הלב עקר בקדשה לוקח ומקריב למח - שרוי על שתי כליות שהם שני כרובים נותנים עצה
פנחס · צו את בני ישראל - סוד שלש התפלות כנגד הקרבנות וקרבת הלב והכבד באדם · מאמר 39 · פיסקה 7 · דף רכד ע"ב
לשון הזוהר
לֵב דְּאִיהוּ עִקָּרָא בִּקְדוּשָּׁה, נָטִיל וּמַקְרִיב לְמוֹחָא כְּמָה דְּאִתְּמַר. לֵב שַׁרְיָא עַל תְּרֵין כּוּלְּיָין, וְאִינּוּן תְּרֵין כְּרוּבִין. יָהֲבִין עֵיטָא. וְאִינּוּן רְחִיקִין קְרִיבִין, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. וְכֻלְּהוּ נַטְלִין וְאָכְלִין כָּל חַד כַּדְּקָא יָאוּת, עַד דְּאִתְקְשַׁר כֹּלָּא כַּחֲדָא.
תרגום
הַלֵּב שֶׁהוּא עִקָּר בִּקְדֻשָּׁה, לוֹקֵחַ וּמַקְרִיב לַמֹּחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. הַלֵּב שָׁרוּי עַל שְׁתֵּי כְלָיוֹת, וְהֵם שְׁנֵי כְרוּבִים, נוֹתְנִים עֵצָה, וְהֵם רְחוֹקִים קְרוֹבִים, יָמִין וּשְׂמֹאל, וְכֻלָּם נוֹטְלִים וְאוֹכְלִים כָּל אֶחָד כָּרָאוּי, עַד שֶׁהַכֹּל נִקְשָׁר כְּאֶחָד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: לב דאיהו עקרא בקדושה, נטיל ומקריב למוחא כמה דאתמר. לב שריא על תרין כוליין, ואינון תרין כרובין. יהבין עיטא. ואינון רחיקין קריבין, ימינא ושמאלא. וכלהו נטלין ואכלין כל חד כדקא יאות, עד דאתקשר כלא כחדא.
התרגום: הלב שהוא עקר בקדשה, לוקח ומקריב למח, כמו שנאמר. הלב שרוי על שתי כליות, והם שני כרובים, נותנים עצה, והם רחוקים קרובים, ימין ושמאל, וכלם נוטלים ואוכלים כל אחד כראוי, עד שהכל נקשר כאחד.
מן המפרשים
מקדש מלך: כבד נעיל בקדמיתא: נ"ב ס"מ ונוקבא דנוגה הדבוק בנפש לב קריב לגבי מוחא וכו'. נ"ב מ' מקבלת הקרבנות ונותנת למות חו"ב שהם סוד כהן ולוי עילאין והמוח מקרב זה למוחא עילאה שהוא אבא ומוח זה שהוא אבא מקרבו לגבי טמיר מכולא שהוא המוח העליון…
יהל אור: וחד בעלמא דאתי ואינון עובדוי דקוב"ה. ר"ל ב' הלבושים שניהם. והן ב' צלמים כמש"ו. ואף ששניהם הם בעולם הזה וכן לעתיד לבא. וכמש"ו. ולכן תרי"ג מלאכין סלקין כו' מ"מ(?) לא נהרא בעולם הזה אלא של נפש ולא זכה לאנהרא מסטרא דרוחא אלא משה…
קרני אור: לב דאיהו עקרא בקדושה לב דאיהו עקרא בקדושה כו'. ובודאי חסר כאן, וא"ל לרבי ההמשך ' לב דאיהו עקרא ' לכן ' בקדושה נטיל ', וג"כ אינו מובן: