הלב לא לוקח מהכל אלא ודוי שנעשה בו ועולה בעשן ותפלה - הלב מקריב למח רצון היחוד
פנחס · צו את בני ישראל - סוד שלש התפלות כנגד הקרבנות וקרבת הלב והכבד באדם · מאמר 39 · פיסקה 5 · דף רכד ע"ב
לשון הזוהר
וְלֵב לָא נָטִיל מִכֹּלָּא. אֶלָּא וִדּוּי דְּאִתְעָבִיד בֵּיהּ, וְסָלִיק בְּהַהוּא תְּנָנָא וּצְלוֹתָא דְּאִתְעָבִיד עָלֵיהּ דְּקָרְבְּנָא. לֵב קָרִיב לְגַבֵּי מוֹחָא, רְעוּתָא דְּיִחוּדָא דְּכַהֲנָא בֵּיהּ, וְחֶדְוָותָא דְּלֵיוָאֵי. מוֹחָא דָּא, נְהוֹרָא דְּאַתְיָא מִמּוֹחָא עִלָּאָה. מוֹחָא קָרִיב לְגַבֵּיהּ טָמִיר מִכֹּלָּא, דְּלָא אִתְיְדַע כְּלַל. (ס"א לגביה, מכלל דלא אתפרע כלל) וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא. וּמוֹחָא קָרִיב נַחַת רוּחַ דְּכֹלָּא.
תרגום
וְהַלֵּב לֹא לוֹקֵחַ מֵהַכֹּל, אֶלָּא וִדּוּי שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ וְעוֹלֶה בְּאוֹתוֹ עָשָׁן וּתְפִלָּה שֶׁנַּעֲשָׂה עָלָיו הַקָּרְבָּן. הַלֵּב מַקְרִיב לַמֹּחַ, רָצוֹן שֶׁל הַיִּחוּד שֶׁהַכֹּהֵן בּוֹ וְחֶדְוַת הַלְוִיִּם. הַמֹּחַ הַזֶּה אוֹר שֶׁבָּא מִמֹּחַ עֶלְיוֹן. הַמֹּחַ מַקְרִיב לַטָּמִיר מֵהַכֹּל, שֶׁלֹּא נוֹדָע כְּלָל, (אֵלָיו, מכלל שֶׁלֹּא נפרע כְּלָל) וְהַכֹּל נִקְשָׁר זֶה בָּזֶה, וְהַמֹּחַ מַקִרִיב נַחַת רוּחַ שֶׁל הַכֹּל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ולב לא נטיל מכלא. אלא ודוי דאתעביד ביה, וסליק בההוא תננא וצלותא דאתעביד עליה דקרבנא. לב קריב לגבי מוחא, רעותא דיחודא דכהנא ביה, וחדוותא דליואי. מוחא דא, נהורא דאתיא ממוחא עלאה. מוחא קריב לגביה טמיר מכלא, דלא אתידע כלל. (ס"א לגביה, מכלל דלא אתפרע כלל) וכלא אתקשר דא בדא. ומוחא קריב נחת רוח דכלא.
התרגום: והלב לא לוקח מהכל, אלא ודוי שנעשה בו ועולה באותו עשן ותפלה שנעשה עליו הקרבן. הלב מקריב למח, רצון של היחוד שהכהן בו וחדות הלוים. המח הזה אור שבא ממח עליון. המח מקריב לטמיר מהכל, שלא נודע כלל, (אליו, מכלל שלא נפרע כלל) והכל נקשר זה בזה, והמח מקריב נחת רוח של הכל.
מן המפרשים
קרני אור: לב קריב לגביה מוחא רעותא לב קריב לגביה מוחא רעותא כו':
הסולם: ולב לא נטיל וכו': והלב אינו מקבל מכל הקרבן אלא הוידוי שנעשה בו, העולה באותו העשן והתפלה שנעשתה על הקרבן. ואח"כ, הלב מקריב אל המוח הרצון של יחוד הכהנים בו, והשמחה של הלוים. מוח זה, שהוא ז"א, הוא אור הבא ממוח העליון, שהוא או"א.…