שמרה נפשי כי חסיד אני
סוד הנפש הזוכה והנדחית בצאתה מן העולם
קושיית שמרה נפשי כי חסיד אני - מדוע כתוב אקום ולא קמתי ובוטח אליך ולא בך
רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳שָׁמְרָה נָפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי הוֹשַׁע עַבְדְּךְ וְגוֹ '׳ (תהלים פו, ב). יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּסוֹף הַפָּסוּק, וְאַחַר כָּךְ עַל כָּל הַפָּסוּק. בְּסוֹף הַפָּסוּק כָּתוּב הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךְ, צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת הַבּוֹטֵחַ בָּךְ! מַה זֶּה הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךְ? אֶלָּא כִּבְיָכוֹל דָּוִד מַבְטִיחַ לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלָיו חֲצוֹת הַלַּיְלָה בְּשֵׁנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ׳ (שם קיט) - קַמְתִּי הָיָה לוֹ לִהְיוֹת! אֶלָּא אָקוּם, וְאֶתְקַשֵּׁר בְּךְ לְעוֹלָמִים.
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי הוֹשַׁע עַבְדְךָ וְגוֹ'׳ (תהילים פו, ב). סוֹפֵיהּ דִּקְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא, וּלְבָתַר קְרָא כֹּלָּא, סוֹפֵיהּ דִּקְרָא כְּתִיב, ׳הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ׳, הַבּוֹטֵחַ בָּךְ מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי ׳הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךָ׳. אֶלָּא כִּבְיָכוֹל דָּוִד מַבְטַח לֵיהּ, דְּלָא יַעְבַּר לֵיהּ פַּלְגוּת לֵילְיָא בְּשִׁנְתָּא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ׳ (תהילים קיט, סב). קַמְתִּי מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא, אָקוּם, וְאֶתְקְשַׁר בָּךְ לְעָלְמִין.
שמרה - שומר הקבה את החלק שנאחזת בו הנפש בצאתה לרשת עולם הבא
שָׁמְרָה נַפְשִׁי, שְׁמֹר הָיָה צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת! וַהֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין אוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין בָּהּ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וְנִכְבָּדִים. שָׁמְרָה - לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ - הוּא הוּא אָמַר, שָׁמְרָה אֶת אוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁנֶּאֱחֶזֶת בּוֹ נֶפֶשׁ. שֶׁכְּשֶׁיּוֹצֵאת הַנֶּפֶשׁ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, בָּאָה לָרֶשֶׁת עוֹלָם (הַבָּא). אִם זוֹכֶה, כַּמָּה חֲיָלוֹת עֶלְיוֹנִים יוֹצְאִים לְקַבְּלָהּ וְלִשְׁמֹר אוֹתָהּ וּלְהַכְנִיסָהּ לִמְדוֹר מְקוֹמָהּ. וְהַה' הַזּוֹ לְקַחְתָּהּ לְהִתְאַחֵד עִמָּהּ בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשַׁבָּתוֹת.
בלשון הזוהר
שָׁמְרָה נַפְשִׁי, שְׁמוֹר מִבָּעֵי לֵיהּ. וְהָא תָּנֵינָן דְּלֵית אָת בְּאוֹרַיְיתָא דְּלָא אִית בָּהּ רָזִין עִלָּאִין וְיַקִּירִין. שָׁמְרָה. לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאָמַר, שָׁמְרָה לְהַהוּא חוּלָקָא, דְּאִתְאֲחָד בֵּיהּ נֶפֶשׁ. דְּכַד נַפְשָׁא נָפְקָאת מֵהַאי עָלְמָא, אַתְיָא לְמֵירַת עָלְמָא (דאתי). אִי זָכֵי, כַּמָה חֵילִין עִלָּאִין נָפְקִין לָקֳבְלָא, וּלְנַטְרָא לָהּ, וּלְאַעֲלָא לָהּ בְּמָדוֹרָא דְּדוּכְתָהָא, וְהַאי ה' נָטִיל לָהּ, לְאִתְאַחֲדָא עִמָּהּ בְּרֵישׁ יַרְחֵי וְשַׁבַּתֵּי.
אם לא זוכה דוחים אותה החוצה כאבן בכף הקלע - דוד בקש שלא תדחה נפשו
וְאִם לֹא זוֹכֶה, כַּמָּה שׁוֹמְרֵי חֹק בַּעֲלֵי דִינִים מִזְדַּמְּנִים מוּלָהּ וְדוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה. אוֹי לְאוֹתָהּ נֶפֶשׁ שֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת בְּרֵיקָנוּת, כְּמוֹ אֶבֶן ׳בְּכַף הַקֶּלַע׳. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךְ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע׳ (שמואל א כה, כט). וְדָוִד בִּקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ לִפְנֵי הקב"ה וְאָמַר ׳שָׁמְרָה נַפְשִׁי׳, שֶׁלֹּא יִדְחוּ אוֹתָהּ הַחוּצָה. וּכְשֶׁיַּגִּיעַ (למולך, יפתחו לך) מוּלָהּ, יִפְתְּחוּ לָהּ פְּתָחִים, וּתְקַבֵּל אוֹתָהּ לְפָנֶיךְ. ׳כִּי חָסִיד אָנִי׳, וְכִי חָסִיד נִקְרָא? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כֵּן, שֶׁכָּתוּב ׳חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים׳ (ישעיה נה, ג) - בִּגְלַל כָּךְ ׳שָׁמְרָה נַפְשִׁי׳, שֶׁלֹּא תַעֲזֹּב אוֹתָהּ לָלֶכֶת הַחוּצָה.
בלשון הזוהר
וְאִי לָא זָכֵי, כַּמָה גַּרְדִּינֵי טְהִירִין אִזְדַמְּנָן לָקֳבְלָהּ, וְדָחוּ לָהּ לְבַר. וַוי לְהַהִיא נַפְשָׁא, דְּמִתְגַּלְגְּלָא בְּרֵיקָנַיָּא, כְּאַבְנָא בְּקוּסְפִיתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאֵת נֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ יְקַלְעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע׳ (שמואל א כה, כט). וְדָוִד בָּעֵי בָּעוּתֵיהּ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמַר, ׳שָׁמְרָה נַפְשִׁי׳, דְּלָא יִדְחוּן לָהּ לְבַר. וְכַד מָטֵי (ס"א לקבלך, יפתחון לך) לָקֳבְלָהּ, יִפְתְּחוּן לָהּ פִּתְחִין, וּתְקַבֵּל לָהּ קַמָּךְ. ׳כִּי חָסִיד אָנִי׳, וְכִי חָסִיד אִקְרֵי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אִין. דִּכְתִיב, ׳חַסְדֵי דָּוִד הַנֶּאֱמָנִים׳ (ישעיהו נה, ג). בְּגִין כַּךְ ׳שָׁמְרָה נַפְשִׁי׳, דְּלָא תִּשְׁבּוֹק לָהּ לְמֵהַךְ לְבַר.
כל שיש לו חלק בצדיק יורש ארץ זו ונקרא חסיד - כך התקשר דוד ברבונו
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בְּצַדִּיק, ׳יוֹרֵשׁ אֶרֶץ׳ זוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹ'׳ (שם ס, כא). וְצַדִּיק זֶה נִקְרָא חָסִיד. אָמַר דָּוִד, אַחַר שֶׁבְּמָקוֹם זֶה נֶאֱחַזְתִּי, חָסִיד אָנִי, וְלָכֵן שָׁמְרָה נַפְשִׁי לְהִתְקַשֵּׁר בְּךְ.
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל בַּר נָשׁ דְּאִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּצַדִּיק, יָרִית לְהַאי אֶרֶץ, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים וְגוֹ'׳ (ישעיהו ס, כא). וְהַאי צַדִיק חָסִיד אִקְרֵי. אָמַר דָּוִד בָּתַר דִּבְהַאי אֲתָר אֲחִידְנָא, חָסִיד אָנִי, וּבְגִין כָּךְ שָׁמְרָה נַפְשִׁי, לְאִתְקַשְּׁרָא בָּךְ.
עדות ביהוסף שמו
סוד תוספת האות בשם יוסף ובשם פנחס על שמירת הברית
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.