נשמרו ישראל ונמנו כלם שלא חסר אחד - מעל בני ישראל השיב אך לא מעל הערב רב
פנחס · אות מ סימן מלאך המות - כיצד חטף פנחס את האות והשיב חמה מעל בני ישראל בלבד · מאמר 76 · פיסקה 7 · דף רלז ע"א
לשון הזוהר
וּבְגִין דְּאִסְתָּמָרוּ יִשְׂרָאֵל, וְכָל אִינּוּן זַרְעָא קַדִּישָׁא, אִתְמְנוּן כֻּלְּהוּ, בְּגִין דְּלָא חָסֵר אֲפִילּוּ חַד מִנַּיְיהוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, מִכְּלָל דְּאַחֲרָנִין כָּלוּ. וְכֵן ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, ׳מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ הֵשִׁיב, אֲבָל מֵעַל אַחֲרָנִין דַּהֲווֹ עֵרֶב רַב, לָא הֵשִׁיב. וְעַל דָּא רָשִׁים קְרָא וְאָמַר, ׳מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. וּבְגִין דָּא אִתְמְנוּן ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ כְּמִלְּקַדְּמִין, וְחִבֵּר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּהֲדֵיהּ. כְּגַוְונָא דָּא בְּעוֹבָדָא דְּעֵגֶל, דִּכְתִּיב, ׳וַיִּפּוֹל מִן הָעָם וְגוֹ'׳ (שמות לב, כח). כָל אִינּוּן מֵעֵרֶב רַב הֲווֹ. וּלְאַחְזָאָה דְּלָא הֲווֹ ׳מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, מַה כְּתִיב לְבָתַר, ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לה, א).
תרגום
וּמִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל וְכָל אוֹתָם זֶרַע קָדוֹשׁ, נִמְנוּ כֻלָּם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא חָסַר אֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כה, יא) - מִכְּלָל שֶׁאֲחֵרִים כָּלוּ. וְכֵן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - ׳מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - הֵשִׁיב, אֲבָל מֵעַל אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ עֵרֶב רַב לֹא הֵשִׁיב. וְעַל זֶה כָּתַב הַפָּסוּק וְאָמַר ׳מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - וּמִשּׁוּם זֶה נִמְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמִקֹּדֶם, וְחִבֵּר אוֹתָם הקב"ה עִמּוֹ. כְּדֻגְמַת זֶה בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּפֹּל מִן הָעָם וְגוֹ'׳ (שמות לב, כח). כָּל אֵלּוּ מֵעֵרֶב רַב הָיוּ. וּלְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מַה כָּתוּב אַחַר כָּךְ? ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לה).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין דאסתמרו ישראל, וכל אינון זרעא קדישא, אתמנון כלהו, בגין דלא חסר אפילו חד מנייהו. ועל דא כתיב, ׳ולא כליתי את בני ישראל׳, מכלל דאחרנין כלו. וכן ׳השיב את חמתי מעל בני ישראל׳, ׳מעל בני ישראל׳ השיב, אבל מעל אחרנין דהוו ערב רב, לא השיב. ועל דא רשים קרא ואמר, ׳מעל בני ישראל׳. ובגין דא אתמנון ׳בני ישראל׳ כמלקדמין, וחבר לון קודשא בריך הוא בהדיה. כגוונא דא בעובדא דעגל, דכתיב, ׳ויפול מן העם וגו'׳ (שמות לב, כח). כל אינון מערב רב הוו. ולאחזאה דלא הוו ׳מבני ישראל׳, מה כתיב לבתר, ׳ויקהל משה את כל עדת בני ישראל׳ (שמות לה, א).
התרגום: ומשום שנשמרו ישראל וכל אותם זרע קדוש, נמנו כלם, משום שלא חסר אפלו אחד מהם. ועל זה כתוב ׳ולא כליתי את בני ישראל׳ (במדבר כה, יא) - מכלל שאחרים כלו. וכן מה שנאמר ׳השיב את חמתי מעל בני ישראל׳ - ׳מעל בני ישראל׳ - השיב, אבל מעל אחרים שהיו ערב רב לא השיב. ועל זה כתב הפסוק ואמר ׳מעל בני ישראל׳ - ומשום זה נמנו בני ישראל כמקדם, וחבר אותם הקב"ה עמו. כדגמת זה במעשה העגל, שכתוב ׳ויפל מן העם וגו'׳ (שמות לב, כח). כל אלו מערב רב היו. ולהראות שלא היו מבני ישראל, מה כתוב אחר כך? ׳ויקהל משה את כל עדת בני ישראל׳ (שמות לה).
מן המפרשים
קרני אור: אתמנון כלהו אתמנון כלהו. ר"ל לכן צוה הקב"ה מיד אחר המגפה למנות את ישראל, להראות שלא מת אחד מישראל רק מערב רב:
הסולם: ובגין דאסתמרו ישראל וכו': ומשום שנשמרו ישראל, וכל אלו זרע הקדוש, נמנו כולם, ולא היה חסר אפילו אחד מהם. וע"כ כתוב, ולא כליתי את בני ישראל, משמע שאחרים, שאינם מבני ישראל, כלה. וכן השיב את חמתי מעל בני ישראל, מעל בני ישראל השיב,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: