ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 6: על נהרות בבל - צער השכינה בגלות, ומעלת יוסף ופנחס שזכו לכהנת עולמים › פיסקה 1 (ריג ע"ב)

על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו - משל להיכל שנשרף, צער השכינה בגלות הוא צער הצדיק

פנחס · על נהרות בבל - צער השכינה בגלות, ומעלת יוסף ופנחס שזכו לכהנת עולמים · מאמר 6 · פיסקה 1 · דף ריג ע"ב

לשון הזוהר

רִבִּי יֵיסָא פָּתַח, ׳עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן׳ (תהילים קלז, א). אֶת יְרוּשָׁלַם מִבָּעֵי לֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַ ם תִּשְׁכַּח יְמִינִי׳ (תהילים קלז, א), מַאי ׳בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן׳. לְבַּר נָשׁ דְּהֲוָה לֵיהּ הֵיכָלָא יַקִירָא, יָאָה וְשַׁפִּירָא, אָתוּ לִסְטִין וְאוֹקִידוּ לֵיהּ. צַעֲרָא דְּמַאן הוּא, לָאו דְּמָארֵיהּ דְּהֵיכָלָא. אוּף הָכָא שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא שַׁרְיָא, צַעֲרָא דְּמַאן הוּא, לָאו דְּצַדִּיק. וְאַזְלָא הָא כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, דִּכְתִיב ׳הַצַּדִּיק אָבָד׳ (ישעיהו נז, א), אָבָד מַמָּשׁ. אוּף הָכָא ׳בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן׳, בְּזָכְרֵנוּ הַהוּא צַעֲרָא דִּילֵיהּ עַל זִוּוּגָהָא, צַעֲרָא דִּילֵיהּ הוּא.

תרגום

רַבִּי יֵיסָא פָּתַח, ׳עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן׳ (תהלים קלז, א) - אֶת יְרוּשָׁלַיִם הָיָה צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלם תִּשְׁכַּח יְמִינִי׳ (תהלים קלז, ה)! מַה זֶּה ׳בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן׳? לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ הֵיכָל נִכְבָּד, נָאֶה וְיָפֶה, בָּאוּ לִסְטִים וְשָׂרְפוּ אוֹתוֹ. צַעֲרוֹ שֶׁל מִי הוּא? לֹא שֶׁל בַּעַל הַהֵיכָל?! גַּם כָּאן הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בַּגָּלוּת, צַעַר שֶׁל מִי הוּא? לֹא שֶׁל הַצַּדִּיק?! וְזֶה הוֹלֵךְ כְּפִי שֶׁבֵּאֲרוּהָ, שֶׁכָּתוּב ׳הַצַּדִּיק אָבָד, אָבָד מַמָּשׁ׳ (ישעיה נז). גַּם כָּאן ׳בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן׳ - בְּזָכְרֵנוּ אֶת אוֹתוֹ צַעַר שֶׁלּוֹ עַל זוּגָתוֹ, צַעַר שֶׁלּוֹ הוּא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי ייסא פתח, ׳על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׳ (תהילים קלז, א). את ירושלם מבעי ליה, כמה דכתיב, ׳אם אשכחך ירושל ם תשכח ימיני׳ (תהילים קלז, א), מאי ׳בזכרנו את ציון׳. לבר נש דהוה ליה היכלא יקירא, יאה ושפירא, אתו לסטין ואוקידו ליה. צערא דמאן הוא, לאו דמאריה דהיכלא. אוף הכא שכינתא בגלותא שריא, צערא דמאן הוא, לאו דצדיק. ואזלא הא כמה דאוקמוה, דכתיב ׳הצדיק אבד׳ (ישעיהו נז, א), אבד ממש. אוף הכא ׳בזכרנו את ציון׳, בזכרנו ההוא צערא דיליה על זווגהא, צערא דיליה הוא.

התרגום: רבי ייסא פתח, ׳על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׳ (תהלים קלז, א) - את ירושלים היה צריך לו להיות, כמו שכתוב ׳אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׳ (תהלים קלז, ה)! מה זה ׳בזכרנו את ציון׳? לאדם שהיה לו היכל נכבד, נאה ויפה, באו לסטים ושרפו אותו. צערו של מי הוא? לא של בעל ההיכל?! גם כאן השכינה שרויה בגלות, צער של מי הוא? לא של הצדיק?! וזה הולך כפי שבארוה, שכתוב ׳הצדיק אבד, אבד ממש׳ (ישעיה נז). גם כאן ׳בזכרנו את ציון׳ - בזכרנו את אותו צער שלו על זוגתו, צער שלו הוא.

מן המפרשים

קרני אור: את ירושלים מבעי ליה את ירושלים מבעי ליה. ר"ל הא ביהמ"ק היה מרומז למל', ומל' היתה בגלות שנקראת ירושלים:

הסולם: רבי ייסא פתח וכו': רי"פ, על נהרות בכל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. שואל, את ירושלים היה צריך לומר, כמ"ש אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, מהו בזכרנו את ציון. ומשיב, בדומה לאדם שהיה לו היכל יקר נאה ויפה. באו שודדים ושרפוהו.…

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: ר"ח פתח על נהרות וכו' גם הוא נמשך בענין הנז' אבל מקדים להודיענו גודל חשיבות מדת יסוד דמ' הנק' ציון כמו שנפרש ושעיקר הצרות באו על שהוא נפגם בעונות. וממילא יובן גודל זכות הזהיר מהעריות שבכל זמן יש לו כח לייחד ז"ון פנים בפנים…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: