שבעים כסאות לדון דין העולם - קטגורים מימינים לזכות ומשמאילים לחובה, המפרש חטאו נמסר דינו רק ביד המלך
פנחס · שבעים כסאות לדון דין העולם - סוד ראש השנה ופרוט החטאים המרחיק את המקטרג · מאמר 60 · פיסקה 1 · דף רכו ע"ב
לשון הזוהר
כְּמָה דְּאִתְּמַר, בְּהַהוּא יוֹמָא שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּקַיְימִין שִׁבְעִין קַתֶּדְרָאִין לְמֵידָן דִּינָא לְעָלְמָא, כַּמָּה אִינּוּן מָארֵי תְּרִיסִין, קַטֵיגוֹרִין, דְּקַיְימֵי לְעֵילָּא. אִלֵּין מַיְימִינִין לִזְכוּ וְאִלֵּין מַשְׂמְאִלִין לְחוֹבָא, לְאַדְכְּרָא חוֹבִין דְּעָלְמָא, חוֹבִין דְּכָל חַד וְחַד. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְבַּר נָשׁ, לְפָרְשָׁא חוֹבוֹי, כָּל חַד וְחַד כְּמָה דְּאִיהוּ, בְּגִין דְּמַאן דִּמְפָרֵשׁ חֶטְאוֹי, לָא אִתְמְסַר דִּינֵיהּ, אֶלָּא בִּידָא דְּמַלְכָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי. וּמַאן דְּדָאִין לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ לְטָב. וְעַל דָּא בָּעָא דָּוִד מַלְכָּא, (ואמר) ׳שָׁפְטֵנִי אֱלֹקִים, אַנְתְּ, וְלָא אַחֲרָא׳ (תהילים מג, א). וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר, ׳לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ׳ (מלכים א ח, נט), הוּא, וְלָא אַחֲרָא, וְכָל בֵּית דִּין בְּדֵילִין מִמֶּנּוּ.
תרגום
כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁעוֹמְדִים שִׁבְעִים כִּסְאוֹת לָדוּן דִּין הָעוֹלָם, כַּמָּה הֵם בַּעֲלֵי מָגִנִּים, קָטֵגוֹרִים, שֶׁעוֹמְדִים לְמַעְלָה׳. אֵלּוּ מַיְמִינִים לִזְכוּת, וְאֵלּוּ מַשְׂמִאלִים לְחוֹבָה לְהַזְכִּיר חוֹבוֹת הָעוֹלָם, חוֹבוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְעַל זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לְפָרֵשׁ חוֹבוֹתָיו, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁהוּא. מִשּׁוּם שֶׁמִּי שֶׁמְּפָרֵשׁ חֶטְאוֹ, לֹא נִמְסָר דִּינוֹ אֶלָּא בִּידֵי הַמֶּלֶךְ, הקב"ה בִּלְבַדּוֹ. וּמִי שֶׁדָּן אוֹתוֹ הקב"ה - הוּא לְטוֹב. וְעַל זֶה בִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ (וְאָמַר), ׳שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים׳ (תהלים מג) - אַתָּה, וְלֹא אַחֵר. וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר, ׳לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ׳ (מלכים א ח, נט) - הוּא, וְלֹא אַחֵר. וְכָל בֵּית דִּין מִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: כמה דאתמר, בההוא יומא של ראש השנה, דקיימין שבעין קתדראין למידן דינא לעלמא, כמה אינון מארי תריסין, קטיגורין, דקיימי לעילא. אלין מיימינין לזכו ואלין משמאלין לחובא, לאדכרא חובין דעלמא, חובין דכל חד וחד. ועל דא אצטריך לבר נש, לפרשא חובוי, כל חד וחד כמה דאיהו, בגין דמאן דמפרש חטאוי, לא אתמסר דיניה, אלא בידא דמלכא, קודשא בריך הוא בלחודוי. ומאן דדאין ליה קודשא בריך הוא, איהו לטב. ועל דא בעא דוד מלכא, (ואמר) ׳שפטני אלקים, אנת, ולא אחרא׳ (תהילים מג, א). וכן שלמה אמר, ׳לעשות משפט עבדו׳ (מלכים א ח, נט), הוא, ולא אחרא, וכל בית דין בדילין ממנו.
התרגום: כמו שנאמר ׳באותו יום של ראש השנה, שעומדים שבעים כסאות לדון דין העולם, כמה הם בעלי מגנים, קטגורים, שעומדים למעלה׳. אלו מימינים לזכות, ואלו משמאלים לחובה להזכיר חובות העולם, חובות של כל אחד ואחד. ועל זה צריך האדם לפרש חובותיו, כל אחד ואחד כמו שהוא. משום שמי שמפרש חטאו, לא נמסר דינו אלא בידי המלך, הקב"ה בלבדו. ומי שדן אותו הקב"ה - הוא לטוב. ועל זה בקש דוד המלך (ואמר), ׳שפטני אלהים׳ (תהלים מג) - אתה, ולא אחר. וכן שלמה אמר, ׳לעשות משפט עבדו׳ (מלכים א ח, נט) - הוא, ולא אחר. וכל בית דין מתרחקים ממנו.
מן המפרשים
קרני אור: ומאן דדאין ליה איהו ומאן דדאין ליה איהו. ר"ל קב"ה בעצמו בודאי לטב דאין ליה:
הסולם: כמה דאתמר בבהוא וכו': כמו שלמדנו, ביום ההוא של ראש השנה, שעומדים ע' כסאות לדון דין העולם, כמה הם בעלי הגנה ומקטריגים העומדים למעלה, אלו מיימינים לזכות, ואלו משמאילים לחוב להזכיר חובות העולם וחובות של כל אחד ואחד. וע"כ צריך…