוּסַף בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, בְּכָל יוֹמָא צָרִיךְ לְשַׁדּוּרֵי דּוֹרוֹנָא לְמַלְכָּא בִּידָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. אִי אִיהִי בִּרְשׁוּ בַּעְלָהּ, צָרִיךְ תּוֹסֶפֶת, כְּגוֹן מוּסַף בְּשַׁבָּת וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּמוּסַף דְּכָל יוֹמִין טָבִין.
עמוד האמצעי בעלה של רשות זו יעקב תקן ערבית - תפלת ערבית רשות בגלות
שֶׁהִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁלּוֹ, וְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא הוּא בַּעְלָהּ שֶׁל רְשׁוּת זוֹ. וְיַעֲקֹב שֶׁתִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, הוּא מַדְרֵגָה שֶׁלּוֹ שֶׁל עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. בִּגְלַל זֶה בֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁבַּגָּלוּת, הַדּוֹמָה לְלַיְלָה, שֶׁשּׁוֹלְטִים שָׁם סָמָאֵל וְנָחָשׁ וְכָל הַמְמֻנִּים שֶׁל הַהֲמוֹנִים שֶׁלּוֹ, וּשְׁכִינָה יוֹרֶדֶת בַּגָּלוּת עִם יִשְׂרָאֵל - הִיא נִמְצֵאת בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳ (ישעיה מב, ח).
בלשון הזוהר
דְּאִיהִי רְשׁוּת הַיָּחִיד דִּילֵיהּ וְעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ בַּעְלָהּ דְּהַאי רְשׁוּת. וְיַעֲקֹב דְּתִקֵּן צְלוֹתָא דְּעַרְבִית, אִיהוּ דַּרְגָּא דִּילֵיהּ דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. בְּגִין דָּא אוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת, דְּאַף עַל גַּב דִּבְגָּלוּתָא דְּדוֹמֶה לְלַיְלָה, דְּשַׁלְטִין תַּמָּן סָמָאֵל וְנָחָשׁ, וְכָל מְמָנָן דְּאֻכְלוּסִין דִּילֵיהּ, וּשְׁכִינְתָּא נַחְתַּת בְּגָלוּתָא עִם יִשְׂרָאֵל, אִיהִי בִּרְשׁוּ דְּבַעְלָהּ אִשְׁתַּכְּחַת, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳אֲנִי יהו"ה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳ (ישעיהו מב, ח).
ויפגע במקום אין פגיעה אלא פיוס - כנסת ישראל מפיסה שלא יזוז ממנה
וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר ׳וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם׳ (בראשית כח). אֵין פְּגִיעָה אֶלָּא פִּיּוּס, כְּמוֹ ׳אַל תִּפְגְּעִי בִי׳ (רות א). כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְפַיֶּסֶת לוֹ שֶׁלֹּא יָזוּז מִמֶּנָּה, שהקב"ה הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֵיזֶה עוֹלָם? זוֹ הַשְּׁכִינָה. תַּרְגּוּם עוֹלָם הוּא עָלְמָא, לְשׁוֹן נַעֲרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב) הָעַלְמָה. וּמַה כָּתוּב בּוֹ? (בראשית כח) וַיָּלֶן שָׁם. הִתְפַּיֵּס עִמָּהּ לָלוּן שָׁם בַּגָּלוּת עִם הַשְּׁכִינָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁיַּעֲקֹב פִּיֵּס אוֹתָהּ - נָכוֹן. וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא בְּכָל לַיְלָה, שֶׁהוּא הַגָּלוּת, בִּרְשׁוּת בַּעְלָהּ, פֵּרְשׁוּ תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת. וּפֵרוּשׁ אַחֵר, הוּא תֶּבֶן לֶאֱכֹל לַבְּהֵמוֹת חָמְרִיּוּת בְּקַל וָחֹמֶר. יָרְדוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה וְהִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו, וְשָׂמַח בְּדָבָר זֶה, וְקָשְׁרוּ אוֹתָהּ בְּכַמָּה קְשָׁרִים שֶׁל סוֹדוֹת סְתוּמִים וְעִטְּרוּ אוֹתָהּ, וְהֶעֱלוּ אוֹתָהּ אֵצֶל הַחֲבֵרִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ שָׁם.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָּא ׳וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם׳ (בראשית כח, יא), לֵית פְּגִיעָה, אֶלָּא פִּיוּסָא. כְּגוֹן ׳אַל תִּפְגְּעִי בִי׳ (רות א, טז). כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל פַּיְיסַת לֵיהּ, דְּלָא יָזוּז מִינָּהּ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם. מַאי עוֹלָם. דָּא שְׁכִינְתָּא. תַּרְגּוּם עוֹלָם, עָלְמָא, לִישָׁנָא דְּעוּלֵימָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, הָעַלְמָה. וּמַה כְּתִיב בֵּיהּ, (בראשית כח). ׳וַיָּלֶן שָׁם׳, אִתְפְּיַיס עִמָּהּ, לְמֵיבַת תַּמָּן בְּגָלוּתָא עִם שְׁכִינְתָּא. וְאִי תֵּימָא דְּיַעֲקֹב פָּיִיס לָהּ, שַׁפִּיר. וּבְגִין דְּאִיהִי בְּכָל לֵילְיָא, דְּאִיהוּ גָּלוּתָא, בִּרְשׁוּ בַּעְלָהּ, אוֹקְמוּהָ תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת. וּפִירוּשָׁא אַחֲרִינָא, אִיהוּ תֶּבֶן לְמֵיכַל לִבְעִירָן חוֹמְרִיִּים בְּקַל וָחוֹמֶר. נַחְתּוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, וְאִשְׁתְּטָחוּ קַמֵּיהּ, וְחַדֵּי בְּהַאי מִלָּה, וְקַשְׁרוּ לָהּ בְּכַמָּה קִשְׁרִין דְּרָזִין סְתִימִין. וְאַעְטְּרוּ לָהּ, וּסְלִיקוּ לָהּ לְגַבֵּי חַבְרַיָּיא דְּאִשְׁתָּאָרוּ תַּמָּן.
בשאר תפלות חובה כשטר חוב לסמך בצדיק חי העולמים - הסומך גאלה לתפלה אינו נזוק
אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, בִּגְלַל זֶה בִּשְׁאָר הַתְּפִלּוֹת הוּא חוֹבָה, כִּשְׁטַר חוֹב שֶׁעָלָיו, לִסְמֹךְ אוֹתָהּ בְּצַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, שֶׁבּוֹ כָּל הַסּוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה אֵינוֹ נִזּוֹק בְּכָל אוֹתוֹ יוֹם. וּבַמֶּה נִסְמֶכֶת עַל יְסוֹד? בִּזְרוֹעַ יָמִין. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר׳ (רות ג, יג).
בלשון הזוהר
אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, בְּגִין דָּא בִּשְׁאַר צְלוֹתִין אִיהוּ חוֹבָה, דִּשְׁטַר חוֹב עָלַיְיהוּ, לְסַמְכָא לָהּ בְּצַדִּיק חַי עָלְמִין, דְּבֵיהּ כָּל הַסּוֹמֵךְ גְּאוּלָה לַתְּפִלָּה, אֵינוֹ נִזוֹק בְּכָל אוֹתוֹ יוֹם. וּבְמַאי סְמִיכַת עַל יְסוֹד. בִּדְרוֹעָא יְמִינָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳חַי יהו"ה שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר׳ (רות ג, יג).
כשמגיע זמן מנחה בערב היא באה ותבא אליו היונה - מנחה שלוחה לאדוני הצדיק
כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה, (אסתר ב) ׳בָּעֶרֶב הִיא בָאָה׳. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ח) ׳וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב (בראשית ח, יא)׳ - מִשּׁוּם שֶׁמִּנְחָה שְׁלוּחָה הִיא לַאדוֹנִי, (אדני צָרִיךְ לִהְיוֹת) בַּגָּלוּת שֶׁל עֵשָׂו, (שם לב) ׳וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ׳ - וְעוֹד לַאדוֹנִי (אֲדוֹנִי לַאדוֹנִי), זֶהוּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, וְזֶה צַדִּיק, מִשָּׁם יוֹסֵף הַצַּדִּיק, (דברים לג) ׳בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ (דברים לג, יז)׳ - שָׁעָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם. וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר (בראשית לז) ׳וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי (בראשית לז, ז)׳ - וּבְצַדִּיק נֶאֱמַר, כָּל הַכּוֹרֵעַ - כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ.
בלשון הזוהר
כַּד מָטֵי זְמַן צְלוֹתָא דְּמִנְחָה, בָּעֶרֶב הִיא בָאָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֵרֶב׳ (בראשית ח, יא). בְּגִין דְּמִנְחָה שְׁלוּחָה הִיא לַאֲדוֹנִי, (אדני מבעי ליה) בְּגָלוּתָא דְּעֵשָׂו, ׳וְהִנֵּה גַּם הוּא אַחֲרֵינוּ׳ (שם לב). וְעוֹד לַאֲדוֹנִי (אדוני לאדוני), דָּא אִיהוּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ, וְדָא צַדִּיק, מִתַּמָּן יוֹסֵף הַצַּדִיק, ׳בְּכֹר שׁוֹרוֹ הָדָּר לוֹ׳ (דברים לג, יז). דְּעָתִיד לְנָפְקָא מִנֵּיהּ מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם. וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר ׳וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסוּבֶּינָה אֲלֻמּוֹתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוְינָה לַאֲלוּמָּתִי׳ (בראשית לז, ז). וּבַצַּדִּיק, כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ.
ויקח משה את עצמות יוסף גוף וברית נחשבים כאחד - והנה קמה אלמתי, תפלת שחרית חובה וערבית רשות
אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, רוֹעֶה נֶאֱמָן, בְּךְ נֶאֱמַר ׳וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף׳ (שמות יג, יט) - מִשּׁוּם שֶׁגּוּף וּבְרִית נֶחְשָׁבִים כְּאֶחָד. וּמִשּׁוּם זֶה עָלֶיךְ נֶאֱמַר, ׳וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה׳ (בראשית לז, ז) - שֶׁכָּךְ תְּפִלָּה בַּעֲמִידָה. וְכֵן כָּל הַזּוֹקֵף - זוֹקֵף בַּשֵּׁם. וּבְצַדִּיק, כָּל הַכּוֹרֵעַ - כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, וְזֶהוּ ׳וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי׳. שֶׁאַתָּה אָחוּז בְּיָמִין וּבִשְׂמֹאל, בְּגוּף וּבְרִית. וְאַחַר כָּךְ תַּעֲלֶה עֲלֵיהֶם לְבִינָה, לִפְתֹּחַ בָּהּ חֲמִשִּׁים שְׁעָרִים שֶׁל חֵרוּת לְיִשְׂרָאֵל, לְקַיֵּם ׳כִּימֵי צֵאתְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳ (מיכה ז, טו) - וּמִשּׁוּם זֶה תְּפִלַּת שַׁחֲרִית חוֹבָה, וּתְפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת.
בלשון הזוהר
אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, רַעְיָא מְהֵימָנָא, בָּךְ אִתְּמַר ׳וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף׳ (שמות יג, יט). בְּגִין דְּגוּף וּבְרִית חַשְׁבֵינָן חַד. וּבְגִין דָּא עֲלָךְ אִתְּמַר, ׳וְהִנֵּה קָמָה אֲלוּמָּתִי וְגַם נִצָּבָה׳. דְּכַךְ תְּפִלָּה מֵעוּמָד. וְכֵן כָּל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בְּשֵׁם. וּבַצַּדִּיק, כָּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, וְהַיְינוּ וַתִּשְׁתַּחֲוְינָה לַאֲלֻמָּתִי. דְּאַנְתְּ אָחִיד בִּימִינָא וּבִשְׂמָאלָא, בְּגוּף וּבְרִית. וּלְבָתַר תִּסְתָּלַּק עָלַיְיהוּ לַבִּינָה, לְמִפְתַּח בָּהּ חַמְשִׁין תַּרְעִין דְּחֵירוּ לְיִשְׂרָאֵל. לְקַיְּימָא, ׳כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳ (מיכה ז, טו), וּבְגִין דָּא צְלוֹתָא דְּשַׁחֲרִית חוֹבָה, דְּעַרְבִית רְשׁוּת.
בערבית ברכת השכיבנו שוכבת בין זרועי המלך בגלות - פסח אחוז בימין וחדש תשרי בשמאל
בְּעַרְבִית הוּא בִּרְכַּת הַשְׁכִּיבֵנוּ, שֶׁשּׁוֹכֶבֶת בֵּין זְרוֹעֵי הַמֶּלֶךְ בַּגָּלוּת. כַּאֲשֶׁר יָבֹא הַבֹּקֶר, פֶּסַח אָחוּז בּוֹ בְּיָמִין. אֲבָל בִּזְרוֹעַ שְׂמֹאל שֶׁל יִצְחָק - חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי. ׳וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת׳ (בראשית כד, טו), מִן הַגָּלוּת - וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא יוֹצֵאת מִצַּד הַדִּין, יַעֲקֹב ׳שִׂכֵּל אֶת יָדָיו׳, וְשָׁם שׁוֹר בְּיָמִין, אַרְיֵה בִּשְׂמֹאל. וּמִשּׁוּם זֶה ׳נְאֻם ה' לַאדוֹנִי שֵׁב לִימִינִי׳ (תהלים קי, א) - זֶה צַדִּיק, כְּנֶגְדּוֹ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְאָמַר לוֹ ׳שֵׁב לִימִינִי׳, זְרוֹעַ שֶׁל אַבְרָהָם, בַּגָּלוּת שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, ׳עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךְ הֲדוֹם לְרַגְלֶיךְ׳.
בלשון הזוהר
בְּעַרְבִית אִיהוּ הַשְׁכִּיבֵנוּ, דִּשְׁכִיבַת בֵּין דְּרוֹעֵי מַלְכָּא בְּגָלוּתָא. כַּד יֵיתֵי צַפְרָא, פֶּסַח אָחִיד בֵּיהּ בִּימִינָא. אֲבָל בִּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא דְּיִצְחָק, תִּשְׁרֵי. ׳וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יוֹצֵאת, מִן גָּלוּתָא׳ (בראשית כד, טו). וּבְגִין דְּלָא נַפְקֵי מִסִּטְרָא דְּדִינָא, יַעֲקֹב ׳שִׂכֵּל אֶת יָדָיו, וְשַׁוִּי שׁוֹר בִּימִינָא, אַרְיֵה בִּשְׂמָאלָא׳ (בראשית מח, יד). וּבְגִין דָּא ׳נְאֻם יהו"ה לַאדוֹנִי שֵׁב לִימִינִי׳ (תהילים קי, א), דָּא צַדִּיק, לָקֳבְלֵיהּ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְאָמַר לֵיהּ שֵׁב לִימִינִי, דְּרוֹעָא דְּאַבְרָהָם, בְּגָלוּתָא דְּיִשְׁמָעֵאל, ׳עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדוֹם לְרַגְלֶיךָ׳.
אשפוך את רוחי על כל בשר
סוד נפש יתרה בשבת ומיני הכתר הניתן לכל אדם כפי מדרגתו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.