צו את בני ישראל
סוד שלש התפלות כנגד הקרבנות וקרבת הלב והכבד באדם
שלש תפלות כנגד קרבנות - כבש הבקר כנגד שחרית של אברהם וכבש הערבים כנגד מנחה של יצחק
אֶת־הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר.אָמַר רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, כָּעֵת צָרִיךְ לָדַעַת אֵיךְומה משמעות הענין ש הִתְקִינוּ תְפִלּוֹת כְּנֶגֶד קָרְבָּנוֹת.כמאמרם (ברכות כו:) 'תפלות כנגד תמידין תקנום' אֶלָּא שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת,כדלהלן: כְּנֶגֶד ׳אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר׳ - זוֹ תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שתיקנהּ אברהם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (בראשית יט) ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה (בראשית יט, כז)'׳. וּפֵרְשׁוּהָ רַבּוֹתֵינוּ, שֶׁאֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה.כדכתיב (תהלים קו) 'וַיַּעֲמֹד פינחס ויפלל' (ברכות ו:). ׳וְאֶת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם׳ - כְּנֶגֶד תְּפִלַּת מִנְחָה שֶׁתִּקֵּן אוֹתָהּ יִצְחָק. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם כד) ׳וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב - וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה׳. (שם בסוגיא דברכות כו:) והשלישית - תְּפִלַּת עַרְבִית כְּנֶגֶד אֵמוּרִים וּפְדָרִים חלקי הקרבן הקרבים על המזבח, שֶׁמִּתְאַכְּלִים כָּל הַלַּיְלָה, שהקטרתם והעלאת עשנם נמשכת כל הלילה - ולפיכך אין לערבית זמן קבוע אלא כל הלילה זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם כח) ׳וַיִּפְגַּעיעקב בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ - וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה׳.שתיקן שם תפילת ערבית (ברכות כו:)
בלשון הזוהר
אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, כְּעַן בָּעֵי לְמִנְדַּע, אֵיךְ אַתְקִינוּ צְלוֹתִין לָקֳבֵל קָרְבְּנִין. אֶלָּא תְּלַת צְלוֹתִין, לָקֳבֵל ׳אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר׳, דָּא צְלוֹתָא דְּשַׁחְרִית, דְּאִתְּמַר בָּהּ, ׳וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יהו"ה׳ (בראשית יט, כז). וְאוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, דְּלֵית עֲמִידָה אֶלָּא צְלוֹתָא. ׳וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם׳ - לְקַבֵּל צְלוֹתָא דְּמִנְחָה, דְּתַקִּין לָהּ יִצְחָק. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עֶרֶב׳ (בראשית כד, סג). וְלֵית שִׂיחָה, אֶלָּא צְלוֹתָא. צְלוֹתָא דְּעַרְבִית, לָקֳבֵל אֱמוּרִין וּפְדָרִין דְּמִתְאַכְּלִין כָּל הַלַּיְלָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ׳ (בראשית כח, יא). וְלֵית פְּגִיעָה, אֶלָּא צְלוֹתָא.
תפלת ערבית כנגד אמורים ופדרים - ויקח מאבני המקום, הואיל ובא חתן לכלה קבל הכל ברצון הלב
בֵּין כָּךְ שֶׁאָנוּ בְמָקוֹם זֶה, בענין 'ויפגע במקום' שתיקן יעקב תפילת ערבית, ראוי לשאול: לָמָּה כָּתוּב ׳וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם של הר המוריה וַיָּשֶׂם מְרַאֲשּתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא׳ (בראשית כח, יא)? וְכִי ׳לֹא הָיוּ לוֹ׳ כָּרִים וּכְסָתוֹת לִשְׁכַּב? אֶלָּא הוֹאִיל וּבָא חָתָן יעקב לַכַּלָּה, היא השכינה השורה במקום, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה דַרְכּוֹ לִשְׁכַּב אֶלָּא בְּכָרִים וּכְסָתוֹת, וְהִיאהשכינה נָתְנָה לוֹ אֲבָנִים לִשְׁכַּב - יְקַבֵּל הַכֹּל בִּרְצוֹן הַלֵּב, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וְגַם כָּךְ נֶאֱמַר בַּחִבּוּר הָרִאשׁוֹן. הוא 'חיבורא קדמאה' של הזוהר. מַהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם׳ (שם לב, ג)? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֵׁב וֶאֱמֹר הַפָּסוּק. אָמַר רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן,
בלשון הזוהר
אַדְּהָכִי דַּאֲנָן בַּאֲתָר דָּא, אֲמַאי כְּתִיב ׳וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשׁוֹתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא׳ (בראשית כח, יא), וְכִי לָא הֲווֹ לֵיהּ כָּרִים וּכְסָתוֹת לְמִשְׁכַּב. אֶלָּא הוֹאִיל וְאָתָא חָתָן לְגַבֵּי כַּלָּה, אַף עַל גַּב דְּלָא הֲוָה אָרְחוֹי לְמִשְׁכַּב אֶלָּא בְּכָּרִים וּכְסָתוֹת, וְאִיהִי יְהִיבַת לֵיהּ אֲבָנִים לְמִשְׁכַּב, יְקַבֵּל כֹּלָּא בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא, וְהָא אִתְּמַר. וְאוֹף הָכִי אִתְּמַר בְּחִבּוּרָא קַדְמָאָה. מַהוּ דִּכְתִּיב, ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם׳ (בראשית לב, ג), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן תִּיב. וְאֵימָא קְרָא, (ע"כ רעיא מהימנא) (ככתוב דף רכ"ה ע"ב אלא פגיעה בר"מ שם)
אמר רבי פנחס השמירה בלב והזכירה במח - זכור לזכר ושמור לנוקבא, המח רוכב על הלב והלב על הכבד
אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, הָיִיתִיומתבונן, והנה מִסְתַּכֵּל, הַשְּׁמִירָה הִיא וַדַּאי בַּלֵּב, (שֶׁרָאָה בלב) (והלבדגמתהלבהעליון) וְלָכֵן שָׁמוֹר בַּלֵּב וְלֹא בְמָקוֹם אַחֵר. זְכִירָה בְּזָכָר, בַּמֹּחַ, מ"ע ד'זכור' כנגד המח, סוד הזכר המשפיע שֶׁרוֹכֵב וְשׁוֹלֵט עַל הַלֵּב. וְאֵין זְכִירָה אֶלָּא בַּמֹּחַ. שהזכרון משכנו במח וְעַל זֶה'זכור ושמור בדבור אחד נאמרו' (שבועות כ:) - זָכוֹר לְזָכָר, המשפיע וְשָׁמוֹר המקבלת, לַנּוּקְבָּא. הַמֹּחַ שֶׁהוּא זָכָר, משפיע רוֹכֵב וְשׁוֹלֵטומשפיע עַל הַלֵּב. הַלֵּבמקום הבינה (לב מבין - ברכות סא.) שׁוֹלֵט וְרוֹכֵב עַל הַכָּבֵד. הַכָּבֵד, מקום הכעס והדם (כבד כועס - ברכות סא:), סָמָאֵל וְנָחָשׁ זֶה בָּזֶה, זכר ונקבה דקליפה וְהוּא אֶחָד. (וְהֵם זָכָר וְנוּקְבָּא) יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד מצד הנוקבא, וְכָבֵד.מצד סמא"ל. וְלָכֵן בַּקָּרְבָּן,מה שמקריבים יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד זֶהכדי להכניע כח ה נָחָשׁ. כָּבֵד שענינו משכן התאווות הוא מַאֲכַל זָכָר, סוֹד שֶׁל סָמָאֵ"ל. ובזה מכניעים את כוחו.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, מִסְתָּכַּל הֲוִינָא, שְׁמִירָה בַּלֵּב אִיהוּ וַדַּאי, (דחמא בלב) (ס"א ולב דוגמא דלב עילאה) וְעַל דָּא שָׁמוֹר בַּלֵּב, וְלָאו בַּאֲתָר אַחֲרָא. זְכִירָה בַּזָּכָר, בְּמוֹחָא, דְּרָכִיב וְשָׁלִיט עַל הַלֵּב. וְלֵית זְכִירָה אֶלָּא בְּמוֹחָא. וְעַל דָּא זָכוֹר לְזָכָר וְשָׁמוֹר לִנְקֵבָה. מוֹחָא דְּאִיהוּ דְּכוּרָא, רָכִיב וְשָׁלִיט עַל הַלֵּב. לֵב שַׁלִּיט וְרָכִיב עַל הַכָּבֵד. כָּבֵד סָמָאֵל וְנָחָשׁ דָּא בְּדָא, וְאִיהוּ חַד. (ס"א ואינון דכר ונוקבא) יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְכָבֵד. וְעַל דָּא בְּקוֹרְבָּנָא, יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד, דָּא נָחָשׁ. כָּבֵד מֵיכְלָא דִּדְכוּרָא, רָזָא דְּסָמָאֵ"ל.
סוד הקרבן - כבד לוקח בהתחלה הוא ויותרתו סמאל ובת זוגו, וכל עורקי הכבד לוקחים חלבים ושמנוני הקרבן
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי כָּךְ זֶה, וְיָפֶה הוּא.מה שאמר רעיא מהימנא. ורשב"י בא להוסיף תוספת עומק וּבֵרוּרעומק הַדָּבָר וְסוֹד וְנִסְתְּרוֹת הַקָּרְבָּן כָּךְ הוּא. מצד סדר העלאת הקרבן בשרשו, כָּבֵד לוֹקֵחַ בַּהַתְחָלָה, הוּאאח''כ וְהַיּוֹתֶרֶת שֶׁלּוֹ, (וְאַחַר כָּךְ היותרת שֶׁלּוֹ) סָמָאֵל וּבַת זוּגוֹ. תחילה ניתָן חלק ל'כבד', סמא”ל ונוקבא,וזה כדי להשביע החיצונים שלא יקטרגו, אחר כך (וְאַחַר כָּךְ כָּל וכו' שֶׁאוֹתָם חֲיָלוֹת) וְכָל אוֹתָם עוֹרְקֵי הַכָּבֵד חֲיָלוֹת וּמַחֲנוֹת שֶׁלָּהֶם, החיצונים וְלוֹקְחִים אֶת שֶׁלָּהֶם, שֶׁאוֹכְלִיםאת ה חֲלָבִים וְשַׁמְנוּנֵי הַקָּרְבָּן. שזה חלקם ומקום אחיזתם בקרבן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר׳ עֲלֵיהֶם. החלב הניתָן לאישים. וְאָזאחר שניתן חלקם, נִקְרָבומתעלה הַכֹּל לַלֵּב.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי כַּךְ הוּא, וְיָאוּת הוּא. וּבְרִירָא דְּמִלָּה, וְרָזָא וְסִתְרִין דְּקָרְבָּן, הָכִי הוּא. כָּבֵד נָטִיל בְּקַדְמִיתָא, הוּא וְיוֹתֶרֶת דִּילֵיהּ, (ס"א ולבתר יותרת דיליה) סָמָאֵל וּבַת זוּגוֹ. (ס"א ולבתר כל וכו' דאינון חיילין) וְכָל אִינּוּן עַרְקִין דְּכַבְדָא. חַיָּילִין וּמַשִׁרְיָין דִּלְהוֹן. וּנְטִילוּ דִּלְהוֹן, דְּאַכְלִין חֲלָבִין שַׁמְנִינוֹ דְּקָרְבְּנָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר׳ (שמות כט, יג) עֲלֵיהֶם. וּכְדֵין קָרִיב כֹּלָּא לְגַבֵּי לֵב.
הלב לא לוקח מהכל אלא ודוי שנעשה בו ועולה בעשן ותפלה - הלב מקריב למח רצון היחוד
וְהַלֵּב לֹא לוֹקֵחַ מֵהַכֹּל, אֶלָּארק את ה וִדּוּי שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ וְעוֹלֶה בְּאוֹתוֹ עָשָׁן וּתְפִלָּה, התפילה וכוונת המקריב העולים עם העשן, שֶׁנַּעֲשָׂה עָלָיו הַקָּרְבָּן. הַלֵּב מַקְרִיב לַמֹּחַ,את הכוונה וה רָצוֹן שֶׁל הַיִּחוּד שֶׁהַכֹּהֵן בּוֹ וְחֶדְוַת הַלְוִיִּם.שירת הלוים שעל הקרבן הַמֹּחַ הַזֶּההוא אוֹר שֶׁבָּאומקבל מִמֹּחַ עֶלְיוֹן. בסוד החכמה, הַמֹּחַ מַקְרִיב לַטָּמִיר מֵהַכֹּל, שֶׁלֹּא נוֹדָע כְּלָל, מעלה הכל אל הנעלם (אֵלָיו, מכלל שֶׁלֹּא נפרע כְּלָל) וְהַכֹּל נִקְשָׁר זֶה בָּזֶה, וְהַמֹּחַ מַקִרִיב נַחַת רוּחַ שֶׁל הַכֹּל. המוח מעלה סוד 'נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני'.
בלשון הזוהר
וְלֵב לָא נָטִיל מִכֹּלָּא. אֶלָּא וִדּוּי דְּאִתְעָבִיד בֵּיהּ, וְסָלִיק בְּהַהוּא תְּנָנָא וּצְלוֹתָא דְּאִתְעָבִיד עָלֵיהּ דְּקָרְבְּנָא. לֵב קָרִיב לְגַבֵּי מוֹחָא, רְעוּתָא דְּיִחוּדָא דְּכַהֲנָא בֵּיהּ, וְחֶדְוָותָא דְּלֵיוָאֵי. מוֹחָא דָּא, נְהוֹרָא דְּאַתְיָא מִמּוֹחָא עִלָּאָה. מוֹחָא קָרִיב לְגַבֵּיהּ טָמִיר מִכֹּלָּא, דְּלָא אִתְיְדַע כְּלַל. (ס"א לגביה, מכלל דלא אתפרע כלל) וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא. וּמוֹחָא קָרִיב נַחַת רוּחַ דְּכֹלָּא.
עורקי הכבד אלו אשים וכל חילותיהם - יותרת נוקבא שלא מתחברת בזכר אלא כשנשארת לה שעה
עוֹרְקֵי הַכָּבֵד, אֵלּוּה אִשִּׁים מלאכי הדין וְכָל אוֹתָם חֵילוֹתֵיהֶם. כָּבֵד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. לעיל, שהכבד הוא סוד סמא”ל. יוֹתֶרֶת הכבד היא נוּקְבָּא, נוּקְבָּא שֶׁלּוֹ. של הכבד לָמָּהנקראת יוֹתֶרֶת?משום שֶׁלֹּא מִתְחַבֶּרֶת בְּזָכָר, אֶלָּא רַק כְּשֶׁנִּשְׁאֶרֶת לָהּ שָׁעָה לְאַחַר שֶׁעָשְׂתָה נִאוּפֶיהָ וְעָזְבָה אוֹתוֹ. ודייק מלשון 'מוֹתר' ושיריים, שאינה דבקה בקדושה אלא בשיורין. עוֹדענין יוֹתֶרֶת נוּקְבָּא - שֶׁכְּשֶׁרוֹצָה לְהִתְחַבֵּר בְּאָדָם, נַעֲשֵׂית אֵלָיו שִׁירַיִם, מתחזה כדבר טפל ומועט, בלי כח למשול על האדם שֶׁלֹּא נֶחְשֶׁבֶת כְּלָל אך. לְאַחַר מִכֵּן מִתְקָרֶבֶת לְאַט לְאַט אֵלָיו, עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית אֵלָיו חִבּוּר אֶחָד. שכבר אינו יכול להיפרד ממנה, ע''ד שאמרו (בשבת קה:) 'היום אומר עשה כך ולמחר..'. וּמֵעוֹרְקֵי הַכָּבֵד הַלָּלוּ מִתְפַּשְּׁטִיםכוחות אֲחֵרִים קְטַנִּים לְכַמָּה מִינִים, וְהַכֹּלענפי החיצונים לוֹקְחִים אֵמוּרִים וּפְדָרִים, [היינו המלכות שורה על מט"ט וסנ"דל שהם שני כרובים- מקד''מ] הוא סמא''ל וְכֻלָּם כְּלוּלִים בַּכָּבֵד.
בלשון הזוהר
עַרְקִין דְּכַבְדָא, אִלֵּין אִישִׁים, וְכָל אִינּוּן חַיָּילֵיהוֹן. כָּבֵד, כְּמָה דְּאִתְּמַר. יוֹתֶרֶת נְקֵבָה, נוּקְבָּא דִּילֵיהּ. אֲמַאי יוֹתֶרֶת. דְּלָא אִתְחַבְּרַת בִּדְכוּרָא אֶלָּא כַּד אַשְׁאָרַת לָהּ שַׁעֲתָא, לְבָתַר דְּעַבְדַּת נְאוּפָהָא, וְשַׁבְקָא לֵיהּ. תּוּ, יוֹתֶרֶת נְקֵבָה, דְּכַד בַּעְיָא לְאִתְחַבְּרָא בְּבַּר נָשׁ, אִתְעָבִידַת לְגַבֵּיהּ שִׁיּוּרִין, דְּלָא אִתְחֲשָּׁבַת כְּלַל. לְבָתַר אִיהִי אִתְקָרְבַת זְעֵיר זְעֵיר לְגַבֵּיהּ, עַד דְּאִתְעַבֵידָא לֵיהּ חִבּוּרָא חֲדָא. וּמֵאִלֵּין עַרְקִין דְּכַבְדָא, מִתְפַּשְּׁטָן אָחֳרָן זְעִירִין, לְכַמָּה זַיְינִין, וְכֹלָּא נַטְלִין אֵמוּרִין וּפְדָרִין. וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן בַּכָּבֵד.
הלב עקר בקדשה לוקח ומקריב למח - שרוי על שתי כליות שהם שני כרובים נותנים עצה
הַלֵּב שֶׁהוּא עִקָּר בִּקְדֻשָּׁה, מקום הקדושה והבינה, לוֹקֵחַמעלה וּמַקְרִיב לַמֹּחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. לעיל הַלֵּב שָׁרוּי עַל שְׁתֵּי כְלָיוֹת, 'שתי כליות יועצות' (ברכות סא.), כנגד נצח והוד וְהֵם שְׁנֵי כְרוּבִים,מט"ט וסנ"דל - (מקד''מ) נוֹתְנִים עֵצָה, וְהֵם רְחוֹקִיםמצד הדין, קְרוֹבִים, מצד החסד יָמִיןמט''ט וּשְׂמֹאל, סנד''ל וְכֻלָּם נוֹטְלִים וְאוֹכְלִים כָּל אֶחָד כָּרָאוּי, עַד שֶׁהַכֹּל נִקְשָׁר כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
לֵב דְּאִיהוּ עִקָּרָא בִּקְדוּשָּׁה, נָטִיל וּמַקְרִיב לְמוֹחָא כְּמָה דְּאִתְּמַר. לֵב שַׁרְיָא עַל תְּרֵין כּוּלְּיָין, וְאִינּוּן תְּרֵין כְּרוּבִין. יָהֲבִין עֵיטָא. וְאִינּוּן רְחִיקִין קְרִיבִין, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא. וְכֻלְּהוּ נַטְלִין וְאָכְלִין כָּל חַד כַּדְּקָא יָאוּת, עַד דְּאִתְקְשַׁר כֹּלָּא כַּחֲדָא.
זבחי אלהים רוח נשברה זה נקרב ללב - ודוי ותפלה, והכבד מקריב אותו ללב שהוא סנגור עליו
׳זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה עיקר הזבח הנרצה הוא הרוח הנשברה, ׳ (תהלים נא, יט) - זֶה נִקְרָב לַלֵּב, שאל הלב מתעלים הוידוי והתפילה מתוך ׳רוּחַ נִשְׁבָּרָה׳, וִדּוּי וּתְפִלָּה.כי ע"י הוידוי ניתן חלק רע לס"מ וחלק טוב לקדושה- אריז''ל שֶׁהֲרֵי וַדַּאי ׳וְהָרוּחַשבלב תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִיםהיא בהנהגת המלכות, אל מקורה אֲשֶׁר נְתָנָהּ׳ (קהלת יב, ז) - וְהַכָּבֵד מַקְרִיב אוֹתוֹ לְגַבֵּי הַלֵּב, שֶׁהוּא סָנֵגוֹר עָלָיו, שאחר הוידוי נהפך להיות סניגור ומליץ יושר עליו, ש הכוחות מתאחדים להיות ב וְהַכֹּל קִשּׁוּר אֶחָד בַּקָּרְבָּן. ואף כוחות הטומאה נתקנים משום שמקבלים את חלקם ע''י הקרבן
בלשון הזוהר
׳זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה׳ (תהילים נא, יט), דָּא מִתְקָרִיב לַלֵב, ׳רוּחַ נִשְׁבָּרָה׳, וִדּוּי וּצְלוֹתָא. דְּהָא וַדַּאי ׳וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ׳ (קהלת יב, ז). וְכָבֵד מַקְרִיב לֵיהּ לְגַבֵּיהּ לֵב, דְּאִיהוּ סַנֵּיגוֹרָא עָלֵיהּ, וְכֹלָּא קִשּׁוּרָא כַּחֲדָא בְּקוּרְבְּנָא.
מהכבד יוצאים כל החלאים ומהלב יוצא כל טוב ובריאות האברים
מֵהַכָּבֵדמושב הדינים כנגד סמא"ל ('כבד כועס', ברכות סא:), יוֹצְאִיםונמשכים כָּל הֶחֳלָאִים וְכָל הַמַּכּוֹת לְכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף, וּבוֹ שְׁרוּיִים. הַלֵּבשהוא מקום הקדושה, ועומד כנגד המלכות, הוּא זַךְ מֵהַכֹּל, וּמִמֶּנּוּ יוֹצֵא כָּל טוּב,והברכה לכל האיברים וְכָל בְּרִיאוּת הָאֵיבָרִים כֻּלָּם, וְכָל חֹזֶק, וְכָל חֶדְוָה, וְכָלצדדי ה הַשְּׁלֵמוּת שֶׁצְּרִיכִים לְכָל הָאֵיבָרִים.
בלשון הזוהר
מִן כָּבֵד, נָפְקִין כָּל מַרְעִין, וְכָל מַכְתְּשִׁין, לְכָל שַׁיְיפֵי גּוּפָא, וּבֵיהּ שַׁרְיָין. לֵב, אִיהוּ זָכִיךְ מִכֹּלָּא. מִנֵּיהּ נָפְקִין כָּל טַב, וְכָל בְּרִיאוּתָא דְּשַׁיְיפִין כֻּלְּהוּ, וְכָל תּוּקְפָּא, וְכָל חֶדְוָה, וְכָל שְׁלִימוּ דְּאִצְטְרִיךְ לְכָל שַׁיְיפִין.
אין קרבנות אלא לקרב דרגות קדושות
סוד יחוד האותיות בקרבן ופרודן בחטא
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.