ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 77: קחו מאתכם תרומה ולא מערב רב - סוד מיתת הערב רב וטהרת ישראל מהמגפה בזכות פנחס › פיסקה 3 (רלז ע"ב)

קושיית קח את כל ראשי העם והוקע - ראשי העם ולא ראשי בני ישראל, מהעם יש ללמוד כבמעשה העגל

פנחס · קחו מאתכם תרומה ולא מערב רב - סוד מיתת הערב רב וטהרת ישראל מהמגפה בזכות פנחס · מאמר 77 · פיסקה 3 · דף רלז ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ וְהָא כְּתִיב, ׳קַח אֶת כָל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם׳ (במדבר כה, ד). אָמַר לֵיהּ רָאשֵׁי הָעָם וַדַּאי, וְלָא ׳רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. וּמִן הָעָם אִית לָן לְמֵילַף, כְּתִיב הָכָא הָעָם, וּכְתִיב הָתָם ׳וַיַּרְא הָעָם׳ (שמות לב, א). ׳וַיִּקָּהֵל הָעָם׳ (שמות לב, א). ׳וַיִּפּוֹל מִן הָעָם׳. אֲבָל תָּא חֲזֵי, ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר׳, וְלָא פַּלְחוּ לֵיהּ, אֲבָל מִן סֵיפֵיהּ דִּקְרָא אוֹכַח, דִּכְתִּיב ׳וַיֹּאכַל הָעָם וְיִשְׁתַּחֲווּ, וְלָא כְּתִיב וַיֹּאכַל וַיִשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל׳. אֶלָּא הָעָם, כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, מַאי וַיֹּאכַל הָעָם׳. אֶלָּא הַהוּא זַרְעָא בִּישָׁא, הֲווֹ חוֹבָה דְּיִשְׂרָאֵל.

תרגום

אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם׳ (במדבר כה, ד) - אָמַר לוֹ, רָאשֵׁי הָעָם וַדַּאי, וְלֹא ׳רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. וּמִן הָעָם יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד. כָּתוּב כָּאן הָעָם, וְכָתוּב שָׁם ׳וַיַּרְא הָעָם׳ (שמות לב) - (שם) ׳וַיִּקָּהֵל הָעָם׳ - (שם) ׳וַיִּפֹּל מִן הָעָם׳. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר׳ - וְלֹא עָבְדוּ לוֹ. אֲבָל מִסּוֹף הַפָּסוּק מוּכָח, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ׳, וְלֹא כָתוּב וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא הָעָם, כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כה, ג) - מַהוּ וַיּאכַל הָעָם? אֶלָּא אוֹתוֹ זֶרַע רַע הָיוּ חוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה והא כתיב, ׳קח את כל ראשי העם והוקע אותם׳ (במדבר כה, ד). אמר ליה ראשי העם ודאי, ולא ׳ראשי בני ישראל׳. ומן העם אית לן למילף, כתיב הכא העם, וכתיב התם ׳וירא העם׳ (שמות לב, א). ׳ויקהל העם׳ (שמות לב, א). ׳ויפול מן העם׳. אבל תא חזי, ׳ויצמד ישראל לבעל פעור׳, ולא פלחו ליה, אבל מן סיפיה דקרא אוכח, דכתיב ׳ויאכל העם וישתחוו, ולא כתיב ויאכל וישתחו ישראל׳. אלא העם, כיון דכתיב ׳ויצמד ישראל, מאי ויאכל העם׳. אלא ההוא זרעא בישא, הוו חובה דישראל.

התרגום: אמר לו, והרי כתוב ׳קח את כל ראשי העם והוקע אותם׳ (במדבר כה, ד) - אמר לו, ראשי העם ודאי, ולא ׳ראשי בני ישראל׳. ומן העם יש לנו ללמד. כתוב כאן העם, וכתוב שם ׳וירא העם׳ (שמות לב) - (שם) ׳ויקהל העם׳ - (שם) ׳ויפל מן העם׳. אבל בא וראה, ׳ויצמד ישראל לבעל פעור׳ - ולא עבדו לו. אבל מסוף הפסוק מוכח, שכתוב ׳ויאכל העם וישתחוו׳, ולא כתוב ויאכל וישתחו ישראל. אלא העם, כיון שכתוב ׳ויצמד ישראל׳ (במדבר כה, ג) - מהו ויאכל העם? אלא אותו זרע רע היו חובה לישראל.

מן המפרשים

קרני אור: אלא ההוא זרעא בישא הוו אלא ההוא זרעא בישא הוו. ר"ל הא דכתיב ' ויאכל העם ' קאי על ערב רב ולא על ישראל, וחובא דישראל לא הוה רק 'ויצמד' כו', וז"ש 'חובא דישראל מהו' כו':

הסולם: א"ל והא כתיב וכו': אמר לו, והרי כתוב, קח את כל ראשי העם והוקע אותם. משמע שהיו ישראל. א"ל, ראשי העם ודאי, דהיינו הערב רב שנקראים עם סתם, ולא כתוב, ראשי בני ישראל. ומן העם, יש לנו ללמוד שכל מקום שכתוב העם הם הערב רב. כתוב כאן…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: