יתרת מן הכבד
סוד שופר ראש השנה כנגד קנה ווֵשט ומתיקת השטן בתקיעה שברים תרועה
יתרת מן הכבד - אשת זנונים היוצאת מהכבד להחטיא, יתרת על הכבד אחר שעשתה נאוף עולה עליו
כָּתוּב ׳הַיֹּתֶרֶת מִן הַכָּבֵד׳ (ויקרא ט, י) - וְכָתוּב ׳וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד׳ (שם ג, ד) - (אחר שֶׁעָשְׂתָה נאוף, עוֹלָה עָלָיו.) יֹתֶרֶת ׳מִן הַכָּבֵד׳ - זוֹ אֵשֶׁת זְנוּנִים שֶׁהוֹלֶכֶת וְיוֹצֵאת ׳מִן הַכָּבֵד׳ לְהַחֲטִיא בְּנֵי הָעוֹלָם וּלְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם, וְעוֹזֶבֶת אֶת הַזָּכָר לַעֲשׂוֹת זְנוּנִים, וּמִשּׁוּם זֶה הַיֹּתֶרֶת, שֶׁנִּפְרֶדֶת ׳מִן הַכָּבֵד׳. יֹתֶרֶת עַל הַכָּבֵד - אַחַר שֶׁעָשְׂתָה נִאוּף, עוֹלָה עָלָיו. מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה. מִתְגַּבֶּרֶת עַל בַּעְלָהּ, שֶׁהוּא כָּבֵד, בַּכַּעַס שֶׁל הַמָּרָה. אֵשֶׁת מְדָנִים וָכַעַס, שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עַל הַזָּכָר שֶׁלָּהּ. מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה שׁוֹלֶטֶת עַל הַכָּבֵד, אֵשֶׁת מְדָנִים וָכַעַס.
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳הַיּוֹתֶרֶת מִן הַכָּבֵד׳ (ויקרא ט, י). וּכְתִיב ׳וְאֶת הַיּוֹתֶרֶת עַל הַכָּבֵד׳ (ויקרא ג, ד). (בתר דעבידת ניאופא, אסתליק עליה.) יוֹתֶרֶת ׳מִן הַכָּבֵד׳, דָּא אֵשֶׁת זְנוּנִים, דְּאַזְלָא וְנָפְקָא ׳מִן הַכָּבֵד׳, לְאַסְטָאָה בְּנֵי עָלְמָא, וּלְאַסְטְנָא עָלַיְיהוּ. וְשַׁבְקַת לִדְכוּרָא, לְמֶעְבַּד זְנוּנִים. וּבְגִין דָּא ׳הַיּוֹתֶרֶת מִן הַכָּבֵד׳, יוֹתֶרֶת עַל הַכָּבֵד. בָּתַר דְּעַבְדַת נִיאוּפָא, אִסְתָּלָקַת עָלֵיהּ. מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה. אִתְגַּבְּרַת עַל בַּעְלָהּ דְּאִיהוּ כָּבֵד, בְּכַעַס דְּמָרָה, אֵשֶׁת מְדָנִים, וָכַעַס, דְּשַׁלְטָא אִיהִי עַל דְּכוּרָא דִּילָהּ. מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה שַׁלְטָא עַל הַכָּבֵד, אֵשֶׁת מְדָנִים וָכַעַס.
יתרת מן הכבד יוצאת להבאיש לכל העולם - לבסוף עולה על הזכר במצח אשה זונה
יֹתֶרֶת ׳מִן הַכָּבֵד מִן׳ (ויקרא ט, י) הַכָּבֵד יוֹצֵאת לְהַבְאִישׁ לְכָל הָעוֹלָם וְלַעֲשׂוֹת נִאוּפִים עִם הַכֹּל. לְבַסּוֹף הִיא עוֹלָה לְגַבֵּי הַזָּכָר, מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה, בְּעַזּוּת שֶׁל פָּנִים, וְאָז הִיא עַל הַכָּבֵד. וְעוֹד, יֹתֶרֶת ׳מִן הַכָּבֵד׳ נִקְרֵאת מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא. אַחַר שֶׁיּוֹצֵאת לְנָאֵף עִם כֻּלָּם, נוֹתֶנֶת שִׁיּוּרִים לְבַעְלָהּ, וְזוֹהִי יֹתֶרֶת ׳מִן הַכָּבֵד׳.
בלשון הזוהר
יוֹתֶרֶת מִן הַכָּבֵד, מִן הַכָּבֵד נָפְקָא לְאַבְאָשָׁא לְכָל עָלְמָא, וּלְמֶעְבַּד נִיאוּפִין עִם כֹּלָּא. לְבָתַר אִיהִי סַלְּקָא לְגַבֵּי דְּכוֹרָא, מֶצַח אִשָּׁה זוֹנָה, בְּעַזּוּתָא דְּאַנְפִּין, וּכְדֵין אִיהִי עַל הַכָּבֵד. וְעוֹד, יוֹתֶרֶת מִן הַכָּבֵד אִתְקְרִיאַת מִסִּטְרָא אַחֲרָא, בָּתַר דְּנַפְקַת לְנַאֲפָא עִם כֹּלָּא, יְהִיבַת שִׁיּוּרִין לְבַעְלָהּ, וְהַאי אִיהִי יוֹתֶרֶת מִן הַכָּבֵד.
מתוך הכבד ויותרתו יוצאת מרה חרב מלאך המות - וביום ראש השנה המשטין אוסף חובות והאברים בצרה
מִתּוֹךָ הַכָּבֵד וְהַיּוֹתֶרֶת שֶׁלָּהּ יוֹצֵאת מָרָה, וְהִיא חֶרֶב שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁיּוֹצְאוֹת מִמֶּנָּה טִפּוֹת מָרוֹת לַהֲרֹג לִבְנֵי אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה׳ (משלי ה, ד). וְהִיא תְּלוּיָה בַּכָּבֵד, וְכָל הֶחֳלָאִים וְהַמִּיתוֹת תְּלוּיוֹת בּוֹ. וְאוֹתוֹ יוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה (המשטין) מְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם לֶאֱסֹף אֶת כָּל חוֹבוֹת הָעוֹלָם, וְאָז כָּל הָאֵיבָרִים, שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּצָרָה, שֶׁהֵם אֵיבָרִים שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא, שֶׁנֶּאֱמַר ׳נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם׳ (משלי כ, כז) - הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה. וְאָז כָּל יִשְׂרָאֵל בְּצָרָה, וְלוֹקְחִים שׁוֹפָר לְעוֹרֵר בּוֹ אוֹתָהּ תְּקִיעָה וּשְׁבָרִים וּתְרוּעָה.
בלשון הזוהר
מִגּוֹ כָּבֵד, וְיוֹתֶרֶת דִּילָהּ, נַפְקַת מָרָה, וְאִיהִי חַרְבָּא דְּמַלְאָךְ הַמָּוְת, דְּנַפְקוּ מִנָּהּ טִפִּין מְרִירָן לְקַטְלָא בְּנֵי נָשָׁא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה׳ (משלי ה, ד). וְאִיהִי תַּלְיָא בַּכָּבֵד, כָּל מַרְעִין וּמוֹתָא בֵּיהּ תַּלְיָין. וְהַהוּא יוֹמָא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה (משטנא) מְשַׁטְּטָא בְּעָלְמָא, לְמִכְנַשׁ כָּל חוֹבֵי עָלְמָא וּכְדֵין כָּל אֵבָרִין דְּאִינּוּן יִשְׂרָאֵל, אִינּוּן בְּעָאקוּ, דְּאִינּוּן אֵבָרֵי דְּמַטְרוֹנִיתָא, ׳נֵר יהו"ה נִשְׁמַת אָדָם׳ (משלי כ, כז), שְׁכִינְתָּא קַדִּישָׁא. וּכְדֵין כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעָאקוּ, וְנַטְלֵי שׁוֹפָר לְאַתְּעָרָא בֵּיהּ הַהוּא תְּקִיעָה וּשְׁבָרִים וּתְרוּעָה.
אחר שכנפי ראה לא יכולות להשקיט רגז המרה - הרוח עולה בקנה שהוא שופר, קנה כעולם הבא ושט כעולם הזה
אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, וַדַּאי אַחַר שֶׁהָאֵיבָרִים וְהָעוֹרְקִים שֶׁל הַלֵּב, שֶׁדּוֹמִים לְיִשְׂרָאֵל, הֵם בְּצָרָה. צְרִיכִים לְעוֹרְרָם בְּקָנֶה, שֶׁהוּא שׁוֹפָר. וְזֶה קָנֶה שֶׁל רֵאָה. אַחַר שֶׁכַּנְפֵי רֵאָה לֹא יְכוֹלוֹת לְהַשְׁקִיט רֹגֶז הַמָּרָה שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת עַל עוֹרְקֵי הַלֵּב, וְעַל כָּל הָעוֹרְקִים שֶׁל הָאֵיבָרִים שֶׁל הַגּוּף. אוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁנּוֹשֶׁבֶת בָּהֶם עוֹלָה בְּקָנֶה, שֶׁהוּא שׁוֹפָר, עוֹלָם הַבָּא. שֶׁכָּךְ פֵּרְשׁוּהוּ, וֵשֶׁט דּוֹמֶה לָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁבּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. קָנֶה דּוֹמֶה לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, ודַּאי בָּתַר דְּאֵבָרִים וְעַרְקִין דְּלִבָּא, דְּדַמְיָין לְיִשְׂרָאֵל, אִינּוּן בְּעָאקוּ. צְרִיכִין לְאַתְּעָרָא בְּקָנֶה, דְּאִיהוּ שׁוֹפָר. וְדָא קָנֶה דְּרֵיאָה. בָּתַר דְּכַנְפֵי רֵיאָה לָא יַכְלִין לְשַׁכְּכָא רוּגְזָא דְּמָרָה דְּאִתְגַּבַּרְתּ עַל עַרְקִין דְּלִבָּא, וְעַל כָּל עַרְקִין דְּאֵבָרִים דְּגוּפָא. הַהוּא רוּחָא דְּנָשִׁיב בְּהוֹן, סָלִיק בְּקָנֶה, דְּאִיהוּ שׁוֹפָר, עָלְמָא דְּאָתֵי. דְּהָכִי אוֹקְמוּהָ, וְשֶׁט, דּוֹמֶה לְעָלְמָא דֵּין, דְּבֵיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. קָנֶה, דּוֹמֶה לְעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּלֵית בֵּיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
אחרי ששט אות וו משט ברבוי אכילת גזל נתארך ונעשה שטן - שטו העם ולקטו בערב רב השוטים
וְאַחַר שֶׁשָּׁט אוֹת ו' מִן וֵשֶׁט, בְּרִבּוּי אֲכִילָה שֶׁל גָּזֵל, נִתְאָרֵךְ וְנַעֲשֶׂה שָׂטָן. וּמִי גָרַם אֶת זֶה? שֶׁנֶּאֱמַר ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ׳ (במדבר יא). הַשְּׁטוּת שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּעֵרֶב רַב הַשּׁוֹטִים, שֶׁהַתַּאֲוָה שֶׁלָּהֶם הִיא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁל גָּזֵל וְחָמָס שֶׁל ׳שֹׁד עֲנִיִּים וְאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים׳ (תהלים יב). בְּאוֹת נוּ"ן כְּפוּפָה, הַשּׁוֹטִים, שֶׁאוֹכְלִים וּבְלִי לִטְחֹן. מַה כָּתוּב בָּהֶם? ׳הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף ה' חָרָה בָעָם׳ (במדבר יא, לג) - נִתְפַּשְּׁטָה אוֹת ו' שֶׁל שָׁטוּ, אוֹתוֹ שֶׁרוּחוֹ כָּפוּף, וְהוּא אוֹת נ'. וְזֶה גָּרַם שֶׁהִתְפַּשֵּׁט הַשָּׂטָן בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּמִתְגַּבֵּר עַל כָּל אֵיבָרִים וְעוֹרְקִים בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. כְּחֶשְׁבּוֹן הַשָּׂטָ"ן חָסֵר אֶחָד, זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר דְּשָׁט ו' מִן וְשֶׁט, בְּרִבּוּי אֲכִילָה דְּגֶזֶל אִתְאֲרָךְ וְאִתְעָבִיד שָׂטָן. וּמַאן גָּרִים דָּא. (במדבר יא ח) ׳שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ, שָׁטוּתָא דִּלְהוֹן דְּאִתְעָרְבוּ בְּעֵרֶב רַב שַׁטְיָין, דְּתַאֲוָה דִּלְהוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה דְּגֶזֶל וְחָמָס,׳ (תהילים יב ו) ׳דְּשׁוֹד עֲנִיִּים וְאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים׳. בְּנוּן כְּפוּפָה שַׁטְיָין, דְּאַכְלִין בְּלָא טְחִינָה. מַה כְּתִיב בְּהוּ, (במדבר יא לג) ׳הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁינֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יהו"ה חָרָה בָעָם׳. אִתְפְּשַׁט ו' דְּשָׁטוּ, אִיהוּ דְּרוּחֵיהּ כָּפוּף, וְאִיהוּ נ'. וְדָא גָּרַם דְּאִתְפְּשַׁט שָׂטָן בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְאִתְגְּבָּר עַל כָּל אֵבָרִין וְעַרְקִין בְּשס"ה לֹא תַּעֲשֶׂה. כְּחוּשְׁבָּן הַשָּׂטָ"ן חָסֵר חַד, דָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּלֵית בֵּיהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.
הקנה אות וו בן יה מבינה - הרואה קנה בחלום זוכה לחכמה, קנה חכמה קנה בינה
וְהוּא כְּדֻגְמַת הַקָּנֶה, וְהוּא אוֹת ו' בֶּן יָ"הּ מִבִּינָה. וְלָכֵן בֵּאֲרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, הָרוֹאֶה קָנֶה בַּחֲלוֹם זוֹכֶה לְחָכְמָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה׳ (משלי ד) - שֶׁאֵין קָנֶה שֶׁהוּא פָּחוֹת מִשְּׁנֵיהֶם, שֶׁהֵם י' חָכְמָה, ה' בִּינָה. וּמִשּׁוּם זֶה צָרִיךְ לְעוֹרֵר בַּשּׁוֹפָר, שֶׁהוּא קָנֶה, עוֹלָם הַבָּא, עוֹלָם אָרֹךְ, אֶרֶךְ אַפַּיִם, שֶׁנִּמְצָאִים מִמֶּנּוּ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים, כְּחֶשְׁבּוֹן וָא"ו. אוֹת א' - אֶרֶךְ, שְׁתֵּי וָוִי"ם - אַפַּיִם.
בלשון הזוהר
וְאִיהוּ כְּגַוְונָא דְּקָנֶה, וְאִיהוּ ו' בֶּן יָ"הּ, מִן בִּינָה. וּבְגִינֵיהּ אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, הָרוֹאֶה קָנֶה בַּחֲלוֹם, זוֹכֶה לַחָכְמָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה׳ (משלי ד, ה). דְּלֵית קָנֶה דְּאִיהוּ פָּחוּת מִתַּרְוַויְיהוּ, דְּאִינּוּן י' חָכְמָה, ה' בִּינָה. וּבְגִין דָּא, צָרִיךְ לְאִתְּעָרָא בַּשּׁוֹפָר, דְּאִיהוּ קָנֶה, עָלְמָא דְּאָתֵי, עוֹלָם אָרוֹךְ, אֶרֶךְ אַפַּיִם, דְּמִשְׁתַּכְּחֵי מִינֵּיהּ י"ג מְכִילִין דְּרַחֲמֵי, כְּחוּשְׁבָן וָא"ו, א' אֶרֶךְ, ו' ו' אַפַּיִם.
אמא עליונה תקיעה מצד אברהם שברים מצד יצחק תרועה מצד יעקב - שכינה קשר כלם
וְאִמָּא עֶלְיוֹנָה הִיא תְּקִיעָה, מִצִּדּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. שְׁבָרִים מִצִּדּוֹ שֶׁל יִצְחָק. תְּרוּעָה מִצִּדּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. שְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה קֶשֶׁר שֶׁל כֻּלָּם. כְּלוֹמַר, אוֹת ק' - תְּקִיעָה. אוֹת ש' - שְׁבָרִים. אוֹת ר' - תְּרוּעָה. וְכֻלָּם מְשֻׁלָּשִׁים לְגַבֵּי הַשְּׁכִינָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב קְדֻשָּׁה לְךְ יְשַׁלֵּשׁוּ. שֶׁאֵין קוֹל יָכוֹל לָצֵאת הַחוּצָה אֶלָּא מִן הַפֶּה. אַף כָּךְ אֵין לְהַפְרִיד הַשְּׁכִינָה מהקב"ה. שהקב"ה נֶאֱמַר בּוֹ, ׳קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׳ (תהלים כט, ז) - וְהַשְּׁכִינָה - תְּפִלַּת כָּל פֶּה. וְאֵלּוּ סִימָנִים: קשר"ק, קש"ק, קר"ק. וּבַחִבּוּר הַקַּדְמוֹן. (עַד כָּאן). לוֹקְחִים שׁוֹפָר לְעוֹרֵר בּוֹ תְּרוּעָה וּתְקִיעָה, דִּין קָשֶׁה בְּרַחֲמִים, וּשְׁבָרִים - דִּין קָשֶׁה בְּלִי רַחֲמִים (דִּין רָפֶה בְּרַחֲמִים), וְאָז כָּךְ יְעוֹרְרוּ לְמַעְלָה לְהִתְעָרֵב זֶה בָּזֶה.
בלשון הזוהר
וְאִימָּא עִלָּאָה אִיהִי תְּקִיעָה, מִסִּטְרָא דְּאַבְרָהָם. שְׁבָרִים, מִסִּטְרָא דְּיִצְחָק. תְּרוּעָה, מִסִּטְרָא דְּיַעֲקֹב. שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, קֶשֶׁר דְּכֻלְּהוּ. דְּהַיְינוּ: ק' תְּקִיעָה. ש' שְׁבָרִים. ר' תְּרוּעָה. וְכֻלְּהוּ מְשֻׁלָּשִׁין לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳קְדוּשָּׁה לְךָ יְשַׁלֵּשׁוּ׳. דְּלֵית קָלָא יָכִיל לְנָפְקָא לְבַר, אֶלָּא מִן הַפֶּה. אוּף הָכִי, לֵית לְאַפְרְשָׁא שְׁכִינְתָּא מִן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְּמַר בֵּיהּ, ׳קוֹל יהו"ה חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׳ (תהילים כט, ז). וּשְׁכִינְתָּא תְּפִלַּת כָּל פֶּה. וְאִינּוּן סִימָנִין, קשר"ק קש"ק קר"ק. (עד כאן). נַטְלִין שׁוֹפָר, לְאִתְּעָרָא בֵּיהּ, תְּרוּעָה וּתְקִיעָה, דִּינָא קַשְׁיָא בְּרַחֲמֵי, וּשְׁבָרִים דִּינָא קַשְׁיָא בְּלָא רַחֲמֵי (ס"א דינא רפיא ברחמי) וּכְדֵין הָכִי יִתְּעֲרוּ לְעֵילָּא לְאִתְעָרְבָא דָּא בְּדָא.
בזה מתמתק השטן ומתקצרת נון משט - כח ישראל אינו באכילה ושתיה כשאר אמות אלא בקול השופר
אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, בָּזֶה מִתְמַתֵּק הַשָּׂטָן וּמִתְקַצֶּרֶת אוֹת נוּ"ן מִן וֵשֶׁט. מַה שֶּׁהָיָה שָׂטָן מִקֹּדֶם, שָׁב לַאֲחוֹרָיו, וְחָזַר לִהְיוֹת וֵשֶׁט כְּבָרִאשׁוֹנָה. מִשּׁוּם שֶׁהַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב. יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין כֹּחָם בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁיּוֹרְשִׁים עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכֹּחָם בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. אֶלָּא כֹּחָם בְּקוֹל זֶה, שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא, עוֹלָם אָרֹךְ, שֶׁנִּבְרָא בָּאוֹת יוֹ"ד. וּמִשּׁוּם שֶׁקּוֹל שׁוֹפָר מִמֶּנּוּ יוֹצֵא, אָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וּבְאוֹת י' וַדַּאי נַעֲשָׂה עוֹלָם אָרֹךְ, שֶׁהוּא אוֹת ו', עוֹלָם הַבָּא. וּבָאוֹת ה' בָּרָא עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהִיא אוֹת ה' קְטַנָּה, שֶׁבָּהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁל הַתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא וּבְחִבּוּרָא קַדְמָאָה, אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, בְּהַאי אִתְבְּסַם שָׂטָן, וְקָמִיט נוּ"ן מִן וְשֶׁט, מַה דְּהֲוָה שָׂטָן לְפָנִים, תָּב לַאֲחוֹרָא, וְאִתְהַדָּר וְשֶׁט, כִּדְבְּקַדְמֵיתָא. בְּגִין דְּהַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב. יִשְׂרָאֵל לֵית חֵילֵיהוֹן בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כִּשְׁאַר עַמִּין, דְּיַרְתִין עָלְמָא דֵּין, דְּחֵילֵיהוֹן בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. אֶלָּא חֵילֵיהוֹן בְּקוֹל דָּא, דְּאִיהוּ עָלְמָא דְּאָתֵי, עוֹלָם אָרוֹךְ, דְּאִתְבְּרֵי בְּאָת יוֹ"ד, וּבְגִין דְּקוֹל שׁוֹפָר מִנֵּיהּ נָפִיק, אָמְרוּ רַבָּנָן אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת. וּבְאוֹת י' וַדַּאי, אִתְעָבִיד עוֹלָם אָרוֹךְ, דְּאִיהוּ ו' עָלְמָא דְּאָתֵי וּבְאָת ה', בָּרָא עָלְמָא דֵּין, דְּאִיהִי ה' זְעֵירָא, דְּבָהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה דְּאוֹרַיְיתָא.
סוד אחר אחר שנגזרה גזרה בשתי אותיות הא הא שני בתי דין - מי יכול לבטל אלא יוד וו
כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבוּעַת אִסָּר לְעַנּוֹת נָפֶשׁ.וְעוֹד סוֹד אַחֵר,יש לפרש בביאור ענין זה שהאדם מקבל ע"ע נדר או שבועת איסור לענות את נפשו, שהנדרים והשבועות הם ביטוי לגזרות עליונות הבאות מסדרי הדין העליון, אַחַר שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת,משם הוי"ה שֶׁהֵםשתי שְׁתֵּי ה'ה' ראשונה שהיא מצד הבינה המורה על הנהגה עליונה של 'אימא עילאה', ו ה האחרונה שהיא מצד המלכות המורה על הנהגה תחתונה הנקראת נוקבא דז"א [ובשתיהן בחינת דין, זה בשורש וזה בענף],' (במדבר כה, י) - שְׁנֵי בָּתֵּי דִינִיםכאשר הגזירה יוצאת בשתי מערכות בתי הדין, בי"ד עליון ובי"ד תחתון - מִי יָכוֹל לְבַטֵּל גְּזֵרָה שֶׁל שְׁנֵיהֶם?ומשיב: הדרך לבטל את אותה גזירה היא ע"י ההנהגה המשתלשלת מאותיות י' ודהוי"ה (במדבר כה, יב) ' - שֶׁאוֹת הֵ"א ראשונה דהוי"ה הִיאבינה אִמָּא עֶלְיוֹנָה. י' - אָב.אבא - חכמה וּמַה כָּתוּב? ׳כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ׳ (במדבר ל, יד) - שֶׁהִיא אוֹת ה',שנקראת נפש וכאשר נגזרה אותה גזירה, הדרך לבטלה היא רק ע"י ׳אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּלהפר הגזירה של ב' ההי"ן, [בשני אופנים: 'יקימנו' שיצמצם מהארת רחמים בענינה, 'ויפירנו' שישפיע רחמים על תוקף דינה - להפרה].׳ (במדבר ל, יד) - וּמִשּׁוּם זֶה צָרִיךְ לְעוֹרֵר הַקּוֹל,תפארת שֶׁהוּא אוֹת ו',דז"א [היא המכרעת בין דין לרחמים ויכולה להכניס הרחמים במלכות], בַּעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת, שֶׁהֵם אוֹת י'.בעשרה דווקא שיבטלו הגזירה שבב' ההי"ן בסוד בינה ומלכות. [ועשרה שופרות כנגד י' ספירות בי' מיני תיקון, כל תקיעה כנגד תיקון הספירה שכנגדה לביטול הדין] וְהָעִקָּר שֶׁלָּהֶם בִּנְשִׁימָה אַחַת,מצד חכמה שכנגד הי' שלא להביאם לידי פירוד כָּל סִימָן וְסִימָן,העיקר שבכל סדר תשר"ת תש"ת תר"ת, בַּפֶּה, שֶׁהִיא אוֹת י' - מֵעֲשָׂרָה. שכל התקיעות נעשות ע"י הפה שהוא בסוד מלכות ובמדרגה העשירית של כל הספירות, ובזה נתבאר הבחנה נוספת של הי' לא רק מצד ענינה, ולא רק מצד תיקון שני ההי"ן, אלא גם מצד מנינה כעשירית בתיקון המלכות. נתבאר בכאן ש'אשה יקימנו ואשה יפרנו' זו גם דרך לכלל ישראל לבטל כל גזירה מעליהם - ע"י אותם עשרה שופרות יש כח לבטל כל נדר או שבועת איסר לענות נפש שיצאה מפי העליון בחובת הכלל.
בלשון הזוהר
וְעוֹד רָזָא אַחֲרָא, בָּתַר דְּאִתְגְּזַר גְּזֵרָה בִּתְרֵין אַתְוָון, דְּאִינּוּן ה' ה', תְּרֵין בָּתֵּי דִּינִין, מַאן יָכִיל לְבַטְּלָא גְּזֵרָה דְּתַרְוַויְיהוּ. י"ו. דְּאָת הֵ"א אִימָּא עִלָּאָה. י' אָב. וּמַה כְּתִיב, ׳כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבוּעַת אִסָּר לְעַנוֹת נָפֶשׁ׳ (במדבר ל, יד), דְּאִיהִי ה', ׳אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ׳. וּבְגִין דָּא, צָרִיךְ לְאַתְּעָרָא קָלָא דְּאִיהוּ ו', בַּעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת, דְּאִינּוּן י'. וְעִקָּרָא דִּלְהוֹן בִּנְשִׁימָה אַחַת, כָּל סִימָן וְסִימָן, בַּפֶּה, דְּאִיהִי י' מֵעֲשָׂרָה.
מיד ששמעו דברים אלו רבי שמעון והחברים אמרו ברוך הוי שזכינו לשמע מרבם של נביאים
מִיָּד שֶׁשָּׁמְעוּ דְבָרִים אֵלּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכָל הַחֲבֵרִים, אָמְרוּ, בָּרוּךְ ה' שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים אֵלּוּ מֵאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא רַבָּם שֶׁל נְבִיאִים, רַבָּם שֶׁל חֲכָמִים, רַבָּם שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שהקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ מְדַבֵּר עַל פִּיו, וְכָתַב עַל יָדָיו סוֹדוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ כְמוֹתָם מִמַּתַּן תּוֹרָה וְעַד כָּאן.
בלשון הזוהר
מִיַּד דְּשָׁמְעוּ מִלִּין רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכָל חַבְרַיָּיא, אָמְרוּ, בְּרִיךְ אֱלָהָא דְּזָכֵינָא לְמִשְׁמַע מִלִּין, מֵהַהוּא דְּאִתְקְרֵי רַבָּן שֶׁל נְבִיאִים, רַבָּן דַּחֲכָמִים, רַבָּן דְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ מְדַבֵּר עַל פּוּמוֹי, וְכָתַב עַל יְדוֹי רָזִין אִלֵּין, דְּלָא אִשְׁתְּמָעוּ כְּוָותַיְיהוּ מִמַּתָּן תּוֹרָה, וְעַד כְּעַן.
אמר לו מנורה קדושה השלם דברי הסודות של החבור הקדמון - כל בעלי הישיבות מזומנים לשמע מפיך
אָמַר לוֹ, מְנוֹרָה קְדוֹשָׁה, הַשְׁלֵם דִּבְרֵי הַסּוֹדוֹת שֶׁל הַחִבּוּר הַקַּדְמוֹן לְפָרֵשׁ אוֹתָם, שֶׁהֲרֵי כָּל בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבוֹת שֶׁל מַעְלָה, וּבַעֲלֵי הַיְשִׁיבוֹת שֶׁל מַטָּה, כֻּלָּם מְזֻמָּנִים לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים אֵלּוּ מִפִּיךְ וּפֵרוּשִׁים שֶׁלְּךְ, שֶׁהֲרֵי שִׂמְחָה וּפִדְיוֹן יִתְעוֹרֵר בָּהֶם לְמַעְלָה וּמַטָּה. אַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ, אַתָּה וְכָל הַחֲבוּרָה שֶׁלְּךְ. עוֹד נֶאֱמַר בַּחִבּוּר הַקַּדְמוֹן. (ע"כ רעיא מהימנא).
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, אַשְׁלִים מִלּוּלֵי דְּרָזִין דְּחִבּוּרָא קַדְמָאָה, לְפָרְשָׁא לוֹן, דְּהָא כָּל מָארֵי מְתִיבְתָּאן דִּלְעֵילָּא, וּמָארֵי מְתִיבְתָּאן דִּלְתַּתָּא, כֻּלְּהוּ מְזוּמָנִין לְמִשְׁמַע מִלִּין אִלֵּין מִפּוּמָךְ, וּפִירוּשִׁין דִּילָךְ. דְּהָא חֶדְוָה וּפוּרְקָנָא, יִתְּעַר בְּהוֹן לְעֵילָּא וְתַתָּא. אַל תִּתְּנוּ דֳּמִי, לֹא אַנְתְּ, וְכָל סִיעָתָא דִּילָךְ. (ע"כ רעיא מהימנא).
בתרועה ותקיעה ושברים נמתק הכל
סוד הכבד הנוטל את הטנוף והלב הנוטל רק הזך והצח
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.