ונשא השעיר עליו - נושא כל החובות עד שנעשה כבד כחמור עולה להר גבוה עד שנופל ומתפרק
פנחס · ונשא השעיר עליו - משל החמור העולה בכבד המשא, ומעשה דוד והצפרדע המשבחת תמיד · מאמר 64 · פיסקה 1 · דף רלב ע"ב
לשון הזוהר
וְעוֹד ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו׳ (ויקרא טז, כב), כַּד רְעוּתֵיהּ לְמֶעְבַּד קוּרְצְיָא לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהוּ נָשָׂא כָּל חוֹבִין דְּיָכִיל לְמִסְבַּל לוֹן, עַד דְּאִתְעָבִיד כָּבֵד, ׳כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנוּ, חוֹבִין עַל גַּדְפּוֹי׳ (תהילים לח, ה). מֶה עָבִיד, סָלִיק לְטוּרָא עִלָּאָה, כַּחֲמָרָא כַּד אִיהוּ בָּעֵי לְסַלְּקָא לְטוּר גָּבוֹהַּ, ׳כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבַּד׳ עָלֵיהּ. כַּד אִיהוּ לְעֵילָּא, וּבָעֵי לְסַלְּקָא לְפִי מִעוּט דְּאִשְׁתְּאַר לֵיהּ, אִתְיְקַר עָלֵיהּ מָטוּלָא, וְנָפִיל, וְאַפִּיל גַּרְמֵיהּ לְתַתָּא, וּבְכֹבֶד מַשָּׂא דְּאִתְתְּקַּף עָלֵיהּ, אִתְעָבִידוּ כָּל אֵבָרִין דִּילֵיהּ פֵּסְקוֹת, דְּלָא אִשְׁתְּאַר אֵבֶר שְׁלִים. אוּף הָכָא אִירָע לְסָמָאֵל וְנָחָשׁ, כָּבֵד וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, יֵצֶר הָרָע וּבַת זוּגֵיהּ זוֹנָה. מִתַּמָּן כָּל בַּת אֵל נֵכָר זוֹנָה. (ע"כ רעיא מהימנא) (ובחבורא קדמאה אמר ר' פנחס רכ"ד ע"א שייך רל"א ע"ב)
תרגום
וְעוֹד, ׳וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו׳ (ויקרא טז), כַּאֲשֶׁר רְצוֹנוֹ לַעֲשׂוֹת קִטְרוּג לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, וְהוּא נוֹשֵׂא כָּל הַחוֹבוֹת שֶׁיָּכוֹל לָשֵׂאת אוֹתָם עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה כָּבֵד, שֶׁנֶּאֱמַר ׳כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנּוּ, חוֹבוֹת עַל כְּנָפָיו׳ (תהלים לח, ה) - מָה עוֹשֶׂה? עוֹלֶה לְהַר עֶלְיוֹן, כַּחֲמוֹר כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹצֶה לַעֲלוֹת לְהַר גָּבוֹהַּ, ׳כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבַּד׳ עָלָיו. כַּאֲשֶׁר הוּא לְמַעְלָה וְרוֹצֶה לַעֲלוֹת עוֹד לְפִי הַמְּעַט שֶׁנִּשְׁאָר לוֹ, כָּבֵד עָלָיו מַשָּׂאוֹ, וְנוֹפֵל, וּמַפִּיל עַצְמוֹ לְמַטָּה. וּבְכֹבֶד הַמַּשָּׂא שֶׁהֻכְבַּד עָלָיו, נַעֲשׂוּ כָּל הָאֵיבָרִים שֶׁלּוֹ חֲתִיכוֹת, שֶׁלֹּא נִשְׁאָר אֵיבָר שָׁלֵם. גַּם כָּךְ נַעֲשֶׂה לְסָמָאֵל וְנָחָשׁ, הַכָּבֵד וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, יֵצֶר הָרָע וּבַת זוּגוֹ זוֹנָה. מִשָּׁם כָּל בַּת אֵל נֵכָר זוֹנָה. (ע"כ רעיא מהימנא).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ועוד ׳ונשא השעיר עליו׳ (ויקרא טז, כב), כד רעותיה למעבד קורציא לקודשא בריך הוא עם ישראל, דאיהו נשא כל חובין דיכיל למסבל לון, עד דאתעביד כבד, ׳כמשא כבד יכבדו ממנו, חובין על גדפוי׳ (תהילים לח, ה). מה עביד, סליק לטורא עלאה, כחמרא כד איהו בעי לסלקא לטור גבוה, ׳כמשא כבד יכבד׳ עליה. כד איהו לעילא, ובעי לסלקא לפי מעוט דאשתאר ליה, אתיקר עליה מטולא, ונפיל, ואפיל גרמיה לתתא, ובכבד משא דאתתקף עליה, אתעבידו כל אברין דיליה פסקות, דלא אשתאר אבר שלים. אוף הכא אירע לסמאל ונחש, כבד ויותרת הכבד, יצר הרע ובת זוגיה זונה. מתמן כל בת אל נכר זונה. (ע"כ רעיא מהימנא) (ובחבורא קדמאה אמר ר' פנחס רכ"ד ע"א שייך רל"א ע"ב)
התרגום: ועוד, ׳ונשא השעיר עליו׳ (ויקרא טז), כאשר רצונו לעשות קטרוג להקדוש ברוך הוא עם ישראל, והוא נושא כל החובות שיכול לשאת אותם עד שנעשה כבד, שנאמר ׳כמשא כבד יכבדו ממנו, חובות על כנפיו׳ (תהלים לח, ה) - מה עושה? עולה להר עליון, כחמור כאשר הוא רוצה לעלות להר גבוה, ׳כמשא כבד יכבד׳ עליו. כאשר הוא למעלה ורוצה לעלות עוד לפי המעט שנשאר לו, כבד עליו משאו, ונופל, ומפיל עצמו למטה. ובכבד המשא שהכבד עליו, נעשו כל האיברים שלו חתיכות, שלא נשאר איבר שלם. גם כך נעשה לסמאל ונחש, הכבד ויותרת הכבד, יצר הרע ובת זוגו זונה. משם כל בת אל נכר זונה. (ע"כ רעיא מהימנא).
מן המפרשים
אור יקר: ונשא השעיר עליו דהיינו ביום הכיפורים ואז הוא מלמד זכות על ישראל כדפירשו רז״ל קטיגור נעשה סניגור, נמצא מקריב גם הוא ברירו דזכיין, והקב״ה נוטל מידו ברירו דזכיין ונשאר אליו עכירו דהיינו המעשה הרע כדכתיב ונשא השעיר וכו׳. טחול…
קרני אור: לסלקא לטור גבוה לסלקא לטור גבוה כו'. הענין מובן אבל לא על בוריו:
הסולם: ועוד. ונשא השעיר וגו': ועוד. ונשא השעיר עליו . כשרצונו של השטן להלשין על ישראל לפני הקב"ה. והוא נושא כל החטאים שיכול לסובלם עד שנעשה כבד, כמשא כבד יכבדו ממנו העונות שנושא על כנפיו. מה הוא עושה, עולה להר עליון, כחמור הרוצה…