שבעים כסאות לדון דין העולם
סוד ראש השנה ופרוט החטאים המרחיק את המקטרג
שבעים כסאות לדון דין העולם - קטגורים מימינים לזכות ומשמאילים לחובה, המפרש חטאו נמסר דינו רק ביד המלך
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁעוֹמְדִים שִׁבְעִים כִּסְאוֹת בסוד הדין העליון, כנגד שבעים שרים של האומות לָדוּן דִּיןכלל הָעוֹלָם, כַּמָּה הֵם בַּעֲלֵי מָגִנִּים, קָטֵגוֹרִים, שֶׁעוֹמְדִים לְמַעְלָה׳. ומעלים זכות וחובה לפני בית דין של מעלה. אֵלּוּ מַיְמִינִים לִזְכוּת, וְאֵלּוּ מַשְׂמִאלִים לְחוֹבָה ימין מזכה ושמאל מחייב, לְהַזְכִּיר חוֹבוֹת הָעוֹלָם, חוֹבוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְעַל זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לְפָרֵשׁ חוֹבוֹתָיו, בוידוי מפורט, שמצוה להתודות ולפרט את החטא (וכדאמרי' ביומא פו., כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁהוּא. מִשּׁוּם שֶׁמִּי שֶׁמְּפָרֵשׁ חֶטְאוֹ, מאליו, קודם שיקטרגו עליו לֹא נִמְסָר דִּינוֹ אֶלָּא בִּידֵי הַמֶּלֶךְ, הקב"ה בִּלְבַדּוֹ. ולא בידי בית דין של מעלה - כדין 'אין אדם משים עצמו רשע' (סנהדרין ט:) וּמִי שֶׁדָּן אוֹתוֹ הקב"ה - הוּא לְטוֹב. שרחמי המלך מרובים, ו'מטה כלפי חסד' (ר''ה יז.) וְעַל זֶה בִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ (וְאָמַר), ׳שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים׳ (תהלים מג) - אַתָּה, וְלֹא אַחֵר. ולא ע''י שליח, לפי שמשפט המלך ברחמים. וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר, ׳לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹומשפט עמו ישראל' ׳ (מלכים א ח, נט) - הוּא, וְלֹא אַחֵר. וְכָל בֵּית דִּין מִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
כְּמָה דְּאִתְּמַר, בְּהַהוּא יוֹמָא שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּקַיְימִין שִׁבְעִין קַתֶּדְרָאִין לְמֵידָן דִּינָא לְעָלְמָא, כַּמָּה אִינּוּן מָארֵי תְּרִיסִין, קַטֵיגוֹרִין, דְּקַיְימֵי לְעֵילָּא. אִלֵּין מַיְימִינִין לִזְכוּ וְאִלֵּין מַשְׂמְאִלִין לְחוֹבָא, לְאַדְכְּרָא חוֹבִין דְּעָלְמָא, חוֹבִין דְּכָל חַד וְחַד. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְבַּר נָשׁ, לְפָרְשָׁא חוֹבוֹי, כָּל חַד וְחַד כְּמָה דְּאִיהוּ, בְּגִין דְּמַאן דִּמְפָרֵשׁ חֶטְאוֹי, לָא אִתְמְסַר דִּינֵיהּ, אֶלָּא בִּידָא דְּמַלְכָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי. וּמַאן דְּדָאִין לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ לְטָב. וְעַל דָּא בָּעָא דָּוִד מַלְכָּא, (ואמר) ׳שָׁפְטֵנִי אֱלֹקִים, אַנְתְּ, וְלָא אַחֲרָא׳ (תהילים מג, א). וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר, ׳לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ׳ (מלכים א ח, נט), הוּא, וְלָא אַחֲרָא, וְכָל בֵּית דִּין בְּדֵילִין מִמֶּנּוּ.
צריך לפרט העברות של כל אבר - חטאתי אודיעך, ממשה ומישראל שאמרו חטאנו כי עזבנו את הוי
וְעַל זֶה צָרִיךְ לָנוּ לְפָרֵט הָעֲבֵרוֹת שֶׁל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר, כנגד כל אחד מרמ''ח אברים שבהם נעשתה העבירה וְכָל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה בִּפְרָט. כל חטא בפני עצמו ולא רק לומר חטאתי עויתי ופשעתי זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךְ וְגוֹ'׳ תחילה ההודאה והפירוט מאת החוטא (תהלים לב). וּלְבַסּוֹף - וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָהשאחר הוידוי באה הנשיאה והסליחה, - מִנַּיִן לָנוּ? מִמֹּשֶׁה,שפירט חטא העם והתוודה בו שֶׁכָּתוּב ׳אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חטאה גדֹלה וְגוֹ'׳ (שמות לב). בְּיִשְׂרָאֵל בצבור, מפי שמואל הנביא כָּתוּב, (שמואל איב) ׳חָטָאנוּ כִּי עָזַבְנוּ אֶת ה'׳. שֶׁאִם תֹּאמַר זֶה בְּיָחִיד, אֲבָל בְּצִבּוּר לֹא - הֲרֵי כָּתוּב פָּסוּק זֶה. וְאִם תֹּאמַר זֶה בְּצִבּוּר, אֲבָל שָׁלִיחַ שֶׁלָּהֶםשל הציבור לֹא - הֲרֵי כָּתוּב ׳וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וְגוֹ'׳ (שמות לב). וְכָתוּב (שם) ׳וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם וְגוֹ'׳.הרי שאף השליח ציבור צריך לפרש מָה הַטַּעַם? מִי שֶׁמְּפָרֵשׁ חוֹבוֹתָיו, בֵּית דִּין מִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ, שאין אדם משים עצמו רשע (סנהדרין ט:) מִשּׁוּם שֶׁבֶּן אָדָם קָרוֹב לְעַצְמוֹ וקרוב פסול לעדות, על כן אין דנים אותו על פי הודאתו, וְלֹא נִדּוֹן עַל פִּיו.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לוֹן לְפָרְשָׁא חוֹבִין דְּכָל שַׁיְיפָא וְשַׁיְיפָא, וְכָל מַה דְּעָבִיד בִּפְרָט. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וְגוֹ'׳ (תהלים לב, ה). לְבָתַר ׳וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חָטָּאתִי סֶלָה׳. מְנָלָן. מִמֹּשֶׁה, דִּכְתִיב ׳אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה וְגוֹ'׳ (שמות לב, לא). בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב, ׳חָטָאנוּ כִּי עָזַבְנוּ אֶת יהו"ה׳ (שמואל א יב, י), דְּאִי תֵּימָא הַאי בְּיָחִיד, אֲבָל בְּצִבּוּר לָא. הָא כְּתִיב קְרָא דָּא. וְאִי תֵּימָא הָא בְּצִבּוּר, אֲבָל שְׁלִיחָא דִּלְהוֹן לָא, הָא כְּתִיב ׳וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יהו"ה וְגוֹ'׳ (שמות לב, לא). וּכְתִיב ׳וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם וְגוֹ'׳ (שמות לב, ח). מַאי טַעְמָא. מַאן דִּמְפָרֵשׁ חוֹבֵיהּ, בֵּי דִּינָא בְּדֵילִין מִינֵּיהּ, בְּגִין דְּבַּר נָשׁ קָרִיב לְגַרְמֵיהּ, וְלָא אִתְדָּן עַל פּוּמֵיהּ.
לא עוזב למקטרג ללמד עליו חוב - בן אדם יקדים ויאמר ולא יתן מקום לאחר, ומודה ועוזב ירחם
וְעוֹד, לֹא עוֹזֵב לַמְקַטְרֵג שלא יקדים השטן לקטרג, שדרכו לעורר דין ולחפש מום ביום הדין, לְלַמֵּד עָלָיו חוֹב וּמוּם. שֶׁבֶּן אָדָם יַקְדִּים בוידוי - מקדים רפואה למכה, וכענין תקיעת שופר 'כדי לערבב את השטן' (ר''ה טז.) וְיֹאמַר, וְלֹא יִתֵּן מָקוֹם לְאַחֵר לוֹמַר, וְאָז הקב"ה מוֹחֵל לוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב דייקא יְרוּחָם דווקא 'מודה ועוזב' - שאין די בוידוי הפה בלא עזיבת החטא, 'יעזֹב רשע דרכו' (ישעיה נה.)׳ (משלי כח, יג).
בלשון הזוהר
וְתוּ, לָא שָׁבִיק לִמְקַטְרְגָא לְאוֹלְפָא עָלֵיהּ חוֹבָא מוּמָא. דְּבַר נָשׁ יַקְדִים וְיֵימָּא, וְלָא יָהִיב דּוּכְתָא לְאַחֲרָא לְמֵימַר. כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָחִיל לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם׳ (משלי כח, יג).
בימי ראש השנה מתקנים בית דין כסא למלך - ישראל נכנסים ראשונה בדין שירבו הרחמים, שני בתי דין דין קשה ודין רפה
בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְתַקְּנִים בֵּית דִּין כִּסֵּא הדין לַמֶּלֶךְלמלך, שהמלכות מתלבשת בדין לָדוּן אֶת כָּל הָעוֹלָם, כי בר"ה נברא העולם ובו נידון, 'זה היום תחִלת מעשיך' (ר"ה כז. ויק"ר כט) וְיִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים בָּרִאשׁוֹנָה קודם אומות העולם, בַּדִּין לְפָנָיו, שֶׁיִּרְבּוּ הָרַחֲמִים. כדי שיתעוררו רחמים מטרם שיגבר הרוגז (לִפְנֵי שירבה הָרֹגֶז). לָמַדְנוּ, ׳וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׳ (מלכים א ח, נט) - ׳יוֹם בְּיוֹמוֹ׳ מַה הוּא? אֶלָּא אֵלּוּ שְׁנֵי יָמִים טובים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.שהם 'יומא אריכתא' (ביצה ה.) מַדּוּעַ שְׁנֵי יָמִים? מִשּׁוּם שֶׁהֵם שְׁנֵי בָּתֵּי דִין דין דבינה ודין דמלכות שֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד. דִּין עֶלְיוֹן, שֶׁהוּא קָשֶׁה, סוד מנעולא דגניז בג''ר, והוא יום ראשון, בְּדִין תַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא רָפֶה, בסוד המפתחא שבו''ק, שביום שני וּשְׁנֵיהֶם נִמְצָאִים.
בלשון הזוהר
בְּיוֹמֵי דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, מְתַקְּנִין בֵּי דִּינָא כּוּרְסְיָיא לְמַלְכָּא, לְמֵידָן כָּל עָלְמָא. וְיִשְׂרָאֵל עָאלִין בְּקַדְמִיתָא בְּדִינָא קַמֵּיהּ, דְּלִיפוּשׁ רַחֲמֵי. (ס"א קמיה דליפוש רוגזא) תְּנָן ׳וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ׳, ׳יוֹם בְּיוֹמוֹ׳ מַאי הוּא. אֶלָּא הָנֵי תְּרֵי יוֹמִין דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֲמַאי תְּרֵי יוֹמִין. בְּגִין דְּאִינּוּן תְּרֵי בֵּי דִּינָא, דְּמִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא. דִּינָא עִלָּאָה, דְּאִיהוּ קַשְׁיָא, בְּדִינָא תַּתָּאָה, דְּאִיהוּ רַפְיָא, וְתַרְוַויְיהוּ מִשְׁתַּכְחֵי.
סוד היבבה והיללה - שני דינים תקיף ורפה שהבבלים אינם יודעים ואנו יודעים ועושים שניהם
וְעַל זֶה לֹא יוֹדְעִים אֵלּוּ הַבַּבְלִים בני בבל, שאינם בקיאים בסוד התרועה כחכמי ארץ ישראל סוֹד שֶׁל הַיְבָבָה וְהַיְלָלָה, וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם צְרִיכִים, יְלָלָה בכי ויבבא, שֶׁהוּאסוד ה דִּיןה תַּקִּיף. שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים כנגד גניחת הלב, דין רפה שֶׁהוּא דִּין רָפֶה, גְּנִיחוֹת שֶׁגּוֹנֵחַ בְּרִפְיוֹן. הֵםבני בבל לֹא יוֹדְעִים,איזה מהם צריך ולכן את וְעוֹשִׂים שְׁנֵיהֶם. כמבואר בגמ' ר'ה לד. וְאָנוּבני א''י יוֹדְעִיםאת ענינם וההבדל ביניהם ומשום כך בדווקא את וְעוֹשִׂים שְׁנֵיהֶם. (וְעַל זֶה סוֹד היבבה והיללה, וּשְׁנֵיהֶם צְרִיכִים. אֵלּוּ הַבַּבְלִים אֵינָם יוֹדְעִים, וְעוֹשִׂים שְׁנֵיהֶם.) ועל כן תיקנו שברים ותרועה, מספק אם תרועה 'גנוחי גנח' או 'ילולי יליל' (ר''ה לד.) וְהַכֹּל יוֹצֵא לְדֶרֶךְ אֱמֶת. ששני הדינים, הקשה והרפה, מתמתקים ועולים אל דרך הרחמים.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא לָא יַדְעֵי הָנֵי בַּבְלָאֵי, רָזָא דִּיבָבָא וִילָלוּתָא, וְלָא יַדְעֵי דְּתַרְוַויְיהוּ אִצְטְרִיכוּ, יְלָלוּתָא דְּאִיהוּ דִּינָא תַּקִּיפָא. תְּלַת תְּבִירִין דְּאִיהוּ דִּינָא רַפְיָא, גְּנוּחֵי גָּנַח רַפְיָא. אִינּוּן לָא יַדְעֵי, וְעַבְדִין תַּרְוַויְיהוּ. וַאֲנָן יַדְעֵינָן, וְעַבְדֵינָן תַּרְוַויְיהוּ. (ס"א ועל דא רזא דיבבא ויללה ותרווייהו אצטריכו, הני בבלאי, אינון לא ידעי, ועבדין תרווייהו.) וְכֹלָּא נָפְקִין לְאֹרַח קְשׁוֹט.
תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו - בחדש זה בית דין רפה בכסה זה דין קשה פחד יצחק
פָּתַח וְאָמַר, (תהלים פא) ׳תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר שופר של איל, להזכיר עקידת יצחק (ר''ה טז.), והוא סוד פחד יצחק בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ (תהלים פא, ד)׳ - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר - מַהוּ בַחֹדֶשׁ? זֶה בֵּית דִּין רָפֶה, שֶׁנִּקְרָא חֹדֶשׁ. המלכות נקראת 'חדש' על שם התחדשותה כלבנה, בַּכֶּסֶה - (כִּסֵּא שֶׁל הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כִּסֵּא שֶׁל אוֹת ה', זֶה פַּחַד יִצְחָק שֶׁהוּא כִּסֵּא לַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן. עוֹד בַּכֶּסֶה) זֶה דִּין קָשֶׁה, פַּחַד יִצְחָק.- גבורה 'ופחד יצחק היה לי' (בראשית לא) דִּין שֶׁמִּתְכַּסֶּה ועל שם שהלבנה מתכסה בר''ה - 'בכסה ליום חגנו', תָּמִיד, שֶׁאֵין הוּא דִּין בְּגִלּוּי. כִּי חֹק - זֶה דִּין רָפֶה. וּמִשְׁפָּט - זֶה דִּין (קָשֶׁה). וּשְׁנֵיהֶם הֵם כְּאֶחָד. חק ומשפט, רפה וקשה, מתחברים - 'כי חֹק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב' (תהלים פא ה) בִּגְלַל זֶה שְׁנֵי יָמִים, וּשְׁנֵיהֶם בְּסוֹד אֶחָד. שני הדינים בשני הימים, וסודם אחד.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵנוּ׳ (תהילים פא, ד). ׳תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר׳, מַאי בַחֹדֶשׁ. דָּא בֵּי דִּינָא רַפְיָא, דְּאִקְרֵי חֹדֶשׁ. בַּכֶּסֶה: (כס דעלמא עילאה, כ"ס ה' דא פחד יצחק דאיהו כס למלכא עילאה, תו בכסה) דָּא דִּינָא קַשְׁיָא, פַּחַד יִצְחָק. דִּינָא דְּאִתְכַּסְיָיא תָּדִיר, דְּלָאו אִיהוּ דִּינָא בְּאִתְגַּלְיָיא. ׳כִּי חֹק׳, דָּא דִּינָא רַפְיָא. וּמִשְׁפָּט, (דא דינא קשיא) דָּא דִּינָא בְּרַחֲמֵי. וְתַרְוַויְיהוּ אִינּוּן כַּחֲדָא. בְּגִין כָּךְ תְּרֵין יוֹמִין, וְתַרְוַויְיהוּ בְּרָזָא חֲדָא.
אשרי העם ידעי תרועה - לא שומעי או תוקעי אלא ידעי, סוד התרועה לחכמי ארץ ישראל המתקרבים באור פני הקבה
׳אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה וְגוֹ'׳ (תהלים פט, טז). לֹא כָתוּב שׁוֹמְעֵי, אוֹ תוֹקְעֵי תְרוּעָה, אֶלָּא ׳יֹדְעֵי תְרוּעָה׳. היינו ידיעת סוד התרועה כדי להמתיק הדין בשרשו בִּגְלַל (כְּגוֹן) הַחֲכָמִים שֶׁדָּרִים בָּאֲוִיר שֶׁל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, אוירא דארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנח:) אֵלּוּ ׳יֹדְעֵי תְרוּעָה׳. סוֹד שֶׁל הַתְּרוּעָה, לשון שבירה ורציעה, מדת הדין כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל׳ (תהלים ב, ט). מִי עַם כְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹדְעִים סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁל רִבּוֹנָם, להתקשר בשורש נשמתם למעלה לַעֲלוֹת לְפָנָיו וּלְהִתְקַשֵּׁר בּוֹ. וְכָל אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד הַתְּרוּעָה, יִתְקָרְבוּ לָלֶכֶת בְּאוֹר פָּנָיו 'באור פני מלך חיים' (משלי טז) שֶׁל - הוא האור הגנוז שיודעי התרועה זוכים בו הקב"ה. וְזֶה הָאוֹר הָרִאשׁוֹן אור שברא הקב''ה ביום ראשון שֶׁגָּנַז הקב"ה לַצַּדִּיקִים.לעתיד לבא וְעַל זֶה צָרִיךְ לָדַעַת אוֹתָהּ.את סוד התרועה.
בלשון הזוהר
׳אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה וְגוֹ'׳ (תהילים פט, טז), לָא כְּתִיב שֹׁמְעֵי, אוֹ תּוֹקְעֵי תְרוּעָה, אֶלָּא ׳יוֹדְעֵי תְרוּעָה׳. בְּגִין (ס"א כגון) חַכִּימִין דְּדַיְירִין בַּאֲוִירָא דְּאַרְעָא קַדִישָׁא, אִינּוּן ׳יֹדְעֵי תְרוּעָה׳. רָזָא דִּתְרוּעָה, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳תְּרוֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל׳ (תהילים ב, ט). מַאן עַמָּא כְּיִשְׂרָאֵל, דְּיַדְעִין רָזִין עִלָאִין דְּמָארֵיהוֹן, לְמֵיעַל קַמֵּיהּ, וּלְאִתְקְּשַׁרָא בֵּיהּ. וְכָל אִינּוּן דְּיַדְעֵי רָזָא דִּתְרוּעָה, יִתְקָרְבוּן לְמֵיהַךְ בְּאוֹר פָּנָיו דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְדָא אוֹר קַדְמָאָה דְּגָנִיז קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְמִנְדַּע לָהּ.
יתרת מן הכבד
סוד שופר ראש השנה כנגד קנה ווֵשט ומתיקת השטן בתקיעה שברים תרועה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.