הנביא קרא לו דב - נמשל לכל חיות טמאות, וצדיק הרוכב עליו קושר אותו ברצועת התפלין
פנחס · אות יוד שזכה בה פנחס - סוד שתי היודין ביד וברגל וחליית השלשלת על צואר יצר הרע · מאמר 79 · פיסקה 4 · דף רלח ע"א
לשון הזוהר
וְהַאי אִיהוּ כֶּלֶב וְנָחָשׁ וַחֲמוֹר נוֹעֵר, דְּמַרְכִּיבִין עָלֵיהּ נַפְשָׁא. וּמִיַּד דְּאִשְׁתְּמוֹדַע הַהוּא דְּרָכִיב עָלֵיהּ דְּאִיהוּ חַיָּיבָא, עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳וַיִּפּוֹל רוֹכְבוֹ אָחוֹר׳ (בראשית מט, יז). וְרָזָא דְּמִלָּה, ׳כִּי יִפּוֹל הַנּוֹפֵל מִמֶּנּוּ׳ (דברים כב, ח). וּבְגִין דָּא אָמַר אִיּוֹב, ׳לֹא נוֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם׳ (איוב יב, ג). וְצַּדִּיק דְּרָכִיב עָלֵיהּ, קָשִׁיר לֵיהּ בִּקְשִׁירוּ דִּרְצּוּעִין דִּתְפִלִּין. אוֹת תְּפִלִּין דְּאִיהוּ אוֹת יוֹד. דְּשַׁדַּי, חוּלְיָא עַל קְדָלֵיהּ. ש דִּתְפִלִּין, שַׁלְשֶׁלֶת עַל קְדָלֵיהּ.
תרגום
קָרָא לוֹ דּב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳דּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים׳ (איכה ג, י) - ׳נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת׳ (תהלים מט, יג). נִמְשָׁל לְכָל חַיּוֹת טְמֵאוֹת, שֶׁהֵן דּוֹרְסוֹת. נִמְשָׁל לְכָל אָדָם כְּפִי חוֹבוֹתָיו, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וְזְהִוּ כֶּלֶב וְנָחָשׁ וַחֲמוֹר נוֹעֵר, שֶׁמַּרְכִּיבִים עָלָיו נֶפֶשׁ. וּמִיָּד שֶׁנּוֹדָע זֶה שֶׁרוֹכֵב עָלָיו שֶׁהוּא הַחוֹטֵא, עָלָיו כָּתוּב ׳וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר׳ (בראשית מט, יז) - וְסוֹד הַדָּבָר - ׳כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ׳ (דברים כב, ח) - וּמִשּׁוּם ׳זֶה אָמַר׳ אִיּוֹב, (אָבִיו יב) ׳לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם׳. וְצַדִּיק שֶׁרוֹכֵב עָלָיו, קוֹשֵׁר אוֹתוֹ בִּקְשִׁירָה שֶׁל רְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין. אוֹת תְּפִלִּין שֶׁהִיא אוֹת יוֹ"ד שֶׁל שַׁדַּי, טַבַּעַת עַל צַוָּארוֹ. ש' שֶׁל הַתְּפִלִּין הִיא שַׁלְשֶׁלֶת עַל צַוָּארוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: והאי איהו כלב ונחש וחמור נוער, דמרכיבין עליה נפשא. ומיד דאשתמודע ההוא דרכיב עליה דאיהו חייבא, עליה כתיב, ׳ויפול רוכבו אחור׳ (בראשית מט, יז). ורזא דמלה, ׳כי יפול הנופל ממנו׳ (דברים כב, ח). ובגין דא אמר איוב, ׳לא נופל אנכי מכם׳ (איוב יב, ג). וצדיק דרכיב עליה, קשיר ליה בקשירו דרצועין דתפלין. אות תפלין דאיהו אות יוד. דשדי, חוליא על קדליה. ש דתפלין, שלשלת על קדליה.
התרגום: קרא לו דב. זהו שכתוב ׳דב ארב הוא לי ארי במסתרים׳ (איכה ג, י) - ׳נמשל כבהמות׳ (תהלים מט, יג). נמשל לכל חיות טמאות, שהן דורסות. נמשל לכל אדם כפי חובותיו, והרי נתבאר. וזהו כלב ונחש וחמור נוער, שמרכיבים עליו נפש. ומיד שנודע זה שרוכב עליו שהוא החוטא, עליו כתוב ׳ויפל רכבו אחור׳ (בראשית מט, יז) - וסוד הדבר - ׳כי יפל הנפל ממנו׳ (דברים כב, ח) - ומשום ׳זה אמר׳ איוב, (אביו יב) ׳לא נפל אנכי מכם׳. וצדיק שרוכב עליו, קושר אותו בקשירה של רצועות התפלין. אות תפלין שהיא אות יו"ד של שדי, טבעת על צוארו. ש' של התפלין היא שלשלת על צוארו.
מן המפרשים
קרני אור: דמרכיבין עליה נפשא דמרכיבין עליה נפשא. אינו מובן:
הסולם: והאי איהו כלב וכו': וזה, היצר הרע, הוא כלב ונחש וחמור נוער, שמרכיבים עליו הנפש, ומיד שנודע שאותו הרוכב עליו הוא רשע, כתוב עליו, ויפול רוכבו אחור. וסוד הדבר, כי יפול הנופל ממנו. ומשום זה אמר איוב לא נופל אנכי מכם. והצדיק שרוכב…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: