ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 69: הלב אש שורף וכנפי ראה מקררות - סוד איברי הגוף הפנימיים בקרבן ובתפלה כמרכבה שלמה › פיסקה 44 (רלו ע"א)

הושט נכנס ונשאב בראה ומשחרב הבית ובטלו הטוחנות - בכה רבי שמעון על ירושלים ועל הסודות שיאבדו

פנחס · הלב אש שורף וכנפי ראה מקררות - סוד איברי הגוף הפנימיים בקרבן ובתפלה כמרכבה שלמה · מאמר 69 · פיסקה 44 · דף רלו ע"א

לשון הזוהר

בְּהַאי וְשֶׁט עָאל ואִשְׁתְּאִיב בָּרֵיאָה, אִלֵּין שְׂרָפִים, (ס"א שייפין) בְּשַׁלְהוֹבִיתָא דִּלְהוֹן נַטְלֵי מִשְׁתְּיָא, וְאִקְרוּן רֵיאָה, בְּחִבּוּרָא חֲדָא, וְאִשְׁתְּאִיב כֹּלָּא בְּהוֹן. וְכָל אִלֵּין, נַטְלִין כָּל חַד וְחַד, כַּדְּקָא חֲזֵי לֵיהּ. וּמִדְּחָרַב בֵּי מַקְדְשָׁא, ׳וּבָטְלוּ הַטּוֹחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ׳ (קהלת יב, ג) כֻּלְּהוּ. דְּאַזְעִירוּ דִּיּוּקְנַיְיהוּ וּמְזוֹנַיְיהוּ, וְלֵית יוֹמָא דְּלֵית בֵּיהּ מְאֵרָה, אָרִים קָלֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַוי יְרוּשָׁלַם קַרְתָּא קַדִישָׁא, וַוי לְעַמָּא, דְּכָל טָבָאן אִלֵּין אַבְדִין, רַבְרְבָן גִּיבָּרִין מְמָנָן אַזְעִירוּ דִּיּוּקְנַיְיהוּ, עַל דָּא בָּכוּ חַבְרַיָּיא. אָמְרוּ, וַוי רִבִּי, כַּד תִּסְתָּלַּק מִן עָלְמָא, מַאן יְגַלֶּה רָזִין סְתִימִין עֲמִיקִין כְּאִלֵּין, דְּלָא אִשְׁתְּמָעוּ מִן יוֹמָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וְעַד הַשְׁתָּא. זַכָּאָה דָּרָא דְּשַׁמְעִין מִלִּין אִלֵּין, וְזַכָּאָה דָּרָא דְּאַנְתְּ בְּגַוִּויהּ, וַוי לְדָרָא דְּיִשְׁתַּאֲרוּן יַתְמִין מִנָךְ.

תרגום

בָּזְהִ הַוֵּשֶׁט נִכְנָס, וְנִשְׁאָב בָּרֵאָה עַל יְדֵי אֵלּוּ הַשְּׂרָפִים (הָאֵיבָרִים), בַּשַּׁלְהֶבֶת שֶׁלָּהֶם לוֹקְחִים הַמַּשְׁקֶה, וְנִקְרָאִים רֵאָה בְּחִבּוּר אֶחָד, וְנִשְׁאָב הַכֹּל בָּהֶם. וְכָל אֵלּוּ לוֹקְחִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לָהֶם. וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נֶאֱמַר, ׳וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ׳ (קהלת יב, ג), כֻּלָּם - שֶׁהִמְעִיטוּ דְמוּתָם וּמְזוֹנָם, וְאֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה. הֵרִים קוֹלוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, אוֹי יְרוּשָׁלַיִם עִיר קְדוֹשָׁה! אוֹי לָעָם שֶׁכָּל טוֹבוֹת אֵלּוּ אָבְדוּ! שָׂרִים גִּבּוֹרִים מְמֻנִּים הִקְטִינוּ דְמוּתָם. עַל זֶה בּוֹכִים הַחֲבֵרִים. אָמְרוּ, אוֹי רַבִּי! כַּאֲשֶׁר תִּסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, מִי יְגַלֶּה סוֹדוֹת סְתוּמִים עֲמֻקִּים כָּאֵלּוּ, שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ מִיָּמָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְעַד עַתָּה? אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁשּׁוֹמְעִים מִלִּים אֵלּוּ, וְאַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁאַתָּה בְּתוֹכוֹ! אוֹי לַדּוֹר שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ יְתוֹמִים מִמְּךְ!

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בהאי ושט עאל ואשתאיב בריאה, אלין שרפים, (ס"א שייפין) בשלהוביתא דלהון נטלי משתיא, ואקרון ריאה, בחבורא חדא, ואשתאיב כלא בהון. וכל אלין, נטלין כל חד וחד, כדקא חזי ליה. ומדחרב בי מקדשא, ׳ובטלו הטוחנות כי מעטו׳ (קהלת יב, ג) כלהו. דאזעירו דיוקנייהו ומזונייהו, ולית יומא דלית ביה מארה, ארים קליה רבי שמעון ואמר, ווי ירושלם קרתא קדישא, ווי לעמא, דכל טבאן אלין אבדין, רברבן גיברין ממנן אזעירו דיוקנייהו, על דא בכו חברייא. אמרו, ווי רבי, כד תסתלק מן עלמא, מאן יגלה רזין סתימין עמיקין כאלין, דלא אשתמעו מן יומא דשלמה מלכא, ועד השתא. זכאה דרא דשמעין מלין אלין, וזכאה דרא דאנת בגוויה, ווי לדרא דישתארון יתמין מנך.

התרגום: בזה הושט נכנס, ונשאב בראה על ידי אלו השרפים (האיברים), בשלהבת שלהם לוקחים המשקה, ונקראים ראה בחבור אחד, ונשאב הכל בהם. וכל אלו לוקחים כל אחד ואחד כמו שראוי להם. ומשחרב בית המקדש נאמר, ׳ובטלו הטחנות כי מעטו׳ (קהלת יב, ג), כלם - שהמעיטו דמותם ומזונם, ואין יום שאין בו קללה. הרים קולו רבי שמעון ואמר, אוי ירושלים עיר קדושה! אוי לעם שכל טובות אלו אבדו! שרים גבורים ממנים הקטינו דמותם. על זה בוכים החברים. אמרו, אוי רבי! כאשר תסתלק מן העולם, מי יגלה סודות סתומים עמקים כאלו, שלא נשמעו מימיו של שלמה המלך ועד עתה? אשרי הדור ששומעים מלים אלו, ואשרי הדור שאתה בתוכו! אוי לדור שישארו יתומים ממך!

מן המפרשים

קרני אור: רברבין גברין רברבין גברין כו'. ר"ל דהיו נהנין מריחא דקרבנא:

הסולם: בהאי ושט עאל וכו': בושט הזה נכנסים ונשאבים בריאה אלו השרפים, בלהבות שלהם לוקחים משקה, ונקראים ריאה בחבור אחד עם הריאה, והכל נשאב בהם. וכל אלו לוקחים כל אחד ואחד כראוי לו. ומשחרב בית המקדש ובטלו הטוחנות כי מעטו, כולם. (ועי'…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: