ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 84: אתה תומיך גורלי - סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות › פיסקה 35 (רמא ע"ב)

אדם דיוקן הכולל הדמיות נופל על פניו ומוסר רוחו לאדם העליון אליך הוי נפשי אשא

פנחס · אתה תומיך גורלי - סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות · מאמר 84 · פיסקה 35 · דף רמא ע"ב

לשון הזוהר

כְּדֵין אָדָם, דְּאִיהוּ דִּיּוּקְנָא דְּכָלִיל כָּל שְׁאַר דִּיוּקְנִין, מָאִיךְ וְנָפִיל עַל אַנְפּוֹי, וּמָסִיר גַּרְמֵיהּ וְרוּחֵיהּ לְגַבֵּי אָדָם דִּלְעֵילָּא, דְּקַיְּימָא עַל אִינּוּן דִּיוּקְנִין, דְּכָלִיל כָּל דִּיוּקְנִין, לְאַתְּעָרָא לֵיהּ עָלֵיהּ כַּדְּקָא חֲזֵי, וְהַיְינוּ ׳אֵלֶיךָ יהו"ה נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהילים כה, א), לְאַתְּעָרָא (תלת) דִּיוּקְנִין אַחֲרָנִין, וְכָל אִינּוּן דְּמִתְפַּשְּׁטֵי מִנַּיְיהוּ. (׳תהלה לדוד׳ (תהילים קמה, יא)) וְהַיְינוּ יַבִּיעוּ. יְרַנֵּנוּ. יֹאמֵרוּ. יְדַבֵּרוּ. וְכֻלְּהוּ אַכְלִין וְאִתְהַנְיָין כָּל חַד וְחַד כַּדְּקָא חֲזֵי לֵיהּ.

תרגום

וְאָז אָדָם, שֶׁהוּא דְּיוֹקָן שֶׁכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל שְׁאָר הַדְּמֻיּוֹת, יוֹרֵד וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו, וּמוֹסֵר עַצְמוֹ וְרוּחוֹ לְגַבֵּי הָאָדָם הָעֶלְיוֹן שֶׁעוֹמֵד עַל אוֹתָן הַדְּמֻיּוֹת, שֶׁכּוֹלֵל כָּל הַדְּמֻיּוֹת, לְעוֹרֵר אוֹתוֹ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁרָאוּי, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֵלֶיךְ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא׳ (תהלים כה, א) - לְעוֹרֵר (שלש) דְּמֻיּוֹת אֲחֵרוֹת וְכָל אֵלּוּ שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים מֵהֶן. (׳תהלה לְדָוִד׳ (תהלים כה, א)) (שם קמה א) וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב יַבִּיעוּ. יְרַנֵּנוּ. יֹאמֵרוּ. יְדַבֵּרוּ. וְכֻלָּם אוֹכְלִים וְנֶהֱנִים, כָּל אֶחָד וִאֶחָד כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: כדין אדם, דאיהו דיוקנא דכליל כל שאר דיוקנין, מאיך ונפיל על אנפוי, ומסיר גרמיה ורוחיה לגבי אדם דלעילא, דקיימא על אינון דיוקנין, דכליל כל דיוקנין, לאתערא ליה עליה כדקא חזי, והיינו ׳אליך יהו"ה נפשי אשא׳ (תהילים כה, א), לאתערא (תלת) דיוקנין אחרנין, וכל אינון דמתפשטי מנייהו. (׳תהלה לדוד׳ (תהילים קמה, יא)) והיינו יביעו. ירננו. יאמרו. ידברו. וכלהו אכלין ואתהניין כל חד וחד כדקא חזי ליה.

התרגום: ואז אדם, שהוא דיוקן שכוללת את כל שאר הדמיות, יורד ונופל על פניו, ומוסר עצמו ורוחו לגבי האדם העליון שעומד על אותן הדמיות, שכולל כל הדמיות, לעורר אותו עליו כמו שראוי, וזהו שנאמר ׳אליך ה' נפשי אשא׳ (תהלים כה, א) - לעורר (שלש) דמיות אחרות וכל אלו שמתפשטים מהן. (׳תהלה לדוד׳ (תהלים כה, א)) (שם קמה א) וזהו שכתוב יביעו. ירננו. יאמרו. ידברו. וכלם אוכלים ונהנים, כל אחד ואחד כמו שראוי לו.

מן המפרשים

מקדש מלך: ולבתר ישראל דא אמת ויציב: נ"ב היכל הרצון ת"ת וגם מכאן נראה כמ"של דכהן לוי וישראל מעוררים חג"ת דבריאה שהם אהבת עולם וכו' הוא חסד דבריאה וכן היכל הרצון דבריאה: כדין אדם דאיהו דיוקנא וכו' פי' אדם התחתון שרומז לה' פרצופים כמ"ש…

קרני אור: לגבי אדם דחקיק לגבי אדם דחקיק כו'. אינו מובן אי קאי על אדם דחקיק בכורסייא, או על אדם דלעילא דהיינו ת"ת וז"ש 'דחקיק על אינון' כו'. ואינו מובן:

הסולם: כדין אדם דאיהו וכו': אז אדם, שהוא צורה הכולל כל שאר הצורות, משפיל ונופל על פניו ומוסר עצמו ורוחו אל אדם שלמעלה, (כנ"ל בקרבן אות תקל"ט) העומד על אלו הצורות, הכולל כל הצורות, שיתעורר אליו כראוי. והיינו לומר, אליך ה' נפשי אשא.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: