ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 40: אין קרבנות אלא לקרב דרגות קדושות - סוד יחוד האותיות בקרבן ופרודן בחטא › פיסקה 6 (רכד ע"ב)

יש בישראל בני מלכות ויש עבדים ויש כבהמות - כל אחד וקרבנו הראוי לו

פנחס · אין קרבנות אלא לקרב דרגות קדושות - סוד יחוד האותיות בקרבן ופרודן בחטא · מאמר 40 · פיסקה 6 · דף רכד ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ רַעְיָא מְהֵימָנָא, שַׁפִּיר קָא אַמְרַת בְּכֹלָּא, אֲבָל אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל לָאו כֻּלְּהוּ שָׁוִין, דְּאִית בְּהוֹן בְּנֵי מַלְכוּת, מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּת קַדִּישָׁא, כְּלִילָא מֵעֶשֶׂר סְפִירָאן, וּמִכָּל הֲוָויָּין וְכִנּוּיִין. וְאִית מִנְּהוֹן עַבְדִּין, מִסִּטְרָא דְּעֶבֶד, דְּאִיהוּ ׳עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ׳ (בראשית כד, ב). וְאִית מִנְּהוֹן כִּבְעִירָן, וְאִתְּמַר בְּהוֹן, ׳וְאַתֵּן צֹּאנִי צֹּאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם׳ (יחזקאל לד, לא). וְאִינּוּן דְּדַמְיָין לְעָנָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָנֵי לְקָרְבָא בְּעִירָן בְּאַתְרַיְיהוּ, לְכַפְּרָא עָלַיְיהוּ. וְאִינּוּן דְּדַמְיָין לְמַלְאָכִין, קָרְבְּנִין דִּלְהוֹן אִינּוּן עוֹבָדִין טָבִין, דִּמְמָנָן עָלַיְיהוּ מַלְאָכִים, דִּמַקְרִיבִין לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַתְרַיְיהוּ.

תרגום

אָמַר לוֹ רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, יָפֶה אָמַרְתָּ בַּכֹּל, אֲבָל אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל לֹא כֻּלָּם שָׁוִים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בְּנֵי מַלְכוּת מִצַּד מַלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה, כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת וּמִכָּל הֲוָיוֹת וְכִנּוּיִים. וְיֵשׁ מֵהֶם עֲבָדִים מִצַּד שֶׁל עֶבֶד, שֶׁהוּא ׳עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ׳ (בראשית כד, ב) - וְיֵשׁ מֵהֶם כַּבְּהֵמוֹת, וְנֶאֱמַר בָּהֶם ׳וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם׳ (יחזקאל לד, לא) - וְאוֹתָם שֶׁדּוֹמִים לְצֹאן, הקב"ה צִוָּה לְהַקְרִיב בְּהֵמוֹת בִּמְקוֹמָם לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם. וְאוֹתָם שֶׁדּוֹמִים לְמַלְאָכִים, קָרְבָּנוֹת שֶׁלָּהֶם הֵם מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁמְּמֻנִּים עֲלֵיהֶם מַלְאָכִים שֶׁמַּקְרִיבִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְקוֹמָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה רעיא מהימנא, שפיר קא אמרת בכלא, אבל אפילו ישראל לאו כלהו שוין, דאית בהון בני מלכות, מסטרא דמלכות קדישא, כלילא מעשר ספיראן, ומכל הוויין וכנויין. ואית מנהון עבדין, מסטרא דעבד, דאיהו ׳עבדו זקן ביתו׳ (בראשית כד, ב). ואית מנהון כבעירן, ואתמר בהון, ׳ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם׳ (יחזקאל לד, לא). ואינון דדמיין לענא, קודשא בריך הוא מני לקרבא בעירן באתרייהו, לכפרא עלייהו. ואינון דדמיין למלאכין, קרבנין דלהון אינון עובדין טבין, דממנן עלייהו מלאכים, דמקריבין לקודשא בריך הוא באתרייהו.

התרגום: אמר לו רועה הנאמן, יפה אמרת בכל, אבל אפלו ישראל לא כלם שוים, שיש בהם בני מלכות מצד מלכות הקדושה, כלולה מעשר ספירות ומכל הויות וכנויים. ויש מהם עבדים מצד של עבד, שהוא ׳עבדו זקן ביתו׳ (בראשית כד, ב) - ויש מהם כבהמות, ונאמר בהם ׳ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם׳ (יחזקאל לד, לא) - ואותם שדומים לצאן, הקב"ה צוה להקריב בהמות במקומם לכפר עליהם. ואותם שדומים למלאכים, קרבנות שלהם הם מעשים טובים שממנים עליהם מלאכים שמקריבים לקדוש ברוך הוא במקומם.

מן המפרשים

קרני אור: ואינון דדמיין לעאנין ואינון דדמיין לעאנין. ר"ל דכתיב בהו ' ואתן צאני ':

הסולם: אמר ליה רעיא מהימנא וכו': א"ל רע"מ, יפה אתה אומר לגמרי. אבל אפילו ישראל, אין כולם שוים. כי יש בהם בני מלכות, מצד המלכות הקדושה, שהיא כלולה מעשר ספירות ומכל הויו"ת וכינוים. ויש מהם בחינות עבדים, מצד העבד, שהוא מטטרון, שהוא עבדו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: