ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 76: אות מ סימן מלאך המות - כיצד חטף פנחס את האות והשיב חמה מעל בני ישראל בלבד › פיסקה 5 (רלז ע"א)

אות מ סימן מות, מ מלקיות וד מיתות בית דין - ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי

פנחס · אות מ סימן מלאך המות - כיצד חטף פנחס את האות והשיב חמה מעל בני ישראל בלבד · מאמר 76 · פיסקה 5 · דף רלז ע"א

לשון הזוהר

מַאי טַעְמָא מ'. בְּגִין דְּאִיהִי סִימָנָא דְּמָוְת, אִיהִי סִימָנָא דְּמ' מַלְקִיּוֹת. אִיהִי סִימָנָא דְּד' מִיתוֹת בֵּית דִּין. וּמִתַּמָּן סָלִיק וְנָחִית, נָחִית וְסָלִיק, סָלִיק לְמ', וְנָחִית לְד'. נָחִית מְד', אִינּוּן ד' רוּחִין, דְּמִתְפָּרְשָׁן מִגּוֹ דְּכַר וְנוּקְבָּא מִמְּסָאֲבוּתָא, וּבְגִינַיְיהוּ ד' מִיתוֹת בֵּית דִּין. וּמִתַּמָּן סַלְּקִין לְמ'. וְהַיְינוּ מ' סִימָנָא וּמָאנִין דְּמַלְאָךְ הַמָּוְת. וְדָא נָטִיל פִּנְחָס, וְקָם בְּתוֹךְ מ', וְעַל דָּא ׳וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי׳.

תרגום

מַה טַּעַם אוֹת מ'? מִשּׁוּם שֶׁהִיא סִימָן שֶׁל מָוֶת, הִיא סִימָן שֶׁל מ' מַלְקֻיּוֹת. הִיא סִימָן שֶׁל ד' מִיתוֹת בֵּית דִּין. וּמִשָּׁם עָלָה וְיָרַד, וְיָרַד וְעָלָה. עָלָה לְמ', וְיָרַד לְד'. יָרַד מִד', שֶׁהֵם ד' רוּחוֹת שֶׁנִּפְרָדוֹת מִתּוֹךְ זָכָר וְנוּקְבָּא מֵהַטֻּמְאָה, וּבִגְלָלָן ד' מִיתוֹת בֵּית דִּין. וּמִשָּׁם עוֹלִים לְמ'. כְּלוֹמַר, מ' סִימָנִים וְכֵלִים שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְזֶה לָקַח פִּנְחָס וְעָמַד בְּתוֹךְ מ', וְעַל זֶה נֶאֱמַר ׳וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מאי טעמא מ'. בגין דאיהי סימנא דמות, איהי סימנא דמ' מלקיות. איהי סימנא דד' מיתות בית דין. ומתמן סליק ונחית, נחית וסליק, סליק למ', ונחית לד'. נחית מד', אינון ד' רוחין, דמתפרשן מגו דכר ונוקבא ממסאבותא, ובגינייהו ד' מיתות בית דין. ומתמן סלקין למ'. והיינו מ' סימנא ומאנין דמלאך המות. ודא נטיל פנחס, וקם בתוך מ', ועל דא ׳ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי׳.

התרגום: מה טעם אות מ'? משום שהיא סימן של מות, היא סימן של מ' מלקיות. היא סימן של ד' מיתות בית דין. ומשם עלה וירד, וירד ועלה. עלה למ', וירד לד'. ירד מד', שהם ד' רוחות שנפרדות מתוך זכר ונוקבא מהטמאה, ובגללן ד' מיתות בית דין. ומשם עולים למ'. כלומר, מ' סימנים וכלים של מלאך המות. וזה לקח פנחס ועמד בתוך מ', ועל זה נאמר ׳ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי׳.

מן המפרשים

אור החמה: דמתפרשאן מגו דכר ונוקבא כי סמא"ל ונח"ש הם זכר ונקבה וכמו שאל זכר ונקבה הקדושים למטה מהם ד' מחנות שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל כן למטה מזכר ונקבה חצונים הם ד' כחות אלו שהם מרכבתם וכן פירשו ברעיא מהימנא שד' אלו כנגדם בחוץ עון…

קרני אור: סליק ונחית סליק ונחית. אינו מובן על מי קאי על פנחס או על מלאך המות, ויותר נראה לפרש על מלאך המות, ועכ"ז הלשון אינו מדוקדק:

הסולם: מ"ט מ' בגין וכו': שואל, מהו הטעם שקנא את ה מ', ומשיב, משום שהיא סימן המות, סימן מ' מלקות, היא סימן של ד' מיתות בית דין. ומשם עולה ויורדת, יורדת ועולה. כשעולה במספר, היא מלכות וכשיורדת היא ד'. יורדת ל ד', היינו ד' רוחות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: