ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 76: אות מ סימן מלאך המות - כיצד חטף פנחס את האות והשיב חמה מעל בני ישראל בלבד › פיסקה 4 (רלז ע"א)

פנחס ראה אות מ פתוחה מלאה דם וחטף אותה בשם המפרש - מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם בתוך מ

פנחס · אות מ סימן מלאך המות - כיצד חטף פנחס את האות והשיב חמה מעל בני ישראל בלבד · מאמר 76 · פיסקה 4 · דף רלז ע"א

לשון הזוהר

פִּנְחָס הֲוָה חָמֵי לֵיהּ הַשְׁתָּא הַהוּא אָת מ', טָאִיס עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. וְהֵיאַךְ חָמָא לֵיהּ. חָמָא דִּיּוּקְנָא דְּמ' פְּתוּחָה, מַלְיָא דָּמָא. כֵּיוָן דְּחָמָא לֵיהּ, אָמַר הָא וַדַּאי סִימָנָא דְּמַלְאָךְ הַמָּוְת, מִיַּד חָטַף לָהּ, אַדְכַּר עָלָהּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ, וְנָחִית לְהַאי אָת לְגַבֵּיהּ. וּמַה דְּהֲוָה ר"ח, אִתְצְרִיף רמ"ח. כְּדֵין ׳וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ׳. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי׳, דְּקַנֵּי לִשְׁמָא קַדִּישָׁא, דַּהֲווֹ מְחַבְּרִין לֵיהּ בִּרְשׁוּ אַחֲרָא. בְּתוֹכָם, מַאי בְּתוֹכָם. בְּגִין דְּהֲוָה אָזִל וְעָאל בְּגוֹ כַּמָה אוּכְלוּסִין, כַּמָּה רַבְרְבָן, וּמָסַר גַּרְמֵיהּ לְמוֹתָא בֵּינַיְיהוּ. אֲבָל בְּתוֹכָם, בְּתוֹךְ מ', בְּתוֹךְ מ' הֲוָה הַהוּא קִנְאָה דְּקַנֵּי.

תרגום

פִּנְחָס הָיָה נִרְאֶה לוֹ עַכְשָׁו אוֹתָהּ אוֹת מ', עָף עַל רָאשֵׁיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְאֵיךְ רָאָה אוֹתוֹ? רָאָה צוּרַת אוֹת מ' פְּתוּחָה, מְלֵאָה דָּם. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר: זֶה וַדַּאי סִימָן שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת. מִיָּד חָטַף אוֹתָהּ, הִזְכִּיר עָלֶיהָ שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, וְהוֹרִיד לְאוֹתָהּ הָאוֹת אֶצְלוֹ. וּמַה שֶּׁהָיָה בְּגִימַטְרִיָּא מָאתַיִם וּשְׁמוֹנֶה, הִצְטָרֵף לִהְיוֹת מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. וְאָז נֶאֱמַר ׳וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ׳. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי׳ (במדבר כה, יא) - שֶׁקִּנֵּא לַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהָיוּ מְחַבְּרִים לוֹ בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת. בְּתוֹכָם - מַהוּ בְּתוֹכָם? מִשּׁוּם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּבָא בְּתוֹךְ כַּמָּה הֲמוֹנִים וְכַמָּה חֲשׁוּבִים, וּמָסַר עַצְמוֹ לְמִיתָה בֵּינֵיהֶם. אֲבָל בְּתוֹכָם, בְּתוֹךְ מ', בְּתוֹךְ מ' הָיָה אוֹתָהּ קִנְאָה שֶׁקִּנֵּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פנחס הוה חמי ליה השתא ההוא את מ', טאיס על רישיהון דישראל. והיאך חמא ליה. חמא דיוקנא דמ' פתוחה, מליא דמא. כיון דחמא ליה, אמר הא ודאי סימנא דמלאך המות, מיד חטף לה, אדכר עלה שמא מפרש, ונחית להאי את לגביה. ומה דהוה ר"ח, אתצריף רמ"ח. כדין ׳ויקח רמח בידו׳. ועל דא כתיב ׳מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי׳, דקני לשמא קדישא, דהוו מחברין ליה ברשו אחרא. בתוכם, מאי בתוכם. בגין דהוה אזל ועאל בגו כמה אוכלוסין, כמה רברבן, ומסר גרמיה למותא בינייהו. אבל בתוכם, בתוך מ', בתוך מ' הוה ההוא קנאה דקני.

התרגום: פנחס היה נראה לו עכשו אותה אות מ', עף על ראשיהם של ישראל. ואיך ראה אותו? ראה צורת אות מ' פתוחה, מלאה דם. כיון שראה אותו, אמר: זה ודאי סימן של מלאך המות. מיד חטף אותה, הזכיר עליה שם המפרש, והוריד לאותה האות אצלו. ומה שהיה בגימטריא מאתים ושמונה, הצטרף להיות מאתים וארבעים ושמונה. ואז נאמר ׳ויקח רמח בידו׳. ועל זה כתוב, ׳מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי׳ (במדבר כה, יא) - שקנא לשם הקדוש, שהיו מחברים לו ברשות אחרת. בתוכם - מהו בתוכם? משום שהיה הולך ובא בתוך כמה המונים וכמה חשובים, ומסר עצמו למיתה ביניהם. אבל בתוכם, בתוך מ', בתוך מ' היה אותה קנאה שקנא.

מן המפרשים

הסולם: פנחס הוה חמי וכו': וכן פנחס היה רואה עתה אותה אות מ', שהיתה עפה על ראשיהם של ישראל. ואיך ראה אותה. ראה צורת מ' פתוחה מלאה דם. כיון שראה אותה, אמר, הרי ודאי היא סימן של מלאך המות, מיד חטפה, והזכיר עליה שם המפורש, והוריד אותה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: