אות מ סימן מלאך המות
כיצד חטף פנחס את האות והשיב חמה מעל בני ישראל בלבד
מה ראה פנחס - אות מ טסה ברקיע סימן מלאך המות רוצה להבנות בוו ות, חטף אותה וחברה עמו
מָה רָאָה? בְּקַנְאוֹ אֶת־קִנְאָתִי בְּתוֹכָם.רָאָה אוֹת מ', הזכר דס"א, דינין דדכורא (זהר הקדמה רי"ב) אוֹת זוֹ שֶׁהָיְתָה טָסָה בָּרָקִיעַ, וְזֶהוּ סִימָן שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁרוֹצֶה לְהִבָּנוֹת בָּאוֹת וָא"ו וְאוֹת ת'. שיצטרפו לתיבת 'מות' מֶה עָשָׂה פִּנְחָס? שֶׁהָיָה מִתְלַבֵּשׁ בְּיִצְחָק, בחכמה דשמאל דקדושה כדי לשלוט עליה אָז נָטַל מ' הַהִיא, וְחָטַף אוֹתוֹ, וְחִבֵּר אוֹתָהּ עִמּוֹ.העלה המ' אל הקדושה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁפִּנְחָס חָטַף לוֹ אוֹת מ' הַהִיא עִמּוֹ, מִיָּד שָׁב לַאֲחוֹרָיו. [שהמ' היא כל כחו של מלאך המות] שכן בהצטרף המ' אל ו' שהוא תפארת ואל ת' שהיא מלכות נעשית תיבת 'מות'.
בלשון הזוהר
מַאי חָמָא. חָמָא מ', אָת דָּא דְּהֲוָה טָאס בִּרְקִיעָא, וְדָא הוּא סִימָנָא דְּמַלְאָךְ הַמָּוְת, דְּבַעְיָא לְאִתְבָּנָאָה בְּאָת וָא"ו וְאָת ת'. מָה עֲבַד פִּנְחָס. דְּהֲוָה מִתְלָבַּשׁ בְּיִצְחָק, כְּדֵין נָטִיל הַהוּא אָת מ', וְחָטַף לֵיהּ, וְחִבֵּר לֵיהּ בַּהֲדֵיהּ. כֵּיוָן דְּחָמָא מַלְאָךְ הַמָּוְת, דְּפִנְחָס חָטַף לֵיהּ לְהַהוּא מ' בַּהֲדֵיהּ, מִיַּד תָּב לַאֲחוֹרָא.
משום שכשקנא פנחס התלבש ביצחק ועלה לחשבון רח, וכשחטף אות מ נעשה רמח ויקח רמח בידו
מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר קִנֵּא פִּנְחָס בְּלִבּוֹ, הִתְלַבֵּשׁ בְּיִצְחָק, וְהִתְעַלָּה לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן מָאתַיִם וּשְׁמוֹנֶה, ר"ח, כמנין פינחס וְכָךְ עוֹלֶה שְׁמוֹ בְּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנֶה, וְכָךְ עוֹלֶה יִצְחָק. כֵּיוָן שֶׁרָאָה לָאוֹת מ' עָפָה בָּרָקִיעַ, חָטַף אוֹתָהּ וְחִבֵּר אוֹתָהּ עִמּוֹ, וְנַעֲשָׂה מִיָּד מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. רמ"ח ר"ח ועוד מ', זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּקַּח רֹמַחרמ"ח בְּיָדוֹ.
בלשון הזוהר
מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּכַד קַנֵּי בְּלִבֵּיהּ פִּינְחָס, אִתְלְבַּשׁ בְּיִצְחָק, וְאִסְתַּלָּק לְמֶהֱוִי בְּחוּשְׁבָּנָא ר"ח, וְהָכִי סָלִיק שְׁמֵיהּ ר"ח, וְהָכִי סָלִיק יִצְחָק. כֵּיוָן דְּחָמָא לְאָת מ' טָאס בִּרְקִיעָא, חָטַף לֵיהּ, וְחִבֵּר לֵיהּ בַּהֲדֵיהּ וְאִתְעָבִיד מִיַּד רמ"ח, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ׳.
אות מ היתה סימן ראשון לאדם הראשון לבנות מות בעולם, ותקח מפריו
מִשּׁוּם שֶׁאוֹת מ'דינין דדכורא דקליפה הָיְתָה סִימָן רִאשׁוֹן לְאָדָם הָרִאשׁוֹן לִבְנוֹת מָוֶת עַל הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁאוֹת זוֹ הָיְתָה טָסָה עַל רֹאשׁוֹ על הג"ר שֶׁל אָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁכָּתוּב ׳וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ׳, (בראשית ג, ו), מ' פִּרְיוֹ שהמשיך החכמה ממעלה למטה בעצת הנחש,. וְהָיוּ מְחַכּוֹת אוֹתִיּוֹת ו"ת להצטרף מצד נוקבא דס"א שמהם המיתה, ו בִּזְמַן שֶׁכָּתוּב ׳וַתֹּאכַל, וַתִּתֵּן׳ (בראשית ג, ו) - וַתִּפָּקַחְנָה. שהקיפוה מארבע פנותיה - וַתִּקַּח, וַתִּתֵּן, וַתֹּאכַל, וַתִּפָּקַחְנָה - מוקפת מד' צדדים (אור יקר), אָז נִבְנָה מָוֶת בהזדווג המ' עם ו"ת עַל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
בְּגִין דְּאוֹת מ' הֲוָה סִימָנָא קַדְמָאָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, לְמִבְנֵי מָוְת עַל עָלְמָא, בְּגִין דְּאָת דָּא הֲוָה טָאס עַל רֵישֵׁיהּ דְּאָדָם, בְּשַׁעֲתָא דִּכְתִּיב, ׳וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, מ' פִּרְיוֹ׳ (בראשית ג, ו). וַהֲוָה מְחַכָּא ו"ת, בְּזִמְנָא דִּכְתִּיב, (הקדמת בראשית י"ב ע"ב) ׳וַתֹּאכַל, וַתִּתֵּן, וַתִּפָּקַחְנָה׳. כְּדֵין אִתְבְּנֵי מָוְת עַל עָלְמָא.
פנחס ראה אות מ פתוחה מלאה דם וחטף אותה בשם המפרש - מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם בתוך מ
פִּנְחָס הָיָה נִרְאֶה לוֹ עַכְשָׁו אוֹתָהּ אוֹת מ', עָף עַל רָאשֵׁיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. על הג"ר שלהם, מחמת עון פעור, וְאֵיךְ רָאָה אוֹתוֹ? רָאָה צוּרַת אוֹת מ' פְּתוּחָה, פרוצה לקבל הדם והדין מְלֵאָה דָּם. דם טמא, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר: זֶה וַדַּאי סִימָן שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת. מִיָּד חָטַף אוֹתָהּ,ראה מעשה ונזכר הלכה הִזְכִּיר עָלֶיהָ שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, שם בן ד' אותיות, וְהוֹרִיד לְאוֹתָהּ הָאוֹת אֶצְלוֹ. שירדה ונעשתה חלק מן הקדושה, שומרת מפני החיצונים, וּמַה שֶּׁהָיָה בְּגִימַטְרִיָּא מָאתַיִם וּשְׁמוֹנֶה, ר"ח, הִצְטָרֵף לִהְיוֹת מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. רמ"ח, וְאָז נֶאֱמַר וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. שהוא סוד היותה מתהפכת לימין, 'בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר' (חבקוק ג), סוד רמ"ח וסוד פֶּטֶר רֶחֶ"ם, והיא הכהונה שזכה בה (אור יקר) וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי׳ (במדבר כה, יא) - שֶׁקִּנֵּא לַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהָיוּ מְחַבְּרִים לוֹ בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת. בעבודת פעור. בְּתוֹכָם - מַהוּ בְּתוֹכָם? מִשּׁוּם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא בְּתוֹךְ כַּמָּה הֲמוֹנִים וְכַמָּה חֲשׁוּבִים, וּמָסַר עַצְמוֹ לְמִיתָה בֵּינֵיהֶם.א. שנכנס בסכנה, שראוי היה זמרי להרגו (סנהדרין פב:) ב. שקמו עליו בפועל להורגו אֲבָל בְּתוֹכָם, בְּתוֹךְ מ', בְּתוֹךְ מ' הָיָה אוֹתָהּ קִנְאָה שֶׁקִּנֵּא. על היות המ' בידי הס"א.
בלשון הזוהר
פִּנְחָס הֲוָה חָמֵי לֵיהּ הַשְׁתָּא הַהוּא אָת מ', טָאִיס עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. וְהֵיאַךְ חָמָא לֵיהּ. חָמָא דִּיּוּקְנָא דְּמ' פְּתוּחָה, מַלְיָא דָּמָא. כֵּיוָן דְּחָמָא לֵיהּ, אָמַר הָא וַדַּאי סִימָנָא דְּמַלְאָךְ הַמָּוְת, מִיַּד חָטַף לָהּ, אַדְכַּר עָלָהּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ, וְנָחִית לְהַאי אָת לְגַבֵּיהּ. וּמַה דְּהֲוָה ר"ח, אִתְצְרִיף רמ"ח. כְּדֵין וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי׳, דְּקַנֵּי לִשְׁמָא קַדִּישָׁא, דַּהֲווֹ מְחַבְּרִין לֵיהּ בִּרְשׁוּ אַחֲרָא. בְּתוֹכָם, מַאי בְּתוֹכָם. בְּגִין דְּהֲוָה אָזִל וְעָאל בְּגוֹ כַּמָה אוּכְלוּסִין, כַּמָּה רַבְרְבָן, וּמָסַר גַּרְמֵיהּ לְמוֹתָא בֵּינַיְיהוּ. אֲבָל בְּתוֹכָם, בְּתוֹךְ מ', בְּתוֹךְ מ' הֲוָה הַהוּא קִנְאָה דְּקַנֵּי.
אות מ סימן מות, מ מלקיות וד מיתות בית דין - ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי
מַה טַּעַם אוֹת מ'? דווקאמִשּׁוּם שֶׁהִיא סִימָן שֶׁל מָוֶת, שכן טמונים בה דינין דדכורא שבסופם מתעורר ענין המיתה, הִיא סִימָן שֶׁל מ' מַלְקֻיּוֹת. שאף הן מן הדין, כמספר 'ארבעים יכנו', אלא שבמקומה למעלה אין בה אלא ייסורין ולא מיתה, אך בהשתלשלה למטה הרי הִיא סִימָן שֶׁל ד' מִיתוֹת בֵּית דִּין. סקילה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג וָחֶנֶק שהן כנגד ד' קליפות תֹהוּ בֹהוּ חֹשֶׁךְ תְּהוֹם (תיקו''ז). וּמִשָּׁם עָלָה וְיָרַד, וְיָרַד וְעָלָה.פעמיים, בתחילה עָלָה לְמ', מלקות וְיָרַד לְד'.מיתות, ואח''כ יָרַד מִד', שֶׁהֵם ד' רוּחוֹתמרכבת סמא"ל ונחש - עון, משחית, אף וחימה, שֶׁנִּפְרָדוֹת מִתּוֹךְ זָכָר וְנוּקְבָּא מֵהַטֻּמְאָה, וּבִגְלָלָןמשורש ענינם ד' מִיתוֹת בֵּית דִּין. וּמִשָּׁם עוֹלִים לְמ'. כי כל אחת כלולה מעשר כְּלוֹמַר, מ' סִימָנִים וְכֵלִיםהגנוזים באות מ' שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת. [שהיא עיקר שם מ' שבסמא''ל ]. וְזֶה לָקַח פִּנְחָס וְעָמַד בְּתוֹךְ מ',וקיבל בה הארת חכמה, ונעשית האות שומרת עליו מפני החיצונים, וְעַל זֶה נֶאֱמַר ׳וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי׳.
בלשון הזוהר
מַאי טַעְמָא מ'. בְּגִין דְּאִיהִי סִימָנָא דְּמָוְת, אִיהִי סִימָנָא דְּמ' מַלְקִיּוֹת. אִיהִי סִימָנָא דְּד' מִיתוֹת בֵּית דִּין. וּמִתַּמָּן סָלִיק וְנָחִית, נָחִית וְסָלִיק, סָלִיק לְמ', וְנָחִית לְד'. נָחִית מְד', אִינּוּן ד' רוּחִין, דְּמִתְפָּרְשָׁן מִגּוֹ דְּכַר וְנוּקְבָּא מִמְּסָאֲבוּתָא, וּבְגִינַיְיהוּ ד' מִיתוֹת בֵּית דִּין. וּמִתַּמָּן סַלְּקִין לְמ'. וְהַיְינוּ מ' סִימָנָא וּמָאנִין דְּמַלְאָךְ הַמָּוְת. וְדָא נָטִיל פִּנְחָס, וְקָם בְּתוֹךְ מ', וְעַל דָּא ׳וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי׳.
קושיית איך השיב פנחס חמת הקבה הרי כבר מתו - אלא שבט שמעון שהתערבו בערב רב מתו בעגל ובמגפה
וְכִי אֵיךְ הֵשִׁיב פִּנְחָס אֶת חֲמָתוֹ שֶׁל הקב"ה, וַהֲרֵי כָּתוּב וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה וְגוֹ'? אִם לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם,שפיר הָיִיתִי אוֹמֵר הֵשִׁיב חֲמָתִי, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁכָּל אֵלּוּ מֵתוּ, מָה הַטַּעַםאיך שייך לומר ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי׳ - ׳וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳? אֶלָּא וַדַּאי בֵּרוּר הַדָּבָר: אוֹי לוֹ לְבֶן אָדָם שֶׁפּוֹגֵם זַרְעוֹ! אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁלֹּא שׁוֹמֵר זַרְעוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ! חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֵת, אֶלָּארק שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן,משום כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב,ונתגיירו, הִתְעָרְבוּ בַּנָּשִׁים שֶׁל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן לְאַחַר שֶׁהִתְגַּיְּרוּ,שהן קבלו אותם וְהוֹלִידוּ בָנִיםואותם בנים - מֵהֶם מֵתוּ בָּעֵגֶל, וּמֵהֶם מֵתוּ בַּמַּגֵּפָה, וַאֲחֵרִים מֵתוּ כָּאן, אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ.ובכך נתמעט שבט שמעון עד מאוד במנין שלאחר המגפה (במדבר כו). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה. אֲשֶׁר מֵתוּ לֹא כָתוּב, אֶלָּא הַמֵּתִים, מֵתִים שֶׁכְּבָר הָיוּ.שהרי הרשעים אף בחייהם קרויים מתים (ברכות יח:).
בלשון הזוהר
וְכִי הַאֵיךְ הֵשִׁיב פִּנְחָס חֲמָתֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהָכְתִיב וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה וְגוֹ', אִי לָא מִית חַד מִנַּיְיהוּ, הֲוָה אֲמֵינָא ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי׳, אֲבָל כֵּיוָן דְּכָל הָנֵי מִיתוּ, מַאי טַעְמָא ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי׳ ׳וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. אֶלָּא וַדַּאי בְּרִירָא דְּמִלָּה, וַוי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ דְּפָגִים זַרְעֵיהּ, וַוי לֵיהּ לְמַאן דְּלָא נָטִיר זַרְעֵיהּ כַּדְּקָא יָאוּת, חַס וְשָׁלוֹם דְּאֲפִילּוּ חַד מִיִשְׂרָאֵל מִית, אֶלָּא שִׁבְטָא דְּשִׁמְעוֹן, כַּד אָתֵי אִינּוּן עֵרֶב רַב, אִתְעָרְבוּ בְּנָשִׁין דְּשִׁבְטָא דְּשִׁמְעוֹן, בָּתַר דְּאִתְגְּיָירוּ, וְאוֹלִידוּ בְּנִין, מִנְּהוֹן מִיתוּ בַּעֵגֶל, וּמִנְּהוֹן מִיתוּ בְּמוֹתָנָא, וְאַחֲרָנִין מִיתוּ הָכָא, אִינּוּן דְּאִשְׁתָּאָרוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר מֵתוּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא הַמֵּתִים, מֵתִים דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ׳.
נשמרו ישראל ונמנו כלם שלא חסר אחד - מעל בני ישראל השיב אך לא מעל הערב רב
וּמִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל וְכָל אוֹתָם זֶרַע קָדוֹשׁ, נִמְנוּ כֻלָּם,שמתוך חיבתם מונה אותם המקום (רש"י), מִשּׁוּם שֶׁלֹּא חָסַר אֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כה, יא) - מִכְּלָל שֶׁאֲחֵרִים כָּלוּ.שהם הערב רב. וְכֵן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - ׳מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - הֵשִׁיב, אֲבָל מֵעַל אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ עֵרֶב רַב לֹא הֵשִׁיב. וְעַל זֶה כָּתַב הַפָּסוּק וְאָמַר ׳מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ - וּמִשּׁוּם זֶה נִמְנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמִקֹּדֶם, וְחִבֵּר אוֹתָם הקב"ה עִמּוֹ.ללמד שהנותרים כולם בשלמות. כְּדֻגְמַת זֶה בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּפֹּל מִן הָעָם וְגוֹ '׳ (שמות לב, כח). כָּל אֵלּוּ מֵעֵרֶב רַב הָיוּ. וּלְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מַה כָּתוּב אַחַר כָּךְ? ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳בני ישראל לבדם בלא הערב רב. (שמות לה).
בלשון הזוהר
וּבְגִין דְּאִסְתָּמָרוּ יִשְׂרָאֵל, וְכָל אִינּוּן זַרְעָא קַדִּישָׁא, אִתְמְנוּן כֻּלְּהוּ, בְּגִין דְּלָא חָסֵר אֲפִילּוּ חַד מִנַּיְיהוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, מִכְּלָל דְּאַחֲרָנִין כָּלוּ. וְכֵן ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, ׳מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ הֵשִׁיב, אֲבָל מֵעַל אַחֲרָנִין דַּהֲווֹ עֵרֶב רַב, לָא הֵשִׁיב. וְעַל דָּא רָשִׁים קְרָא וְאָמַר, ׳מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳. וּבְגִין דָּא אִתְמְנוּן ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ כְּמִלְּקַדְּמִין, וְחִבֵּר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּהֲדֵיהּ. כְּגַוְונָא דָּא בְּעוֹבָדָא דְּעֵגֶל, דִּכְתִּיב, ׳וַיִּפּוֹל מִן הָעָם וְגוֹ'׳ (שמות לב, כח). כָל אִינּוּן מֵעֵרֶב רַב הֲווֹ. וּלְאַחְזָאָה דְּלָא הֲווֹ ׳מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳, מַה כְּתִיב לְבָתַר, ׳וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות לה, א).
קחו מאתכם תרומה ולא מערב רב
סוד מיתת הערב רב וטהרת ישראל מהמגפה בזכות פנחס
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.