ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 67: נשר גדול הקיף על ראשיהם - סוד זמן הרחמים ומעשה נשרו של שלמה שהוליכו לתרמוד › פיסקה 6 (רלג ע"ב)

הנשר לוקח את שלמה תחת כנף שמאל ומתקרב לשלשלאות - שלמה שם טבעת חקוקה בפי הנשר וידע חכמה עליונה

פנחס · נשר גדול הקיף על ראשיהם - סוד זמן הרחמים ומעשה נשרו של שלמה שהוליכו לתרמוד · מאמר 67 · פיסקה 6 · דף רלג ע"ב

לשון הזוהר

וְכֵיוָן דְּנִשְׁרָא מִסְתָּכַּל גּוֹ חֲשׁוֹכָא רַבְרְבָא, מָאִיךְ לְתַתָּא, וְנָטִיל לֵיהּ לִשְׁלֹמֹה מַלְכָּא תְּחוֹת גַּדְפָהָא שְׂמָאלָא, וּמְכַסְּיָיא לֵיהּ. וְקַיְּימָא עַל אִלֵּין שַׁלְשְׁלָאֵי, וְאַזְלָא וּמְקָרְבָא לְגַבַּיְיהוּ, וּשְׁלֹמֹה כְּדֵין אַפִּיק עִזְקָא, (שורטיגא) דְּחָקִיק עָלֵיהּ שְׁמָא קַדִישָׁא, וְשַׁוִּי בְּפוּמָא דְּנִשְׁרָא. וּמִיַּד, אִינּוּן הֲווֹ אַמְרֵי, כָּל מַה דְּבָעֵי שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וּמִתַּמָּן הֲוָה יָדַע שְׁלֹמֹה חָכְמְתָא (עילאה). הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיִּבֶן וְגוֹ' אֶת תַּרְמוֹד בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ׳ (מלכים א ט, יח). וְכִי בִּנְיָינָא הֲוָה עָבִיד בָּאָרֶץ. אֶלָּא מַהוּ וַיִּבֶן. אִסְתְּכַּל בְּסָכְלְתָנוּ, וְיָדַע לְהַהוּא דּוּכְתָא, לְמִנְדַּע בֵּיהּ חָכְמְתָא. (עילאה כמה דאת אמר ׳ויבינו במקרא׳ (נחמיה ח, ח)).

תרגום

וְכֵיוָן שֶׁהַנֶּשֶׁר מִסְתַּכֵּל תּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל, יוֹרֵד לְמַטָּה וְלוֹקֵחַ אֶת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ תַּחַת כָּנָף הַשְּׂמָאלִי, וּמְכַסֶּה אוֹתוֹ, וְעוֹמֵד עַל אֵלּוּ הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת, וְהוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, וּשְׁלֹמֹה אָז מוֹצִיא טַבַּעַת (שורטיגא) שֶׁחָקוּק עָלֶיהָ שֵׁם קָדוֹשׁ, וְשָׂם בְּפִי הַנֶּשֶׁר, וּמִיָּד הֵם הָיוּ אוֹמְרִים כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וּמִשָּׁם הָיָה יוֹדֵעַ שְׁלֹמֹה חָכְמָה עֶלְיוֹנָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּבֶן וְגוֹ' אֶת תַּדְמֹר (תרמוד) בָּאָרֶץ׳ (מלכים א ט). וְכִי בִּנְיָנִים הָיָה עוֹשֶׂה בָּאָרֶץ? אֶלָּא מַהוּ וַיִּבֶן? הִסְתַּכֵּל בְּשִׂכְלוֹ וְיָדַע לְאוֹתוֹ מָקוֹם לָדַעַת בּוֹ חָכְמָה (עֶלְיוֹנָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳ויבינו בַּמִּקְרָא׳ (נחמיה ח)).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכיון דנשרא מסתכל גו חשוכא רברבא, מאיך לתתא, ונטיל ליה לשלמה מלכא תחות גדפהא שמאלא, ומכסייא ליה. וקיימא על אלין שלשלאי, ואזלא ומקרבא לגבייהו, ושלמה כדין אפיק עזקא, (שורטיגא) דחקיק עליה שמא קדישא, ושוי בפומא דנשרא. ומיד, אינון הוו אמרי, כל מה דבעי שלמה מלכא, ומתמן הוה ידע שלמה חכמתא (עילאה). הדא הוא דכתיב, ׳ויבן וגו' את תרמוד במדבר בארץ׳ (מלכים א ט, יח). וכי בניינא הוה עביד בארץ. אלא מהו ויבן. אסתכל בסכלתנו, וידע לההוא דוכתא, למנדע ביה חכמתא. (עילאה כמה דאת אמר ׳ויבינו במקרא׳ (נחמיה ח, ח)).

התרגום: וכיון שהנשר מסתכל תוך החשך הגדול, יורד למטה ולוקח את שלמה המלך תחת כנף השמאלי, ומכסה אותו, ועומד על אלו השלשלאות, והולך ומתקרב אליהם, ושלמה אז מוציא טבעת (שורטיגא) שחקוק עליה שם קדוש, ושם בפי הנשר, ומיד הם היו אומרים כל מה שרוצה שלמה המלך, ומשם היה יודע שלמה חכמה עליונה. זהו שכתוב ׳ויבן וגו' את תדמר (תרמוד) בארץ׳ (מלכים א ט). וכי בנינים היה עושה בארץ? אלא מהו ויבן? הסתכל בשכלו וידע לאותו מקום לדעת בו חכמה (עליונה. כמו שנאמר ׳ויבינו במקרא׳ (נחמיה ח)).

מן המפרשים

הסולם: וכיון דנשרא מסתכל וכו': וכיון שהנשר היה מסתכל לתוך החושך הגדול, השפיל לעוף למטה, ולקח את שלמה המלך תחת כנפו השמאלית וכיסה אותו. והנשר עמד על אלו הכבלים של עוזא ועזאל, והלך וקרב אליהם. אז הוציא שלמה טבעת, שחקק עליה השם הקדוש,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר