שלמה כתב פתק והשליכו וניצול מהרוחות - הנשר מסתכל למקום עזא ועזאל האסורים בשלשלאות ברזל
פנחס · נשר גדול הקיף על ראשיהם - סוד זמן הרחמים ומעשה נשרו של שלמה שהוליכו לתרמוד · מאמר 67 · פיסקה 5 · דף רלג ע"ב
לשון הזוהר
כֵּיוָן דְּקָאִים עַל הַהוּא דּוּכְתָא, אַגְבַּהּ נִשְׁרָא, וּשְׁלֹמֹה כָּתַב פִּתְקָא, וְאַרְמֵי תַּמָּן, וְאִשְׁתְּזִיב מֵאִינּוּן רוּחִין. וְנִשְׁרָא הֲוָה מִסְתָּכַּל גּוֹ חֲשׁוֹכָא דְּטוּרִין, לַאֲתָר דְּתַמָּן עֲזָא וְעַזָאֵל, דְּאִינּוּן תַּמָּן אֲסִירִין בְּשַׁלְשְׁלָאֵי דְּפַרְזְלָא, נְעִיצָן גּוֹ תְּהוֹמֵי. וְלֵית יָכִילוּ (ס"א רשו) לְבַּר נָשׁ בְּעָלְמָא לְמֵיעַל תַּמָּן, וַאֲפִילּוּ עוֹפֵי שְׁמַיָא, בַּר בִּלְעָם.
תרגום
כֵּיוָן שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל הַמָּקוֹם הַהוּא, הִגְבִּיהַּ הַנֶּשֶׁר, וּשְׁלֹמֹה כָּתַב פֶּתֶק וְהִשְׁלִיכוֹ לְשָׁם, וְנִצּוֹל מֵאֵלּוּ הָרוּחוֹת. וְהַנֶּשֶׁר הָיָה מִסְתַּכֵּל תּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הֶהָרִים לַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נִמְצָאִים עֲזָא וַעֲזָאֵל, שֶׁהֵם שָׁם אֲסוּרִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל קְבוּעוֹת תּוֹךְ הַתְּהוֹם, וְאֵין יְכֹלֶת (רְשׁוּת) לְאָדָם בָּעוֹלָם לְהִכָּנֵס לְשָׁם, וַאֲפִלּוּ עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם, חוּץ מִבִּלְעָם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כיון דקאים על ההוא דוכתא, אגבה נשרא, ושלמה כתב פתקא, וארמי תמן, ואשתזיב מאינון רוחין. ונשרא הוה מסתכל גו חשוכא דטורין, לאתר דתמן עזא ועזאל, דאינון תמן אסירין בשלשלאי דפרזלא, נעיצן גו תהומי. ולית יכילו (ס"א רשו) לבר נש בעלמא למיעל תמן, ואפילו עופי שמיא, בר בלעם.
התרגום: כיון שהיה עומד על המקום ההוא, הגביה הנשר, ושלמה כתב פתק והשליכו לשם, ונצול מאלו הרוחות. והנשר היה מסתכל תוך החשך של ההרים למקום ששם נמצאים עזא ועזאל, שהם שם אסורים בשלשלאות של ברזל קבועות תוך התהום, ואין יכלת (רשות) לאדם בעולם להכנס לשם, ואפלו עופות השמים, חוץ מבלעם.
מן המפרשים
קרני אור: אגבה נשרא אגבה נשרא. פי' נשאה את עצמה ממקומה:
הסולם: כיון דקאים על וכו': כיון שהנשר עמד על מקום הזה, בתרמוד, הגביה עצמו הנשר, ושלמה כתב כתב והשליכו שמה, וע"ז, ניצל מאלו הרוחות. והנשר היה מסתכל בתוך החושך של ההרים, למקום שעוזא ועזאל הם שמה אסורים בכבלי ברזל התקועים תוך התהומות.…