קחו מאתכם תרומה ולא מערב רב
סוד מיתת הערב רב וטהרת ישראל מהמגפה בזכות פנחס
קחו מאתכם תרומה - הקבה רצה להתפיס עם ישראל אחר שמתו הערב רב, מאתכם ולא מאחרים
׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳ (שמות לה, ה). בֹּא וּרְאֵה, בָּרִאשׁוֹנָה כָּתוּב ׳מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ׳ (שמות כה, ב) - הַכֹּל בִּכְלָל. כֵּיוָן שֶׁאֵלּוּ הָעֵרֶב רַב עָשׂוּ זֹּאת וּמֵתוּ מֵהֶם אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ, רָצָה הקב"ה לְהִתְפַּיֵּס עִמָּהֶם עִם יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם: הִתְחַבְּרוּ כֻלְּכֶם לְצַד אֶחָד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לה, א) - לְבַדָּם. אָמַר לָהֶם: בָּנַי, בָּכֶם אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁכֹּן, עִמָּכֶם תִּהְיֶה הַדִּירָה שֶׁלִּי. וְעַל זֶה, ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳ (שם כה, ה). מֵאִתְּכֶם, וְלֹא מֵאֲחֵרִים. לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה שֻׁתָּפוּת לַאֲחֵרִים עִמִּי, וְלֹא עִמָּכֶם, וּמִשּׁוּם זֶה כֻּלָּם נִכְרְתוּ. אַף כָּאן הֲרֵי הֵם מֵאֵלּוּ שֹׁרֶשׁ הָרָע הָיוּ, וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים. הַמֵּתִים - וַדַּאי מֵתִים, וְלֹא מִיִּשְׂרָאֵל. וּמִשּׁוּם זֶה מָנָה אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר ׳שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ׳ (במדבר כו, ב) ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, הָרִימוּ רָאשֵׁיהֶם.
בלשון הזוהר
׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳ (שמות לה, ה). תָּא חֲזֵי, בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב, ׳מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ׳ (שמות כה, ב). כֹּלָּא בִּכְלָל. כֵּיוָן דְּאִינּוּן עֶרֶב רַב עָבְדוּ דָּא, וּמִיתוּ מִנַּיְיהוּ אִינּוּן דְּמִיתוּ, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְפַּיְּיסָא בַּהֲדַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹן, אִתְחַבְּרוּ כֻּלְכוּ לִסְטַר חַד, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לה, א) בִּלְחוֹדַיְיהוּ, אָמַר לוֹן, בָּנַי, בְּכוֹן אֲנָא בָּעֵי לְמִשְׁרֵי, עִמְּכוֹן תְּהֵא דִּיּוּרָא דִּילִי. וְעַל דָּא, ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳ (שמות כה, ה), מֵאִתְּכֶם, וְלָא מֵאַחֲרָא, לָא בָּעֵינָא דִּתְּהֵא שִׁתּוּפָא לָאַחֲרָנִין בַּהֲדִי, וְלָא בַּהֲדַיְיכוּ, וּבְגִין כָּךְ כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּצִיאוּ. אוּף הָכָא הָא אִינּוּן מֵאִינּוּן גִּזְעָא בִּישָׁא הֲווֹ, וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים. הַמֵּתִים, וַדַּאי מֵתִים, וְלָא מִיִשְׂרָאֵל. וּבְגִין כָּךְ מָנָה לוֹן, דִּכְתִּיב ׳שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ׳ ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, אָרִימוּ רֵישַׁיְיהוּ.
קושיית רבי אלעזר וייצמד ישראל לבעל פעור - כצמיד שמתחבר, אמר לו שנטהרו ממות ולא מחוב
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, כַּמָּה נָכוֹן הוּא, אִם לֹא מָצָאתִי חוֹלְקִים עַל זֶה. אָמַר לוֹ, בְּנִי אֱמֹר. אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר, וְלָמַדְנוּ שֶׁהִתְחַבְּרוּ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ׳ (במדבר כה, ג) - כְּצָמִיד זֶה שֶׁמִּתְחַבֵּר בָּאָדָם בְּקִשּׁוּטָיו, כָּךְ הִתְחַבְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּבַעַל פְּעוֹר. אָמַר לוֹ, אֶלְעָזָר, כָּךְ הוּא - ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר׳ - אֶלָּא אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי שֶׁנִּטְהֲרוּ יִשְׂרָאֵל מֵאוֹתוֹ חוֹב, אֶלָּא שֶׁנִּטְהָרוּ מִמָּוֶת, שֶׁלֹּא שָׁרָה עֲלֵיהֶם מָוֶת.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, כַּמָּה יָאוּת הוּא, אִי לָא אַשְׁכַּחְנָא פְּלוּגְתָּא עַל דָּא. אָמַר לֵיהּ בְּרִי אֵימָּא. אָמַר לֵיהּ וְהָא כְּתִיב ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר, וְתָנֵינָן דְּאִתְחַבָּרוּ יִשְׂרָאֵל בַּהֲדֵּיהּ, כִּצְמִידָא דָּא דְּאִתְחַבָּר בְּבַּר נָשׁ בְּקִשׁוּטוֹי, הָכִי אִתְחַבָּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּבַעַל פְּעוֹר׳ (במדבר כה, ג). אָמַר לֵיהּ אֶלְעָזָר, הָכִי הוּא, ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר׳, אֶלָּא אֲנָא לָא אֲמָרִית דְּאִתְדָּכוּ יִשְׂרָאֵל מֵהַהוּא חוֹבָה, אֶלָּא דְּאִתְדָּכוּ מִמּוֹתָא, דְּלָא שַׁרְיָא עָלַיְהוּ מוֹתָא.
קושיית קח את כל ראשי העם והוקע - ראשי העם ולא ראשי בני ישראל, מהעם יש ללמוד כבמעשה העגל
׳אָמַר לוֹ׳, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם׳ (במדבר כה, ד) - ׳אָמַר לוֹ׳, ׳רָאשֵׁי הָעָם׳ וַדַּאי, וְלֹא רָאשֵׁי ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. ׳וּמִן הָעָם׳ יֵשׁ לָנוּ לִלְמֹד. כָּתוּב כָּאן הָעָם, וְכָתוּב שָׁם ׳וַיַּרְא הָעָם׳ (שמות לב, א) - (שם) ׳וַיִּקָּהֵל הָעָם׳ - (שם) ׳וַיִּפֹּל מִן הָעָם׳. אֲבָל בֹּא וּרְאֵה, ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר׳ - וְלֹא עָבְדוּ לוֹ. אֲבָל מִסּוֹף הַפָּסוּק מוּכָח, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ׳, וְלֹא כָתוּב וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא הָעָם, כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כה, ג) - מַהוּ ׳וַיּאכַל הָעָם׳? אֶלָּא אוֹתוֹ זֶרַע רַע הָיוּ חוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ וְהָא כְּתִיב, ׳קַח אֶת כָל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם׳ (במדבר כה, ד). אָמַר לֵיהּ ׳רָאשֵׁי הָעָם׳ וַדַּאי, וְלָא רָאשֵׁי ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. ׳וּמִן הָעָם׳ אִית לָן לְמֵילַף, כְּתִיב הָכָא הָעָם, וּכְתִיב הָתָם ׳וַיַּרְא הָעָם׳ (שמות לב, א). ׳וַיִּקָּהֵל הָעָם׳ (שמות לב, א). ׳וַיִּפּוֹל מִן הָעָם׳. אֲבָל תָּא חֲזֵי, ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר׳, וְלָא פַּלְחוּ לֵיהּ, אֲבָל מִן סֵיפֵיהּ דִּקְרָא אוֹכַח, דִּכְתִּיב ׳וַיֹּאכַל הָעָם וְיִשְׁתַּחֲווּ׳, וְלָא כְּתִיב וַיֹּאכַל וַיִשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא הָעָם, כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל׳, מַאי ׳וַיֹּאכַל הָעָם׳. אֶלָּא הַהוּא זַרְעָא בִּישָׁא, הֲווֹ חוֹבָה דְּיִשְׂרָאֵל.
וייצמד ישראל לבעל פעור ולא בבעל פעור - קשוטים נתנו בלי דעת מתוך זלזול בעבודה זרה
מַהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר׳ (במדבר כה, ג)? בֹּא וּרְאֵה, וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל בְּבַעַל פְּעוֹר לֹא כָתוּב, אֶלָּא לְבַעַל פְּעוֹר. קִשּׁוּטִים וְתֹקֶף נָתְנוּ לְבַעַל פְּעוֹר בְּלִי דַעַת, מִשּׁוּם שֶׁעֲבוֹדַת פְּעוֹר הוּא לִפְרֹעַ עַצְמוֹ וּלְהוֹצִיא לְפָנָיו צוֹאָה רוֹתַחַת. וְאוֹתָהּ עֲבוֹדָה מוֹעִילָה לוֹ וּמִתְחַזֵּק מִמֶּנָּה. וְיִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ זֹּאת, חָשְׁבוּ שֶׁזֶּה זִלְזוּל שֶׁלָּהּ הוּא וְקִלְקוּל שֶׁלָּהּ, שֶׁהֲרֵי בַּעֲבוֹדָה זָרָה כָּתוּב, ׳צֵא תֹּאמַר לוֹ׳ (ישעיה ל, כב) - וְהֵם בִּגְלַל הַזִּלְזוּל שֶׁל הָעֲבוֹדָה זָרָה פָּרְעוּ עַצְמָם בְּלִי יְדִיעָה, וְעַל זֶה כִּפֵּר פִּנְחָס וּבִטֵּל הַמַּגֵּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כה, יג).
בלשון הזוהר
מַהוּ דִּכְתִּיב, ׳וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר׳ (במדבר כה, ג). תָּא חֲזֵי, וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל בְּבַעַל פְּעוֹר לָא כְּתִיב, אֶלָּא לְבַעַל פְּעוֹר. קִשּׁוּטִין וְתּוּקְפָּא יָהֲבוּ לְבַעַל פְּעוֹר, בְּלָא דַּעְתָּא, בְּגִין דְּפוּלְחָנָא דִּפְעוֹר הוּא, לְמִפְרַע גַּרְמֵיהּ, וּלְאַפָּקָא קַמֵּיהּ צוֹאָה רוֹתַחַת. וְהַהוּא עֲיבִידְתָּא אַהֲנֵי לֵיהּ, וְאִתְתָּקַף מִנֵּיהּ. וְיִשְׂרָאֵל כֵּיוָן דְּחָמוּ דָּא, חֲשִׁיבָא דְּזִלְזוּלָא דִּילֵיהּ אִיהוּ, וְקִלְקוּלָא דִּילֵיהּ, דְּהָא בְּעֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב, ׳צֵא תֹּאמַר לוֹ׳ (ישעיהו ל, כב). וְאִינּוּן בְּגִין זִלְזוּלָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה, פַּרְעוּ גַּרְמַיְיהוּ בְּלָא יְדִיעָה, וְעַל הָנֵי כִּפֵּר פִּנְחָס, וּבִטֵּל מוֹתָנָא, דִּכְתִּיב ׳וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. (ומה כתיב)
השיב את חמתי - שלשה ממני גיהנם משחית אף וחמה, ולא אמר מעל העם שהם ערב רב
אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי׳ (במדבר כה, יא) - מַהוּהטעם שאמר לשון ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי ולא לשון כעסי וכדו',׳? אֶלָּא שְׁלֹשָׁה מְמֻנִּים שֶׁל הַגֵּיהִנָּם: מלאכי חבלה הממונים על עונש לג' עבירות חמורות (סנהדרין עד.) אֶחָד עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְאֶחָד עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְאֶחָד עַל עֲבוֹדָה זָרָה. וְהֵם: מַשְׁחִית, אַף, וְחֵמָה. הוּא (רָאָה שיהו"ה) (חמה שֶׁהָיָה) עָף בָּעוֹלָם. היינו הממונה ששמו חֵמה שהיה מרחף להשחית, ועליה אָמַר ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִילאחור מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵלדייקא,׳ - וְלֹא אָמַר מֵעַל הָעָם, שכינוי 'הָעָם' רומז שֶׁהֵם עֵרֶב רַב, שעלו עם ישראל ממצרים, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ׳ שנפלו בחטא העגל מן 'העם' ולא מבני ישראל (שמות לב, כח), שֶׁכָּךְ בֵּאַרְנוּ וְשָׁאֲלוּ הוא רבי שמעון בן יוחאי, והסכים על ידנו. לְבּוּצִינָא קַדִּישָׁא (עַד כָּאן).
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא, אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי׳ (במדבר כה, יא), מַאי ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי׳. אֶלָּא ג' מְמוּנִים דְּגֵיהִנָּם, חַד עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְחַד עַל גִלוּי עֲרָיוֹת, וְחַד עַל עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִינּוּן: מַשְׁחִית, אַף, וְחֵימָה. הוּא (חמא דהוה) (ס"א חימה דהוה) טָאס בְּעָלְמָא. אָמַר ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, וְלָא אָמַר מֵעַל הָעָם, דְּאִינּוּן עֵרֶב רַב, דְּאִתְּמַר ׳וַיִּפּוֹל מִן הָעָם בַּיוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ׳, דְּהָכִי אוֹקִימְנָא וְשָׁאִילּוּ לְבוּצִּינָא קַדִּישָׁא. (ע"כ)
קחו מאתכם תרומה להוי ולא מערב רב - לא נקראים קהלה עד שעבר מהם ערב רב
וּמַה כָּתוּב? ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳ (שמות לה, ה) לַה','מֵאִתְּכֶם' דייקא וְלֹא מֵעֵרֶב רַב. שֶׁלֹּא נִקְרָאִיםכלל ישראל קְהִלָּה וְחִבּוּר עַד שֶׁעָבַר מֵהֶם עֵרֶב רַב. כִּבְיָכוֹל בִּזְמַן שֶׁמִּתְעָרְבִים בֵּינֵיהֶם, כְּאִלּוּ לֹא הָיוּ גוֹי אֶחָד. שמעלת 'גוי אחד בארץ' תלויה בכך שלא יעורב בהם שום ערב רב וּמִשּׁוּם זֶה ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳, וְלֹא מִשֻּׁתָּפוּת אַחֶרֶת, שֶׁאֵינִי רוֹצֶה לְשַׁתֵּף אֲחֵרִים בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם.
בלשון הזוהר
וּמַה כְּתִיב, ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהו"ה׳ (שמות לה, ה), וְלָא מֵעֵרֶב רַב, דְּלָא אִתְקְרִיאוּ קְהִלָּה וְחִבּוּר, עַד דְּאִתְעֲבָר מִנְּהוֹן עֵרֶב רַב, כִּבְיָכוֹל בְּזִמְנָא דְּמִתְעָרְבִין בֵּינַיְיהוּ, כְּאִילּוּ לָא הֲווֹ גּוֹי אֶחָד. וּבְגִין דָּא ׳קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה׳, וְלָא מִשׁוּתָּפוּ אַחֲרָא, דְּלָא בָּעֵינָא לְשַׁתְּפָא אַחֲרָנִין בֵּינֵי וּבֵינַיְיכוּ.
כאשר ערב רב מעורבים בישראל היו צריה לראש - ולאחר שעברו שאו את ראש כל עדת ישראל
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר עֵרֶב רַב הֵם מְעֹרָבִים בְּיִשְׂרָאֵל, מַה כָּתוּב? ׳הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ כשהפסֹולת מעֹורבת, צריה עולים לראש, ׳ (איכה א, ה) - וְיִשְׂרָאֵל, אַחַר שֶׁעוֹבְרִים מֵהֶם אֵלּוּ, מַה כָּתוּב? ׳שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר א, ב) - וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאָמַר הקב"ה, אֲנִי רוֹצֶה לָדוּר עִמָּכֶם. אחר הִבָּדלם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם - בתוך כל אחד ואחד מישראל הטהורים מאותו עירוב של ערב רב. ׳ (שמות כה, ח).
בלשון הזוהר
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּד עֵרֶב רַב מְעוּרָבִין אִינּוּן בְּיִשְׂרָאֵל, מַה כְּתִיב ׳הָיוּ צָּרֶיהָ לְרֹאשׁ׳ (איכה א, ה). וְיִשְׂרָאֵל בָּתַר דְּמִתְעַבְּרֵי מִנַּיְיהוּ אִלֵּין מַה כְּתִיב, ׳שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. וְלָא עוֹד, אֶלָּא דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֲנָא בָּעֵי לְדַיְּירָא עִמְּכוֹן. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם׳ (שמות כה, ח).
בגלות מי מעכב שאור שבעסה זה ערב רב - כאלו עושים שלטון בהקבה ונכנסים במשפטי כוכבים ומזלות
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר, על נצח והוד שהם כלולים מחג''ת (יהל אור) מִי מְעַכֵּב? שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה. כתפילת ר' אלכסנדרי (ברכות יז.): 'רצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה', הוא היצר והערב רב המעכבים הגאולה, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, בִּזְמַן שֶׁעֵרֶב רַב הֵם רָאשִׁים עַל יִשְׂרָאֵל, מנהיגים פסולים, 'היו צריה לראש', כִּבְיָכוֹל כְּאִלּוּ (מַעֲבִירִים שִׁלְטוֹן שֶׁל הקב"ה) עוֹשִׂים שִׁלְטוֹן בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנִכְנָסִים בְּמִשְׁפְּטֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. שמכניסים את ישראל תחת שלטון המזלות וּמִשּׁוּם זֶה צוֹעֲקִים וְאוֹמְרִים, ׳ה' אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדנִיםזרים הם הערב רב והמזלות זוּלָתֶךְ׳משלו בנו מבלעדיך. (ישעיה כו, יג).
בלשון הזוהר
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, עָלַיְיהוּ אִתְּמַר מִי מְעַכֵּב שְׂאוֹר שֶׁבַּעִסָּה, וְהָא אוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, בְּזִמְנָא דְּעֵרֶב רַב אִינּוּן רָאשִׁים עַל יִשְׂרָאֵל, כִּבְיָכוֹל כְּאִילּוּ (ס"א עברין שולטני דקודשא בריך הוא), עַבְדִין שׁוּלְטָנוּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיִיעָלוּן בְּמִשְׁפְּטֵי כֹּכָבַיָּא וּמַזָּלֵי. וּבְגִין דָּא צַּוְוחִין וְאַמְרִין, ׳יהו"ה אֱלֹהֵינוּ בְּעָלוּנוּ אֲדוֹנִים זוּלָתֶךָ׳ (ישעיהו כו, יג).
פנחס עמד לפני הדין התקיף של יצחק ועמד בפרצה - פנחס כחשבון יצחק
דָּבָר אַחֵר, פִּינְחָס וְכוּ'. קוּם בּוּצִינָא קַדִּישָׁא וּפְתַח בִּדְבָרִים לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה. קָם בּוּצִינָא קַדִּישָׁא וְאָמַר, בַּחִבּוּר הַקַּדְמוֹן נֶאֱמַר כָּךְ. בֹּא וּרְאֵה, פִּינְחָס עָמַד לִפְנֵי הַדִּין הַתַּקִּיף שֶׁל יִצְחָק, וְעָמַד לִפְנֵי פִרְצָה, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה׳ (תהלים קו, ל) - כְּדֵי לְהָגֵן עֲלֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמִשּׁוּם זֶה כְּלוּלִים זֶה וָזֶה בְּחֶשְׁבּוֹן, פִּינְחָס כְּחֶשְׁבּוֹן יִצְחָק, וְכָאן צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ דְּבָרִים.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, פִּנְחָס וְכוֹ'. קוּם בּוּצִּינָא קַדִּישָׁא, וְאַפְתַּח מִלֵּי קַמֵּי שְׁכִינְתָּא. קָם בּוּצִּינָא קַדִּישָׁא, וְאָמַר, בְּחִבּוּרָה קַדְמָאָה אִתְּמַר הָכִי. תָּא חֲזִי, פִּינְחָס קָאִים קַמֵּי דִּינָא תַּקִּיפָא דְּיִצְּחָק, וְקָם קָמֵי פִּרְצָּה, דִּכְתִּיב, ׳וַיַּעֲמוֹד פִּינְחָס וַיְפַּלֵּל וַתֵּעָצַּר הַמַּגֵּפָה׳ (תהילים קו, ל), בְּגִין לְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וּבְגִין דָּא כָּלִיל דָּא וְדָא בְּחוּשְׁבָּנָא, פִּינְחָס כְּמִנְיַן יִצְּחָק, וְהָכָא צָּרִיךְ לְחַדְּתָּא מִלִּין.
אליהו חוטף אותיות מות ומו
סוד שם פנחס הכולל פני חס ושתוף האבות בקנאתו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.