ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 4: שמרה נפשי כי חסיד אני - סוד הנפש הזוכה והנדחית בצאתה מן העולם › פיסקה 2 (ריג ע"ב)

שמרה - שומר הקבה את החלק שנאחזת בו הנפש בצאתה לרשת עולם הבא

פנחס · שמרה נפשי כי חסיד אני - סוד הנפש הזוכה והנדחית בצאתה מן העולם · מאמר 4 · פיסקה 2 · דף ריג ע"ב

לשון הזוהר

שָׁמְרָה נַפְשִׁי, שְׁמוֹר מִבָּעֵי לֵיהּ. וְהָא תָּנֵינָן דְּלֵית אָת בְּאוֹרַיְיתָא דְּלָא אִית בָּהּ רָזִין עִלָּאִין וְיַקִּירִין. שָׁמְרָה. לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאָמַר, שָׁמְרָה לְהַהוּא חוּלָקָא, דְּאִתְאֲחָד בֵּיהּ נֶפֶשׁ. דְּכַד נַפְשָׁא נָפְקָאת מֵהַאי עָלְמָא, אַתְיָא לְמֵירַת עָלְמָא (דאתי). אִי זָכֵי, כַּמָה חֵילִין עִלָּאִין נָפְקִין לָקֳבְלָא, וּלְנַטְרָא לָהּ, וּלְאַעֲלָא לָהּ בְּמָדוֹרָא דְּדוּכְתָהָא, וְהַאי ה' נָטִיל לָהּ, לְאִתְאַחֲדָא עִמָּהּ בְּרֵישׁ יַרְחֵי וְשַׁבַּתֵּי.

תרגום

שָׁמְרָה נַפְשִׁי, שְׁמֹר הָיָה צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת! וַהֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין אוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין בָּהּ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וְנִכְבָּדִים. שָׁמְרָה - לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ - הוּא הוּא אָמַר, שָׁמְרָה אֶת אוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁנֶּאֱחֶזֶת בּוֹ נֶפֶשׁ. שֶׁכְּשֶׁיּוֹצֵאת הַנֶּפֶשׁ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, בָּאָה לָרֶשֶׁת עוֹלָם (הַבָּא). אִם זוֹכֶה, כַּמָּה חֲיָלוֹת עֶלְיוֹנִים יוֹצְאִים לְקַבְּלָהּ וְלִשְׁמֹר אוֹתָהּ וּלְהַכְנִיסָהּ לִמְדוֹר מְקוֹמָהּ. וְהַה' הַזּוֹ לְקַחְתָּהּ לְהִתְאַחֵד עִמָּהּ בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשַׁבָּתוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: שמרה נפשי, שמור מבעי ליה. והא תנינן דלית את באורייתא דלא אית בה רזין עלאין ויקירין. שמרה. לקודשא בריך הוא קאמר, שמרה לההוא חולקא, דאתאחד ביה נפש. דכד נפשא נפקאת מהאי עלמא, אתיא למירת עלמא (דאתי). אי זכי, כמה חילין עלאין נפקין לקבלא, ולנטרא לה, ולאעלא לה במדורא דדוכתהא, והאי ה' נטיל לה, לאתאחדא עמה בריש ירחי ושבתי.

התרגום: שמרה נפשי, שמר היה צריך לו להיות! והרי למדנו שאין אות בתורה שאין בה סודות עליונים ונכבדים. שמרה - לקדוש-ברוך - הוא הוא אמר, שמרה את אותו חלק שנאחזת בו נפש. שכשיוצאת הנפש מהעולם הזה, באה לרשת עולם (הבא). אם זוכה, כמה חילות עליונים יוצאים לקבלה ולשמר אותה ולהכניסה למדור מקומה. והה' הזו לקחתה להתאחד עמה בראשי חדשים ושבתות.

מן המפרשים

אור החמה: ריג: שמרה להקב"ה קאמר וכו' פירוש כי מלת שמרה לשון נקבה שחוזר על הקב"ה שהיא המלכות שהוא חולקא דאתאחד בה נפש כנודע כי נפש ממלכות אתיא ותמן אתצררה בצרור החיים וכן נתבאר זה לקמן

קרני אור: אלא שמרה לקב"ה קאמר שמרה אלא שמרה לקב"ה קאמר שמרה. ר"ל למל' אמר דוד. וז"ש ' לההוא חולקא דאתאחד ביה נפש ', ר"ל כידוע דנפש הוא ממל' ורוח מת"ת ונשמה מבינה כו', ור"ל הכי אמר דוד 'שמרה' ר"ל שמור אתה ה', ר"ל אתה מל' שנקרא ה' שמור…

הסולם: שמרה נפשי וגו': שואל, שמור היה צריך לומר. והרי למדנו, שאין אות בתורה שלא יהיו בה סודות עליונים ויקרים. ומשיב, שמרה, היינו שאומר אל הקב"ה. שמרה, היינו. שמור ה', שהיא אותו החלק שהנפש נאחזת בו. כי כשהנפש יוצאת מעולם הזה, היא באה…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר