על נהרות בבל
צער השכינה בגלות, ומעלת יוסף ופנחס שזכו לכהנת עולמים
על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו - משל להיכל שנשרף, צער השכינה בגלות הוא צער הצדיק
רַבִּי יֵיסָא פָּתַח, ׳עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן׳ (תהלים קלז, א) - אֶת יְרוּשָׁלַיִם הָיָה צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלם תִּשְׁכַּח יְמִינִי׳ (תהלים קלז, ה)! מַה זֶּה ׳בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן׳? לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ הֵיכָל נִכְבָּד, נָאֶה וְיָפֶה, בָּאוּ לִסְטִים וְשָׂרְפוּ אוֹתוֹ. צַעֲרוֹ שֶׁל מִי הוּא? לֹא שֶׁל בַּעַל הַהֵיכָל?! גַּם כָּאן הַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בַּגָּלוּת, צַעַר שֶׁל מִי הוּא? לֹא שֶׁל הַצַּדִּיק?! וְזֶה הוֹלֵךְ כְּפִי שֶׁבֵּאֲרוּהָ, שֶׁכָּתוּב ׳הַצַּדִּיק אָבָד, אָבָד מַמָּשׁ׳ (ישעיה נז). גַּם כָּאן בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן - בְּזָכְרֵנוּ אֶת אוֹתוֹ צַעַר שֶׁלּוֹ עַל זוּגָתוֹ, צַעַר שֶׁלּוֹ הוּא.
בלשון הזוהר
רִבִּי יֵיסָא פָּתַח, ׳עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן׳ (תהילים קלז, א). אֶת יְרוּשָׁלַם מִבָּעֵי לֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַ ם תִּשְׁכַּח יְמִינִי׳ (תהילים קלז, א), מַאי ׳בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן׳. לְבַּר נָשׁ דְּהֲוָה לֵיהּ הֵיכָלָא יַקִירָא, יָאָה וְשַׁפִּירָא, אָתוּ לִסְטִין וְאוֹקִידוּ לֵיהּ. צַעֲרָא דְּמַאן הוּא, לָאו דְּמָארֵיהּ דְּהֵיכָלָא. אוּף הָכָא שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא שַׁרְיָא, צַעֲרָא דְּמַאן הוּא, לָאו דְּצַדִּיק. וְאַזְלָא הָא כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ, דִּכְתִיב ׳הַצַּדִּיק אָבָד׳ (ישעיהו נז, א), אָבָד מַמָּשׁ. אוּף הָכָא ׳בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן׳, בְּזָכְרֵנוּ הַהוּא צַעֲרָא דִּילֵיהּ עַל זִוּוּגָהָא, צַעֲרָא דִּילֵיהּ הוּא.
המוקיר שם רבונו זוכה שיוקיר אותו רבונו - מיוסף שנשא במרכבת המשנה וארונו נכנס לים ראשון
אָמַר רַבִּי יֵיסָא, מִי שֶׁמּוֹקִיר שֵׁם רִבּוֹנוֹ בָּזֶה וְשׁוֹמֵר זֶה, זוֹכֶה שֶׁיּוֹקִיר אוֹתוֹ רִבּוֹנוֹ עַל הַכֹּל. מִנַּיִן לָנוּ? מִיּוֹסֵף, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, וְכָתוּב וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם׳ (בראשית מא, מג) - וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כְּשֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּם, אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף נִכְנַס בִּפְנִים בַּהַתְחָלָה, וְלֹא הָיוּ הַמַּיִם עוֹמְדִים עַל עָמְדָם לְפָנָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס׳ (תהלים קיד) - מַה זֶּה וַיָּנֹס? אֶלָּא רָאָה אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה׳ (בראשית לט, יב).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יֵיסָא, מַאן דְּאוֹקִיר שְׁמָא דְּמָארֵיהּ בְּהַאי, וְנָטִיר הַאי, זָכָה דְּיוֹקִיר לֵיהּ מָארֵיהּ עַל כֹּלָּא. מְנָלָן. מִיּוֹסֵף. דִּכְתִּיב, ׳וַיַּרְכֵּב אוֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ׳ (בראשית מא, מג), וּכְתִיב ׳וְנָתֹן אוֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם׳ וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כַּד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל יַת יַמָּא, אֲרוֹנָא דְּיוֹסֵף עָאל בְּגוֹ בְּקַדְמִיתָא, וְלָא הֲווֹ מַיָּא קַיְימִין עַל קִיוּמַיְיהוּ קַמֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, ׳הַיָּם רָאָה וַיָּנוֹס׳ (תהילים קיד, ג). מַאי וַיָּנוֹס. אֶלָּא רָאָה הַהוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ (בראשית לט יב). ׳וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה׳.
יוסף זכה לכבוד בחייו ובמיתתו - בגלל שלא רצה להתדבק באשת אדוניו
בֹּא וּרְאֵה, זוֹכֶה לְכָבוֹד בְּחַיָּיו וְזוֹכֶה לְכָבוֹד בְּמִיתָתוֹ. בְּחַיָּיו מַדּוּעַ? בִּגְלַל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁלֹּא רָצָה לְהִתְדַּבֵּק בָּהּ, שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדנָיו׳ - וְכָתוּב, ׳וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ׳ (בראשית לט, י) - בִּגְלַל זֶה זָכָה בְּזֶה הָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ, וְכָתוּב וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה, זָכָה לְבַסּוֹף שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ מְחִצָּה עֶלְיוֹנָה, וְכָךְ רָאוּי לוֹ - אֶת שֶׁלּוֹ לָקַח בְּזֶה הָעוֹלָם, וְאֶת שֶׁלּוֹ לָקַח בָּעוֹלָם הָאַחֵר.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, זָכֵי לִיקָרָא בְּחַיּיוֹי וְזָכֵי לִיקָרָא בְּמִיתָתֵיהּ. בְּחַיָיו אֲמַאי. בְּגִין הַהוּא זְמַן דְּלָא בָּעָא לְאִתְדַּבְּקָא בָּהּ, דִּכְתִּיב, ׳וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו׳ (בראשית לט, י). וּכְתִיב ׳וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ׳. בְּגִין כַּךְ זָכָה בְּהַאי עָלְמָא. כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ׳, וּכְתִיב וַיָנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה, זָכֵי לְבָתַר דְּעָאל לְגוֹ פָּרוֹכְתָּא עִלָּאָה, וְהָכִי אִתְחֲזֵי לֵיהּ, דִּידֵיהּ נָטַל בְּהַאי עָלְמָא, וְדִידֵיהּ נָטַל בְּעָלְמָא אַחֲרָא.
פנחס זכה בעולם הזה ובעולם הבא ולכהנה גדולה - בזכות מעשה הקנאה ולא לפניו
תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו.פִּנְחָס זָכָהבזכות קנאתו לה', זכה לב' עולמות, א. בְּזֶה הָעוֹלָם,ב. וְזָכָה בָּעוֹלָם הַבָּא, ג. וְזָכָה לְהִתְקַיֵּם יוֹתֵר מִכָּל אֵלּוּ שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, שהאריך ימים וראה י''ב דורות ד. וְזָכָה לִכְהֻנָּה גְּדוֹלָה, הוּא וְכָל בָּנָיו אַחֲרָיו. וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא (שֶׁהֲרֵי) זָכָה לִכְהֻנָּה עַד שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה זֶה - נָכוֹן (לֹא). שֶׁהֲרֵי אוֹתָם שֶׁאוֹמְרִיםש (שֶׁלֹּא) זָכָה קֹדֶם - לֹא כָּךְ. וכסוגיית הגמ' זבחים קא: דפליגי אי 'לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי', ורב אשי אמר עד ששם שלום בין השבטים בימי יהושע, אבל לא קודם לכן, אֶלָּא כְּמוֹכי מלשון הכתוב יש לדייק שֶׁבֵּאַרְנוּ - ׳תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו׳ (במדבר כה, יג) - שֶׁמַּשְׁמָעדווקא שֶׁבִּגְלַל מַעֲשֶׂה זֶה הִרְוִיחַ הַכְּהֻנָּה, מַה שֶּׁלֹּא הָיָהצריך להיות לו מִקֹּדֶם.
בלשון הזוהר
פִּנְחָס זָכֵי בְּהַאי עָלְמָא, וְזָכָה בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וְזָכָה לְקַיְּימָא יַתִיר מִכָּל אִינּוּן דְּנַפְקוּ מִמִּצְרַיִם, וְזָכָה לְכַהֲנָא עִלָּאָה, הוּא וְכָל בְּנוֹי אֲבַּתְרֵיהּ. וְאִי תֵּימָא דְּלָא (נ"א דהא) זָכָה לְכַהֲנָא עַד לָא עָבֵד עוֹבָדָא דָּא. אִין (ס"א לא). דְּהָא אִינּוּן דְּאַמְרֵי (דלא) דְּזָכָה קוֹדֶם. לָאו הָכִי אֶלָּא בְּמַאי אוֹקִימְנָא ׳תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו׳, דְּמַשְׁמַע דִּבְגִין עוֹבָדָא דָּא רָוַוח כְּהוּנָתָא, מַה דְּלָא הֲוָה קוֹדֶם.
כל כהן שהורג נפש נפסלת כהנתו לעולמים - ופנחס שהיה פסול מהדין זכה לכהנת עולמים בזכות קנאתו
בֹּא וּרְאֵה, כָּל כֹּהֵן שֶׁהוֹרֵג נֶפֶשׁ, נִפְסְלָה כְהֻנָּתוֹ לְעוֹלָמִים, ושוב לא ישא את כפיו (ברכות לב:) וכן הוא להלכתא שֶׁהֲרֵי וַדַּאי פָּסַל אוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁלּוֹשהוא אחוז בה אֵלָיו. וּפִנְחָסצד מֵהַדִּין הָיָה פָּסוּל לִכְהֻנָּה, מאחר שהרג את זמרי, וּבִגְלַ שֶׁקִּנֵּא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִצְטָרֵךְ לְיַחֵס לוֹ כְּהֻנַּת עוֹלָמִים, ולהעמיד בידו את כהונתו שהיתה ראויה להיבטל, לוֹ וּלְבָנָיו אַחֲרָיו לְדוֹרֵי דוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בּא וּרְאֵה, פִּנְחָסשורשו רָשׁוּםוקבוע הוּא לְמַעְלָה, וְרָשׁוּם הוּא לְמַטָּה, עַד שֶׁלֹּא יֵצֵא לָעוֹלָם, קודם בואו לעולם, שֶׁהֲרֵי עִם אוֹתָם שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם נִמְנָה. מצד שהוא שורש גדול הכולל נשמות רבות, ולכן נמנה עם יוצאי מצרים.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל כֹּהֵן דְּקָטִיל נֶפֶשׁ, פָּסִיל לֵיהּ כְּהוּנָתֵיהּ לְעָלְמִין. דְּהָא וַדַּאי פָּסִיל הַהוּא דַּרְגָּא דִּילֵיהּ לְגַבֵּיהּ. וּפִנְחָס מִן דִּינָא פָּסִיל לְכַהֲנָא הֲוָה, וּבְגִין דְּקַנֵּא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִצְטְרִיךְ לְיַחֲסָא לֵיהּ כְּהוּנַת עָלְמִין, לֵיהּ, וְלִבְנוֹי אֲבַּתְרֵיהּ, לְדָרֵי דָּרִין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, תָּא חֲזֵי, רָשִׁים הוּא פִּנְחָס לְעֵילָּא, וְרָשִׁים הוּא לְתַתָּא, עַד לָא יִפּוּק לְעָלְמָא דְּהָא עִם אִינּוּן דְּנַפְקוּ מִמִּצְרַיִם אִתְמְנֵי.
הנני נתן לו את בריתי שלום - שלום ממלאך המות, האריך ימים ונסתלק בדבקות עליונה
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּיא הָיוּ הוֹלְכִים בַּמִּדְבָּר. כדי להשתתף בצער השכינה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זֶה שֶׁכָּתוּב בְּפִנְחָס ׳הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, כוונת הפסוק לומר׳ (במדבר כה, יב) - שָׁלוֹם מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁלֹּא שׁוֹלֵט בּוֹ לְעוֹלָמִים[מצד היותו דבוק בהארת יסוד שהיא מ'חי עולמים'] ומשום כך אף וְלֹא נִדּוֹן בְּדִינָיו. בייסורי המיתה וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹּא מֵת כלל - וַדַּאי לֹא מֵת כִּשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, וְהֶאֱרִיךְ יָמִים עַל כָּל בְּנֵי דוֹרוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהִתְאַחֵז בַּבְּרִית הָעֶלְיוֹנָה הַזּוֹ. שמתוך אחיזתו בברית קודש שהיא למעלה ממדרגת המלכות [שבה סוד המיתה - בסוד רגליה יורדות מות] - האריך ימים על כל דורו, ולא מת כדרך כל הארץ אף וּכְשֶׁהִסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם, נבדל משאר בני האדם, שהיה הדבר בְּתַאֲוָה עֶלְיוֹנָהבחשק דבקותו למעלה וּבִדְבֵקוּת נָאָה לשורשו העליון הִסְתַּלֵּק מִשְּׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם.שעלה בסערה השמימה
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי חִיָּיא, הֲווֹ אָזְלֵי בְּמַדְבְּרָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, הָא דִּכְתִּיב בְּפִנְחָס ׳הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם׳ (במדבר כה, יב). שָׁלוֹם מִמַּלְאַךְ הַמָּוְת, דְּלָא שַׁלִּיט בֵּיהּ לְעָלְמִין, וְלָא אִתְדָּן בְּדִינוֹי. וְאִי תֵּימָא דְּלָא מִית. וַדַּאי לָא מִית כִּשְׁאַר בְּנֵי עָלְמָא, וְאוֹרִיךְ יוֹמִין עַל כָּל בְּנֵי דָּרָא, בְּגִין דִּבְהַאי בְּרִית עִלָּאָה אָחִיד, וְכַד אִסְתְּלַּק מֵעָלְמָא, בְּתִיאוּבְתָא עִלָּאָה וּבִדְבִיקוּתֵיהּ שַׁפִּירָא אִסְתַּלָּק מִשְּׁאַר בְּנֵי עָלְמָא.
יהושע כהן גדול לבוש בגדים צואים
סוד לבושי הנפש בעולם הבא ומה שהתקינו לפנחס
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.