שבעה רקיעים למעלה למעלה - וילון אינו משמש אלא מה שנותנים לו, מכניס שחרית ומוציא ערבית
פנחס · אתה תומיך גורלי - סוד סתרי הקרבנות וארבע הדמיות שבכסא, ומדוע תפלת שחרית חובה וערבית רשות · מאמר 84 · פיסקה 3 · דף רלט ע"ב
לשון הזוהר
וְהָא אוֹקְמוּהָ, דְּשִׁבְעָה רְקִיעִין לְעֵילָּא לְעֵילָּא. וַדַּאי וִילוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ, דְּהָא לֵית לֵיהּ מִדִּילֵיהּ, אֶלָּא מַה דְּיָהֲבִין לֵיהּ. וּמִסְכְּנֵי בֵּיהּ אִתְאֲחָדוּ, דָּא הוּא רָזָא דִּכְתִּיב, ׳וּבְעָנְיי הֲכִינוֹתִי לְבֵית׳ (דברי הימים ב כב, ד) אֱלֹהַי. וְדָא מַכְנִיס שַׁחֲרִית וּמוֹצִיא עַרְבִית. דְּהָא בְּלֵילְיָא, אַפִּיק חַיָּלוֹי לְכָל סִטְרִין, וְשַׁלְטָא עַל אִינּוּן חַיָּילִין וְאֻכְלוֹסִין. וּבְשַׁחֲרִית כָּנִישׁ לְכֻלְּהוּ, וְאָעִיל לְנֻקְבַיְיהוּ, וְלָא שַׁלְטִין. דְּהָא בֹּקֶר כָּלִיל כֻּלְּהוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וְאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת׳ (תהילים צב, ג). וְהָא אוֹקְמוּהָ.
תרגום
וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהָ, שֶׁשִּׁבְעָה רְקִיעִים לְמַעְלָה לְמַעְלָה. וַדַּאי וִילוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, אֶלָּא מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ. וְהָעֲנִיִּים בּוֹ אֲחוּזִים. זֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב, (דברי הימים אכב) ׳(ו) בעָניּיּ הַכיּנותיּ לביּת אִלהַיּ, וזִה מַכניּס שַׁחֲרִית וּמוֹצִיא עַרְבִית׳. שֶׁהֲרֵי בַּלַּיְלָה מוֹצִיא חֵילוֹתָיו לְכָל הַצְּדָדִים, וְשׁוֹלֵט עַל אוֹתָם חֲיָלוֹת וַהֲמוֹנִים. וּבַשַּׁחֲרִית מְכַנֵּס לְכֻלָּם, וּמַכְנִיסָם לְנִקְבָּם וְלֹא שׁוֹלְטִים. שֶׁהֲרֵי הַבֹּקֶר כּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צב) ׳לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךְ וֶאֱמוּנָתְךְ בַּלֵּילוֹת (תהלים צב, ג)׳ - וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והא אוקמוה, דשבעה רקיעין לעילא לעילא. ודאי וילון אינו משמש, דהא לית ליה מדיליה, אלא מה דיהבין ליה. ומסכני ביה אתאחדו, דא הוא רזא דכתיב, ׳ובעניי הכינותי לבית׳ (דברי הימים ב כב, ד) אלהי. ודא מכניס שחרית ומוציא ערבית. דהא בליליא, אפיק חילוי לכל סטרין, ושלטא על אינון חיילין ואכלוסין. ובשחרית כניש לכלהו, ואעיל לנקבייהו, ולא שלטין. דהא בקר כליל כלהו. כמה דאת אמר ׳להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות׳ (תהילים צב, ג). והא אוקמוה.
התרגום: והרי בארוה, ששבעה רקיעים למעלה למעלה. ודאי וילון אינו משמש, שהרי אין לו משלו, אלא מה שנותנים לו. והעניים בו אחוזים. זהו סוד הכתוב, (דברי הימים אכב) ׳(ו) בעניי הכינותי לבית אלהי, וזה מכניס שחרית ומוציא ערבית׳. שהרי בלילה מוציא חילותיו לכל הצדדים, ושולט על אותם חילות והמונים. ובשחרית מכנס לכלם, ומכניסם לנקבם ולא שולטים. שהרי הבקר כולל את כלם, כמו שנאמר (תהלים צב) ׳להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות (תהלים צב, ג)׳ - והרי בארוהו.
מן המפרשים
מקדש מלך: להבדיל בין מים למים: פי' בין החסדים שהם מ"ד ובין הגבורות שהם מיין נוקבין שהיסוד אחר שיורדים בו ה"ח עולים ממנו להגדיל זעיר והגבורות יוצאים ממנו לדעת דנוקבא כמ"ש הרב ז"ל: דשבעה רקיעין פי' ז"ק דזעיר: לעילא לעילא פי' שהם לעילא…
קרני אור: לעילא ודאי לעילא ודאי. ר"ל דלא תאמר רקיעין התחתונים דעולם התחתון אלא 'לעילא', ר"ל ספי':
הסולם: והא אוקמוה דשבעה וכו': והעמידו, ששבעה רקיעים הם למעלה למעלה. כנגד חג"ת נהי"מ, שביסוד, ודאי וילון, שהוא כנגד המלכות שבו, אינו משמש כלום, כי המלכות אין לה משלה כלום אלא מה שז"א נותן לה. ועניים נאחזים בה, וזה הוא סוד, שכתוב,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: