ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 15לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת פנחס · מאמר 40

אין קרבנות אלא לקרב דרגות קדושות

זוהר ח"ג, פרשת פנחס, דף רכד.
כ-12 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד יחוד האותיות בקרבן ופרודן בחטא

אין קרבנות אלא להרחיק צדדים טמאים ולקרב דרגות קדושות - עורקי הכבד לוקחים אמורים ופדרים

אֶת־קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי.אֵין קָרְבָּנוֹת לשון קריבה - שמקרב הדרגות ומייחדן, באים אֶלָּא לְהַרְחִיק צְדָדִים טְמֵאִים שיצאו מן הקדושה, וּלְקָרֵב דַּרְגוֹת קְדוֹשׁוֹת. זו לזו, והיינו ב' פעולות בקרבן א. שדוחה חיצונים, ב. מקרב הפנימיים זה לזה. וְנֶאֱמַר בַּחִבּוּר הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהֶם: (עוֹרְקֵי הַכָּבֵד אֵלּוּ אשים וְכָל אוֹתָם חֲיָלוֹת, וְנִתְבָּאֵר) עוֹרְקֵי הַכָּבֵד,בענין עורקי הכבד שאלו ה'אשים' יֵשׁ מֵהֶם גְּדוֹלִים, יֵשׁ מֵהֶם גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, מדרגות החיצונים זו תחת זו כעורקין רברבין וזעירין וּמִתְפַּשְּׁטִים מֵהֶם לְכַמָּה צְדָדִים. הכבד הוא מקום הכעס והתאוה, ש'מרה זורקת בו טיפה' (ברכות סא:), והוא כנגד סמא”ל. ועורקיו הם הצינורות שבהם יונקת הסטרא אחרא וְאֵלּוּ לוֹקְחִים אֵיבָרִים וְאֵמוּרִים וּפְדָרִים הם חלקי הקרבן ושומניו הקרבים על המזבח, שֶׁמִּתְאַכְּלִיםונאכלים על המזבח כָּל הַלַּיְלָה, להמתיק הדין בשרשו עד אור הבקר, שאין הסטרא אחרא נהנית מהם שֶׁהֲרֵי קָרְבָּן כֻּלּוֹ לַה'. שנאמר 'כל חלב לה'' (ויקרא ג טז) - שאף חלקם של החיצונים אינו נמסר להם אלא הכל עולה לה'.

בלשון הזוהר

רעיא מהימנא אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, לֵית קָרְבְּנִין, אֶלָּא לְרַחֲקָא סִטְרִין מִסְאֲבִין, וּלְקָרְבָא דַּרְגִּין קַדִּישִׁין. וְאִתְּמַר בְּחִבּוּרָא קַדְמָאָה, דִּלְהוֹן, (ערקין דכבדא, אלין אישים וכל אינון חיילין ואתמר) עַרְקִין דְּכַבְדָא אִית מִנְּהוֹן רַבְרְבִין, אִית מִנְּהוֹן רַבְרְבִין וּזְעִירִין, וּמִתְפַּשְׁטִין מִנְּהוֹן לְכַמָּה סִטְרִין. וְאִלֵּין נַטְלִין אֵבָרִין וְאֱמוּרִין וּפְדָרִין דְּמִתְאַכְּלִין כָּל הַלַּיְלָה, דְּהָא קָרְבָּן כֹּלָּא לַיהו"ה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קושיית בוצינא קדישא - הקבה מחלק מאכלי הקרבנות לכל מחנה כראוי לו, לשכליים מזון תורה ולטבעיים מאכלים טבעיים

אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא,הוא רשב"י: רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, הֲלֹא אָמַרְתָּ לְעֵיל שֶׁקָּרְבָּנוֹת שֶׁל הקב"ה אֵינָם אֶלָּאליחד את שם הוי''ה לְקָרֵב י' לְה', ו' לְה'. 'אשֵּׁה' ה', ריח' ו', 'ניחוח' ה', 'לה'' י' - ואם כן היאך הוא מחלק מאכלים למחנות? אֶלָּא שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת יֵשׁ לְהַקְרִיב לְפָנָיו,ואין ראוי למקריב לכוון אלא ליחוד השם בלבד, מכל מקום אחרי שהקריבו ישראל הכל לפני המלך, הוּא מְחַלֵּק לְכָל הַמַּחֲנוֹתמבחינות המאכל מַאַכְלֵי הַקָּרְבָּנוֹת, לְכָל אֶחָד כָּרָאוּי לוֹ. - סולת לבנים, בינוני לעבדים, ופסולת לעבדים הרעים. לַשִּׂכְלִיִּיםהם הבנים מסטרא דאצילות ומקבלים את הסולת שהוא ברירו בלא פסולת, וקרבנם מתקבל ברצון באצילות, מְזוֹנוֹת הַתּוֹרָה, מזון השכליים הוא התורה עצמה, 'לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי', הרומז בזה לקו אמצע שכל האורות מתתקנים על ידו וּמִשְׁתֵּה הַיַיִןרומז לנסתר התורה, בסוד 'נכנס יין יצא סוד' (עירובין סה.), וּמַיִם שֶׁל הַתּוֹרָה. ירמוז לחלק הנגלה, ש'אין מים אלא תורה' (ב"ק יז.). אבל לעומת זאת לַטִּבְעִיִּים, שֶׁהֵם שֵׁדִים, שבס''א שֶׁהֵם כִּבְנֵי אָדָם, שאמרו (חגיגה טז) שדומים בשלושה דברים לבני אדם - אוכלין ושותין, פרין ורבין ומתים, נוֹתֵן לָהֶם מַאֲכָלִים טִבְעִיִּים אֵלּוּ, שֶׁיּוֹרֵד אֵשׁ שֶׁלָּהֶם לֶאֱכֹל אוֹתָם. שאין החיצונים נהנים מן הקדושה ממש, אלא מן האש הטבעית היורדת - [חלקם הגס בלבד] [ב. ואין הם נכנסים אל ההיכל, אלא המלך שולח להם על ידי עבדיו, וקרבנם מתקבל על ידי הכלבים (רמ''ק).

בלשון הזוהר

אָמַר בּוּצִּינָא קַדִּישָׁא, רַעְיָא מְהֵימָנָא, וַהֲלֹא אַמְרַת לְעֵיל דְּקָרְבְּנִין דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאו אִינּוּן אֶלָּא לְקָרְבָא י' בְּה' ו' בְּה'. אֶלָּא, אַף עַל גַּב דְּכָל קָרְבָּנִין צְּרִיכִין לְקָרֵב קַמֵּיהּ, אִיהוּ פָּלִיג לְכָל מַשִּׁרְיָין, מַאֲכָלִין דְּקָרְבְּנִין, לְכָל חַד כַּדְקָא חֲזֵי לֵיהּ, לְשִׂכְלִיִּים, מְזוֹנֵי דְּאוֹרַיְיתָא, וּמִשְׁתְּיָיא דְּיִינָא וּמַיָּא דְּאוֹרַיְיתָא. לְטִבְעִיִּים, דְּאִינּוּן שֵׁדִים דְּאִינּוּן כִּבְנֵי אָדָם, יָהִיב לוֹן אִלֵּין מַאֲכָלִין טִבְעִיִּים, דְּנָחִית אֶשָּׁא דִּלְהוֹן, לְמֵיכַל לוֹן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אם זכו יורד כאריה של אש לאכל הקרבנות ואם לא ככלב - וכן כשמת אדם יורד לקבל הנפש

כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ, ביומא כא: אִם זָכוּ - הָיָה יוֹרֵד כְּאַרְיֵה שֶׁל אֵשׁ לֶאֱכֹל הַקָּרְבָּנוֹת, ארי של אש רבוץ על המזבח, וְאִם לֹאזכו לכך - הָיָה יוֹרֵד שָׁם כְּמִיןדמות כֶּלֶב שֶׁל אֵשׁ.כפי שהיה בבית שני וְגַם כָּךְ כְּשֶׁמֵּת אָדָם, אִם זוֹכֶה - יוֹרֵד בִּדְמוּת אַרְיֵה לְקַבֵּל אֶת הַנֶּפֶשׁ, במיתת הצדיק יורד אריה דאש לקבל נשמתו ברצון, 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו'. וְאִם לֹאזוכה, אז יורד - כִּדְמוּת כֶּלֶב, הוא שֶׁאָמַר עָלָיו דָּוִד, ׳הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי מיד אותה דמות כלב היורדת לחוטאים׳ (תהלים כב, כא).

בלשון הזוהר

כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, אִי זָכוּ, הֲוָה נָחִית כְּמוֹ אַרְיֵה דְּאֶשָּׁא לְמֵיכַל קָרְבְּנִין. וְאִי לָא, הֲוָה נָחִית תַּמָּן כְּמִין כַּלְבָּא דְּאֶשָּׁא. וְאוֹף הָכִי כַּד מִית בַּר נָשׁ, אִי זָכֵי, נָחִית בִּדְמוּת אַרְיֵה, לְקַבְּלָא נַפְשֵׁיהּ. וְאִי לָאו בִּדְמוּת כֶּלֶב, דְּאָמַר דָּוִד עָלֵיהּ, ׳הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי׳ (תהילים כב, כא).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

להציל הקבה גופם ונפשם של ישראל מנה קרבנות בהמות במקומם - אבל לא לוקח אלא רצון הלב ושברונו

וּכְדֵי לְהַצִּיל הקב"ה אֶת גּוּפֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מֵהֶם וְאֶת נַפְשׁוֹתָם, מן הסטרא אחרא שלא תשלוט בהם, מִנָּה לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת שֶׁל בְּהֵמוֹת וְגוּפִים בִּמְקוֹמָם, שלא תיהנה הסטרא אחרא אלא מן החלב, לְקַיֵּם ׳אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךְ הוא היצר הרע, הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם ביצר הרע הכתוב מדבר - 'האכילהו לחם' זו תורה, 'השקהו מים' זו תורה. וע"י הקרבן 'גחלים אתה חותה על ראשו', שהקטיגור נכפה ונעשה סניגור. ׳ (משלי כה, כא) - אֲבָל הקב"ה לֹא לוֹקֵחַ מן הקרבן כִּי אִם אֶת רְצוֹן הַלֵּב וְשִׁבְרוֹנוֹ הוא תבירו דליבא של ישראל, (שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב שעיקר הקרבן הנרצה הוא שברון הלב הנדכה ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה׳ (תהלים נא, יט) - כְּמוֹ כְּלֵי חֶרֶס (ששנינו במסכת כלים ב א) שֶׁנֶּאֱמַר ׳בָּהֶם נִשְׁבָּרוּ נִטְהָרוּ׳. שאין הלב מיטהר אלא בהישברו, ככלי חרס שאין לו טהרה אלא בשבירתו.

בלשון הזוהר

וּבְגִין לְשֵׁיזָבָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גּוּפֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל מִנְּהוֹן וְנַפְשֵׁהוֹן. מָנֵי, לְקָרֵב קָרְבְּנִין דִּבְעִירָן וְגוּפָן בְּאַתְרַיְיהוּ, לְקַיֵּים ׳אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָּמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ (משלי כה, כא). אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא נָטִיל אֶלָּא רְעוּתָא דְּלִבָּא, וּתְבִירוּ דִּילֵיהּ (דאיהו ישראל). הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה׳ (תהילים נא, יט). כְּגַוְונָא דִּכְלֵי חֶרֶס, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן נִשְׁבָּרוּ נִטְהָרוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כהן מח לוי לב ישראל גוף - כהנים בעבודתם לוים בדוכנם וישראל במעמדם

כֹּהֵן מֹחַ. כנגד זעיר אנפין שהוא הימין, לֵוִי לֵב. כנגד המלכות שבשמאל ובה תלויה שמירת ישראל בגלותם. יִשְׂרָאֵל גּוּף. מצד אמצע וְנֶאֱמַר בָּהֶם, כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם. כתקנת המעמדות ששנינו בהם 'אנשי מעמד' (תענית כו.), כסדר מוח לב וגוף. וְאִם צָרִיךְ לְהַקְרִיב כָּבֵד שהוא סמא”ל לַלֵּב, חֶלְבּוֹ שֶׁל אוֹתָם טְמֵאִים, הוּא לֹא לוֹקֵחַ. כלום מחלביו הטמאים, אֶלָּא שַׁמְנוּנוֹ שֶׁל חֵלֶב טָהוֹר. שהוא ו"ק דחכמה דשמאל המתייחד בימין על ידי קו האמצע, [מה שאין כן הג"ר דשמאל דפרודא שהם חלב טמא.] כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּגּוּף חֵלֶב טָהוֹר וְחֵלֶב טָמֵא, דָּם צָלוּל בְּלִי פְסֹלֶת וְדָם עָכוּר בִּפְסֹלֶת. כך למעלה בסדרי הכוחות העליונים וְעוֹרְקֵי הַלֵּב שהוא המלכות חֲיָלוֹת קְדוֹשִׁים, וְעוֹרְקֵי הַכָּבֵד שהוא סמא”ל חֲיָלוֹת טְמֵאִים. הלב משכן הקדושה, והכבד משכן הכעס והתאוה - 'כבד' מלשון כובד ועכירות ועורקיהם צינורות שתי הסטרין. גַּם כָּךְ הֵם מַחֲנוֹת הַיֵּצֶר הָרָע וּמַחֲנוֹת הַיֵּצֶר הַטּוֹב. שבאדם אֵלּוּ מְמֻנִּים עַל עוֹרְקֵי הַלֵּב, וְאֵלּוּ מְמֻנִּים עַל עוֹרְקֵי הַכָּבֵד. גַּם כָּךְ שְׁתֵּי אֻמּוֹת, יִשְׂרָאֵל מבחינת עורקי הלב, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. מצד הכבד.

בלשון הזוהר

כַּהֲנָא מוֹחָא. לֵוִי לִבָּא. גּוּפָא יִשְׂרָאֵל. וְאִתְּמַר בְּהוֹן, כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם, וּלְוִּיִם בְּדוּכָנָם, וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם. וְאִי כָּבֵד בָּעֵי לְקָרְבָא לְגַבֵּי דְּלִבָּא, חֶלְבֵּיהּ דְּאִינּוּן מִסְאֲבִין, אִיהוּ לָא נָטִיל. אֶלָּא שַׁמְנוּנוֹ דְּחֵלֶב טָהוֹר. כְּגַוְונָא דְּאִית בְּגוּפָא, חֵלֶב טָהוֹר וְחֵלֶב טָמֵא, דָּם צָּלִיל בְּלָא פְּסוֹלֶת, וְדָם עָכוּר בַּפְּסוֹלֶת. וְעַרְקִין דְּלִבָּא, חַיָּילִין קַדִּישִׁין. וְעַרְקִין דְּכָבֵד, חַיָּילִין מִסְאֲבִין. אוּף הָכִי אִינּוּן מַשִׁרְיָין דְּיֵצֶּר הָרָע, וּמַשִׁרְיָין דְּיִצֶּר הַטוֹב, אִלֵּין מְמָנָן עַל עַרְקִין דְּלִבָּא, וְאִלֵּין מְמָנָן עַל עַרְקִין דְּכַבְדָא. אוּף הָכִי תְּרֵי אוֹמֵי, יִשְׂרָאֵל, וְאוּמִין דְּעָלְמָא עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יש בישראל בני מלכות ויש עבדים ויש כבהמות - כל אחד וקרבנו הראוי לו

אָמַר לוֹ רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, יָפֶה אָמַרְתָּ בַּכֹּל, אֲבָל אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל לֹא כֻּלָּם שָׁוִים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בְּנֵי מַלְכוּת מִצַּד מַלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה, בחינת הבנים ששורש נשמתם מסטרא דאצילות כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת וּמִכָּל הֲוָיוֹתמילויי שם הוי''ה וְכִנּוּיִים. שאר שמות הקדושים כאדנות ואל שד"י], וְיֵשׁ מֵהֶםבבחינת עֲבָדִיםשורש נשמתם מסטרא דבריאה מִצַּד שֶׁל עֶבֶד, הוא מטטרון שֶׁהוּא ׳עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ מטטרון עבד ה', שר הפנים, 'כי שמי בקרבו'. ׳ (בראשית כד, ב) - וְיֵשׁ מֵהֶם כַּבְּהֵמוֹת, וְנֶאֱמַר בָּהֶם ׳וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם ודרשו 'אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם' (יבמות סא.) ׳ (יחזקאל לד, לא) - וְאוֹתָם שֶׁדּוֹמִים לְצֹאן, הקב"ה צִוָּה לְהַקְרִיב בְּהֵמוֹת בִּמְקוֹמָם לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם. כפרת הגוף, בסוד 'אדם ובהמה תושיע ה'' (תהלים לו) וְאוֹתָם שֶׁדּוֹמִים לְמַלְאָכִים, קָרְבָּנוֹת שֶׁלָּהֶם הֵם מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁמְּמֻנִּים עֲלֵיהֶם מַלְאָכִים שֶׁמַּקְרִיבִים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְקוֹמָם. כמו שאמרו (חגיגה יב:, מנחות קי.) שמיכאל השר הגדול עומד על גבי המזבח שלמעלה ומקריב נשמותיהן של צדיקים]

בלשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ רַעְיָא מְהֵימָנָא, שַׁפִּיר קָא אַמְרַת בְּכֹלָּא, אֲבָל אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל לָאו כֻּלְּהוּ שָׁוִין, דְּאִית בְּהוֹן בְּנֵי מַלְכוּת, מִסִּטְרָא דְּמַלְכוּת קַדִּישָׁא, כְּלִילָא מֵעֶשֶׂר סְפִירָאן, וּמִכָּל הֲוָויָּין וְכִנּוּיִין. וְאִית מִנְּהוֹן עַבְדִּין, מִסִּטְרָא דְּעֶבֶד, דְּאִיהוּ ׳עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ׳ (בראשית כד, ב). וְאִית מִנְּהוֹן כִּבְעִירָן, וְאִתְּמַר בְּהוֹן, ׳וְאַתֵּן צֹּאנִי צֹּאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם׳ (יחזקאל לד, לא). וְאִינּוּן דְּדַמְיָין לְעָנָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָנֵי לְקָרְבָא בְּעִירָן בְּאַתְרַיְיהוּ, לְכַפְּרָא עָלַיְיהוּ. וְאִינּוּן דְּדַמְיָין לְמַלְאָכִין, קָרְבְּנִין דִּלְהוֹן אִינּוּן עוֹבָדִין טָבִין, דִּמְמָנָן עָלַיְיהוּ מַלְאָכִים, דִּמַקְרִיבִין לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַתְרַיְיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אותם שהיו בנים להוי בחטאם מתפרדות האותיות - והתקון שתהיה תורה לקרב יוד בה וו בה

וְאוֹתָם שֶׁהָיוּ בָּנִים לַה', זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים י) ׳בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם, ואמרו 'בין כך ובין כך אתם קרויין בנים' (קידושין לו.)], בַּחֲטָאֵיהֶם מִתְפָּרְדוֹת הָאוֹתִיּוֹת, שאין זווג י"ה ולא ו"ה, וְהַתִּקּוּן (שֶׁלָּהֶם הוּא הַתּוֹרָה) הוּא שֶׁתִּהְיֶה תוֹרָה, שֶׁהוּא שֵׁם יְהֹוָ"ה, שהתורה כולה שמותיו של הקב''ה לְקָרֵב אֶת הָאוֹתִיּוֹת, י' בְּה', ו (במדבר כה, יב)' - בְּה', שהם זווג אבא ואמא וזעיר אנפין ומלכות בְּקָרְבְּנוֹתֵיהֶם׳. ובזמן שאין קרבן, עסק התורה מקרב האותיות ומייחד השם, 'ונשלמה פרים שפתינו' (הושע יד ג. מנחות קי.)]

בלשון הזוהר

וְאִינּוּן דַּהֲווֹ בְּנִין לַיְהוָֹה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳ (דברים יד, א). בְּחוֹבִין דִּלְהוֹן מִתְפָּרְדֵי אַתְוָון, וְתִקּוּנָא (ס"א דלהון הוא אורייתא), הוּא דְּלֶהֱוִי אוֹרַיְיתָא דְּאִיהוּ שֵׁם יְהוָֹה, לְקָרְבָא אַתְוָון, י' בְּה', ו' בְּה', בְּקָרְבְּנָא דִּלְהוֹן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בכל הקרבנות בין של בהמות בין של מלאכים הכל צריך להקריב באותיות קדושות - והוא רוכב בארבע חיות

הֲרֵי בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת - בֵּין שֶׁל בְּהֵמוֹת, בעשיה בֵּין שֶׁל מַלְאָכִים שֶׁמְּמֻנִּים עַל מִצְווֹת, ביצירה בֵּין בְּמַלְכוּת, בבריאה בֵּין בִּשְׁמוֹ באצילות - הַכֹּל צָרִיךְ לְהַקְרִיב לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שתורתו) בְּאוֹתִיּוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְהוּא רוֹכֵב בְּאַרְבַּע חַיּוֹת שֶׁל הַמַּלְאָכִים, הם פני אריה שור נשר ואדם שבמרכבה, כנגד מיכאל גבריאל אוריאל רפאל וְהוּא רוֹכֵב בְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, אש רוח מים עפר, שֶׁמֵּהֶם נִבְרְאוּ אַרְבַּע חַיּוֹת טִבְעִיּוֹת. וכנגדם ד' אותיות השם וד' מחנות שכינה, שהם כוחות רוחניים כנשמה לעולם הגשמי וְהוּא הוּא שֶׁמְּקָרֵב מַיִם לְאֵשׁ, חסד וגבורה בסוד שם י"ה, וְרוּחַ לְעָפָר. תפארת ומלכות בסוד שם ו"ה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו׳ (איוב כה, ב) - וְגַם כָּךְ הוּא מְקָרֵב אֶת מִיכָאֵל, שֶׁהוּא מַיִם שִׂכְלִיִּים, עִם גַּבְרִיאֵל, שֶׁהוּא אֵשׁ שִׂכְלִי. אין האש מכבה את המים ואין המים מכבין את האש, וזהו שהקב''ה עושה שלום ביניהם ימין ושמאל סוד י"ה. וְהוּא מְקָרֵב אֶת אוּרִיאֵל, שֶׁהוּא אֲוִיר,בחינת שֶׁהַיְנוּ רוּחַ שִׂכְלִי, עִם רְפָאֵל, שֶׁהוּא אֵפֶר,בחינת שֶׁהַיְנוּ עָפָר שִׂכְלִית. סוד ו"ה, והם ד' החיות בהארת חגת''ם חסד גבורה דין ורחמים שֶׁמִּיָּד שֶׁמִּסְתַּלֵּק הקב"ה מִבֵּינֵיהֶם, אֵין בָּהֶם כֹּחַ.

בלשון הזוהר

הֲרֵי בְּכָל קָרְבְּנִין, בֵּין דִּבְעִירֵי, בֵּין דְּמַלְאָכִין דִּמְמָנָן עַל פִּקוּדִין, בֵּין בְּמַלְכוּתָא, בֵּין בִּשְׁמֵיהּ. כֹּלָּא צָּרִיךְ לְקָרְבָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (דאורייתא דיליה) בְּאַתְוָון קַדִּישִׁין. וְאִיהוּ רָכִיב בְּאַרְבַּע חֵיוָן דְּמַלְאָכִים. וְאִיהוּ רָכִיב בְּאַרְבַּע יְסוֹדִין, דְּמִנְּהוֹן אִתְבְּרִיאוּ אַרְבַּע חֵיוָן טִבְעִיִּים. וְאִיהוּ הוּא דִּמְקָרֵב מַיָּא בְּאֶשָּׁא, וְרוּחָא בְּעַפְרָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו׳ (איוב כה, ב). וְאוֹף הָכִי הוּא מְקָרֵב מִיכָאֵל דְּאִיהוּ מַיִם שִׂכְלִיִּים, עִם גַּבְרִיאֵל. דְּהוּא אֵשׁ שִׂכְלִי. וְאִיהוּ מְקָרֵב אוּרִיאֵל, דְּאִיהוּ אַוִּיר. דְּהַיְינוּ רוּחַ שִׂכְלִי. עִם רְפָאֵל, דְּאִיהוּ אֵפֶר, דְּהַיְינוּ עָפָר שִׂכְלִית. דְּמִיָּד דְּאִסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִבֵּינַיְיהוּ, לֵית בְּהוֹן חֵילָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קושיית איך כתוב בכל הקרבנות ליהוה אם יש פרוד באותיות - זה נאמר בדרגות שנקראו בשמו ולא שהם הוא ממש

וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת לַיהֹוָ"ה, וְאֵיךְ אָמַרְנוּ שֶׁיֵּשׁ פֵּרוּד בָּאוֹתִיּוֹת? אֶלָּא זֶה נֶאֱמַר בַּדְּרָגוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ וְנִקְרְאוּ בִשְׁמוֹ, וְלֹא שֶׁהֵם הוּא מַמָּשׁ. הפירוד ח"ו אינו בעצם שם הוי''ה, אלא בדרגות שנבראו ונקראו בשמו - במרכבתו ולבושו שהם בריאה יצירה עשיה. אבל באצילות ח''ו אין פגם, בסוד לא יגורך רע זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו׳ (ישעיה מג, ז) - שֶׁיֵּשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁל יְהֹוָ"ה בָּאֲצִילוּת, שֶׁאֵין בָּהֶן פֵּרוּד וְהַפְסָקָה, באצילות איהו וגרמוהי חד - הספירות מאוחדות במאצילן ואין בהן פירוד כלל (תיקו"ז) שֶׁהֵן כְּמוֹ מַבּוּעִין אֲלֵיהֶם שֶׁמַּשְׁקִים אֶת הָאִילָנוֹת. המבועין הם הספירות העליונות המשפיעות תמיד, והאילנות הם העולמות התחתונים המקבלים מהן. וּמִשּׁוּם אֵלֶּה שֶׁנִּבְרְאוּהיינו שם הוי''ה המלובש בבריאה, מִתְדַּמִּיםהאותיות י' לָרֹאשׁ, ו' לַגּוּף, ה' ה' (במדבר כה, י) - לְעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת. שיש בהם ימין ושמאל ודין ורחמים. מה שאין כן באצילות עצמו, שהכל אחד מיוחד, ולא יצדק בו ראש וגוף וימין ושמאל אלא דרך השאלה (רמ''ק).

בלשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא, הָא כְּתִיב בְּכָל קָרְבְּנִין לַיְדוָֹ"ד, וְאֵיךְ אָמַרְנָא דְּאִית פִּרוּדָא בְּאַתְוָון. אֶלָּא הַאי אִתְּמַר, בְּדַרְגִּין דְּאִתְבְּרִיאוּ וְאִתְקְרִיאוּ בִּשְׁמֵיהּ. וְלָא דְּאִינּוּן אִיהוּ מַמָּשׁ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כֹּל הַנִקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַּרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו׳ (ישעיהו מג, ז). דְּאִית אַתְוָון דַּיְדוָֹ"ד בַּאֲצִּילוּת, דְּלֵית בְּהוֹן פִּרוּדָא וְהַפְסָקָה, דְּאִינּוּן כְּמַבּוּעִין לְגַבַּיְיהוּ, דְּאַשְׁקְיָּין לְאִילָנִין. וּבְגִין אִלֵּין דְּאִתְבְּרִיאוּ, אִדָמְיָין י' לְרֵישָׁא, ו' לְגוּפָא, ה' ה' לְעֶשֶׂר אֶצְּבְּעָן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עלת העלות שנקרא יהוה לא מגיעים אליו חטאים להפריד אותיותיו - הוא שולט על הכל ואין מי שתופס בו

אֲבָל עִלַּת הָעִלּוֹת עַל הַכֹּל, שֶׁנִּקְרָא יְהֹוָ"ה, הוא אין סוף ונקרא כן רק לפי שאורו מלובש בו נֶאֱמַר בּוֹ ׳וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ ועליו אמר אליהו 'לית מחשבה תפיסא בך כלל' (תיקו''ז, פתח אליהו) ׳ (שם מ) - (שם) ׳וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ׳ (מלאכי ג) - ׳אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי׳ (מלאכי ג, ו) - לָא מַגִּיעַ אֵלָיו חֲטָאִים לְהַפְרִיד אוֹתִיּוֹתָיו - י' מֵה', ו' - מֵה'. שהחטא פוגם רק בדרגות הנבראות, ואין הפגם מגיע אל עצמותו של אין סוף שֶׁאֵין בָּהֶם פֵּרוּד. וְעָלָיו נֶאֱמַר ׳לֹא יְגֻרְךְ רָע׳שאין שום אחיזה לסטרא אחרא באין סוף. (תהלים ה). הוּא שׁוֹלֵט עַל הַכֹּל, להנהיגם כרצונו וְאֵין מִי שֶׁשּׁוֹלֵט בּוֹ. הוּא תּוֹפֵס אֶת הַכֹּל, לקושרם וְאֵין מִי שֶׁתּוֹפֵס בּוֹ. וְהוּא לֹא נִקְרָא יְהֹוָ"ה, וּבְכָל הַשֵּׁמוֹת, אֶלָּא בְּהִתְפַּשְּׁטוּת אוֹרוֹ עֲלֵיהֶם.היינו בארבעה עולמות אבי"ע [שכל השמות והכינויים נסובים על שם הפעולה וההתפשטות, ולא על עצמותו ח''ו, וּכְשֶׁמִּסְתַּלֵּק מֵהֶם, אֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ שֵׁם כְּלָל מֵהֶם. שבערך עצמו, לא בערך הצטרפו אל נפעליו, לא יצדק בו אות ולא נקודה עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ.שאף החכמה אינה משגת אותו, 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני' (קהלת ז כג).

בלשון הזוהר

אֲבָל עִלּוֹת הָעִלּוֹת עַל כֹּלָּא, דְּאִתְקְרֵי יְדוָֹ"ד, אִתְּמַר בֵּיהּ, ׳וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוְה יֹאמַר קָדוֹשׁ׳ (ישעיהו מ, כה). ׳וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ׳ (ישעיהו מ, יח). ׳אֲנִי יהו"ה לֹא שָׁנִיתִי׳ (מלאכי ג, ו). לָא מָטֵי בֵּיהּ חוֹבִין לְאַפְרְשָׁא אַתְווֹי, י' מֵה', ו' מֵה', דְּלֵית בֵּיהּ פִּרוּדָא. וְעָלֵיהּ אִתְּמַר, ׳לֹא יְגוּרְךָ רָע׳ (תהילים ה, ה). אִיהוּ שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, וְלֵית מַאן דְּשָׁלִיט בֵּיהּ. אִיהוּ תָּפִיס בְּכֹלָּא, וְלֵית מַאן דְּתָפִיס בֵּיהּ. וְאִיהוּ לָא אִתְקְרֵי יְדוָֹ"ד, וּבְכָל שְׁמָהָן, אֶלָּא בְּאִתְפַּשְּׁטוּת נְהוֹרֵיהּ עָלַיְיהוּ. וְכַד אִסְתְּלִיק מִנַּיְיהוּ, לֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ שֵׁם כְּלָל מִנְּהוֹן. ׳עָמוֹק עָמוֹק מִי יִמְצָּאֶנּוּ׳ (קהלת ז, כד).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אין אור יכול להסתכל בו אפילו כתר עליון - הוא סובב כל העולמות וממלא אותם ואין אחר

אֵין אוֹר יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, שֶׁלֹּא נֶחְשָׁךְ.היינו שאף האורות העליונים, בהביטן למעלה מהן, הרי הן נחשכות בערך האור העליון,, אֲפִלּוּ כֶּתֶר עֶלְיוֹן,ריש לכל דרגין, שֶׁאוֹרוֹ חָזָק עַל כָּל הַדְּרָגוֹת וְעַל כָּל חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, נֶאֱמַר עָלָיו ׳יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹשאף הכתר ברצותו להשיגו, מתעלם אורו, בהיותו חשוך כלפי מאצילו, ׳ (שם יח, יב) - וְעַל חָכְמָה וּבִינָהשהם ראשית הגילוי - ׳עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיושאף הן מתערפלות ברצותן להשיגו׳ (תהלים צז, ב). כָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר הַסְּפִירוֹת, כָּל שֶׁכֵּן הַחַיּוֹת, כָּל שֶׁכֵּן יְסוֹדוֹת, שֶׁהֵם מֵתִים.כלפיו שאין בהם חיות מעצמם, ובהסתלק כחו אין בהם ממש. הוּא סוֹבֵב עַל כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְאֵין סוֹבֵב אוֹתָם לְכָל צַד, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּלְאַרְבָּעָה צְדָדִים, פְּרָט לוֹ. שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו שקודם שהמציא הנמצאים כל המציאות מציאותו. וְאֵין מִי שֶׁיּוֹצֵא מֵרְשׁוּתוֹ הַחוּצָה. הוּא מְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְאֵין (אֱלוֹהַּ וכו' לָהֶם חוּץ מִמֶּנּוּ) אַחֵר שֶׁמְּמַלֵּא אוֹתָם.

בלשון הזוהר

לֵית נְהוֹרָא יָכִיל לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, דְּלָא אִתְחַשְּׁכַת. אֲפִילּוּ כֶּתֶר עֶלְיוֹן, דְּאִיהוּ נְהוֹרֵיהּ תַּקִּיף עַל כָּל דַּרְגִּין, וְעַל כָּל חֵילֵי שְׁמַיָא, עִלָּאִין וְתַתָּאִין, אִתְּמַר עָלֵיהּ, ׳יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ׳ (תהילים יח, יב). וְעַל חָכְמָה וּבִינָה, ׳עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו׳ (תהילים צז, ב). כָּל שֶׁכֵּן שְׁאַר סְפִירָאן. כָּל שֶׁכֵּן חֵיוָן. כָּל שֶׁכֵּן יְסוֹדִין, דְּאִינּוּן מֵתִים. אִיהוּ סוֹבֵב עַל כָּל עָלְמִין, וְלֵית סוֹבֵב לוֹן לְכָל סִטְרָא, עֵילָּא וְתַתָּא, וּלְאַרְבַּע סִטְרִין, בַּר מִנֵיהּ. וְלֵית מַאן דְּנָפִיק מֵרְשׁוּתֵיהּ לְבַר. אִיהוּ מְמַלֵא כָּל עָלְמִין. וְלֵית (ס"א אלהא וכו' לון בר מיניה) אוֹחֲרָא מְמַלֵא לוֹן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הוא מחיה את כלם ואין אלוה אחר - הוא מקשר ומיחד מין למינו ואין קרבה להם רק בו

הוּא מְחַיֶּה אוֹתָם, את כל העולמות, וְאֵין אֱלוֹהַּ אַחֵר עָלָיו לָתֵת לוֹ חַיִּים. הוא מקור החיים לכל, ואין מי שמחיה אותו - חי מעצמותו, 'מלך חי וקיים'. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם׳ (נחמיה ט) - וּבִגְלָלוֹ אָמַר דָּנִיֵּאל, ׳וְכָל דַּיָּרֵי הָאָרֶץ כְּאֵינָם חֲשׁוּבִים, וְכִרְצוֹנוֹ עוֹשֶׂה בְּחֵילוְכָל דַּיָּרֵי הָאָרֶץ כְּאֵינָם חֲשׁוּבִים, וְכִרְצוֹנוֹ עוֹשֶׂה בְּחֵיל הַשָּׁמַיִם הַשָּׁמַיִם׳ (דניאל ד). הוּא מְקַשֵּׁר וּמְיַחֵד מִין לְמִינוֹ, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְאֵין קִרְבָה לָהֶם בְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, רַק הקב"ה כְּשֶׁהוּא בֵּינֵיהֶם. היסודות הפכיים בטבעם - אש ומים - ואין להם קירוב אלא בכח המקיים שביניהם. ובהסתלקו חוזרים לטבעם ומתפרדים, שכל קישורם תלוי בהשגחתו.

בלשון הזוהר

אִיהוּ מְחַיֶּה לוֹן וְלֵית עָלֵיהּ אֱלָהָא אַחֲרָא, לְמֵיהַב לֵיהּ חַיִּין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאַתָּה מְחַיְּה אֶת כּוּלָם׳ (נחמיה ט, ו). וּבְגִינֵיהּ אָמֹר דָּנִיאֵל, ׳וְכָל דְּאָרֵי אַרְעָא כְּלָּא חֲשִׁיבִין וּכְמִצְּבְּיֵיהּ עָבִיד בְּחֵיל שְׁמַיָא׳ (דניאל ד, לב). אִיהוּ מְקַשֵּׁר וּמְיַחֵד זִינָא לְזִינֵיהּ, עֵילָּא וְתַתָּא. וְלֵית קוּרְבָא לְהוּ בְּד' יְסוֹדִין, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד אִיהוּ בֵּינַיְיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מיד שחטאו נשארו האותיות בפרוד - תקונם לקרב את הקבה עליהם ולקרבם אליו

מִיָּד שֶׁחָטְאוּ, אֵלּוּ שֶׁנִּקְרְאוּ ׳בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם׳ שהם מסטרא דאצילות, (דברים יד, א), הִסְתַּלֵּקהקב"ה כביכול מִן הָאוֹתִיּוֹת, וְנִשְׁאֲרוּ בְפֵרוּד. בסוד 'עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים ביניכם לבין אלהיכם' (ישעיה נט ב) וּמַה תִּקּוּנוֹ? לְקָרֵב אוֹתִיּוֹת בַּקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ-הוּא - י' בְּה' בזווג חכמה ובינה,, ו (במדבר כה, יב) ' - בְּה'. זווג זעיר אנפין ומלכות. גַּם כָּךְ הֵם עֲבָדִים שֶׁלּוֹ מִצַּד הַחַיּוֹת, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל בחינת הרוח, בַּחֲטָאֵיהֶם גָּרְמוּ לוֹ לְהִסְתַּלֵּק מֵהֶם. מַה תַּקָּנָתָם? לְהוֹרִיד אֶת הקב"ה עֲלֵיהֶם לְקָרֵב אוֹתָם. גַּם כָּךָ אֵלּוִּ שֶׁהָיוּ מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, בחינת הנפש מן העשיה, שֶׁהֵם צאנוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁגָּרְמוּ לְסַלֵּק אֶת הקב"ה מֵהֶם, מָה הַתַּקָּנָה? לְקָרְבָם לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךָ - הוּא.

בלשון הזוהר

מִיַּד דְּחָבוּ, אִלֵּין דְּאִתְקְרִיאוּ ׳בָּנִים אַתֶּם לַיְהוָֹה׳ (דברים יד, א) אֱלֹקֵיכֶם, אִסְתְּלַּק מִן אַתְוָון, אִשְׁתְּאָרוּ בְּפֵרוּדָא. וּמַאי תִּקּוּנֵיהּ, לְקָרְבָא אַתְוָון בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, י' בְּה', ו' בְּה'. אוּף הָכִי אִינּוּן עַבְדִּין דִּילֵיהּ, מִסִּטְרָא דְּחֵיוָן. בְּחוֹבִין דִּלְהוֹן גָּרְמוּ לֵיהּ, לְאִסְתַּלְּקָא מִנְּהוֹן. מַאי תָּקַנְתָּא דִּלְהוֹן. לְנַחְתָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ, לְקָרְבָא לוֹן. אוּף הָכִי אִינּוּן דַּהֲווֹ מֵאַרְבַּע יְסוֹדִין, דְּאִינּוּן עָאנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּגַרְמוּ לְסַלְּקָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִינַּיְיהוּ. מַאי תַּקְנָה. לְקָרְבָא לוֹן לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לכן צוה קרבן להוי בכל מין - והקבה מקרב הכל שהוא עלת הכל ואין זולתו

וְלָכֵ בְּכֻלָּם צִוָּה: קָרְבָּן לַה', שכן שמו בכולם ׳אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי׳ 'לאשי' - לשון אש, שהקרבן עולה באש המזבח, 'ריח ניחֹחי' נחת רוח לפני, (במדבר כח, ב). גַּם - ׳אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַּבֹּקֶר, תמיד של בקר כנגד החסד ושליטת הימין מצד אברהם, וְאֶת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֶּין הָעַרְבָּיִם׳ ותמיד של בין הערבים כנגד הדין מצד יצחק] (במדבר כז, יג) - וְכָתוּבקרבן עולה ויורד לחטא הנפש, צריך ליתן (ולקחת) ׳שְׁתֵּי תרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה׳. והיינו מן העשיה בארבעת היסודות, כָּל מִין הוֹלֵךָ לְמִינוֹ. והקב"ה מְקָרֵב הַכֹּל בְּמָקוֹם זֶה, הוּא עִלַּת הַכֹּל, שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ פְּרָט לוֹ, וְאֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לְקָרֵב חֲיָלוֹת פְּרָט לוֹ.

בלשון הזוהר

וּבְגִין דָּא בְּכֻלְּהוּ מָנֵי, קָרְבָּן לַיְהוָֹה, ׳אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי׳ (במדבר כח, ב). אוּף ׳אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֶת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם׳. וּכְתִיב (ולקחת) ׳שְׁתֵּי תוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה׳ (ויקרא ה, ז), כָּל זִינָא אָזִיל לְזִינֵיהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְקָרֵב כֹּלָּא בַּאֲתָר דָּא, אִיהוּ עִלַּת עַל כֹּלָּא, דְּלֵית אֱלָהָא בַּר מִנֵּיהּ. וְלֵית מַאן דְּיָכִיל לְקָרְבָא חֵילִין, בַּר מִנֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חילות אמות עעכומ הם מצד הפרוד - הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה, וירדו האותיות לברך את רועה הנאמן

אֲבָל חֵילוֹת אֻמּוֹת עוֹבְדֵי עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, הֵם מִצַּד הַפֵּרוּד. אוה"ע משרש הפירוד והס"א, ואין להם חלק בקרבן שגורם ייחוד אוֹי לְמִי שֶׁגּוֹרֵם בַּחֲטָאָיו לְהַעֲלוֹתולגרום פירוד ב אוֹתִיּוֹת וְחַיּוֹת וִיסוֹדוֹת, שֶׁמִּיָּד מִסְתַּלֵּק הקב"ה מִיִּשְׂרָאֵל, וְיִכָּנְסוּ בֵינֵיהֶם אֻמּוֹת עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁאֵין לָהֶם קִרְבָה לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךָ - הוּא, שֶׁאֵין קָרְבָּנוֹת בְּחוּץ לָאָרֶץ. וְלָכֵן פֵּרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ, (בכתובות קי.) הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. שהוא חוץ למלכות וחוץ לסטרא דמהימנותא. בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁאָמַר דְּבָרִים הַלָּלוּ, יָרְדוּ כָּל הָאוֹתִיּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹתמן האצילות וְחַיּוֹת קְדוֹשׁוֹתמבריאה וְאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹתמיצירה ועשייה אֵלָיו, וּבֵרְכוּ אוֹתוֹאת הרעיא מהימנא וְאָמְרוּ: עַל יָדְךְ, רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, יָרַד עָלֵינוּ הקב"ה, וּמִתְקָרְבִים מִין לְמִינוֹ. בָּרוּךָ אַתָּה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא בְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת. שעל ידו נתבררה סוגיית הקרבנות עד שרשה, יחוד השם בארבעת העולמות. כָּעֵת הִתְבָּרֵר הַכֹּל עַל בֻּרְיוֹ.

בלשון הזוהר

אֲבָל חֵילִין דְּאוּמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, אִינּוּן מִסִּטְרָא דְּפֵרוּדָא. וַוי לְמַאן דְּגָרִים בְּחוֹבוֹי, לְאַעֲלָא אַתְוָון וְחֵיוָן וִיסוֹדִין. דְּמִיָּד אִסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִיִשְׂרָאֵל. וְיִיעָלוּן אוּמִין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בֵּינַיְיהוּ. לֵית לוֹן קְרִיבוּת בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלֵית קוֹרְבְּנִין בְּחוּצָּה לָאָרֶץ. וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ רַבָּנָן, הַדָּר בְּחוּצָּה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ. בְּהַהוּא זִמְנָא דְּאָמַר מִלִּין אִלֵּין, נַחְתּוּ כָּל אַתְוָון קַדִּישִׁין, וְחֵיוָן קַדִּישִׁין, וְד' יְסוֹדִין, לְגַבֵּיהּ, וּבָרִיכוּ לֵיהּ וְאָמְרוּ, עַל יְדָךְ רַעְיָא מְהֵימָנָא, נָחִית עֲלָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִתְקָרְבִין זִינָא לְזִינֵיהּ, בְּרִיךְ אַנְתְּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּאַרְבַּע יְסוֹדִין. כְּעַן אִתְבְּרִיר כֹּלָּא עַל בּוּרְיֵיהּ. (ע"כ רעיא מהימנא) (ובחבורא קדמאה קיבה רל"ד ע"ב)

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

בטח בהוי ועשה טוב

סוד תקון הברית שזכה בו פנחס ומדוע לא הזכיר לו הכתוב את הרג זמרי

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.