הלב אש שורף וכנפי ראה מקררות
סוד איברי הגוף הפנימיים בקרבן ובתפלה כמרכבה שלמה
הלב אש שורף אם לא שכנפי הראה מביאות רוח מבשמים עליונים - אחרת היה שורף העולם ברגע
וּבְחִבּוּר קַדְמוֹן, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְאָבִיו, הֲרֵי שָׁמַעְתִּי עַל אֵלּוּ הָאֵיבָרִים הָאֲטוּמִים בְּסוֹד הַקָּרְבָּנוֹת. אֵיבָרִים אֲחֵרִים, הַסּוֹד שֶׁלָּהֶם מַהוּ? אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אֶלְעָזָר, אֶלְעָזָר בְּנִי, כָּל שְׁאָר אֵיבָרִים שֶׁמִּבִּפְנִים, סוֹד עֶלְיוֹן הוּא.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לַאֲבוּהִי, הָא שְׁמַעְנָא אִלֵּין שַׁיְיפִין אֲטִימִין, בְּרָזָא דְּקָרְבְּנִין. שַׁיְיפִין אַחֲרָנִין, רָזָא דִּלְהוֹן מַאי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר, אֶלְעָזָר בְּרִי, כָּל שְׁאַר שַׁיְיפִין דִּלְגוֹ, רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ.
והוי המטיר על סדם גפרית ואש - מפני שכנפי ראה לא נשבו, אלו רפאל וצדקיאל עשה מלאכיו רוחות
בֹּא וּרְאֵה, הַלֵּב הֲרֵי נֶאֱמַר, אֲבָל לֵב זֶה הוּא אֵשׁ שֶׁשּׂוֹרֵף, וְאִם לֹא שֶׁהִזְמִין אֵלָיו הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן אֶת כַּנְפֵי הָרֵאָה, שֶׁמְּבִיאִים לְפָנָיו הָרוּחַ מֵרוּחַ שֶׁנּוֹשֶׁבֶת מִתּוֹךְ בְּשָׂמִים עֶלְיוֹנִים, הָיָה שׂוֹרֵף אֶת הָעוֹלָם בְּרֶגַע אֶחָד.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, לִבָּא הָא אִתְּמַר, אֲבָל לֵב דָּא אִיהוּ נוּרָא דְּדָלִיק, וְאִלְמָלֵא דְּזַמִּין לְגַבֵּיהּ מַלְכָּא עִלָּאָה כַּנְפֵי רֵיאָה, דְּאַתְיָין לְקַמֵּיהּ רוּחָא, מֵרוּחָא דְּנָשִׁיב מִגּוֹ בּוּסְמִין עִלָּאִין, הֲוָה אוֹקִיד לְעָלְמָא בְּרִגְעָא חֲדָא.
המח מים והלב אש שניהם רחמים ודין - הקבה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים
פָּתַח וְאָמַר, ׳וַה' הִמְטִיר עַל סְדם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ׳ (בראשית יט) - מַדּוּעַ שָׂרַף אוֹתָם? מִשּׁוּם שֶׁכַּנְפֵי רֵאָה לֹא נָשְׁבוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וְהַסּוֹד שֶׁל כַּנְפֵי הָרֵאָה, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר ׳כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף׳ (תהלים סח) - וְאֵלּוּ הֵם רְפָאֵל וְצַדְקִיאֵל. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, לְנַשֵּׁב תָּמִיד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ (הַלֵּב׳ (תהלים קד)).
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיהו"ה הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ׳ (בראשית יט, כד), אֲמַאי אוֹקִיד לוֹן. בְּגִין דְּכַנְפֵי רֵיאָה לָא נְשִׁיבוּ בְּהַהִיא שַׁעֲתָא. וְסִתְרָא דְּכַנְפֵי רֵיאָה, דָּא ׳כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף׳ (תהילים סח, יד) וְאִינּוּן רְפָאֵל, וְצַדְקִיאֵל. וְעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, ׳עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת׳ (תהילים קד, ד), לְנַשְׁבָא תָּדִיר קַמֵּי מַלְכָּא (ס"א לבא).
כשהחובות מתרבים על עורקי הלב נאמר והמלך קם בחמתו - וכשכנפי ראה נושבות וחמת המלך שככה
אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ - נָכוֹן, אֲבָל הַמֹּחַ הוּא מַיִם, וְהַלֵּב הוּא אֵשׁ, וּשְׁנֵיהֶם הֵם רַחֲמִים וְדִין. זֶה כִּסֵּא רַחֲמִים, וְזֶה כִּסֵּא דִין. והקב"ה מֶלֶךְ, עוֹמֵד מִכִּסֵּא דִין, שֶׁהוּא הַלֵּב, וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, שֶׁהוּא הַמֹּחַ.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא וּבְחִבּוּרָא קַדְמָאָה, אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, בּוּצִּינָא קַדִישָׁא, כָּל מַה דְּאַמָרְת שַׁפִּיר, אֲבָל מוֹחָא אִיהוּ מַיִם, לֵב אִיהוּ אֵשׁ, וְתַרְוַויְיהוּ אִיהוּ רַחֲמֵי וְדִינָא, דָּא כִּסֵּא רַחֲמֵי, וְדָא כִּסֵּא דִּינָא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֶלֶךְ, עוֹמֵד מִכִּסֵא דִּין, דְּאִיהוּ לֵב. וְיוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, דְּאִיהוּ מוֹחָא.
במה שככה חמת המלך - בקול התורה קריאת שמע ובתפלות הפה אדני שפתי תפתח
וְכַאֲשֶׁר הַחוֹבוֹת מִתְרַבִּים עַל הָאֵיבָרִים וְעַל הָעוֹרְקִים שֶׁל הַלֵּב, שֶׁהוּא כִּסֵּא שֶׁל דִּין, נֶאֱמַר בַּלֵּב, ׳וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַיִן, שֶׁהוּא יֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה׳ (אסתר ז, ז) - וּבִזְמַן שֶׁכַּנְפֵי רֵאָה נוֹשְׁבוֹת עַל הַלֵּב, נֶאֱמַר ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׳ (אסתר ז) - שֶׁעַל שְׁתֵּי כַּנְפֵי רֵאָה נֶאֱמַר, ׳וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת, זוֹ הַכַּפֹּרֶת שֶׁל הַלֵּב׳ (שמות כה, כ).
בלשון הזוהר
וְכַד חוֹבִין מִתְרַבִּין עַל אֵבָרִים, וְעַל עַרְקִין דְּלִבָּא, דְּאִיהוּ כֻּרְסְיָיא דְּדִינָא. אִתְּמַר בְּלִבָּא, ׳וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַיִן, דְּאִיהוּ יִינָא דְּאוֹרַיְיתָא׳ (אסתר ז, ז). וּבְזִמְנָא דְּכַנְפֵי רֵיאָה נָשְׁבִין עַל לִבָּא, ׳וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳ (יחזקאל א, כד) ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׳. דִּתְרֵין כַּנְפֵי רֵיאָה, ׳וְהָיוּ הַכְּרוּבִים פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סוֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת, דָּא כַּפּוֹרְתָא דְּלִבָּא׳ (שמות כח).
הרוח הנושבת בכנפי ראה מוציאה קול בקנה קנה חכמה קנה בינה - מארבע רוחות באי הרוח
וּבַמָּה חֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה? בִּגְלַל (שואשמע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם) ׳וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל׳ (במדבר ז, פט) - זֶה קוֹל הַתּוֹרָה, קוֹל שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע. וַיְדַבֵּר אֵלָיו - בִּתְפִלּוֹת הַפֶּה, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר ׳אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךְ׳ (תהלים נא, יז).
בלשון הזוהר
וּבְמַאי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה. בְּגִין דְּוָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם ׳וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל, דָּא קוֹל תּוֹרָה, קוֹל דִּקְרִיאַת שְׁמַע׳ (במדבר ז, פט). וַיְדַבֵּר אֵלָיו, בִּצְּלוֹתָא דְּפוּמָא, דְּאִיהוּ ׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ׳ (תהילים נא, יז).
אשרי העם שככה בגימטריא משה - ברוך המאור הקדוש נר הוי היא נשמתך
וְאוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁנּוֹשֶׁבֶת בְּכַנְפֵי הָרֵאָה, הִיא מוֹצִיאָה קוֹל בְּקָנֶה, שֶׁהוּא ׳קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה׳ (משלי ד, ה). וְנֶאֱמַר בָּהּ, ׳כֹּה אָמַר ה' מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בּאִי הָרוּחַ׳ (יחזקאל לז) - שֶׁהֵן אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת יְהֹוָ"ה, וְזוֹהִי רוּחַ שֶׁדּוֹפֶקֶת בְּכָל עוֹרְקֵי הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ׳ (יחזקאל א).
בלשון הזוהר
וְהַהוּא רוּחָא דְּנָשִׁיב בְּכַנְפֵי רֵיאָה, אִיהוּ אַפִּיק קָלָא בְּקָנֶה, דְּאִיהוּ ׳קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה׳ (משלי ד, ה). וְאִתְּמַר בָּהּ, ׳כֹּה אָמַר יהו"ה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳ (יחזקאל לז, ט). דְּאִינּוּן אַרְבַּע אַתְוָון יְדוָֹ"ד, וְהַאי אִיהוּ רוּחַ דְּדָפִיק בְּכָל עַרְקִין דְּלִבָּא, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן, ׳אֶל אֲשֶׁר יִהְיְה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יִלֵכוּ׳ (יחזקאל א, יב).
שתי כליות משרתיו אש להט כנגד ארבע חיות הכסא שהוא הלב באמצע
אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וַדַּאי רוֹעֶה נֶאֱמָן, מַדְרֵגָה שֶׁלְּךְ הִיא, שֶׁבָּהּ נֶאֱמַר ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׳. ׳אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָ"ה׳ (תהלים קמד, טו), בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ, בָּרוּךְ אַתָּה הַמָּאוֹר הַקָּדוֹשׁ, נֵר שֶׁדּוֹלֵק ׳לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ׳ וְהַמַּטְרוֹנִיתָא. נֵר ה' - הִיא נְשָׁמָה שֶׁלְּךְ.
בלשון הזוהר
אָמַר בּוּצִּינָא קַדִישָׁא, וַדַּאי רַעְיָא מְהֵימָנָא, דַּרְגָּא דִּילָךְ אִיהִי, דְּבֵיהּ ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׳ (אסתר ז, י). ׳אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָ"ה׳ (תהילים קמד, טו), בְּגִימַטְרִיָּא מֹשֶׁה. אָמַר לֵיהּ, בְּרִיךְ אַנְתְּ בּוּצִּינָא קַדִישָׁא, בּוּצִּינָא דְּדָלִיק קַמֵּי מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא. נֵר יהו"ה, אִיהִי נְשָׁמָה דִּילָךְ.
המח ארבע חיות ראיה שמיעה ריח דבור כנגד אריה שור נשר אדם
אָמַר לוֹ, הֲרֵי אָמַרְתָּ מֹחַ וְלֵב וְכַנְפֵי רֵאָה, שְׁתֵּי כְלָיוֹת מָהֵן? אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ בְּכַנְפֵי רֵאָה אֶת הַפָּסוּק ׳עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת׳. וְהַכְּלָיוֹת - ׳מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט׳. וְהֵן שְׁתֵּי כַנְפֵי רֵאָה וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת, כְּנֶגֶד אַרְבַּע חַיּוֹת שֶׁל הַכִּסֵּא. הַכִּסֵּא הוּא הַלֵּב בָּאֶמְצַע.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, הָא אַמְרַת מוֹחָא וְלִבָּא וְכַנְפֵי רֵיאָה, תְּרֵי כּוּלְיָין מַאי נִיהוּ. אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, הָא אוֹקִימְנָא בְּכַנְפֵי רֵיאָה, ׳עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת׳, כּוּלְּיָין ׳מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט׳. וְאִינּוּן תְּרֵין כַּנְפֵי רֵיאָה, וּתְרֵין כּוּלְּיָין, לָקֳבֵל ד' חֵיוָן דְּכֻרְסְיָיא. כֻּרְסְיָיא, אִיהוּ לִבָּא בְּאֶמְצָּעִיתָא.
וארא את כל העשוקים אלו תינוקות שמסתלקים על ידי מלאך המות - ומיד עשקיהם כח זו לילית
וְכֵן הַמֹּחַ יֵשׁ לוֹ ׳אַרְבַּע חַיּוֹת׳, שֶׁהוּא כִּסֵּא שֶׁל רַחֲמִים. וּמָהֵן? רְאִיָּה שְׁמִיעָה רֵיחַ דִּבּוּר. רְאִיָּה - אַרְיֵה. שְׁמִיעָה - שׁוֹר. רֵיחַ - נֶשֶׁר. וְאַרְבַּע פָּנִים ׳וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם׳ לְכָל אֶחָד. דִּבּוּר - הוּא אָדָם. אָחוּז לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, זְרוֹעוֹת, שֶׁבָּהֶן נֶאֱמַר וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם. גּוּף - אַרְיֵה, וְשׁוֹקַיִם, עֲלֵיהֶן נֶאֱמַר ׳וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל׳ (יחזקאל א, ז) - וְעַל הַגּוּף נֶאֱמַר ׳מֶרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה׳ (בראשית א, מג). מִשְׁנָה כָּתוּב, לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה. וּבְחִבּוּר קַדְמוֹן. (ע"כ רעיא מהימנא).
בלשון הזוהר
וְכֵן מוֹחָא, אִית לֵיהּ אַרְבַּע חֵיוָן, דְּאִיהוּ כֻּרְסְיָיא דְּרַחֲמֵי. וּמַאי נִיהוּ. רְאִיָּיה שְׁמִיעָה רֵיחָא דִּבּוּר. רְאִיָּיה: אַרְיִה. שְׁמִיעָה: שׁוֹר. רֵיחָא: נִשְׁרָא. וְד' אַנְפִּין וְד' כַּנְפִין לְכָל חַד. דִּבּוּר: אָדָם אִיהוּ. אָחִיד עֵילָּא וְתַתָּא, דְּרוֹעִין דִּבְהוֹן וְיָדֵינוּ פְּרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם. גּוּף אַרְיִה, וְשׁוֹקַיִם, ׳וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל׳ (יחזקאל א, ז). וְעַל גּוּפָא אִתְּמַר, ׳מֶרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה׳ (בראשית מא, מג). מִשְׁנָה כְּתִיב, לִישָׁנָא דְּמַתְנִיתִין. (ע"כ רעיא מהימנא).
לילית נקראת טחול הולכת ומצחקת בתינוקות ואחר כך עושה בהם רגז ודמעות - כבד ביום שני טחול ברביעי
טְחוֹל, פָּתַח בּוּצִינָא קַדִּישָׁא וְאָמַר, ׳וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים׳ (קהלת ד, א) - (שֶׁנַּעֲשׂוּ) ׳אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִמְעַת הָעֲשֻׁקִים׳ - מִי אֵלּוּ הָעֲשׁוּקִים? אֵלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁהֵם בְּחֵיק אִמּוֹתָם, שֶׁמִּסְתַּלְּקִים מֵהָעוֹלָם עַל יְדֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְכִי מַלְאַךְ הַמָּוֶת הוֹרֵג אוֹתָם שֶׁהוּא עוֹשֵׁק? אֶלָּא חָזַר וְאָמַר, ׳וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם׳ - מִי הוּא אוֹתוֹ כֹּחַ? זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית א, יד) - וְזֶהוּ מְאֹרֹת חָסֵר וָא"ו, וְזוֹ לִילִית, שֶׁהִיא מְמֻנָּה עַל אוֹתוֹ הָעוֹשֵׁק.
בלשון הזוהר
טְחוֹל, פָּתַח בּוּצִינָא קַדִישָׁא וְאָמַר, ׳וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשׁוּקִים׳ (קהלת ד, א) שֶׁנַּעֲשׂוּ ׳תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים׳. מַאן אִינּוּן עֲשׁוּקִים. אִלֵּין יַנּוּקִין דְּאִינּוּן בְּתוּקְפָּא דְּאִמְּהוֹן. דְּסַלְּקִין מֵעָלְמָא, עַל יְדֵי מַלְאָךְ הַמָּוְת. וְכִי מַלְאָךְ הַמָּוְת קָטִיל לוֹן, דְּאִיהוּ עוֹשֵׁק. אֶלָּא הָדַר וְאָמַר, ׳וּמִיַּד עוֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם׳. מַאן הַהוּא כֹּחַ. דָּא הוּא דִּכְתִיב, ׳יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית א, יד). וְדָא הוּא מְאֹרֹת חָסֵר וָאו, וְדָא לִילִית, דְּאִיהִי מְמָנָא דְּהַהוּא עוֹשֵׁק.
הכבד מדרגת עשו כונס כל הדמים בלי הבדלה - הלב הוא ישראל שמבדיל בין טוב לרע
וְהִיא נִקְרֵאת טְחוֹל, וְהִיא הוֹלֶכֶת וּמְצַחֶקֶת בַּתִּינוֹקוֹת, וְאַחַר כָּךְ עוֹשָׂה בָּהֶם רֹגֶז וּדְמָעוֹת, לִבְכּוֹת עֲלֵיהֶם. הַטְּחוֹל הוֹלֵךְ אַחַר הַכָּבֵד, שֶׁהוּא מִינוֹ. זֶה נִבְרָא בַּשֵּׁנִי, וְזֶה בָּרְבִיעִי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. וּמִשּׁוּם זֶה אֵין סִימָן טוֹב בַּשֵּׁנִי וּבָרְבִיעִי. כָּבֵד - מִיתָה שֶׁל הַגְּדוֹלִים, טְחוֹל - מִיתָה שֶׁל הַקְּטַנִּים.
בלשון הזוהר
וְאִיהִי אִקְרֵי טְחוֹל, וְאִיהִי אַזְלַת (משפטים קי"ד) וְחַיְיכָא בְּיַנּוּקֵי, וּבָתַר עָבְדַת בְּהוּ רוּגְזָא וְדִמְעָה, לְמִבְכֵּי עָלַיְיהוּ. טְחוֹל לְזִינָא דְּכָבֵד אַזְלָא. דָּא אִבְרֵי בַּשֵּׁנִי, וְדָא בָּרְבִיעִי בְּעוֹבָדָא דִּבְרֵאשִׁית. וּבְגִין דָּא, לֵית סִימָנָא טָבָא בַּשֵּׁנִי וּבָרְבִיעִי. כָּבֵד מוֹתָא דְּרַבְרְבֵי, טְחוֹל מוֹתָא דְּזוּטְרֵי.
הלב נוטל המברר ונשאר כבד עם הפסלת כועס במרה שהיא גיהנם - אש זרה עבודה קשה
אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, וַדַּאי כָּךְ הוּא, שֶׁהַכָּבֵד הוּא מַדְרֵגָה שֶׁל עֵשָׂו. עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. הוּא כּוֹנֵס אֶת כָּל הַדָּמִים, בֵּין הַצְּלוּלִים בֵּין הָעֲכוּרִים. וְלֹא מַבְחִין בֵּין טוֹב לְרַע. לֹא עוֹשֶׂה הַבְדָּלָה בֵּינֵיהֶם. הַלֵּב הוּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁמַּבְדִּיל בֵּין טוֹב לְרַע, בֵּין דָּם טָמֵא לְדָם טָהוֹר, וְלֹא לוֹקֵחַ אֶלָּא הַמְבֹרָר וְהַנָּקִי שֶׁל אוֹתוֹ דָּם, כְּבוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא וּבְחִבּוּרָא קַדְמָאָה, אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, ודַּאי הָכִי הוּא, דְּכָבֵד אִיהוּ דַּרְגָּא דְּעֵשָׂו. עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. הוּא כָּנִישׁ כָּל דָּמִין, בֵּין צְלוּלִין, בֵּין עֲכוּרִין. וְלֹא אַבְחִין בֵּין טַב לְבִישׁ. לָא עָבִיד אַפְרָשׁוּתָא בֵּינַיְיהוּ. לִבָּא אִיהוּ יִשְׂרָאֵל, דְּאַבְחִין בֵּין טַב לְבִישׁ, בֵּין דָּם טָמֵא לְדָם טָהוֹר, וְלָא נָטִיל אֶלָּא בְּרִירוּ וְנַקְיוּ דְּהַהוּא דָּמָא, כְּבוֹרֵר אוֹכֶל מִגּוֹ פְּסוֹלֶת.
כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה - המרה שורפת ורק השכינה סועדת את החולה כחול המקיף הים
וְאַחַר שֶׁנּוֹטֵל הַלֵּב, שֶׁהוּא יַעֲקֹב, הַמְבֹרָר שֶׁבַּדָּמִים, שֶׁהוּא לְמַעְלָה, וְנִשְׁאָר כָּבֵד, שֶׁהוּא עֵשָׂו, עִם הַפְּסֹלֶת - הוּא כּוֹעֵס עָלָיו בַּמָּרָה, שֶׁהִיא גֵּיהִנָּם, שֶׁנִּבְרְאָה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, מִיתַת הַגְּדוֹלִים, וְהִיא נוּקְבָּא הָרָעָה, אֵשׁ זָרָה, עֲבוֹדָה קָשָׁה, עֲבוֹדָה זָרָה קוֹרְאִים לָהּ.
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר דְּנָטִיל לִבָּא, דְּאִיהוּ יַעֲקֹב, בְּרִירוּתָא דְּדָמִים, דְּאִיהוּ לְעֵילָּא. וְאִשְׁתְאַר כָּבֵד דְּאִיהוּ עֵשָׂו בִּפְּסוֹלֶת. אִיהוּ כָּעִיס עָלֵיהּ בְּמָרָה, דְּאִיהִי גֵּיהִנָּם, דְּאִתְבְּרִיאַת בְּיוֹמָא תִּנְיָינָא, מוֹתָא דְּרַבְרְבֵי, וְאִיהִי נוּקְבָא בִּישָׁא, אֵשׁ זָרָה, עֲבוֹדָה קָשָׁה, עֲבוֹדָה זָרָה קָרֵינָן לָהּ.
המבקר חולה לא ישב למראשותיו כי שכינה על ראשו ולא למרגלותיו כי מלאך המות שם - ליעקב ויאסף רגליו
וּמִשּׁוּם שֶׁמִּמֶּנָּה מִתְעוֹרֵר כַּעַס לַכָּבֵד, פֵּרְשׁוּהָ חַכְמֵי הַמִּשְׁנָה, כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵין שְׂרֵפָה וַחֲמִימוּת בְּכָל הַמַּחֲלוֹת שֶׁל אֶבְרֵי הַגּוּף אֶלָּא מִמָּרָה. שֶׁהִיא מַדְלִיקָה בְּשַׁלְהָבוֹת עַל הָעוֹרְקִים שֶׁל הַכָּבֵד וְרוֹצָה לִשְׂרֹף אֶת כָּל הַגּוּף. וְהִיא כְּדֻגְמַת הַיָּם כַּאֲשֶׁר הוּא כּוֹעֵס, שֶׁגַּלֵּי הַיָּם עוֹלִים עַד לָרָקִיעַ וְרוֹצִים לָצֵאת מִגְּבוּלָם לְשַׁבֵּר (לְהַחֲרִיב) הָעוֹלָם. אִם לֹא הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא לַחוֹלֶה כַּחוֹל הַמַּקִּיף אֶת הַיָּם שֶׁלֹּא יוֹצֵא מִשְּׂפָתוֹ - אַף כָּךְ הַשְּׁכִינָה סוֹבֶבֶת לַגּוּף וְסוֹמֶכֶת אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי׳ (תהלים מא, ד).
בלשון הזוהר
וּבְגִין דְּמִינָהּ אִתְעַר כַּעַס לְכָבֵד, אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן בְּמַתְנִיתִין, כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּלֵית שְׂרֵיפָה וַחֲמִימוּת בְּכָל מַרְעִין דְּאֵבָרִין דְּגוּפָא, אֶלָּא מִמָּרָה. דְּאִיהִי אַדְלִיקָת בְּשַׁלְהוֹבִין עַל עַרְקִין דְּכָבֵד, וּבָעֵי לְאוֹקְדָא כָּל גּוּפָא. וְאִיהוּ כְּגַוְונָא דְּיַמָּא, כַּד אִיהוּ כָּעִיס, דְּגַלֵּי יַמָּא סַלְּקִין עַד רְקִיעָא, וּבָעוּ לְנָפְקָא מִגְּבוּלַיְיהוּ, לְתַבְרָא (ס"א לחרבא) עָלְמָא. אִי לָאו שְׁכִינְתָּא, דְּאִיהִי לַחוֹלֶה כְּחוֹל דְּאַסְחַר לְיַמָּא, דְּלָא נַפְקַת מִפּוּמָהָא, אוּף הָכִי שְׁכִינְתָּא אַסְחָרַת לְגוּפָא, וְסָמִיךְ לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳יהו"ה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי׳ (תהילים מא, ד).
הקבה דרגה אחת מששים ממיתה נקרא תרדמה - מלאך עסטיריה דרגה ששית של מלאך המות
וּמִשּׁוּם זֶה בֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה לֹא יֵשֵׁב לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁכִינָה עַל רֹאשׁוֹ. וְלֹא לְמַרְגְּלוֹתָיו, כֵּיוָן שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת לְמַרְגְּלוֹתָיו. וְזֶה לֹא לְכָל בֶּן אָדָם, אֶלָּא לְבֵינוֹנִי. אֲבָל לְצַדִּיק גָּמוּר - ׳ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי׳ (תהלים מא, ד) - עַל רֹאשׁוֹ. וְהַשְּׁכִינָה מַקִּיפָה אֶת גּוּפוֹ עַד רַגְלָיו. וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר בְּיַעֲקֹב, ׳וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה׳ (בראשית מט, לג) - וְזוֹ הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, ׳וְהָאָרֶץ הֲדם רַגְלָי׳ (ישעיה סו, א). וּלְרָשָׁע גָּמוּר, מַלְאַךְ הַמָּוֶת מַקִּיף אוֹתוֹ בְּכָל צְדָדָיו. וְזֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת מַקִּיף אוֹתוֹ בְּכָל צְדָדָיו, חֶרֶב שֶׁלּוֹ, שֶׁפָּנָיו מוֹרִיקוֹת בְּטִפָּה אַחַת מֵאוֹתָן שָׁלֹשׁ טִפּוֹת שֶׁזּוֹרֵק בּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאַחֲרִיתָה מָרָה כַלַּעֲנָה׳ (משלי ה, ד). הַכָּבֵד זֶה הַזָּכָר. יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד - נוּקְבָּא. (עַד כָּאן).
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הַמְּבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, לָא לֵיתִיב לְמֵרַאֲשׁוֹתָיו, מִשּׁוּם דִּשְׁכִינְתָּא עַל רֵישֵׁיהּ. וְלָא לְרַגְלוֹי דְּמַלְאָךְ הַמָּוְת לְרַגְלוֹי. הַאי לָאו לְכָל בַּר נָשׁ, אֶלָּא לַבֵּינוֹנִי. אֲבָל לַצַּדִיק גָּמוּר, יהו"׳ה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי׳, עַל רֵישֵׁיהּ. וּשְׁכִינְתָּא אַסְחַר גּוּפֵיהּ, עַד רַגְלוֹי. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּיַעֲקֹב, (בראשית מט לג) ׳וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה, וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִתְּמַר בָּהּ,׳ (ישעיהו סו א) ׳וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי׳. לְרָשָׁע גָּמוּר, מַלְאָךְ הַמָּוְת אַסְחַר לֵיהּ בְּכָל סִטְרָא. וְדָא יֵצֶר הָרָע, דְמַלְאָךְ הַמָּוְת אַסְחַר לֵיהּ בְּכָל סִטְרָא, חַרְבָא דִּילֵיהּ, דְּפָנָיו מוֹרִיקוֹת, בְּטִפָה חֲדָא מֵאִינּוּן ג' טִפּוֹת, דְּזָרִיק בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ה ד) ׳וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה׳. כָּבֵד דָּא דְּכוּרָא. יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד נוּקְבָא. (עד כאן).
אין איבר בגוף בלי יצר הרע וטוב - ולצדיקים גמורים שתי יצירות טובות זכר ונוקבא כחתן וכלה
הַקֵּבָה הִיא דַּרְגָּה אַחַת מִשִּׁשִּׁים מִמִּיתָה, וְזֶה נִקְרָא תַּרְדֵּמָה. מַלְאָךְ עַסְטִירְאָה (עסירטא), דַּרְגָּה שִׁשִּׁית שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וּמִתּוֹךְ שֶׁבָּא מֵרָחוֹק, הוּא מִצַּד הַמָּוֶת, וְלֹא מָוֶת מַמָּשׁ. וְנִרְמָז - אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מִמִּיתָה.
בלשון הזוהר
קֵיבָה, אִיהוּ דַּרְגָּא חַד מִשִּׁתִּין דְּמוֹתָא. וְדָא אִתְקְרֵי תַּרְדֵמָה. עֲסְטִירְאָה (נ"א עסירטא), דַּרְגָּא שְׁתִיתָאָה דְּמַלְאָךְ הַמָּוְת. וּמִגּוֹ דְּאָתֵי מֵרָחִיק, אִיהוּ מִסִּטְרָא דְּמוֹתָא. וְלָאו מוֹתָא. רַמְזָא, חַד מִשִּׁתִּין דְּמוֹתָא.
בקבה יש שתי דרגות שנה אחת מששים במיתה ושנה אחת מששים בנבואה - חלום על ידי מלאך או שד
אָמַר הָרוֹעָה הַנֶּאֱמָן, מֵאַחַר שֶׁהַגּוּף הוּא מֵעֵץ שֶׁל טוֹב וָרָע, אֵין אֵיבָר בַּגּוּף שֶׁאֵין בּוֹ יֵצֶר הָרָע וְיֵצֶר הַטּוֹב לַבֵּינוֹנִים. וּלְצַדִּיקִים גְּמוּרִים שְׁתֵּי יְצִירוֹת, שֶׁל זָכָר וְנוּקְבָּא, וּשְׁנֵיהֶם טוֹבִים, כְּדֻגְמַת חָתָן וְכַלָּה. וְלִרְשָׁעִים גְּמוּרִים שְׁתֵּי יְצִירוֹת רָעוֹת, זָכָר וְנוּקְבָּא, בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר, מִצַּד שֶׁל סָמָאֵ"ל וְנָחָשׁ.
בלשון הזוהר
רַעְיָא מְהֵימָנָא אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, בָּתַר דְּגוּפָא אִיהוּ מֵאִילָנָא דְּטוֹב וָרָע, לֵית אֵבֶר בְּגוּפָא, דְּלָא אִית בֵּיהּ יֵצֶר הָרָע וְיֵצֶר טוֹב, לַבֵּינוֹנִיִּים. וְלַצַּדִּיקִים גְּמוּרִים, תְּרֵין יְצִירוֹת, דדְּכַר וְנוּקְבָא, תַּרְוַויְיהוּ טוֹבִים. כְּגַוְונָא דְּחָתָן וְכַלָּה. לָרְשָׁעִים גְּמוּרִים, תְּרֵין יְצִירוֹת בִּישִׁין, דְּכַר וְנוּקְבָא, בְּכָל אֵבֶר וְאֵבֶר, מִסִּטְרָא דְּסָמָאֵל וְנָחָשׁ.
האצטומכה זה קרקבן טוחן לוקח הכל ושולח לאברים - הקבה מקבל דורון על ידי אריה שור נשר או אדם
וּמִשּׁוּם זֶה מִצַּד שֶׁל עֵץ טוֹב וָרָע, הִיא הַקֵּבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי דְרָגוֹת. שֶׁכָּךְ בֵּאֲרוּהוּ חֲכָמִים, קֵבָה - יָשֵׁן. וְיֵשׁ שֵׁנָה אַחַת מִשִּׁשִּׁים בְּמִיתָה. וְשֵׁנָה, אַחַת מִשִּׁשִּׁים בִּנְבוּאָה. וּמִשּׁוּם זֶה פֵּרְשׁוּהוּ חֲכָמִים בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבָה, כָּתוּב ׳וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ׳ (זכריה י, ב), וַהֲרֵי כָּתוּב ׳בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ׳ (במדבר יב, ו)? לֹא - קָשֶׁה. כָּאן עַל יְדֵי שֵׁד - כָּאן עַל יְדֵי מַלְאָךְ. חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָךְ - אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בִּנְבוּאָה. חֲלוֹם עַל יְדֵי שֵׁד הוּא שָׁוְא, מִצַּד שֶׁל הַמָּוֶת. וְהוּא תֶּבֶן. שֶׁכָּךְ בֵּאֲרוּהוּ, כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָר בְּלֹא תֶבֶן, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְבָרִים בְּטֵלִים.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָּא מִסִּטְרָא דְּאִילָנָא דְּטוֹב וָרָע, קֵיבָה אִית בָּהּ תְּרֵין דַּרְגִּין. דְּהָכִי אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, קֵיבָה יָשֵׁן. וְאִית שֵׁינָה, אַחַת מִשִּׁתִּין בְּמוֹתָא. וְשֵׁינָה, אַחַת מִשִּׁתִּין בַּנְּבוּאָה. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן מָארֵי מְתִיבְתָא, (זכריה י). ׳הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּ, וְהָכְתִיב׳ (במדבר יב, ו-ז) ׳בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ׳. לָא קַשְׁיָא, כָּאן עַל יְדֵי שֵׁד. כָּאן עַל יְדֵי מַלְאָךְ. חֲלוֹם עַל יְדֵי מַלְאָךְ, חַד מִשִּׁתִּין בַּנְּבוּאָה. חֲלוֹם עַל יְדֵי שֵׁד, אִיהוּ שָׁוְא, מִסִּטְרָא דְּמוֹתָא. וְאִיהוּ תֶּבֶן, דְּהָכִי אוֹקְמוּהָ, כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַר בְּלֹא תֶּבֶן, כַּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים.
יש דורון שמקבל על ידי שור פני שור מהשמאל
הָאִצְטוֹמְכָה זֶה קֻרְקְבָן נִקְלָף. וּבֵאֲרוּ חֲכָמִים, קֻרְקְבָן טוֹחֵן, שֶׁהוּא לוֹקֵחַ הַכֹּל וְשׁוֹחֵק, וְשׁוֹלֵחַ לְכָל הָאֵיבָרִים. אִם הָאֵיבָרִים בְּלִי עֲווֹנוֹת, כְּגוֹן מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים, שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַקָּרְבָּן, שֶׁלֹּא יוֹרֵד לְקַבֵּל אוֹתוֹ הַהוּא שֶׁשָּׁלַח הקב"ה לְקַבֵּל הַמַּתָּנָה שֶׁלּוֹ. שֶׁיֵּשׁ שֶׁמְּקַבֵּל אוֹתוֹ הקב"ה עַל יְדֵי אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּן׳ (יחזקאל א, י) - והקב"ה רוֹכֵב עָלָיו, וְיוֹרֵד בּוֹ לְקַבֵּל אוֹתוֹ דּוֹרוֹן. וְיִשִׁ דּוֹרוֹן שֶׁמְּקַבֵּל אוֹתוֹ עַל יְדֵי שׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם) ׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן׳.
בלשון הזוהר
אִצְטוֹמְכָא דָּא קֻרְקְבָן נִקְלָף. וְאוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, קוּרְקְבָן טוֹחֵן, דְּאִיהוּ נָטִיל כֹּלָּא, וְשׁוֹחֵק, וּמְשַׁדֵּר לְכָל אֵבָרִין. אִי אֵבָרִין בְּלָא חוֹבִין, כְּגַוְונָא דְּאוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, דְּאִית מִלִּין דִּמְעַכְּבִין יַת קָרְבְּנָא, דְּלָא נָחִית לְקַבְּלָא לֵיהּ, הַהוּא דְּשָׁדַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְקַבְּלָא דּוֹרוֹנָא דִּילֵיהּ. דְּאִית דִּמְקַבֵּל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל יְדֵי אַרְיֵה, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין׳ (יחזקאל א, י) לְאַרְבַּעְתָן. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָכִיב עָלֵיהּ, וְנָחִית בֵּיהּ, לְקַבְּלָא הַהוּא דּוֹרוֹנָא. וְאִית דּוֹרוֹנָא דִּמְקַבֵּל לֵיהּ עַל יְדֵי שׁוֹר, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאֹל לְאַרְבַּעְתָּן׳ (יחזקאל א, י).
יש דורון שמקבל על ידי נשר שתי תרים או שני בני יונה, ויש על ידי אדם כדיוקן פני אדם
וְיֵשׁ דּוֹרוֹן שֶׁמְּקַבֵּל עַל יְדֵי נֶשֶׁר, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם) ׳וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן׳ - שֶׁהֵם שְׁתֵּי תוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה. וְיֵשׁ דּוֹרוֹן שֶׁמְּקַבֵּל אוֹתוֹ עַל יְדֵי אָדָם שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'׳ (ויקרא א). בַּדְּיוֹקָן שֶׁל זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וְדְּיוֹקָן פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ (יחזקאל א) - שֵׁם יְהֹוָ"ה יוֹרֵד עֲלֵיהֶם לְקַבֵּל הַקָּרְבָּן.
בלשון הזוהר
וְאִית דּוֹרוֹנָא, דִּמְקַבֵּל עַל יְדֵי דְּנֶשֶׁר, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן׳ (יחזקאל א, י). דְּאִינּוּן שְׁתֵי תּוֹרִים, אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה. וְאִית דּוֹרוֹנָא, דִּמְקַבֵּל לֵיהּ עַל יְדֵי דְּאָדָם דִּכְתִיב בֵּיהּ, ׳אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהו"ה׳ (ויקרא א, ב). בְּדִיּוּקְנָא דְּהַהוּא דְּאִתְּמַר בֵּיהּ. ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ (יחזקאל א, י). יְדוָֹ"ד נָחִית עָלַיְיהוּ, לְקַבְּלָא דּוֹרוֹנָא.
יש חיות טבעיות טהורות מארבעה יסודות וארבע חיות דורסות טמאות על ארבע מרות
וְיְשׁ חַיּוֹת טִבְעִיּוֹת מְמֻנּוֹת עַל הַגּוּפִים, שֶׁהֵם מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, וְהֵן טְהוֹרוֹת. וּלְעֻמָּתָן יֵשׁ אַרְבַּע חַיּוֹת דּוֹרְסוֹת, טְמֵאוֹת, (מַלְאָכִים מְמֻנִּים) עַל אַרְבַּע מָרוֹת, שֶׁהֵן: מָרָה לְבָנָה, מָרָה אֲדֻמָּה, מָרָה יְרֻקָּה, מָרָה שְׁחֹרָה. וְיֵשׁ חַיּוֹת שִׂכְלִיּוֹת שֶׁסּוֹבְבוֹת הַכִּסֵּא. וְיֵשׁ לְמַעְלָה מֵהֶן וּגְבוֹהוֹת עֲלֵיהֶן, וְהֵן חַיּוֹת אֱלָהִיּוֹת, מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה.
בלשון הזוהר
וְאִית חֵיוָן טִבְעִיוֹת, מְמָנָן עַל גּוּפִין, דְּאִינּוּן מֵאַרְבַּע יְסוֹדִין, וְאִינּוּן דַּכְיָין. וְלָקֳבְלַיְיהוּ אַרְבַּע חֵיוָן דּוֹרְסִין, מִסְאֲבִין, (נ"א מלאכין ממנן) עַל ד' מְרִירָן, דְּאִינּוּן: מָרָה חִוָּורָא, מָרָה סוּמָקָא, מָרָה יְרוֹקָא, מָרָה אוּכָמָא.
יש חיות אלהיות מצד הקדשה ויש אלהים אחרים מהסטרא אחרא - כל מין הולך למינו
וְיֵשׁ חַיּוֹת מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְנִקְרָאוֹת אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְהַחַיּוֹת הָאֱלָהִיּוֹת מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה נִקְרָאוֹת אֱלֹהִים חַיִּים. וְאֵלּוּ הָאֱלָהִיּוֹת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה נִקְרָאוֹת אֱלֹהֵי הָאֱלָהִיּוֹת, וְעִלַּת עַל הַכֹּל, אֵל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְכָל מִין הוֹלֵךְ לְמִינוֹ. וּמִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אָמַר עֲלֵיהֶם, (שמות כב) ׳זֹּבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי (שמות כב, יט)׳ - לַה' לְבַדּוֹ. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב אֱלֹהִים חַיִּים עִם אֱלֹהִים אֲחֵרִים. (וּבְחִבּוּר קַדְמוֹן). (עַד כָּאן).
בלשון הזוהר
וְאִית חֵיוָן שִׂכְלִיוֹת, דְּסָחֲרִין לְכֻרְסְיָיא. וְאִית לְעֵילָּא מִנַּיְיהוּ, וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם, וְאִינּוּן חֵיוָן אֱלָהִיּוֹת, מִסִּטְרָא דִּקְדוּשָּׁה. וְאִית חֵיוָן דְּסִטְרָא אָחֳרָא. וְאִתְקְרִיאוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְאֱלָהִיּוֹת דְּקוּדְשָׁא, אֱלֹהִים חַיִּים. וְאִלֵּין אֱלָהִיּוֹת דִּקְדוּשָּׁה, אִתְקְרִיאוּ אֱלֹהֵי הָאֱלָהִיּוֹת, וְעִלַּת עַל כֹּלָּא, אֵל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְכָל זִינָא אָזִיל לְזִינֵיהּ. וּבְגִין דְּאִית אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אָמַר עָלַיְיהוּ, ׳זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיְדוָֹ"ד לְבַדּוֹ׳ (שמות כב, יט). בְּגִין דְּלָא יִתְעָרֵב אֱלֹהִים חַיִּים עִם אֱלֹהִים אֲחֵרִים. (ס"א ובחבורא קדמאה) (עד כאן)
האצטומכה שוחקת ושולחת למטה לתחתונים הנזונים בלילה מהאיברים - והכבד נוטל הכל ומקריב ללב
אִצְטוֹמְכָה זוֹ לוֹקַחַת וְשׁוֹחֶקֶת, וְשׁוֹלַחַת לְכָל הַצְּדָדִים שֶׁל מַטָּה, וּמִמֶּנָּה נִזּוֹנִים הַתַּחְתּוֹנִים. וּמֵאֵלּוּ שׁוֹתִים הַשְּׁמָרִים לְמַטָּה כָּל אוֹתָן רוּחוֹת וּצְדָדִים אֲחֵרִים שֶׁנִּזּוֹנִים בַּלַּיְלָה מֵאוֹתָם אֵיבָרִים וּפְדָרִים. וְהַשְּׁאָר נוֹטְלִים כָּל הָאֵיבָרִים, וְנוֹטֵל הַכֹּל הַכָּבֵד, וּמַקְרִיב לַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְעֵיל. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין׳ (יחזקאל א, י). וְעַל זֶה מִתְרָאֶה עַל הַמִּזְבֵּחַ דֻּגְמַת אַרְיֵה שֶׁאוֹכֵל קָרְבָּנוֹת. מִכָּאן וּלְהָלְאָה כָּל שְׁאָר הָאֵיבָרִים בְּסוֹד שֶׁל הַגּוּף כְּדֻגְמָא שֶׁל מַעְלָה.
בלשון הזוהר
אִצְטוֹמְכָא דָּא, נָטִיל וְשָׁחִיק, וּמְשַׁדֵּר לְכָל סִטְרִין דִּלְתַּתָּא, וּמִנֵּיהּ אִתְזָנוּ תַּתָּאֵי. מֵאִינּוּן שָׁתִין שְׁמָרִים לְתַתָּא, כָּל אִינּוּן רוּחִין וְסִטְרִין אַחֲרָנִין דְּאִיתְזָנוּ בְּלֵילְיָא, מֵאִינּוּן אֵבָרִים וּפְדָרִים. וּשְׁאַר נַטְלִין כָּל שַׁיְיפִין, וְנָטִיל כֹּלָּא כָּבֵד, וְקָרִיב לַלֵּב, כַּמָה דְּאִתְּמַר. וְדָא אִיהוּ דִּכְתִּיב, ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין׳ (יחזקאל א, י). וְעַל דָּא אִתְחֲזֵי עַל מַדְבְּחָא, כְּגַוְונָא דְּאַרְיֵה אָכִיל קָרְבְּנִין. מִכָּאן וּלְהָלְאָה כָּל שְׁאַר שַׁיְיפִין, בְּרָזָא דְּגוּפָא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא.
אצטומכה בראשונה לוקחת עד שש שעות ואופה, קרקבן אופה וראה משקה והלב מלך - שר האופים ושר המשקים
אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, מָאוֹר הַקָּדוֹשׁ, וַדַּאי אִצְטוֹמְכָה בָּרִאשׁוֹנָה לוֹקַחַת הַכֹּל עַד שֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְאוֹפָה. קֻרְקְבָן הוּא אוֹפֶה. וְהָרֵאָה הִיא מַשְׁקֶה. הַלֵּב הוּא הַמֶּלֶךְ. וְאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם הֵם וַדַּאי אוֹפֶה וּמַשְׁקֶה לָתֵת לַמֶּלֶךְ מֵהַטּוֹב שֶׁל כָּל מַאֲכָלִים וּמַשְׁקִים, מֵהָרֹאשׁ שֶׁל כֻּלָּם, מֵהַמִּבְחָר שֶׁל כֻּלָּם, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי׳ (שיר השירים ה, א) - אַחַר כָּךְ נֶאֱמַר ׳אִכְלוּ רֵעִים׳ - שֶׁהֵם שְׁאָר הָאֵיבָרִים, שֶׁהֵם חֲיָלוֹת וּמַחֲנוֹת הַמֶּלֶךְ, שֶׁמְּחַלֵּק לָהֶם מָזוֹן עַל יְדֵי שַׂר הָאוֹפִים. ׳שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׳ - עַל יְדֵי שַׂר הַמַּשְׁקִים.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, בּוּצִינָא קַדִישָׁא, וַדַּאי אִצְטוֹמְכָא בְּקַדְמִיתָא נָטִיל כֹּלָּא, עַד שִׁית שַׁעְתִין, וְאוֹפֶה. קֻרְקְבָן, אִיהוּ אוֹפֶה. וְרֵיאָה, אִיהִי מַשְׁקֶה. לִבָּא מַלְכָּא. וְאִינּוּן תְּרֵין, אִינּוּן וַדַּאי אוֹפֶה וּמַשְׁקֶה, לְמֵיהַב לְמַלְכָּא, מִשְּׁפִּירוּ דְּכָל מַאֲכָלִין וּמַשְׁקִין, רֵישָׁא דְּכֻלְּהוּ, מִבְחַר לְכֻלְּהוּ. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי׳ (שיר השירים ה, א). לְבָתַר, ׳אִכְלוּ רֵעִים׳, שְׁאַר אֵבָרִים, דְּאִינּוּן חֵילִין וּמַשִׁרְיָין דְּמַלְכָּא, דְּפָלִיג לוֹן מְזוֹנָא, עַל יְדֵי שַׂר הָאוֹפִים. ׳שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דוֹדִים׳ - עַל יְדֵי שַׂר הַמַּשְׁקִים.
הכבד לימין האדם כנגד פני אריה - הטחול לשמאל כנגד פני שור מהסטרא אחרא
וְהַכָּבֵד הוּא לִימִין הַבֶּן אָדָם. וּמִשּׁוּם זֶה, ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם׳ (יחזקאל א, י) - לִימִין הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא הַלֵּב. הַטְּחוֹל לִשְׂמֹאל. אֵלּוּ הֵם מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, ׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול׳ - מַשְׁקֵה יַיִן מָזוּג בְּמַיִם לַמֶּלֶךְ. וְאַרְיֵה אוֹכֵל, זֶה כָּבֵד, שֶׁאוֹסֵף מָזוֹן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא הַלֵּב.
בלשון הזוהר
וְכָבֵד אִיהוּ לִימִינָא דְּבַּר נָשׁ. וּבְגִין דָּא, ׳וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין׳ לְאַרְבַּעְתָּן לִימִינָא דְּמַלְכָּא, דְּאִיהוּ לִבָא. טְחוֹל, לִשְׂמָאלָא. אִלֵּין אִינּוּן מִסִּטְרָא אַחֲרָא, ׳וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאֹל׳. מַשְׁקֶה חַמְרָא מָזוּג בְּמַיָּא לְמַלְכָּא. וְאַרְיֵה אָכִיל, דָּא כָּבֵד, כָּנִישׁ מְזוֹנָא קַמֵּי מַלְכָּא, דְּאִיהוּ לִבָּא.
קושיית איך כבד שהוא עשו מתקן מזון ללב - הלב כיצחק וכבד עשו יאכל מציד בנו זה ישראל
וְיִשִׁ לְהַקְשׁוֹת עַל זֶה: אִם כָּבֵד הוּא עֵשָׂו, אֵיךְ הוּא מְתַקֵּן מָזוֹן לַלֵּב? אֶלָּא וַדַּאי הַלֵּב הוּא כְּדֻגְמָתוֹ שֶׁל יִצְחָק. כָּבֵד - עֵשָׂו, שֶׁהוּא הַצָּד צַיִד. וְיֹאמַר לוֹ, ׳יָקוּם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ׳ (בראשית כז, לא) - אֵלּוּ הֵן הַתְּפִלּוֹת שֶׁהוֹלְכוֹת וּמִתְרַחֲקוֹת מֵעֲנִיִּים, וְיִצְחָק בְּצַעַר וּבְיָגוֹן, שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לְכַוֵּן לַתְּפִלָּה. וּמִשּׁוּם זֶה לֹא אָמַר וְיֹאכַל מִצֵּידִי, אֶלָּא ׳וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ׳ - (שמותד) בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. כְּמוֹ זֶה אֵין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מָזוֹן בַּגָּלוּת אֶלָּא עַל יְדֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וְאִית לְאַקְשׁוּיי עַל הַאי. אִי כָּבֵד אִיהוּ עֵשָׂו, אֵיךְ הוּא מְתַקֵּן מְזוֹנָא לְלִבָּא. אֶלָּא וַדָאי לִבָּא אִיהוּ כְּגַוְונָא דְּיִצְחָק. כָּבֵד עֵשָׂו, דְּאִיהוּ הַצָּד צַיִד. וְיֵימָּא לֵיהּ, ׳יָקוּם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ׳ (בראשית יז). אִלֵּין אִינּוּן צְלוֹתִין, דְּאַזְלִין וּמִתְתַּרְכִין מֵעֲנִיִּים, וְיִצְחָק בְּצַעֲרָא וּבִיגוֹנָא, דְּלָא יַכְלִין לְכַוְּונָא לִצְלוֹתָא. וּבְגִין דָּא לָא אָמַר וְיֹאכַל מִצֵּידִי, אֶלָּא ׳וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ׳ (שמות ד). ׳בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל׳. כְּגַוְונָא דָּא, לֵית לוֹן לְיִשְׂרָאֵל מְזוֹנָא בְּגָלוּתָא, אֶלָּא עַל יְדֵי אוּמִין דְּעָלְמָא.
מזונות ישראל בגלות על ידי אמות ובארץ ישראל על ידי השכינה - כנפי ראה משקים והכליות אופות
אֲבָל כַּאֲשֶׁר הֵם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מְזוֹנוֹתָם עַל יְדֵי הַשְּׁכִינָה. וְיִהְיוּ שְׁתֵּי כַּנְפֵי הָרֵאָה מַשְׁקוֹת אֻמָּה, שַׂר הַמַּשְׁקִים. וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת - הָאוֹפִים, שֶׁמְּבַשְּׁלוֹת הַזֶּרַע הַיּוֹרֵד מִן הַמֹּחַ, וּמְבַשְּׁלוֹת מַיִם שֶׁמְּקַבְּלוֹת מִכַּנְפֵי הָרֵאָה. וּלְבַסּוֹף שֶׁיֹּאכַל הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא הַלֵּב, נֶאֱמַר בִּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת שֶׁלּוֹ ׳אִכְלוּ רֵעִים׳. וְלִשְׁתֵּי כַּנְפֵי הָרֵאָה - ׳שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׳.
בלשון הזוהר
אֲבָל כַּד אִינּוּן בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, מְזוֹנֵיהוֹן עַל יְדֵי שְׁכִינְתָּא. וְיֵהוֹן תְּרֵין כַּנְפֵי רֵיאָה מַשְׁקִין אוּמָה, שַׂר הַמַּשְׁקִים. וּתְרֵין כּוּלְיָין הָאוֹפִים, דִּמְבַשְּׁלִין הַזֶּרַע דְּנָחִית מִן מוֹחָא, וּמְבַשְׁלִין מַיָּא דִּמְקַבְּלִין מִכַּנְפֵי רֵיאָה. וּלְבָתַר דְּיֵיכוּל מַלְכָּא, דְּאִיהוּ לִבָּא, אִתְּמַר בִּתְרֵין כֻּלְּיָין דִּילֵיהּ, ׳אִכְלוּ רֵעִים׳. וְלִתְרֵין כַּנְפֵי רֵיאָה, ׳שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים׳.
הלב כסא דין ארבע חיות שלוחיו שתי כנפי ראה ושתי כליות מקבלות עליהם המלך רוח חכמה ובינה
הַלֵּב הוּא כִּסֵּא דִין, אַרְבַּע חַיּוֹת שְׁלוּחִים שֶׁלּוֹ. שְׁתֵּי כַּנְפֵי רֵאָה וּשְׁתֵּי כְלָיוֹת. שֶׁעַל כַּנְפֵי רֵאָה נֶאֱמַר ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה׳ - לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם אֶת הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא ׳רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'׳ (ישעיה יא, ב). שֶׁיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, שֶׁהוּא הַלֵּב, שֶׁכָּל אוֹתָם דְּפָקִים מִתְנַהֲגִים אַחֲרָיו כְּחַיָּלִים אַחַר מַלְכָּם.
בלשון הזוהר
דְּלִבָּא אִיהוּ כִּסֵּא דִּין, אַרְבַּע חֵיוָן שְׁלִיחָן דִּילֵיהּ. תְּרֵין כַּנְפֵי רֵיאָה, וּתְרֵין כֻּלְּיָין, דְּכַנְפֵי רֵיאָה ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְּמָעְלָה׳, לְקַבְּלָא עָלַיְיהוּ מַלְכָּא, דְּאִיהוּ ׳רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יהו"ה׳ (ישעיהו יא, ב). דְּיָתִיב עַל כֻּרְסְיָיא, דְּאִיהוּ לִבָּא, דְּכָל אִינּוּן דְּפִיקִין מִתְנַהֲגִין אֲבַּתְרֵיהּ, כְּחַיָּילִין בָּתַר מַלְכֵיהוֹן.
הרוח הנושבת מכנפי הראה קרירה משמאל וחמה מימין כנגד חסד וגבורה בלב ובמח
וְהָרוּחַ שֶׁנּוֹשֶׁבֶת מִכַּנְפֵי הָרֵאָה, נוֹשֶׁבֶת עַל שְׁנֵי נִקְבֵי הַחֹטֶם, וְהִיא קְרִירָה וְצוֹנֶנֶת מֵהַשְּׂמֹאל, וְחַמָּה מִיָּמִין. וּמִצַּד הַמֹּחַ, שֶׁהוּא כִּסֵּא שֶׁל רַחֲמִים, הִיא רוּחַ קָרָה לִימִין הַחֶסֶד, וְחַמָּה מִשְּׂמֹאל הַגְּבוּרָה, שֶׁשָּׁם הַלֵּב וְהַמֹּחַ מָזוּג בּוֹ, בָּאֶמְצַע שֶׁל שְׁנֵיהֶם. אַף כָּךְ הַלֵּב מְמֻזָּג מִקֹּר וָחֹם. וְהַמֹּחַ גַּם כָּךְ, שֶׁמְּקַבְּלִים זֶה מִזֶּה.
בלשון הזוהר
וְרוּחָא דְּנָשִׁיב מִכַּנְפֵי רֵיאָה, נָשִׁיב עַל תְּרֵי נוּקְבֵי חוֹטָמָא. וְאִיהוּ קָרִיר וּצְנִינָא מִשְּׂמֹאלָא. וְחָם מִימִינָא. וּמִסִּטְרָא דְּמוֹחָא דְּאִיהוּ כֻּרְסְיָיא דְּרַחֲמֵי, אִיהוּ רוּחַ קָר לִימִינָא, דְּחֶסֶד. וְחָם מִשְּׂמָאלָא דִּגְבוּרָה, דְּתַמָּן לִבָּא. וּמוֹחָא מָזִיג בֵּיהּ, בְּאֶמְצָעִיתָא דְּתַרְוַויְיהוּ. אוּף הָכִי לִבָּא מָזִיג, מִקּוֹר וָחוֹם. וּמוֹחָא אוּף הָכִי, דִּמְקַבְּלִין דֵּין מִדֵּין.
הטחול נוטל השמרים ומחנותיו עבדים ושפחות - שתי כליות נקראות אשים
וְאֶת הַשְּׁמָרִים שֶׁל הַכֹּל נוֹטֵל הַטְּחוֹל וְהַמַּחֲנוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם ׳עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת׳, שֶׁאָמַר עֲלֵיהֶם שְׁלֹמֹה, (קהלתב) קָנִיתִי לִי ׳עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת׳. שְׁתֵּי כְלָיוֹת נִקְרָאוֹת אִשִּׁים, עַל שֵׁם אִשִּׁים שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן׳ (דברים יח, א).
בלשון הזוהר
וּשְׁמָרִים דְּכֹלָּא, נָטִיל טְחוֹל, וּמַשִׁרְיָין דִּילֵיהּ, דְּאִינּוּן ׳עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת׳, דְּאָמַר עָלַיְיהוּ שְׁלֹמֹה, קָנִיתִי לִי ׳עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת׳ (קהלת ב, ז). תְּרֵין כּוּלְיָין אִתְקְרִיאוּ אִשִׁים, עַל שֵׁם אִשִׁים דִּלְעֵילָּא, דְּאִתְּמַר בְּהוּ ׳אִשֵּׁי יהו"ה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן׳ (דברים יח, א).
בקנה שש טבעות שעולה בהן הקול לשש קולות השכינה והשביעי לפה שהוא כסא - קנה סלם מלאכי אלהים
וּבַקָּנֶה יֵשׁ שֵׁשׁ טַבָּעוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר ׳הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים׳ (תהלים כט, א). שֶׁבָּהֶן עוֹלֶה הַקּוֹל שֶׁנֶּחֱלָק לְשִׁשָּׁה קוֹלוֹת שֶׁל הַשְּׁכִינָה. וְהַשְּׁבִיעִי עוֹלֶה לַפֶּה, שֶׁהוּא כִּסֵּא. וְשֵׁשׁ טַבָּעוֹת שֶׁל קָנֶה, שֶׁהֵם כְּדֻגְמַת שֵׁשׁ מַדְרֵגוֹת שֶׁל כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ. וְקָנֶה הוּא סֻלָּם, שֶׁבּוֹ נֶאֱמַר ׳מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׳ (בראשית כח, יב) - שֶׁאוֹתָם הֲבָלִים עוֹלִים בּוֹ הַמֶּלֶךְ (מֵהַלֵּב), וְהָרוּחוֹת שֶׁבָּאֲוִיר (חוֹרִים יוֹצְאִים) יוֹרְדוֹת בּוֹ בַּלֵּב לְקָרֵר חֲמִימוּתוֹ, שֶׁלֹּא יִשְׂרֹף הַגּוּף.
בלשון הזוהר
וּבַקָּנֶה שִׁית עִזְקָאן, דְּעָלַיְיהוּ אִתְּמַר, ׳הָבוּ לַיהו"ה בְּנֵי אֵלִים׳ (תהילים כט, א). דִּבְהוֹן סָלִיק קָלָא, דְּאִתְפְּלִיג לְו' קָלִין דִּשְׁכִינְתָּא. וּשְׁבִיעָאָה סָלִיק לְפוּמָא, דְּאִיהוּ כֻּרְסְיָיא. וְשִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה, אִינּוּן כְּגַוְונָא דְּשִׁית דַּרְגִּין דְּכֻרְסְיָיא דְּמַלְכָּא. וְקָנֶה אִיהוּ סֻלָּם, דְּבֵיהּ ׳מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ׳ (בראשית כח, יב), דְּאִינּוּן הֲבָלִים סַלְּקִין בֵּיהּ מַלְכָּא (נ"א מלבא), וְרוּחִין דַּאֲוִירָא (חורין נפקין) נַחְתִּין בֵּיהּ בְּלִבָּא, לְקַרְרָא חֲמִימוּתָא, דְּלָא לוֹקִיד גּוּפָא.
הרוח יורדת בחילות כמלך וכנפי ראה מקבלות לרוח שהוא מלך עליהן
וְכַאֲשֶׁר הָרוּחַ יוֹרֶדֶת, יוֹרֶדֶת בְּכַמָּה רוּחוֹת, כְּמֶלֶךְ עִם חֵילוֹתָיו. וְכַנְפֵי הָרֵאָה מְקַבְּלוֹת לָרוּחַ, שֶׁהוּא מֶלֶךְ עֲלֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת׳ (יחזקאל א, יא), ׳וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה׳ (שמות כה, כ).
בלשון הזוהר
וְכַד רוּחָא נָחִית, נָחִית בְּכַמָּה רוּחִין, כְּמַלְכָּא עִם חֵילֵיהּ. וְכַנְפֵי רֵיאָה מְקַבְּלִין לְרוּחָא, דְּאִיהוּ מַלְכָּא עָלַיְיהוּ, כְּמָה דַּאֲמֵינָא. ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת׳ (יחזקאל א, ח), ׳וְהָיוּ הַכְּרוּבִים פּוֹרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה׳ (שמות כה, כ).
אם זכאים האברים יורד רוח הקדש בסלם הגרון בכמה רוחות קדושות עולות כנגד הבלי הלב
אִם זַכָּאִים הָאֵיבָרִים שֶׁל הָאָדָם בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, יוֹרֵד בְּסֻלָּם, שֶׁהוּא הַגָּרוֹן, בְּכַמָּה רוּחוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶן (תהלים קד) ׳עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, וְעוֹלִים לְעֻמַּת אֵלּוּ הַהֲבָלִים שֶׁל הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר - ׳עֲלֵיהֶם מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט׳ - וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים כט) ׳קוֹל יְהֹוָ"ה חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ (תהלים כט, ז)׳ - מִשּׁוּם שֶׁהַלֵּב - אֲדנָי, שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹלִים לַהֲבוֹת אֵשׁ בַּפֶּה, שֶׁהוּא יְהֹוָ"ה, שֶׁיּוֹרְדוֹת עִמּוֹ כַּמָּה רוּחוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה מֵאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת יְהֹוָה, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶן (יחזקאל לז) ׳כֹּה אָמַר יְהֹוָ"ה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳.
בלשון הזוהר
אִי זַכָּאן אֵבָרִין דְּבַר נָשׁ בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה דְּמַלְכָּא עִלָּאָה דְּאִיהוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, נָחִית בְּסֻלָּם, דְּאִיהוּ גָּרוֹן, בְּכַמָּה רוּחִין קַדִישִׁין, דְּאִתְּמַר עָלַיְיהוּ, ׳עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת׳ (תהילים קד, ד) וְסַלְּקִין לָקֳבֵל אִלֵּין הֲבָלִים דְּלִבָּא, דְּאִתְּמַר עָלַיְיהוּ, ׳מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לוֹהֵט׳. וְעָלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳קוֹל יְדוָֹ"ד חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׳ (תהילים כט, ז). בְּגִין דְּלִיבָּא אֲדֹנָי, דְּמִנֵּיהּ סַלְּקִין ׳לַהֲבוֹת אֵשׁ׳ בְּפוּמָא דְּאִיהוּ יְדוָֹ"ד, דְּנַחְתִּין עִמֵּיהּ כַּמָה רוּחִין דִּקְדוּשָּׁה, מֵאַרְבַּע אַתְוָון יְהוָֹה. דְּאִתְּמַר עָלַיְיהוּ, ׳כֹּה אָמַר׳ (יחזקאל לז, ט) יְדוָֹ"ד ׳מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ׳.
קנה חכמה קנה בינה לימין חסד ולשמאל גבורה - תפארת סלם באמצע כלול משתי זרועות וגוף וברית ושוקים
קָנֶ"ה - הוּא ׳קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה׳ (משלי ד, ה) - שֶׁהֵם לִימִין הַחֶסֶד, וְלִשְׂמֹאל הַגְּבוּרָה. תִּפְאֶרֶת, סֻלָּם בָּאֶמְצַע, בַּגּוּף, כָּלוּל מִשְׁתֵי זְרוֹעוֹת וְגוּף וּבְרִית וּשְׁתֵּי (צְדָדִים) שׁוֹקַיִם, כְּנֶגֶד שֵׁשׁ הַטַּבָּעוֹת שֶׁל הַקָּנֶה.
בלשון הזוהר
קָנֶ"ה, אִיהוּ ׳קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה׳ (משלי ד, ה), דְּאִינּוּן לִימִינָא דְּחֶסֶד, וְלִשְׂמָאלָא דִּגְבוּרָה. תִּפְאֶרֶת, סֻלָּם בְּאֶמְצָעִיתָא, בְּגוּפָא כָּלִיל תְּרֵין דְּרוֹעִין, וְגוּף וּבְרִית, וּתְרֵין (סטרין) שׁוֹקִין. לָקֳבֵל שִׁית עִזְקָאן דְּקָנֶה.
כשיורד יהוה ללב לגבי אדני מתחברים דין ורחמים יאהדונהי - מי שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש
וְכַאֲשֶׁר יוֹרֵד יְהֹוָ"ה לַלֵּב לְגַבֵּי אֲדנָ"י, מִתְחַבְּרִים הַדִּין בְּרַחֲמִים בַּלֵּב, שֶׁהוּא יְאֲהדוָנָהי. וְכַאֲשֶׁר עוֹלֶה שֵׁם אֲדנָי לַפֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳, לְקַבֵּל שֵׁם יְהֹוָה בַּפֶּה, וּלְהִתְחַבֵּר שָׁם שְׁנֵי שֵׁמוֹת בְּחִבּוּר אֶחָד - יְאֲהדוָנָהי, כְּמוֹ שֶׁמִּתְחַבְּרִים בַּלֵּב. וּמִשּׁוּם זֶה בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, מִי שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ אַל יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, אִם אֵין לָהֶם פֶּה וְלֵב שָׁוִים. (עַד כָּאן).
בלשון הזוהר
וְכַד נָחִית יְדוָֹ"ד לְלִבָא, לְגַבֵּי אֲדֹנָ"י, מִתְחַבְּרִין דִּינָא בְּרַחֲמֵי בְּלִבָּא. דְּאִיהוּ יְאֲהדוָֹנָהי. וְכַד סָלִיק אֲדֹנָי לְפוּמָא, דַּאֲדֹנָי ׳שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳, לְקַבְּלָא יְהוָֹה בְּפוּמָא, לְאִתְחַבְּרָא תַּמָּן תְּרֵין שְׁמָהָן בְּחִבּוּרָא חֲדָא, יְאֲהדוָֹנָהי, כְּגַוְונָא דְּמִתְחַבְּרָאָן בְּלִבָּא. וּבְגִין דָּא אוֹקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, מִי שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ אַל יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, אִי לֵית לוֹן פּוּמָא וְלִבָּא שָׁוִין. (עד כאן).
שש טבעות הקנה נקראות בני אלים מוציאות רוח מצד הגבורה כדגמת שופר של איל יצחק ורעם גבורותיו
קָנֶה - שֵׁשׁ טַבָּעוֹת בַּקָּנֶה שֶׁמִּתְחַבְּרוֹת כְּאַחַת, וְהֵן נִקְרָאוֹת בְּנֵי אֵלִים. מוֹצִיאוֹת רוּחַ לְנַשֵּׁב עַל הָעוֹלָם, וּבָאוֹת מִצַּד הַגְּבוּרָה. וְכַאֲשֶׁר הֵן מִתְחַבְּרוֹת כְּאַחַת, הֵן כְּדֻגְמַת הַשּׁוֹפָר. וְאֵלּוּ נִקְרָאִים שׁוֹפָר, שׁוֹפָר שֶׁל אַיִל שֶׁל יִצְחָק. אֵלִים - בְּנֵי בָשָׁן, הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים. אֵלִים שֶׁל יִצְחָק. וּמוֹצִיאוֹת רוּחַ וְקוֹל. וְאוֹתוֹ קוֹל יוֹצֵא וּפוֹגֵעַ בְּעַנְנֵי גֶשֶׁם, וְנִשְׁמָע לַבְּרִיּוֹת שֶׁבַּחוּץ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר, ׳וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן׳ (איוב כו) - שֶׁוַּדַּאי מִצַּד הַגְּבוּרָה הֵם בָּאִים. וּמִשּׁוּם זֶה (ומה אוֹמֵר הַקּוֹל הַהוּא, ' קוֹל ה' עַל הַמַּיִם אֵל הַכָּבוֹד וגו (תהלים כט, ג) ') ׳אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים׳ - אֵל הַכָּבוֹד רוֹעֵם לֹא כָתוּב, אֶלָּא ׳אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים׳ - עַל יְדֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי אֵלִים. וְאֵין מִי שֶׁמַּכִּיר בַּשֶּׁבַח שֶׁל הַקּוֹל הַזֶּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מִי יִתְבּוֹנָן (איוב כו, יד).
בלשון הזוהר
קָנֶה שִׁית עִזְקָאן בְּקָנֶה, מִתְחַבְּרָאן כַּחֲדָא, וְאִינּוּן אִקְרוּן בְּנֵי אֵלִים, מַפְּקֵי רוּחָא לְנַשְׁבָא עַל עָלְמָא. וְאַתְיָין מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה. וְכַד אִינּוּן מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, אִינּוּן כְּגַוְונָא דְּשׁוֹפָר. וְאִלֵּין אִקְרוּ שׁוֹפָר, שׁוֹפָר שֶׁל אַיִל שֶׁל יִצְחָק. אֵלִים בְּנֵי בָּשָׁן, הָבוּ לַיהו"ה בְּנֵי אֵלִים. אֵלִים דְּיִצְחָק, וּמַפְּקִין רוּחָא וְקָלָא. וְהַהוּא קָלָא נָפִיק, וְאִעְרַע בְּעָבֵי מִטְרָא, וְאִשְׁתְּמַע לְבִרְיָיתָא לְבַר. וְעַל דָּא כְּתִיב, (איוב כו יד) ׳וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן׳. דְּודָאִי מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה קָא אַתְיָין. וּבְגִין דָּא (ס"א ומה אמר ההוא קלא, קול יהו"׳ה על המים אל הכבוד׳ וגו') ׳אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים׳ ׳יהו"ה עַל מַיִם רַבִּים׳. אֵל הַכָּבוֹד רוֹעֵם לָא כְּתִיב, אֶלָּא ׳אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים׳, עַל יְדָא דִּבְנֵי אֵלִים. וְלֵית מַאן דְּיָדַע בִּשְׁבָחָא דְּהַאי קָלָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מִי יִתְבּוֹנָן׳.
אוי לבני אדם אטומי לב שלא יודעים איברי גופם - שלשה חילות הבל אויר ומים עושים קול
פָּתַח הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְאָמַר, אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהֵם אֲטוּמֵי לֵב, סְתוּמֵי עֵינַיִם, שֶׁלֹּא יוֹדְעִים אֶבְרֵי הַגּוּף שֶׁלָּהֶם עַל מָה הֵם מְתֻקָּנִים, שֶׁהֲרֵי הקב"ה (הקנ"ה), שְׁלֹשָׁה חֲיָלוֹת כְּלוּלִים בּוֹ: אֶחָד - הָבָל, שֶׁהוּא לַהַב אֵשׁ, שֶׁיּוֹצֵא מִן הַלֵּב וְנֶחֱלָק לְשִׁבְעָה הֲבָלִים שֶׁאָמַר קֹהֶלֶת. שֵׁנִי - אֲוִיר שֶׁנִּכְנָס בְּתוֹכוֹ מִבַּחוּץ. שְׁלִישִׁי - מַיִם שֶׁל כַּנְפֵי רֵאָה, שֶׁהֵם דְּבוּקִים בַּקָּנֶה. וּמִשְּׁלֹשֶׁת אֵלּוּ נַעֲשֶׂה קוֹל - מַיִם וְרוּחַ וְאֵשׁ. וּמִתְחַלֵּק כָּל אֶחָד לְשִׁבְעָה, וְהֵם שֶׁבַע לֶהָבוֹת, שִׁבְעָה אֲוִירִים, שִׁבְעָה נְחָלִים.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא וּבְחִבּוּרָא קַדְמָאָה, פָּתַח רַעְיָא מְהֵימָנָא וְאָמַר, וַוי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִינּוּן אֲטִימִין לִבָּא, סְתִימִין עַיְינִין, דְּלָא יַדְעִין אֵבָרִים דְּגוּפֵיהוֹן עַל מַה אִינּוּן מִתְתַּקְּנִין, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (נ"א קנ"ה) תְּלַת חֵילִין כְּלִילָן בֵּיהּ, חַד הֶבֶל, דְּאִיהוּ לַהַב אֵשׁ, דְּנָפִיק מִן לִבָּא וְאִתְפְּלַג לְז' הֲבָלִים, דְּאָמַר קֹהֶלֶת. תִּנְיָינָא, אַוִּיר דְּעָאל לְגַבֵּיהּ מִלְּבַר. תְּלִיתָאָה, מַיִם דְּכַנְפֵי רֵיאָה, דְּאִינּוּן דְּבוּקִים בְּקָנֶה. וּמִתְּלַת אִלֵּין אִתְעַבִיד קוֹל, מַיִם וְרוּחַ וְאֵשׁ, וּמִתְפְּלֵג כָּל חַד לְז', וְאִינּוּן ז' לְהָבִים, ז' אֲוִירוֹת, ז' נְחָלִים.
כשלהבות הלב פוגעות בכנפי ראה זהו ורעם גבורותיו מי יתבונן - מעין גנים באר מים חיים מהלבנון
וְכַאֲשֶׁר פּוֹגְעוֹת לַהֲבוֹת הַלֵּב בְּעַנְנֵי גֶשֶׁם, שֶׁהֵם כַּנְפֵי רֵאָה, דֶּרֶךְ קְנֵה הָרֵאָה - זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן׳ (איוב כו, יד) - שֶׁבָּהּ הַלֵּב מֵבִין בַּבִּינָה, שֶׁהִיא בַּלֵּב לִשְׂמֹאלוֹ, גְּבוּרָה. וְחֶסֶד לְיָמִין, מַיִם שֶׁל כַּנְפֵי רֵאָה. וְשָׁם חָכְמָה, הַמֹּחַ, וּמִמֶּנּוּ ׳מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן׳ (שיר השירים ד, טו) - שֶׁהוּא לֹבֶן הַמֹּחַ, נוֹזְלִים עַל הַקָּנֶה שֶׁל הָרֵאָה, אַחַר שֶׁעָלוּ עַנְנֵי הַבִּינָה לְגַבֵּי הַמֹּחַ.
בלשון הזוהר
וְכַד אַעְרָעוּ לְהָבִים דְּלִבָּא, בְּעָבֵי מִטְרָא, דְּאִינּוּן כַּנְפֵי רֵיאָה, אֹרַח קָנֶה דְּרֵיאָה. הַאי אִיהוּ ׳וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן׳. דְּבֵיהּ לֵב מֵבִין בַּבִּינָה, דְּאִיהִי בְּלִבָּא לִשְׂמָאלָא, גְּבוּרָה. וְחֶסֶד לִימִינָא, מַיִם דְּכַנְפֵי רֵיאָה. וְתַּמָּן חָכְמָה מוֹחָא, וּמִנֵּיהּ, ׳מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן׳ (שיר השירים ד, טו). דְּאִיהוּ לִּבּוּנָא דְּמוֹחָא, נוֹזְלִים עַל קָנֶה דְּרֵיאָה. בָּתַר דְּאִסְתָּלָקוּ עֲנָנִים דְּבִינָה לְגַבֵּי מוֹחָא.
מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן זהו עשן המערכה העולה מהלב למח - כח מה קנה תפארת שש ספירות
וְסוֹד הַדָּבָר - ׳מִי זֹּאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן׳ (שם ג, ו) - וְזֶה עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה ׳שֶׁעוֹלֶה מִן׳ הַלֵּב לַמֹּחַ, שֶׁכָּל הָרוּחוֹת שֶׁל הָעוֹלָם לֹא מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ. חָכְמָה - כֹּ"חַ מָ"ה. כֹּ"חַ - בַּלֵּב. מָ"ה - בַּמֹּחַ. קָנֶה - תִּפְאֶרֶת, כָּלוּל שֵׁשׁ סְפִירוֹת. שֵׁשׁ מַדְרֵגוֹת הֵן לַכִּסֵּא, שֶׁהִיא אִמָּא. שֶׁתֵּרֵד הַחָכְמָה אֶצְלָהּ מִן הַמֹּחַ לַלֵּב, שֶׁבָּהּ הַלֵּב מֵבִין. וּמִשּׁוּם זֶה, ׳קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה׳ (משלי ד, ה). בּוֹ אַבָּא יוֹרֵד, בּוֹ אַבָּא עוֹלֶה. וְזֶהוּ סֻלָּם שֶׁבּוֹ (׳עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׳) עֹלִים - שְׁנַיִם, וְיֹרְדִים - שְׁנַיִם. וּבַחִבּוּר הַקַּדְמוֹן. (ע"כ)
בלשון הזוהר
וְרָזָא דְּמִלָּה ׳מִי זֹאת עוֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן׳ (שיר השירים ג, ו). וְדָא עָשָׁן הַמַעֲרָכָה, דְּסָלִיק מִן לִבָּא לְמוֹחָא. דְּכָל רוּחִין דְּעָלְמָא, לָא זָזִין לֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ. חָכְמָה: כח מ"ה. כֹּחַ: בְּלִבָּא. מָה: בְּמוֹחָא. קָנֶה: תִּפְאֶרֶת, כָּלִיל ו' סְפִירָאָן. ו' דַּרְגִּין אִינּוּן לְכֻרְסְיָיא, דְּאִיהִי אִימָּא. לְנַחְתָּא חָכְמָה לְגַבָּהּ, מִן מוֹחָא לְלִבָּא, דְּבָהּ לֵב מֵבִין. וּבְגִין דָּא, ׳קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה׳ (משלי ד, ה). בֵּיהּ אַבָּא נָחִית. בֵּיהּ אַבָּא סָלִיק. וְהַאי אִיהוּ סֻלָּם דְּבֵיהּ (ס"א ׳עולים ויורדים בו׳) עוֹלִים תְּרֵי, וְיוֹרְדִים תְּרֵי. (ע"כ רעיא מהימנא).
וֵשֶט בולע מאכל ונכנס לאיברים במדרגת אשים שאוכלים מהאש העליונה
וֵשֶׁט - שֶׁבָּלַע מַאֲכָל, וּמִשָּׁם נִכְנָס לְכָל הָאֵיבָרִים, שֶׁהִיא (זֶה הוּא סוֹד) בְּמַדְרֵגָה שֶׁל אִשִּׁים. אִשִּׁים הֵם קְרֵבִים מִיָּד, וּבוֹלְעִים וְנוֹטְלִים כָּלִיל (הַכֹּל) מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁכָּלִיל לָאִשִּׁים. וְסוֹד זֶה - ׳אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן׳ (דברים יח, א) - אֵלּוּ אוֹכְלִים וּבוֹלְעִים, וְהַשְּׁאָר לֹא אוֹכְלִים כָּךְ.
בלשון הזוהר
וְשֶׁט דְּבָלַע מֵיכְלָא, וּמִתַּמָּן עָאל לְכֻלְּהוּ שַׁיְיפִין, דְּאִיהִי (ס"א דא איהו רזא) בְּדַרְגָּא דְּאִשִּׁים. אִשִּׁים אִינּוּן קְרֵבִין מִיַּד, וּבַלְעֵי וְנַטְלֵי כַּלִיל (ס"א כלא) מִגּוֹ אֶשָּׁא עִלָּאָה, דְּכָלִיל לָאִשִּׁים. וְרָזָא דָּא, ׳אִשֵּׁי יהו"ה וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן׳ (דברים יח, א). אִלֵּין אַכְלִין וּבַלְעִין, וּשְׁאָר לָא אַכְלִין הָכִי.
בני העולם לא יודעים סוד האכילה אלא מדרגות פנימיות - ומשחרב הבית ובטלו הטוחנות כי מיעטו
וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם (שֶׁבַּחוּץ) לְבַד, לֹא יוֹדְעִים אֵיךְ אוֹכְלִים וְלֹא הַסּוֹד שֶׁלָּהֶם, אֶלָּא מַדְרֵגוֹת שֶׁבִּפְנִים הֵם יוֹדְעִים, וְלוֹקְחִים מֵהֶם. וֵשֶׁט אֵין לוֹ בְּדִיקָה מִבַּחוּץ, שֶׁלֹּא יוֹדְעִים, אֶלָּא מִבִּפְנִים יוֹדְעִים וְנוֹטְלִים עַד שֶׁנִּכְנָסִים לְבֵית הַטְּחִינָה, וְנִשְׁחָק וּמִתְבַּשֵּׁל. וְלוֹקֵחַ הַכֹּל הַכָּבֵד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. מֵאֵלּוּ הָאִשִּׁים יוֹצְאוֹת מַדְרֵגוֹת שֶׁמַּקְדִּימוֹת וְנוֹטְלוֹת מֵהַכָּבֵד בָּרִאשׁוֹנָה (ומהן, ' אֵלּוּ) הַטּוֹחֲנוֹת, שֶׁאוֹכְלִים הַקָּרְבָּנוֹת וְטוֹחֲנִים אוֹתָם. וְעַל זֶה מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כָּתוּב, (קהלתיב) וּבָטְלוּ הַ חֲנוֹת ׳כִּי מִעֵטוּ׳. אֵלּוּ הַטּוֹחֲנוֹת בַּתְּחִלָּה.
בלשון הזוהר
וְכָל בְּנֵי עָלְמָא (ס"א לבר) לְבַד, לָא יַדְעִין אֵיךְ אַכְלִין, וְלָאו רָזָא דִּלְהוֹן, אֶלָּא דַּרְגִּין דִּלְגוֹ אִינּוּן יַדְעִין, וְנַטְלִין מִנַּיְיהוּ. וְשֶׁט לֵית לֵיהּ בְּדִיקָה מִבַּחוּץ, דְּלָא יַדְעֵי, אֶלָּא מִבִּפְנִים יַדְעֵי וְנַטְלֵי עַד דְּעָאל לְבֵי טוֹחְנָא, וְאִשְׁתְּחִיק וְאִתְבְּשַׁל. וְנָטִיל כֹּלָּא כָּבֵד כְּמָה דְּאִתְּמַר. מֵאִלֵּין אֶשִׁים נַפְקֵי דַּרְגִּין, דְּאַקְדְמֵי וְנַטְלֵי מִכָּבֵד בְּקַדְמִיתָא, (ומאן אינון, אלין) הַטוֹחֲנוֹת, אַכְלֵי קָרְבְּנִין וְטַחֲנֵי. וְעַל דָּא מִדְאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְשָׁא כְּתִיב, ׳וּבָטְלוּ הַטּוֹחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ׳ (קהלת יב, ג). אִלֵּין טַחֲנִין בְּקַדְמִיתָא.
וֵשֶט צורת אות וו כפוף ומשוטט לאכל ולשתות - שטו העם ולקטו
כֵּיוָן שֶׁנִּטְחָן, הֵם שׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם, בּוֹלְעִים וְנוֹטְלִים, וְנִקְרָאִים וֵשֶׁ"ט. מַדּוּעַ? אֶלָּא וֵשֶׁט, צוּרָה שֶׁל אוֹת וָא"ו, הוּא וֵשֶׁט כָּפוּף. וּלְאַחַר מִכֵּן מְשׁוֹטֵט לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת יַיִן וּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבריא) ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ׳. אֹכֶל לֶאֱכֹל, וּשְׁתִיָּה שֶׁל יַיִן וּמַיִם, נִסּוּךְ הַיַיִן וְנִסּוּךְ הַמַּיִם.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאִתְטַחֲנָן, אִינּוּן דְּשַׁלְטֵי עָלַיְיהוּ, בַּלְעֵי וְנַטְלֵי, וְאִקְרוּן וְשֶׁ"ט. אֲמַאי. אֶלָּא וְשֶׁט, דִּיּוּקְנָא דְּוָא"ו, אִיהוּ וְשֶׁט כָּפוּף. וּלְבָתַר, שָׁט לְמֵיכַל מִשְׁתְּיָא, חַמְרָא וּמַיָא. דִּכְתִּיב, ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ׳ (במדבר יא, ח). מֵיכְלָא לְמֵיכַל, מִשְׁתְּיָא חַמְרָא וּמַיָא, נִסּוּכָא דְּיַיִן, וְנִסּוּכָא דְּמַיִם.
הושט נכנס ונשאב בראה ומשחרב הבית ובטלו הטוחנות - בכה רבי שמעון על ירושלים ועל הסודות שיאבדו
בָּזְהִ הַוֵּשֶׁט נִכְנָס, וְנִשְׁאָב בָּרֵאָה עַל יְדֵי אֵלּוּ הַשְּׂרָפִים (הָאֵיבָרִים), בַּשַּׁלְהֶבֶת שֶׁלָּהֶם לוֹקְחִים הַמַּשְׁקֶה, וְנִקְרָאִים רֵאָה בְּחִבּוּר אֶחָד, וְנִשְׁאָב הַכֹּל בָּהֶם. וְכָל אֵלּוּ לוֹקְחִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לָהֶם. וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נֶאֱמַר, ׳וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ׳ (קהלת יב, ג), כֻּלָּם - שֶׁהִמְעִיטוּ דְמוּתָם וּמְזוֹנָם, וְאֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה. הֵרִים קוֹלוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, אוֹי יְרוּשָׁלַיִם עִיר קְדוֹשָׁה! אוֹי לָעָם שֶׁכָּל טוֹבוֹת אֵלּוּ אָבְדוּ! שָׂרִים גִּבּוֹרִים מְמֻנִּים הִקְטִינוּ דְמוּתָם. עַל זֶה בּוֹכִים הַחֲבֵרִים. אָמְרוּ, אוֹי רַבִּי! כַּאֲשֶׁר תִּסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, מִי יְגַלֶּה סוֹדוֹת סְתוּמִים עֲמֻקִּים כָּאֵלּוּ, שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ מִיָּמָיו שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְעַד עַתָּה? אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁשּׁוֹמְעִים מִלִּים אֵלּוּ, וְאַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁאַתָּה בְּתוֹכוֹ! אוֹי לַדּוֹר שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ יְתוֹמִים מִמְּךְ!
בלשון הזוהר
בְּהַאי וְשֶׁט עָאל ואִשְׁתְּאִיב בָּרֵיאָה, אִלֵּין שְׂרָפִים, (ס"א שייפין) בְּשַׁלְהוֹבִיתָא דִּלְהוֹן נַטְלֵי מִשְׁתְּיָא, וְאִקְרוּן רֵיאָה, בְּחִבּוּרָא חֲדָא, וְאִשְׁתְּאִיב כֹּלָּא בְּהוֹן. וְכָל אִלֵּין, נַטְלִין כָּל חַד וְחַד, כַּדְּקָא חֲזֵי לֵיהּ. וּמִדְּחָרַב בֵּי מַקְדְשָׁא, ׳וּבָטְלוּ הַטּוֹחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ׳ (קהלת יב, ג) כֻּלְּהוּ. דְּאַזְעִירוּ דִּיּוּקְנַיְיהוּ וּמְזוֹנַיְיהוּ, וְלֵית יוֹמָא דְּלֵית בֵּיהּ מְאֵרָה, אָרִים קָלֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַוי יְרוּשָׁלַם קַרְתָּא קַדִישָׁא, וַוי לְעַמָּא, דְּכָל טָבָאן אִלֵּין אַבְדִין, רַבְרְבָן גִּיבָּרִין מְמָנָן אַזְעִירוּ דִּיּוּקְנַיְיהוּ, עַל דָּא בָּכוּ חַבְרַיָּיא. אָמְרוּ, וַוי רִבִּי, כַּד תִּסְתָּלַּק מִן עָלְמָא, מַאן יְגַלֶּה רָזִין סְתִימִין עֲמִיקִין כְּאִלֵּין, דְּלָא אִשְׁתְּמָעוּ מִן יוֹמָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וְעַד הַשְׁתָּא. זַכָּאָה דָּרָא דְּשַׁמְעִין מִלִּין אִלֵּין, וְזַכָּאָה דָּרָא דְּאַנְתְּ בְּגַוִּויהּ, וַוי לְדָרָא דְּיִשְׁתַּאֲרוּן יַתְמִין מִנָךְ.
שבעה רקיעים
סוד השחקים הטוחנים מן לצדיקים ורקיע היסוד המאיר בשמש וירח
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.