אמר רבי פנחס אשרי העולם שאתה בתוכו - הכבד נוטל הכל טוב ורע כדי להעמיד קטרוגו ומקריב ללב
פנחס · ונשא השעיר עליו - משל החמור העולה בכבד המשא, ומעשה דוד והצפרדע המשבחת תמיד · מאמר 64 · פיסקה 2 · דף רלב ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, אוֹרְחָא דָּא הֲוָה מְתֻקָּנָא לִי, לְמִשְׁמַע מִלִּין אִלֵּין מֵעַתִּיק יוֹמִין, זַכָּאָה עָלְמָא דְּאַנְתְּ שָׁארֵי בְּגַוִיהּ. וַוי לְעָלְמָא, דְּיִשְׁתַּאֲרוּן יַתְמִין, וְלָא יַדְעִין מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא כַּדְּקָא יָאוּת. ודַּאי הָכִי הוּא, דְּכָבֵד נָטִיל כֹּלָּא טַב וּבִישׁ. וְאַף עַל גַּב דִּמְשַׁטְּטָא וְלָקִיט כָּל חוֹבֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, הָכִי נָמֵי זַכְיָין דִּלְהוֹן לָקִיט, בְּגִין לְקַיְּימָא קוּרְצֵיהּ. וְכֹלָּא הַאי וְהַאי מַקְרִיב לְגַבֵּי לֵב. וְאוֹרְחוֹי דְּלֵב, לָא נָטִיל אֶלָּא זְכִיכוּ וּבְרִירוּ וְצָחוּתָא דְּכֹלָּא, כְּמָה דְּאַמָרְת. וּשְׁאַר טִנּוּפָא וְלִכְלוּכָא, אַהְדָּר לְכָבֵד, וְנָטִיל כֹּלָּא בְּעַל כָּרְחֵיהּ, דִּכְתִיב ׳וְנָשָׂא הַשָׂעִיר עָלָיו וְגוֹ'׳. מִלָּה דָּא אַהֲדַרְנָא, בְּגִין דְּיִתְבְּסַם לְפוּמִי כְּמִתְקָא דְּדוּבְשָׁא, זַכָּאָה חוּלָקִי דְּזָכֵינָא לְהַאי, לְמֵחמֵי דָּא בְּעֵינַי.
תרגום
אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, דֶּרֶךְ זוֹ הָיְתָה מְתֻקֶּנֶת לִי לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים אֵלּוּ מִעַתִּיק יוֹמִין, אַשְׁרֵי הָעוֹלָם שֶׁאַתָּה נִמְצָא בְתוֹכוֹ. אוֹי לָעוֹלָם שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ יְתוֹמִים וְלֹא יוֹדְעִים דִּבְרֵי תוֹרָה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. וַדַּאי כָּךְ הוּא, שֶׁהַכָּבֵד נוֹטֵל הַכֹּל - טוֹב וָרָע. וְאַף עַל גַּב שֶׁמְּשׁוֹטֵט וְאוֹסֵף כָּל חוֹבוֹתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל - כָּךְ גַּם זְכֻיּוֹ תֵיהֶם אוֹסֵף כְּדֵי לְהַעֲמִיד קִטְרוּגוֹ. וְהַכֹּל, זֶה וָזֶה מַקְרִיב לְגַבֵּי הַלֵּב. וְדֶרֶךְ הַלֵּב שֶׁלֹּא נוֹטֵל אֶלָּא הַזַּךְ וְהַמְבֹאָר וְהַצַּח שֶׁל הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ. וּשְׁאָר הַטִּנֹּפֶת וְהַלִּכְלוּךְ מַחֲזִיר לַכָּבֵד, וְלוֹקֵחַ הַכֹּל בְּעַל כָּרְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו וְגוֹ'׳. דָּבָר זֶה חָזַרְתִּי כְּדֵי שֶׁיִּתְמַתֵּק לְפִי כִּמְתִיקוּת הַדְּבַשׁ. אַשְׁרֵי חֶלְקִי שֶׁזָּכִיתִי לָזֶה, לִרְאוֹת זֶה בְּעֵינַי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי פנחס, אורחא דא הוה מתקנא לי, למשמע מלין אלין מעתיק יומין, זכאה עלמא דאנת שארי בגויה. ווי לעלמא, דישתארון יתמין, ולא ידעין מלי דאורייתא כדקא יאות. ודאי הכי הוא, דכבד נטיל כלא טב וביש. ואף על גב דמשטטא ולקיט כל חוביהון דישראל, הכי נמי זכיין דלהון לקיט, בגין לקיימא קורציה. וכלא האי והאי מקריב לגבי לב. ואורחוי דלב, לא נטיל אלא זכיכו וברירו וצחותא דכלא, כמה דאמרת. ושאר טנופא ולכלוכא, אהדר לכבד, ונטיל כלא בעל כרחיה, דכתיב ׳ונשא השעיר עליו וגו'׳. מלה דא אהדרנא, בגין דיתבסם לפומי כמתקא דדובשא, זכאה חולקי דזכינא להאי, למחמי דא בעיני.
התרגום: אמר רבי פנחס, דרך זו היתה מתקנת לי לשמע דברים אלו מעתיק יומין, אשרי העולם שאתה נמצא בתוכו. אוי לעולם שישארו יתומים ולא יודעים דברי תורה כמו שצריך. ודאי כך הוא, שהכבד נוטל הכל - טוב ורע. ואף על גב שמשוטט ואוסף כל חובותם של ישראל - כך גם זכיו תיהם אוסף כדי להעמיד קטרוגו. והכל, זה וזה מקריב לגבי הלב. ודרך הלב שלא נוטל אלא הזך והמבאר והצח של הלב, כמו שאמרת. ושאר הטנפת והלכלוך מחזיר לכבד, ולוקח הכל בעל כרחו, שנאמר ׳ונשא השעיר עליו וגו'׳. דבר זה חזרתי כדי שיתמתק לפי כמתיקות הדבש. אשרי חלקי שזכיתי לזה, לראות זה בעיני.
מן המפרשים
קרני אור: בגין לקיימא קורציה בגין לקיימא קורציה. ר"ל כפירש"י בחומש במרגלים ( במדבר יג כז ) וק"ל:
הסולם: אמר ר' פנחס וכו': אר"פ, לר"ש, דרך הזה היה מתוקן לי, לשמוע דברים אלו מעתיק יומין. אשרי העולם שאתה שורה בתוכו, אוי לעולם שישארו יתומים ולא ידעו דברי תורה כראוי. ודאי כך הוא, שהכבד שהוא סמאל, לוקח הכל טוב ורע, ואע"פ שמשוטט ולוקט…