ממלכת הזוהר › זוהר › פנחס › מאמר 13: כי רוח עברה בו ואיננו - סוד שנוי מקום שם ומעשה לבעלי חטאים, וכליאת הרוח בעליונה › פיסקה 7 (ריח ע"א)

היושב בעיר אנשי רשע יעשה שנוי מקום - שהתורה עץ חיים והאדם עץ השדה

פנחס · כי רוח עברה בו ואיננו - סוד שנוי מקום שם ומעשה לבעלי חטאים, וכליאת הרוח בעליונה · מאמר 13 · פיסקה 7 · דף ריח ע"א

לשון הזוהר

אוּף הָכִי בַּר נָשׁ דְּיָתִיב בְּקַרְתָּא דְּיַתְבִין בָּהּ אֲנָשִׁין בִּישִׁין, וְלָא יָכִיל לְקַיְּימָא פִּקוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְלָא אַצְּלַח בְּאוֹרַיְיתָא, עָבִיד שִׁנּוּי מָקוֹם, וְאִתְעַקָּר מִתַּמָּן, וְאִשְׁתְּרָשׁ בַּאֲתָר דְּדַיְירִין בֵּיהּ גּוּבְרִין טָבִין, מָארֵי תּוֹרָה, מָארֵי פִּקוּדִין, דְּאוֹרַיְיתָא אִקְרֵי עֵץ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּה׳ (משלי ג, יח). וּבַר נָשׁ הוּא עֵץ, דִּכְתִּיב, ׳כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה׳ (דברים כ, יט). וּפִקּוּדִין דְּבָהּ, דַּמְיָין לְאִיבָא, וּמַה כְּתִיב בֵּיהּ, ׳רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אוֹתוֹ תַּשְׁחִית וְכָרַתָּ׳ (דברים כ, כ). אוֹתוֹ תַּשְׁחִית מֵעָלְמָא דֵּין, וְכָרַתָּ מֵעָלְמָא דְּאָתֵי. וּבְגִין דָּא צָּרִיךְ לְאַעְקְרָא (ליה מההוא) מֵהַהוּא אֲתָר, וְיִתְנְטַע בַּאֲתָר אַחֲרָא בֵּין צַּדִּיקַיָּיא.

תרגום

גַּם כָּךְ בֶּן אָדָם שֶׁיּוֹשֵׁב בְּעִיר שֶׁיּוֹשְׁבִים בָּהּ אֲנָשִׁים רָעִים, וְלֹא יָכוֹל לְקַיֵּם מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְלֹא מַצְלִיחַ בַּתּוֹרָה - עוֹשֶׂה שִׁנּוּי מָקוֹם וְנֶעֱקָר מִשָּׁם, וְנִשְׁרָשׁ בְּמָקוֹם שֶׁגָּרִים בּוֹ אֲנָשִׁים טוֹבִים, בַּעֲלֵי תוֹרָה, בַּעֲלֵי מִצְווֹת. שֶׁהַתּוֹרָה נִקְרֵאת עֵץ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳ (משלי ג, יח). וְהָאָדָם הוּא עֵץ, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה׳ (דברים כ, יט) - וְהַמִּצְווֹת שֶׁבָּהּ דּוֹמוֹת לִפְרִי. וּמַה כָּתוּב בּוֹ? ׳רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ׳ (דברים כ, כ) - אֹתוֹ תַשְׁחִית - מֵהָעוֹלָם הַזֶּה. וְכָרָתָּ - מֵהָעוֹלָם הַבָּא. וְלָכֵן צָרִיךְ לַעֲקֹר (׳אוֹתוֹ מֵאוֹתוֹ) מֵאוֹתוֹ׳ מָקוֹם, וְיִנָּטַע בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין צַדִּיקִים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אוף הכי בר נש דיתיב בקרתא דיתבין בה אנשין בישין, ולא יכיל לקיימא פקודין דאורייתא, ולא אצלח באורייתא, עביד שנוי מקום, ואתעקר מתמן, ואשתרש באתר דדיירין ביה גוברין טבין, מארי תורה, מארי פקודין, דאורייתא אקרי עץ. הדא הוא דכתיב, ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳ (משלי ג, יח). ובר נש הוא עץ, דכתיב, ׳כי האדם עץ השדה׳ (דברים כ, יט). ופקודין דבה, דמיין לאיבא, ומה כתיב ביה, ׳רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת׳ (דברים כ, כ). אותו תשחית מעלמא דין, וכרת מעלמא דאתי. ובגין דא צריך לאעקרא (ליה מההוא) מההוא אתר, ויתנטע באתר אחרא בין צדיקייא.

התרגום: גם כך בן אדם שיושב בעיר שיושבים בה אנשים רעים, ולא יכול לקים מצוות התורה ולא מצליח בתורה - עושה שנוי מקום ונעקר משם, ונשרש במקום שגרים בו אנשים טובים, בעלי תורה, בעלי מצוות. שהתורה נקראת עץ, זהו שכתוב ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳ (משלי ג, יח). והאדם הוא עץ, שכתוב ׳כי האדם עץ השדה׳ (דברים כ, יט) - והמצוות שבה דומות לפרי. ומה כתוב בו? ׳רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת׳ (דברים כ, כ) - אתו תשחית - מהעולם הזה. וכרת - מהעולם הבא. ולכן צריך לעקר (׳אותו מאותו) מאותו׳ מקום, וינטע במקום אחר בין צדיקים.

מן המפרשים

קרני אור: כי לא עץ מאכל הוא כי לא עץ מאכל הוא. ר"ל דלית ביה פקודין טבין דדמיין לאיבא וכָרָתָ כו':

הסולם: אוף הכי בר נש וכו': אף כך, אדם היושב בעיר שיושבים בה אנשים רעים, ואינו יכול לקיים מצות התורה, ואינו מצליח בתורה, הוא עושה שינוי מקום ועוקר עצמו משם, ומשתרש במקום שיושבים בו אנשים טובים בעלי תורה, בעלי מצות. כי התורה נקראת עץ.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: