נשר גדול הקיף על ראשיהם
סוד זמן הרחמים ומעשה נשרו של שלמה שהוליכו לתרמוד
בא הנשר הגדול והקיף על ראשיהם - זמן רצון ורחמים לחולים אף שהם אסורי המלך
עֵד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, בָּא הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל, הִקִּיף עַל רָאשֵׁיהֶם וְעָמַד עֲלֵיהֶם. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, וַדַּאי זְמַן רָצוֹן הוּא עַתָּה. אוֹתָהּ שָׁעָה נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים לְכָל אוֹתָם שֶׁבְּבֵית חָלְיָם, וְהוּא זְמַן לָרְפוּאָה שֶׁלָּהֶם. וְאַף עַל גַּב שֶׁהֵם אֲסוּרֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֲרֵי נֶשֶׁר זֶה סִימָן שֶׁל רַחֲמִים הוּא.
בלשון הזוהר
עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, אָתָא נִשְׁרָא רַבְרְבָא, אַסְחַר עַל רֵישַׁיְיהוּ, וְקַיְּימָא עָלַיְיהוּ. אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, ודַּאי עִידָן רְעוּתָא הוּא הַשְׁתָּא, בָּהּ שַׁעֲתָא, אִתְפְּתָּחוּ תַּרְעֵי דְּרַחֲמֵי, לְכָל אִינּוּן בֵּי מַרְעֵי, וְהוּא זִמְנָא לְאַסְוָותָא לוֹן. וְאַף עַל גַּב דְּאִינּוּן אֲסִירִין לְמַלְכָּא (ס"א דמלכא). דְּהָא נִשְׁרָא דָּא סִימָנָא דְּרַחֲמֵי אִיהוּ.
כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף - אין בעולם בעל רחמים כנשר, זהו בקר של אברהם
פָּתַח וְאָמַר, (דברים לב) (דברים לב יא) ׳כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף וְגוֹ (דברים לב, יא)'׳. אֵין בָּעוֹלָם מִי שֶׁהוּא בַּעַל רַחֲמִים עַל בָּנָיו כְּנֶשֶׁר, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּ הַפָּסוּק שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל) ׳וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נֶשֶׁר, שֶׁהוּא מְרַחֵם עַל בָּנָיו׳. וּמִתּוֹךְ שֶׁעַתָּה זְמַן שֶׁל רַחֲמִים, בָּא נֶשֶׁר זֶה וְסוֹבֵב עָלֵינוּ. בְּשָׁעָה זוֹ הִיא רַחֲמִים לְכָל אוֹתָם שֶׁבְּבֵית חָלְיָם. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים ה) ׳ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי (תהלים ה, ד)׳ - וְזֶה בֹּקֶר - שֶׁל אַבְרָהָם וְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלּוֹ.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, (דברים לב יא) (דברים לב יא) ׳כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף וְגוֹ'׳. לֵיכָּא בְּעָלְמָא מַאן דְּאִיהוּ בְּרַחֲמֵי עַל בְּנוֹי כְּנִשְׁרָא, וְהָא אוּקְמוּהָ דִּכְתִיב, (משלי ל יז) ׳וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נֶשֶׁר, דְּאִיהוּ רַחֲמָנָא עַל בְּנוֹי׳. וּמִגּוֹ דְּהַשְׁתָא עִידָן דְּרַחֲמֵי, אָתָא נִשְׁרָא דָּא וְאַסְחַר עֲלָנָא. בְּשַׁעֲתָא דָּא אִיהוּ רַחֲמֵי, לְכָל אִינּוּן בֵּי מַרְעֵי. וְדָא אִיהוּ דִּכְתִיב, (תהילים ה ד) ׳יהו"ה בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי׳. וְדָא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם, וְאִתְעֲרוּתָא דִּילֵיהּ.
סבב הנשר ועבר לפניהם - אמר רבי פנחס נשר נשר מה אתה אצלנו, התרומם ונתכסה מהם
תּוֹךָ כְּדֵי כָּךְ סָבַב הַנֶּשֶׁר וְעָבַר לִפְנֵיהֶם. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, נֶשֶׁר נֶשֶׁר, מָה אַתָּה אֶצְלֵנוּ? אִם בִּשְׁלִיחוּת קוֹנְךְ בָּאתָ - הֲרֵי אָנוּ כָּאן. אִם בִּגְלַל דָּבָר (סִימָן) אַחֵר בָּאתָ - הֲרֵי אָנוּ כָּאן מְזֻמָּנִים לִשְׁמֹעַ. הִתְרוֹמֵם הַנֶּשֶׁר לְמַעְלָה וְנִתְכַּסָּה מֵהֶם, וְהֵם יָשְׁבוּ.
בלשון הזוהר
אַדְּהָכִי, אַסְחַר נִשְׁרָא וְאַעְבַּר לְקָמַיְיהוּ. אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, נִשְׁרָא נִשְׁרָא, מָה אַנְתְּ לְגַבָּן, אִי בִּשְׁלִיחוּתָא דְּמָרָךְ אָתִית, הָא אֲנָן הָכָא. אִי בְּגִין מִלָּה (ס"א סימנא) אַחֲרָא אָתִיתָא, הָא אֲנָן הָכָא זְמִינִין. אִתְרָם נִשְׁרָא לְעֵילָּא, וְאִתְכַּסֵּי מִנַּיְיהוּ, וְאִינּוּן יָתְבוּ.
זה של שלמה המלך קטן הוא - הנשר הגדול היה בא לשלמה בכל יום ומוליכו לתרמוד במדבר בהרים
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, זֶה שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ קָטָן (תמוה) הוּא, שֶׁלָּמַדְנוּ, הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל הָיָה בָּא אֵצֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְהָיָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ רוֹכֵב עַל כְּנָפָיו, וּמוֹבִיל אוֹתוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָאוֹת בְּשָׁעָה אַחַת. לְאָן הוֹבִיל אוֹתוֹ? לְתַרְמוֹד בַּמִּדְבָּר בֶּהָרִים. מָקוֹם אֶחָד יֵשׁ אֵצֶל הָרֵי הַחֹשֶׁךְ שֶׁנִּקְרָא תַּרְמוֹד בַּמִּדְבָּר, וְאֵין הוּא מָקוֹם שֶׁל אַנְשֵׁי תַּרְמוֹד, אֶלָּא תַּרְמוֹד שֶׁהוּא בַּמִּדְבָּר בֶּהָרִים, וְשָׁם מִתְאַסְּפִים כָּל הָרוּחוֹת וְהַצְּדָדִים הָאֲחֵרִים. וְאוֹתוֹ נֶשֶׁר הָיָה טָס לְשָׁם בְּשָׁעָה אַחַת.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, הָא דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא זוּטְרַתִּי (ס"א תיוהא) הוּא, דְּתָנֵינָן, נִשְׁרָא רַבְרְבָא הֲוָה אָתֵי לְגַבֵּיהּ שְׁלֹמֹה מַלְכָּא בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, וַהֲוָה שְׁלֹמֹה מַלְכָּא רָכִיב עַל גַּדְפָהָא, וְאוֹבִיל לֵיהּ ד' מְאָה פַּרְסֵי בְּשַׁעֲתָא חֲדָא. לְאָן אוֹבִיל לֵיהּ לְתַרְמוֹ"ד בַּמִּדְבָּר בֶּהָרִים. אֲתָר כַּד אִיהוּ, לְגַבֵּי טוּרֵי דַּחֲשׁוֹכָא, דְּאִקְרֵי (מלכים א ט) ׳תַּרְמוֹד בַּמִּדְבָּר וְלָאו אִיהוּ אֲתָר דְּתַרְמוֹדָאֵי, אֶלָּא תַּרְמוֹד דְּאִיהוּ בַּמִּדְבָּר בֶּהָרִים, וְתַּמָּן מִתְכַּנְּשֵׁי כָּל רוּחִין וְסִטְרִין אַחֲרָנִין׳. וְהַהוּא נִשְׁרָא הֲוָה טָאס לְתַמָן, בְּשַׁעֲתָא חֲדָא.
שלמה כתב פתק והשליכו וניצול מהרוחות - הנשר מסתכל למקום עזא ועזאל האסורים בשלשלאות ברזל
כֵּיוָן שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל הַמָּקוֹם הַהוּא, הִגְבִּיהַּ הַנֶּשֶׁר, וּשְׁלֹמֹה כָּתַב פֶּתֶק וְהִשְׁלִיכוֹ לְשָׁם, וְנִצּוֹל מֵאֵלּוּ הָרוּחוֹת. וְהַנֶּשֶׁר הָיָה מִסְתַּכֵּל תּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הֶהָרִים לַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נִמְצָאִים עֲזָא וַעֲזָאֵל, שֶׁהֵם שָׁם אֲסוּרִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל קְבוּעוֹת תּוֹךְ הַתְּהוֹם, וְאֵין יְכֹלֶת (רְשׁוּת) לְאָדָם בָּעוֹלָם לְהִכָּנֵס לְשָׁם, וַאֲפִלּוּ עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִבִּלְעָם.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּקָאִים עַל הַהוּא דּוּכְתָא, אַגְבַּהּ נִשְׁרָא, וּשְׁלֹמֹה כָּתַב פִּתְקָא, וְאַרְמֵי תַּמָּן, וְאִשְׁתְּזִיב מֵאִינּוּן רוּחִין. וְנִשְׁרָא הֲוָה מִסְתָּכַּל גּוֹ חֲשׁוֹכָא דְּטוּרִין, לַאֲתָר דְּתַמָּן עֲזָא וְעַזָאֵל, דְּאִינּוּן תַּמָּן אֲסִירִין בְּשַׁלְשְׁלָאֵי דְּפַרְזְלָא, נְעִיצָן גּוֹ תְּהוֹמֵי. וְלֵית יָכִילוּ (ס"א רשו) לְבַּר נָשׁ בְּעָלְמָא לְמֵיעַל תַּמָּן, וַאֲפִילּוּ עוֹפֵי שְׁמַיָא, בַּר בִּלְעָם.
הנשר לוקח את שלמה תחת כנף שמאל ומתקרב לשלשלאות - שלמה שם טבעת חקוקה בפי הנשר וידע חכמה עליונה
וְכֵיוָן שֶׁהַנֶּשֶׁר מִסְתַּכֵּל תּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל, יוֹרֵד לְמַטָּה וְלוֹקֵחַ אֶת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ תַּחַת כָּנָף הַשְּׂמָאלִי, וּמְכַסֶּה אוֹתוֹ, וְעוֹמֵד עַל אֵלּוּ הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת, וְהוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, וּשְׁלֹמֹה אָז מוֹצִיא טַבַּעַת (שורטיגא) שֶׁחָקוּק עָלֶיהָ שֵׁם קָדוֹשׁ, וְשָׂם בְּפִי הַנֶּשֶׁר, וּמִיָּד הֵם הָיוּ אוֹמְרִים כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וּמִשָּׁם הָיָה יוֹדֵעַ שְׁלֹמֹה חָכְמָה עֶלְיוֹנָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּבֶן וְגוֹ' אֶת תַּדְמֹר (תרמוד) בָּאָרֶץ׳ (מלכים א ט). וְכִי בִּנְיָנִים הָיָה עוֹשֶׂה בָּאָרֶץ? אֶלָּא מַהוּ וַיִּבֶן? הִסְתַּכֵּל בְּשִׂכְלוֹ וְיָדַע לְאוֹתוֹ מָקוֹם לָדַעַת בּוֹ חָכְמָה (עֶלְיוֹנָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳ויבינו בַּמִּקְרָא׳ (נחמיה ח)).
בלשון הזוהר
וְכֵיוָן דְּנִשְׁרָא מִסְתָּכַּל גּוֹ חֲשׁוֹכָא רַבְרְבָא, מָאִיךְ לְתַתָּא, וְנָטִיל לֵיהּ לִשְׁלֹמֹה מַלְכָּא תְּחוֹת גַּדְפָהָא שְׂמָאלָא, וּמְכַסְּיָיא לֵיהּ. וְקַיְּימָא עַל אִלֵּין שַׁלְשְׁלָאֵי, וְאַזְלָא וּמְקָרְבָא לְגַבַּיְיהוּ, וּשְׁלֹמֹה כְּדֵין אַפִּיק עִזְקָא, (שורטיגא) דְּחָקִיק עָלֵיהּ שְׁמָא קַדִישָׁא, וְשַׁוִּי בְּפוּמָא דְּנִשְׁרָא. וּמִיַּד, אִינּוּן הֲווֹ אַמְרֵי, כָּל מַה דְּבָעֵי שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וּמִתַּמָּן הֲוָה יָדַע שְׁלֹמֹה חָכְמְתָא (עילאה). הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיִּבֶן וְגוֹ' אֶת תַּרְמוֹד בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ׳ (מלכים א ט, יח). וְכִי בִּנְיָינָא הֲוָה עָבִיד בָּאָרֶץ. אֶלָּא מַהוּ וַיִּבֶן. אִסְתְּכַּל בְּסָכְלְתָנוּ, וְיָדַע לְהַהוּא דּוּכְתָא, לְמִנְדַּע בֵּיהּ חָכְמְתָא. (עילאה כמה דאת אמר ׳ויבינו במקרא׳ (נחמיה ח, ח)).
למנצח על שושן עדות
סוד שלשה עשר עלי השושנה כנגד יג מדות הרחמים ויחוד שמע ישראל
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.