ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 76: אות מ סימן מלאך המות - כיצד חטף פנחס את האות והשיב חמה מעל בני ישראל בלבד › פיסקה 6 (רלז ע"א)

קושיית איך השיב פנחס חמת הקבה הרי כבר מתו - אלא שבט שמעון שהתערבו בערב רב מתו בעגל ובמגפה

פנחס · אות מ סימן מלאך המות - כיצד חטף פנחס את האות והשיב חמה מעל בני ישראל בלבד · מאמר 76 · פיסקה 6 · דף רלז ע"א

לשון הזוהר

וְכִי הַאֵיךְ הֵשִׁיב פִּנְחָס חֲמָתֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהָכְתִיב ׳וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה וְגוֹ'׳, אִי לָא מִית חַד מִנַּיְיהוּ, הֲוָה אֲמֵינָא ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי׳, אֲבָל כֵּיוָן דְּכָל הָנֵי מִיתוּ, מַאי טַעְמָא ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי׳ ׳וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. אֶלָּא וַדַּאי בְּרִירָא דְּמִלָּה, וַוי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ דְּפָגִים זַרְעֵיהּ, וַוי לֵיהּ לְמַאן דְּלָא נָטִיר זַרְעֵיהּ כַּדְּקָא יָאוּת, חַס וְשָׁלוֹם דְּאֲפִילּוּ חַד מִיִשְׂרָאֵל מִית, אֶלָּא שִׁבְטָא דְּשִׁמְעוֹן, כַּד אָתֵי אִינּוּן עֵרֶב רַב, אִתְעָרְבוּ בְּנָשִׁין דְּשִׁבְטָא דְּשִׁמְעוֹן, בָּתַר דְּאִתְגְּיָירוּ, וְאוֹלִידוּ בְּנִין, מִנְּהוֹן מִיתוּ בַּעֵגֶל, וּמִנְּהוֹן מִיתוּ בְּמוֹתָנָא, וְאַחֲרָנִין מִיתוּ הָכָא, אִינּוּן דְּאִשְׁתָּאָרוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר מֵתוּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא הַמֵּתִים, מֵתִים דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ׳.

תרגום

וְכִי אֵיךְ הֵשִׁיב פִּנְחָס אֶת חֲמָתוֹ שֶׁל הקב"ה, וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה וְגוֹ'׳? אִם לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר הֵשִׁיב חֲמָתִי, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁכָּל אֵלּוּ מֵתוּ, מָה הַטַּעַם ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי׳ - ׳וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳? אֶלָּא וַדַּאי בֵּרוּר הַדָּבָר: אוֹי לוֹ לְבֶן אָדָם שֶׁפּוֹגֵם זַרְעוֹ! אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁלֹּא שׁוֹמֵר זַרְעוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ! חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֵת, אֶלָּא שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב, הִתְעָרְבוּ בַּנָּשִׁים שֶׁל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן לְאַחַר שֶׁהִתְגַּיְּרוּ, וְהוֹלִידוּ בָנִים - מֵהֶם מֵתוּ בָּעֵגֶל, וּמֵהֶם מֵתוּ בַּמַּגֵּפָה, וַאֲחֵרִים מֵתוּ כָּאן, אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה׳. אֲשֶׁר מֵתוּ לֹא כָתוּב, אֶלָּא הַמֵּתִים, מֵתִים שֶׁכְּבָר הָיוּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכי האיך השיב פנחס חמתיה דקודשא בריך הוא, והכתיב ׳ויהיו המתים במגפה וגו'׳, אי לא מית חד מנייהו, הוה אמינא ׳השיב את חמתי׳, אבל כיון דכל הני מיתו, מאי טעמא ׳השיב את חמתי׳ ׳ולא כליתי את בני ישראל׳. אלא ודאי ברירא דמלה, ווי ליה לבר נש דפגים זרעיה, ווי ליה למאן דלא נטיר זרעיה כדקא יאות, חס ושלום דאפילו חד מישראל מית, אלא שבטא דשמעון, כד אתי אינון ערב רב, אתערבו בנשין דשבטא דשמעון, בתר דאתגיירו, ואולידו בנין, מנהון מיתו בעגל, ומנהון מיתו במותנא, ואחרנין מיתו הכא, אינון דאשתארו. הדא הוא דכתיב, ׳ויהיו המתים במגפה, אשר מתו לא כתיב, אלא המתים, מתים דמעיקרא הוו׳.

התרגום: וכי איך השיב פנחס את חמתו של הקב"ה, והרי כתוב ׳ויהיו המתים במגפה וגו'׳? אם לא מת אחד מהם, הייתי אומר השיב חמתי, אבל כיון שכל אלו מתו, מה הטעם ׳השיב את חמתי׳ - ׳ולא כליתי את בני ישראל׳? אלא ודאי ברור הדבר: אוי לו לבן אדם שפוגם זרעו! אוי לו למי שלא שומר זרעו כמו שצריך! חס ושלום שאפלו אחד מישראל מת, אלא שבט שמעון, כאשר באו אותם ערב רב, התערבו בנשים של שבט שמעון לאחר שהתגירו, והולידו בנים - מהם מתו בעגל, ומהם מתו במגפה, ואחרים מתו כאן, אלו שנשארו. זהו שכתוב ׳ויהיו המתים במגפה׳. אשר מתו לא כתוב, אלא המתים, מתים שכבר היו.

מן המפרשים

קרני אור: אתערבו בנשין אתערבו בנשין כו'. ר"ל לאחר שנתגיירו אינון ערב רב נשאו נשים משבט שמעון:

הסולם: וכי האיך השיב וכו': שואל, ואיך השיב פנחס חמתו של הקב"ה, והרי כתוב, ויהיו המתים במגפה וגו', אם לא היה מת אחד מהם, הייתי אומר, השיב את חמתי, אבל כיון שכל אלו מתו, מהו הטעם לומר, השיב את חמתי ולא כליתי את בני ישראל. ומשיב, אלא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: