ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 8לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת פנחס · מאמר 79

אות יוד שזכה בה פנחס

זוהר ח"ג, פרשת פנחס, דף רלח.
כ-8 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד שתי היודין ביד וברגל וחליית השלשלת על צואר יצר הרע

אות יוד שזכה בה פנחס שקנא על הברית - שתי יודין, יוד עליונה מיהוה כרת לאברהם באצבעות ידיו ויוד קטנה מאדני ברגליו

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר.אוֹת י' שֶׁזָּכָה בָּהּ פִּנְחָס שנכתב 'פִּינְחָס' מָלֵא, והיו"ד היתֵרה מורָה על הברית מִשּׁוּם שֶׁקִּנֵּא עַל הַבְּרִית - זָכָה לִבְרִית. להיות מתעטרת בשמו, וּשְׁתֵּי יוֹדִי"ן הֵן כנגד ברית הלשון וברית המעור (ספר יצירה ו) וּשְׁתֵּי יוֹדִי"ן הֵן, י' עֶלְיוֹנָה מִן יְהֹוָ"ה, סוד חכמה עליונה, היא ברית הלשון שבדעת שֶׁכָּרַת בָּהּ לְאַבְרָהָם בֵּין עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹת יָדָיו. שהידים הם חכמה ובינה, בסוד 'שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ' (תהלים קלד), והברית ביניהן, יוֹ"ד קְטַנָּה הִיא מִן סוד חכמה תתאה שבמלכות אֲדנָי, שֶׁכָּרַת בָּהּ בֵּין עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו, עטרת היסוד, מצד ברית המילה, וְהִיא אוֹת קְדוֹשָׁה שֶׁמִּתְעַטֶּרֶת בָּרֹשֶׁם הָעֶלְיוֹן. העטרה המתעטרת על יסוד דז"א.

בלשון הזוהר

י' דְּזָכָה פִּנְחָס בֵּיהּ, בְּגִין דְּקַנֵּי עַל בְּרִית, זָכָה לִבְרִית. וּתְרֵין יוֹדִין אִינּוּן, יוֹד עִלָּאָה מִן יְדוָֹ"ד, דְּכָרַת בָּהּ לְאַבְרָהָם, בֵּין י' אֶצְּבָּעוֹת דְּיָדִין. יוֹ"ד זְעֵירָא אִיהִי מִן אֲדֹנָי, דְּכָרַת בָּהּ בֵּין י' אֶצְּבְּעָאן דְּרַגְלִין וְאִיהִי אָת קַדִּישָׁא, דְּמִתְעַטְרָא בִּרְשִׁימוּ עִלָּאָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

זו רשומה תמיד אות שבת אות תפלין אות ימים טובים אות שדי - ישראל רשומים בה בברית ובתורה כבני המלך העליון

וְזְהִ רָשׁוּם תָּמִיד לְעוֹלָמִים, וְהִיא אוֹת הַשַּׁבָּת, אוֹת הַתְּפִלִּין, אוֹת שֶׁל יָמִים טוֹבִים, אות- הברית הניכרת בשבת, בתפילין וביו"ט - סימני הקדושה החקוקים בישראל אוֹת שֵׁם שַׁדַּי שֶׁרָשׁוּם ׳עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךְ וּבִשְׁעָרֶיךְ, היא היו"ד שבשם שַׁדַּ"י הנכתב במזוזה לִהְיוֹת בָּהּ רְשׁוּמִים יִשְׂרָאֵל בָּרְצוּעוֹת, בקשר תפילין של יד שצורתו י', בַּבְּרִיתהמילה שֶׁלָּהֶם, שֶׁהֵם בְּנֵי בני המלכות הנקראת 'היכל', המקבלים חכמה תתאה ע"י שמירת הברית, הַמַּטְרוֹנִיתָא, בְּנֵי הַהֵיכָל שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ׳ (דברים ו, ט) - וּבַתּוֹרָה הֵם רְשׁוּמִים בְּאוֹת י' עֶלְיוֹנָה בעסק התורה זוכים לחכמה עלאה, אות י' של שם הוי"ה שֶׁהֵם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, המקבלים מן ז"א הנקרא הוי"ה כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ. וְכֵן נֶאֱמַר ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ שמקבלים מן היו"ד שבהוי"ה, היינו מז"א. (דברים יא).

בלשון הזוהר

וְדָא אִתְרְשִׁים תָּמִיד לְעָלְמִין, אִיהִי אוֹת דְּשַׁבָּת, אוֹת דִּתְפִלִּין, אוֹת דְּיוֹמִין טָבִין, אוֹת דְּשַׁדַּי דְּרָשִׁים ׳עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ׳ (דברים ו, ט). לְמֶהֱוִי בָּהּ רְשִׁימִין יִשְׂרָאֵל בִּרְצּוּעַיְיהוּ, בִּבְרִית דִּלְהוֹן, דְּאִינּוּן בְּנוֹי דְּמַטְרוֹנִיתָא, בְּנוֹי דְּהֵיכָלָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וּבְאוֹרַיְיתָא, אִינּוּן רְשִׁימִין בְּאָת י' עִלָּאָה, דְּאִינּוּן בְּנֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. וְהָא אִתְּמַר ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יד, א).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אות יוד של שדי חליה של שלשלת על צואר שד יצר הרע - הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, הוא נחש הוא כלב הוא אריה

יקדים כי יש צדיקים שאינם צריכים גבורה להכניע את יצרם מפני שהם עוסקים בתורה בסוד י' העליונה של הוי"ה ויצה"ר נכנע לפניהם כחמור בפני רוכבו, וענין הי' רמוזה בכמה וכמה הופעות הן בגוף האדם מצד ברית המילה והן במצות התלויות בזמן כמו שבתות ויו"ט ותפילין, והן במזוזה ובעסק התורה ועוד. ולזה אומר וְאוֹת י' שֶׁלשם שד- י' שהיו"ד שַׁדַּיהחתומה במקום המילה של האדם הִיא חֻלְיָהכטבעת שֶׁל שַׁלְשֶׁלֶתהסובבת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל שֵׁד כטבעת הקושרת את ה יֵצֶר הָרָעשפועל כח היוד' דלעילא ושומרת אותו שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ לְבֶן אָדָם. שֶׁעָלָיו אָמַרהתפלל דָּוִד, להנצל מידו ׳הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּדיצה''ר הנקרא כֶּלֶבאת יְחִידָתִי׳ להחזיק בחוליה זו סביב צוארו של יצה"ר בהופעת כלב, (תהלים כב) - הוּאהיצה"ר הנקרא פעמים נָחָשׁ, א. כשמכשילו בלה"ר ב. כשפוגע בעקבו בענינים שדש בעקביו ג. ליתן עיניו במה שאינו שלו, הוּאהנקרא כֶּלֶב, שמושכו לרוח של עזות וחוצפה, ב. כשעצל לדבר מצווה. ג. במאכלות אסורות. הוּאהנקרא אַרְיֵה.כשמכשילו בעניני כרת ומיתת ב"ד- כאריה שדורס וממית- בכל מקום כפי ענינו, שהיצה"ר מקבל כל הופעותיו מכח ענין עוונות בני האדם, ולפי המין שמחטיא את האדם כך הוא נקרא יצר אחד הוא, ולפי דרכי פיתויו נקרא בשמות שונים, שֶׁעָלָיו אָמַר דָּוִד, ׳יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה׳ שאורב לאדם בסֵתר כארי, (שם י) - וְהַנָּבִיא מכמה בחינות א. להכשילו בעריות, ב. שמגיע בפתע פתאום. ג. שאף פעם אין מנוחה ממנו וכן יצה"ר יש בו כמה וכמה הבחנות שונות שהרי וכן כפי ענין עוונותיו שהיצר אורב כדֹב וכארי, כל חיה דורסת רומזת לאופן אחר של התלבשות כֹח היצר כפי עוונו של אדם כך היצר נדמה אצלו - אריה או דֹב או שאר בע''ח

בלשון הזוהר

וְאוֹת יוֹד דְּשַׁדַּי, אִיהוּ חוּלְיָא דְּשַׁלְשֶׁלֶת, עַל קוּדְלָא דְּשֵׁד יִצֶּר הָרָע, דְּלָא לִנְזִיק לֵיהּ לְבַּר נָשׁ. דְּעָלֵיהּ אָמַר דָּוִד, ׳הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי׳ (תהילים כב, כא). אִיהוּ נָחָשׁ, אִיהוּ כֶּלֶב, אִיהוּ אַרְיִה. דְּעָלֵיהּ אָמַר דָּוִד, ׳יֶאֱרוֹב בַּמִסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה׳. וְהַנָּבִיא קָרָא לֵיהּ דּוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳דּוֹב אוֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִּסְתָּרִים׳ (איכה ג, י). ׳נִמְשַׁל כַּבְהֵמוֹת, נִמְשַׁל לְכָל חֵיוָן מִסְאֲבִן, דְּאִינּוּן דּוֹרְסִין, אִתְמְתִיל לְכָל בַּר נָשׁ, כְּפוּם חוֹבוֹי, וְהָא אִתְּמַר׳ (תהילים מט, יג).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הנביא קרא לו דב - נמשל לכל חיות טמאות, וצדיק הרוכב עליו קושר אותו ברצועת התפלין

קָרָא לוֹ דּב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳דּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים׳ (איכה ג, י) - ׳נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת׳ (תהלים מט, יג). נִמְשָׁל לְכָל חַיּוֹת טְמֵאוֹת, שֶׁהֵן דּוֹרְסוֹת. נִמְשָׁל לְכָל אָדָם כְּפִי חוֹבוֹתָיו, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וְזְהִוּאותה הקליפה שנקראת כֶּלֶב וְנָחָשׁ וַחֲמוֹר נוֹעֵר, שלושה פנים ביצר: עזות ככלב, עורמה כנחש, וחומריות כחמור] שֶׁמַּרְכִּיבִים עָלָיועל היצה"ר בג' הופעותיו נֶפֶשׁ.כדי שישלוט עליו כשליטת הרוכב על הרכוב כל אחד כפי כוחותיו, שמרכיבים על עצמם את נפשו של אדם, וּמִיָּד שֶׁנּוֹדָעליצה"ר זֶה שֶׁרוֹכֵב עָלָיו שֶׁהוּא הַחוֹטֵא, אשר אינו רוכב ושולט ברכוב כמו שצריך אז מפיל היצה"ר את הרוכב עליו. עָלָיועל אותו רשע שלא שולט על יצרו כָּתוּב ׳וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר כשהחוטא מתגלה כרוכב על היצר, סופו ליפול ממנו ׳ (בראשית מט, יז) - וְסוֹד הַדָּבָר - ׳כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ לא נפל זה אלא משום שהיה צריך ליפול- שהחוטא הוא מענין הנפילה 'הנֹפֵל' הראוי ליפול ממנו,׳ (דברים כב, ח) - וּמִשּׁוּם ׳זֶה אָמַר׳ אִיּוֹב, לרעיו (אָבִיו יב) ׳לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם׳. שבא לומר שאינו בדרגה נמוכה מהם של 'נופל' אך לעומת החוטא שאיני נופל בידי היצר, וְצַדִּיק שֶׁרוֹכֵב עָלָיו, היינו ששולט על יצרו כשליטת הרוכב והמנהיג וליבו ברשותו, ע"י מעלה נוספת שולט בו כי שכובש היצר תחתיו קוֹשֵׁר אוֹתוֹ בִּקְשִׁירָה שֶׁל רְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין. שעבוד הלב והמוח לעבודת ה'. אוֹתקשר ה תְּפִלִּיןשל יד בקשר הרצועות שֶׁהִיא אוֹת יוֹ"ד שֶׁל שַׁדַּי,המונחת היא ה טַבַּעַת עַלסביב צַוָּארוֹ. של היצה"ר ואות של היצר, וכמו שנתבאר. וכן אות ש' שֶׁל הַתְּפִלִּיןשל ראש של ראש הִיא שַׁלְשֶׁלֶתהמחוברת לטבעת ש עַל צַוָּארוֹ. הקושרת את היצר.

בלשון הזוהר

וְהַאי אִיהוּ כֶּלֶב וְנָחָשׁ וַחֲמוֹר נוֹעֵר, דְּמַרְכִּיבִין עָלֵיהּ נַפְשָׁא. וּמִיַּד דְּאִשְׁתְּמוֹדַע הַהוּא דְּרָכִיב עָלֵיהּ דְּאִיהוּ חַיָּיבָא, עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳וַיִּפּוֹל רוֹכְבוֹ אָחוֹר׳ (בראשית מט, יז). וְרָזָא דְּמִלָּה, ׳כִּי יִפּוֹל הַנּוֹפֵל מִמֶּנּוּ׳ (דברים כב, ח). וּבְגִין דָּא אָמַר אִיּוֹב, ׳לֹא נוֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם׳ (איוב יב, ג). וְצַּדִּיק דְּרָכִיב עָלֵיהּ, קָשִׁיר לֵיהּ בִּקְשִׁירוּ דִּרְצּוּעִין דִּתְפִלִּין. אוֹת תְּפִלִּין דְּאִיהוּ אוֹת יוֹד. דְּשַׁדַּי, חוּלְיָא עַל קְדָלֵיהּ. ש דִּתְפִלִּין, שַׁלְשֶׁלֶת עַל קְדָלֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בו רכב אליהו ועלה השמימה - איזהו גבור הכובש את יצרו, ויש שנהפך לו לחמור כאברהם שחבש את חמורו

וכעת יבאר ענין הרכיבה, כי היצה"ר נקרא סערה שמסתער על האדם להפילו ולזה אומר כי וּבוֹ רָכַב אֵלִיָּהוּ וְעָלָה הַשָּׁמַיְמָה. שאליהו כבש את יצרו ורכב עליו, ובכֹחו עלה חי לשמים זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (מלכים בב) ׳וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִםבכח השליטה המוחלטת שלו ביצה"ר שנקרא 'סערה' 'סערה' היא היצר שנכבש ונעשה מרכבה׳ (מלכים ב ב, יא). וּבוֹ ׳וַיַּעַן יְהֹוָ"ה אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה בשכר שהכניע קליפת סער"ה זכה לנבואה של ויען ה' את איוב שאף ההתגלות לאיוב מתוך אותה 'סערה' שנתבררה, ׳ (איוב לח, א) - וּמִשּׁוּם זֶה בֵּאֲרוּהוּ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה עָלָיו, (אבות ד א) בן זומא אומר אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ. ולא מניח לו להפילו וכאן ידבר על עוסקי התורה לרכב עליו ולכובשו תחתיו. וְיֵשׁ מִי שֶׁנֶּהְפָּךְ לוֹ לַחֲמוֹר, שהיצה"ר עבורו הוא כחמור לרכב עליו ולא כסוס המסתער במלחמה, שהחמור שהיצר נכנע לו כליל, כחמור נושא שֶׁאֵינוֹ מִצְטַעֵרמצער את מפני רוֹכְבוֹ. וְאֵלּוּ הֵם הַמִּשְׁתַּדְּלִים בְּקַל וָחֹמֶר. הרומז לחמו"ר ועוסקים בתורה שאינם מכניעים היצר רק על ידי י' של שד"י שהוא סוד ברית תחתון אלא גם ע"י י' העליון של שם יהו"ה העליון 'חֹמֶר' לשון חמור - עמלי התורה ההופכים את החומר לכלי לעבודת ה', וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר בְּאַבְרָהָם, בשעה שיצא לעקידה בעקדה ׳וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ שכבש יצרו נגד מידת החסד שבו וחבשו ממש לעשות רצון קונו - כשלטון הרוכב על החמור להביאם אל השלמותשכבש את חומרו ויצרו לעבודת קונו ׳ (בראשית כב) - וּבִגְלָלוֹ נֶאֱמַר עַל הַמָּשִׁיחַ, - ׳עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר מצד גילוי הופעתו בביטול התנגדות היצה"ר ובשליטה על עניני החומריות מצד שליטתו על החומר והיצר בתכלית.׳ (זכריה ט, ט).

בלשון הזוהר

וּבֵיהּ רָכִיב אֵלִיָּהוּ, וְסָלִיק לִשְׁמַיָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳּעָרָה הַשָּׁמָיִם׳ (מלכים ב ב, יא). וּבֵיהּ ׳וַיַּעַן יְדוָֹ"ד אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה׳ (איוב לח, א). וּבְגִין דָּא, אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתָא עָלֵיהּ, אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְּרוֹ. וְאִית לְמַאן דְּמִתְהַדָּר לֵיהּ חֲמוֹר, דְּלָאו אִיהוּ מִצְּטַעֵר רוֹכְבוֹ. וְאִלֵּין אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְלִין בְּקַל וָחוֹמֶר. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּאַבְרָהָם, ׳וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ׳ (בראשית כב, ג). וּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר עַל מָשִׁיחַ, ׳עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר׳ (זכריה ט, ט).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יוד משדי מפזרת שדים ומזיקים כשרואים אותה במזוזות - כל שכן באות תפלין על הזרוע

וּמִשּׁוּם זֶה י' מִן שַׁדַּ"י, שֶׁהִיא חֻלְיָהטבעת שֶׁל הַשַּׁלְשֶׁלֶת, טבעת הרסן שבקו האמצעי, הממעטת אחיזת החיצונים מִמֶּנָּהמפחדים (מפחדים) מְפֻזָּרִים כָּל שֵׁדִים וּמַזִּיקִים, שכֹחם בג"ר דשמאל, והיו"ד ממעטת אותו, וּמִיָּד שֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ בַּמְּזוּזוֹת שֶׁל הַפְּתָחִים, בּוֹרְחִים, שֶׁבָּהּעל ידה נֶאֱמַר ׳לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים ע"י אות הברית האוסרת את החיצונים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל׳ בי' ובש' שלהם שמונחים על פתחי הבתים שהם הד' ב. (תהלים קמט) - כָּל שֶׁכֵּן כַּאֲשֶׁר רוֹאִים אוֹתוֹ בְּאוֹתהיו''ד שֶׁלה תְּפִלִּין שֶׁעַל הַזְּרוֹעַ,ג. קשר תפילין של יד, וּרְשׁוּמִים בָּהּבאות י' בְּאוֹת בְּרִית בִּבְשָׂרָם,עליהם הכתוב אומר במילה, ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳ (במדבר א). אֵין זָר אֶלָּא יֵצֶר הָרָע, שֶׁדּוֹמֶה לְכָל חַיּוֹת וְעוֹפוֹת דּוֹרְסִים. כל פעם לפי אותו ענין הנצרך לו להכשיל את נפש האדם, - ומת ומתבטל בכח אות היו''ד

בלשון הזוהר

וּבְגִין דָּא י' מִן שַׁדַּ"י, דְּאִיהוּ חוּלְיָיא דְּשַׁלְשֶׁלֶת, מִינָּהּ (ס"א מפחדין) מְפוּזָרִים כָּל שֵׁדִין וּמַזִּיקִין, וּמִיַּד דְּחַזְיָין לֵיהּ בַּמְּזוּזוֹת דְּתַרְעִין, בַּרְחִין, דְּבָהּ אִתְּמַר, ׳לֶאְסוֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִיקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל׳ (תהילים קמט, ח). כָּל שֶׁכֵּן כַּד חַזְיָין לָהּ בְּאוֹת תְּפִלִּין עַל דְּרוֹעִין, וּרְשִׁימִין בָּהּ בְּאוֹת בְּרִית בִּבְשָׂרֵיהוֹן, ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, לֵית זָר, אֶלָּא יֵצֶּר הָרָע, דְּדַמְיָא לְכָל חֵיוָן וְעוֹפִין דּוֹרְסִין׳ (במדבר א, נא).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

זכר נא מי הוא נקי אבד זה פנחס - קנא במחשבה וזכה ליוד מיהוה וקנא במעשה וזכה ליוד מאדני

וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר, ׳זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד שלא אבד, ׳ (איוב ד, ז) - זֶה פִּנְחָס שֶׁקִּנֵּא עַל הַבְּרִית, וְנִרְשַׁם בּוֹ שֶׁהוּא בְּנָם שֶׁל הַמֶּלֶךְז"א המלכות [מטרוניתא] וְהַמַּטְרוֹנִיתָא. קִנֵּא בְמַחֲשָׁבָה, וְזָכָה לָאוֹת י' מִן יְהֹוָ"ה. כנגד חכמה עלאה, וְקִנֵּא בְמַעֲשָׂיו, וְזָכָה לָאוֹת י' מִן כנגד חכמה תתאה, אֲדנָי. וְזוֹהִי חָכְמָה בָּרֹאשׁ, וְחָכְמָה בַּסּוֹף. חכמה עלאה בראש האצילות, וחכמה תתאה בסופו. וּמִשּׁוּם שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה רָשׁוּם בִּשְׁנֵיהֶם, בֵּאֲרוּהוּ חֲכָמִים שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לַמַּחֲשָׁבָה וְאַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה. בסוד 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁאָמַר דְּבָרִים אֵלּוּ, נִכְסָה מֵהֶם. אותו מגלה הסודות נעלם אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (לחבריו), אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים מִבְּנֵי הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן.

בלשון הזוהר

וּבְגִין דָּא, ׳זְכוֹר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד, דָּא פִּנְחָס, דְּקַנֵּי עַל בְּרִית, וְאִתְרְשִׁים בֵּיהּ, דְּאִיהוּ בְּרָא דְּמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא׳ (איוב ד, ז). קַנֵּי בְּמַחֲשָׁבָה, וְזָכֵי לְאָת י' מִן יְהוָֹ"ה. וְקַּנֵי בְּעוֹבָדוֹי, וְזָכָה לְאוֹת י' מִן אֲדֹנָי. וְהַאי אִיהוּ חָכְמָה בָּרֹאשׁ. וְחָכְמָה בַּסוֹף. וּבְגִין דְּאָדָם קַדְמָאָה הֲוָה רָשׁוּם בְּתַרְוַויְיהוּ, אוֹקְמוּהָ עָלֵיהּ רַבָּנָן, דְּאִיהוּ רִאשׁוֹן לַמַּחֲשָׁבָה, אַחֲרוֹן לְמַעֲשֶׂה. אַדְּהָכִי דְּאָמַר מִלִּין אִלֵּין אִתְכַּסֵּי מִנַּיְיהוּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, (לחברוי) זַכָּאָה חוּלָקָנָא, דְּזָכֵינָא לְמִשְׁמַע מִלִּין מִבְּנֵי עָלְמָא דְּאָתֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לכן אמור בשבועה עליך אם ברצונך אמור רבי פנחס בן יאיר - אם לו גלוי האם גלוי לאחרים

וּבַחִבּוּר הַקַּדְמוֹן. לָכֵן אֱמֹר. בִּשְׁבוּעָה עָלֶיךְ, אִם הוּא בִּרְצוֹנְךְ וְאִם לֹא - אֱמֹר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר. אוֹתוֹ הַצֵּל הִכָּה בְּעֵינָיו שֶׁל רַבִּי אַבָּא. וְכִי לֹא הָיָה יוֹדֵעַ הקב"ה אִם הָיָה בִּרְצוֹנוֹ אִם לָאו? אָמַר לוֹ, אִם לוֹ גָּלוּי - הַאִם גָּלוּי לַאֲחֵרִים? וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר לָכֵן אֱמֹר.

בלשון הזוהר

וּבְחִבּוּרָא קַדְמָאָה. לָכֵן אֱמֹר, בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ, אִם הוּא בִּרְעוּתָךְ, וְאִי לָאו, אִימָּא. רִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר. הַהוּא טוּלָא בָּטַשׁ בְּעֵינוֹי דְּרִבִּי אַבָּא, וְכִי לָא הֲוָה יָדַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִי הֲוָה בִּרְעוּתֵיהּ, אִם לָאו. אָמַר לֵיהּ, אִם לֵיהּ גָּלוּי, מִי גָּלוּי לְאַחֲרִינֵי, וּבְגִין דָּא לָכֵן אֱמוֹר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

מכתם לדוד שושן עדות

סוד קן הנשר העליון שהיא השכינה השורה בלומדי ההלכה

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.