עדות ביהוסף שמו - יוסף שמר עצמו מאשת פוטיפר וזכה לתוספת ה, וכן נתוספה יוד בפנחס על קנאתו
פנחס · עדות ביהוסף שמו - סוד תוספת האות בשם יוסף ובשם פנחס על שמירת הברית · מאמר 5 · פיסקה 1 · דף ריג ע"ב
לשון הזוהר
רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ וְגוֹ'׳ (תהילים פא, ו). הָא אוֹקְמוּהָ, דְּאוֹלִיף שִׁבְעִין פִּתְקִין, וְלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ יַתִיר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע׳ (תהילים פא, ו). אֲבָל מַאי עֵדוּת. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְּתֵיהּ דְּפוֹטִיפַר הֲוַת אֲחִידָא בֵּיהּ לְהַהִיא מִלָּה, הֲוָה יוֹסֵף עָבִיד גַּרְמֵיהּ כְּמַאן דְּלָא יָדַע לִישָׁנָא דִּילָהּ, וְכֵן בְּכָל יוֹמָא עַד הַהִיא שַׁעֲתָא בַּתְרַיְיתָא, דִּכְתִיב ׳וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ׳ (בראשית לט, יב). מַאי וַתִּתְפְּשֵׂהוּ. אֶלָּא בְּגִין דְּעָבִיד גַּרְמֵיהּ כְּמַאן דְּלָא יָדַע לִישָׁנָא. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צָוַוח לָקֳבְלֵיהּ, ׳לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחלִיקָה׳ (משלי ז, ה). מַאי קָא מַשְׁמַע לָן. אֶלָּא כָּל מַאן דְּנָטִיר גַּרְמֵיהּ מֵהַאי, אִתְקְשַׁר בָּהּ בִּשְׁכִינְתָּא, וְאָחִיד בְּהַהוּא עֵדוּת. וּמַאי הוּא. ה' דְּאִתּוֹסַף בֵּיהּ. דִּכְתִיב, ׳עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ׳. אוּף הָכָא י' אִתּוֹסַף בְּפִנְחָס, עַל דְּקַנֵּי בְּהַאי.
תרגום
רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, (תהלים פא) ׳עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ וְגוֹ'׳ (תהלים פא, ו). הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁלָּמַד שִׁבְעִים לָשׁוֹן, וּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ יוֹתֵר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע׳ - אֲבָל מַה זּוֹ עֵדוּת? בּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר אָחֲזָה בּוֹ לְאוֹתוֹ הַדָּבָר, עָשָׂה יוֹסֵף עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לְשׁוֹנָהּ, וְכֵן בְּכָל יוֹם עַד אוֹתָהּ שָׁעָה אַחֲרוֹנָה, שֶׁכָּתוּב (בראשית לט) ׳וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ׳. מַה זֶּה וַתִּתְפְּשֵׂהוּ? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לְשׁוֹנָהּ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת כְּנֶגְדּוֹ: (משלי ז) ׳לִשְׁמָרְךְ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה׳ - מַה בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ? אֶלָּא כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר עַצְמוֹ מִזֶּה, מִתְקַשֵּׁר לַשְּׁכִינָה וְאָחוּז בְּאוֹתָהּ עֵדוּת. וּמַהִי? ה' שֶׁנִּתּוֹסְפָה בּוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ׳ - גַּם כָּאן הִתּוֹסְפָה י' בְּפִינְחָס עַל שֶׁקִּנֵּא בָזֶה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי חייא פתח, ׳עדות ביהוסף שמו וגו'׳ (תהילים פא, ו). הא אוקמוה, דאוליף שבעין פתקין, ולשון הקדש יתיר. הדא הוא דכתיב, ׳שפת לא ידעתי אשמע׳ (תהילים פא, ו). אבל מאי עדות. תא חזי, בשעתא דאתתיה דפוטיפר הות אחידא ביה לההיא מלה, הוה יוסף עביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא דילה, וכן בכל יומא עד ההיא שעתא בתרייתא, דכתיב ׳ותתפשהו בבגדו׳ (בראשית לט, יב). מאי ותתפשהו. אלא בגין דעביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא. ורוח הקדש צווח לקבליה, ׳לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׳ (משלי ז, ה). מאי קא משמע לן. אלא כל מאן דנטיר גרמיה מהאי, אתקשר בה בשכינתא, ואחיד בההוא עדות. ומאי הוא. ה' דאתוסף ביה. דכתיב, ׳עדות ביהוסף שמו׳. אוף הכא י' אתוסף בפנחס, על דקני בהאי.
התרגום: רבי חייא פתח, (תהלים פא) ׳עדות ביהוסף שמו וגו'׳ (תהלים פא, ו). הרי פרשוה שלמד שבעים לשון, ולשון הקדש יותר. זהו שכתוב (שם) ׳שפת לא ידעתי אשמע׳ - אבל מה זו עדות? בא וראה, בשעה שאשת פוטיפר אחזה בו לאותו הדבר, עשה יוסף עצמו כמי שלא יודע לשונה, וכן בכל יום עד אותה שעה אחרונה, שכתוב (בראשית לט) ׳ותתפשהו בבגדו׳. מה זה ותתפשהו? אלא משום שעשה עצמו כמי שלא יודע לשונה, ורוח הקדש צווחת כנגדו: (משלי ז) ׳לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׳ - מה בא להשמיענו? אלא כל מי ששומר עצמו מזה, מתקשר לשכינה ואחוז באותה עדות. ומהי? ה' שנתוספה בו, שכתוב ׳עדות ביהוסף שמו׳ - גם כאן התוספה י' בפינחס על שקנא בזה.
מן המפרשים
מקדש מלך: עביד גרמיה כמאן דלא ידע פי' יוסף עשה עצמו שלא הבין דבריה ומה כוונתה עד שהראית לו הענין ממש ותפשתו בבגדו להראות לו הדבר בחוש:
קרני אור: מאי ותתפשהו מאי ותתפשהו. ר"ל הוה לה לדבר לו, למה לה לתפוש אותו, ' אלא בגין ' כו':
הסולם: רבי חייא פתח וכו': רח"פ, עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע וגו'. הרי למדנו, שהמלאך למדהו ע' לשון, כמו שידע פרעה, ובלשון הקודש היה גדול יותר מפרעה, שפרעה לא היה יודע לשון הקדש ( סוטה לו: ) ז"ש, שפת לא ידעתי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: